במירון, על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי, מתקיימת הדלקה מסורתית במהלכה מדליקים בדים ואניצי פשתן ספוגים בשמן, אך ברחבי הארץ השתרש המנהג להבעיר חומרי בעירה מכל הבא ליד. והילדים, בתורם אחר חומרי בעירה אינם בוחלים בשום דבר, הם מסתננים לאתרי בניה ונוטלים משם חומרי בעירה שונים, חלקם עולים הון רב ואלו הופכים בתוך דקות לתמרות עשן וללהבות אש, לקול שירי ל"ג בעומר.

על פי הערכות של התאחדות בוני הארץ, הנזק כתוצאה מהיקף הגניבות מוערך בכ-15 אלף שקל בממוצע בכל אתר, ובסך הכל מדובר בנזק של מיליוני שקלים לענף. בנוסף, סובלים הקבלנים בתקופה זו מפריצות לאתרים, מהריסת הגדר ההיקפית של הפרויקט, מעיכוב העבודה השוטפת ומבעיות נוספות.

מלבד הנזקים הכספיים, חוששים הקבלנים גם מדבר נוסף - הילדים שנכנסים לאתרי הבניה חשופים לפגיעות בגוף, כתוצאה ממסמרים או מנפילת פיגומים. תאונות אלה עלולות להסתיים באסון. מי שאחראי על הבטיחות באתרים הם הקבלנים שיכולים להיפגע גם הם כתוצאה מתביעות ביטוח בנושא.

בהתאחדות בוני הארץ מוציאים מדי שנה הודעה לכל הקבלנים וקוראים להם להיערך בהתאם. בהודעה התבקשו הקבלנים להקים נקודות לאיסוף קרשים מחוץ לאתרי הבניה, שבהן ירוכזו קרשים שכבר אין בהם שימוש, ולאחר שהוציאו מהם מסמרים. במקביל, המליצו בהתאחדות לקבלנים לתחום היטב את אתרי הבניה בגדרות שימנעו כניסה לאתר.

לדברי אליאב בן שמעון, מנכ"ל התאחדות בוני הארץ: "הנזק שנגרם לענף מדי שנה הוא גדול מאוד. יש להבין כי חברות הבניה עושות שימוש רב פעמי בקרשים, הן לצורך ביצוע יציקות בטון והן לצורך הקמת פיגומים, וכן לשימושים שונים ברחבי האתר. לכן, גם קרשים שנראים משומשים ולא בעלי ערך - עבור הקבלנים ערכם גבוה במיוחד. בן שמעון הוסיף כי "הקבלנים נענים לפניות ולצד אתרי בניה רבים ניתן למצוא היום ערימות קרשים לשימוש הציבור".