הפרשה החלה לפני כ-5 שנים, כשאת ראשות עיריית ביתר עילית תופס מאיר רובינשטיין,עד אז נציג של מספר קבוצות חסידיות. רובינשטיין מחליט לטפל בנוער "הסורר" שפרש מהישיבות, ושוכר את חדד, חסיד ברסלב שחזר בתשובה ובעל רקע עברייני עוד קודם לכן, שכבר ריצה עונשי מאסר בגין סחיטה ואיומים. ההוראה שחדד מקבל פשוטה: טפל בבני הנוער הללו, המכונים שב"בניקים.

כך, מתחילות משמרות הצניעות לפעול במלוא העוצמה ברחבי העיר. ברחובות מפוזרים כרטיסי ביקור הקוראים לתושבים לדווח "על מפגעים פיזיים ורוחניים", כשעליהם מספר הטלפון של חדד. הוא מקבל מהעירייה רכב ומכשירי קשר, מגייס את חברו עזרא דבורה, ואוסף את הנוער למועדון בשולי העיר כדי לסייע לו. ההתחלה הייתה עוד טובה, עד שהדברים החלו להסתבך - והאלימות נכנסה. "כשלא עמדו בתנאים שלו התחיל הבלגאן", אומר איציק הלפרין, חרדי לשעבר שנפלט ממסגרות החינוך של המגזר.

"יום אחד שוחחתי עם מישהו, ניגשו אליי אנשים ואמרו לי שירצחו אותי", משחזר ישראל יראי, שטוען כי הותקף על ידי אנשיו של חדד ממשמרות הצניעות. "הם צעקו עליי בלי בושה, אמרו 'אנחנו נרצח אותך, תסתכל לאן אתה הולך ותהיה דרוך'. כמו עבריינים. ואז אחד מהם נתן לי אגרוף לפרצוף".

חשוב לציין שלהתרחשויות בביתר עילית יש כמה צדדים. העיר עצמה נבנתה כחרדית, והאברכים טוענים שמאז ומתמיד המתח בינם לבין אותם השב"בניקים היה בלתי נסבל. תושבים מעידים על נערים שהסתובבו עם כלבים ברחובות והפחידו בנות, כאלה שדהרו שם על סוסים והשמיעו מוזיקה בקולי קולות - גם בערבי שבת.

"אין מסגרת, מתייחסים אליהם כמו למיץ של הזבל"
נפתלי שני, לשעבר תושב העיר שטוען כי נפל גם כן קורבן לתקיפה של משמרות הצניעות, מגיב בביטול: "זו אחת השטויות הכי גדולות ששמעתי. נכון, היה ונדליזם. למה? כי זה 100-200 בחורים שפשוט אין להם מה לעשות. אבל זה מעולם לא היה ברמה שצריך להשתמש במשמרות צניעות כאלה".

אביבית רביע, שגם בתה טוענת שהותקפה משום שלבשה שמלה ללא שרוולים, הסבירה כי "אין לאנשים האלה פה מסגרת, אין מועדונים, אין חוגים, אין מגרש כדורגל. אין שום תעסוקה. כל מי שפורש מהישיבה, ישר מנודה, ומתייחסים אליהם כאל המיץ של הזבל". לדבריה, "ילדים מקבלים מכות, מקבלים איומים. יש לו פה סיירת, סיירת שלמה. זה כמו יחידת אבטחה לכל דבר".

הבת עצמה, מיה, נזכרה בתקרית: "אני ואחותי יצאנו בליל שישי. אני לא דתייה, אז הייתי עם שמלה בלי שרוולים. חדד התחיל לעקוב אחרינו, ואמר לי 'זו הפעם האחרונה שאת הולכת ככה פה. זו עיר חרדית. עניתי איזשהו משהו והוא החטיף לי כאפה".

חדד: "כשירקו עליי, הגנתי על עצמי. אני לא אוויר"
בשלב מסוים מצליח צוות "המקור" לשוחח עם חדד עצמו, ולאמת אותו מול ההאשמות הקשות. "אז אמרו שהכיתי, אז מה?", הוא פותח את השיחה. "התפקיד שלי היה רכז נוער בעיריית ביתר עילית. אם היה בא נער ותוקף אותך, אני הייתי הכי זמין כדי לשמור לך על הביטחון ולהגן עליך".

"תמיד באתי לעבודה עם חיוך". ניסים חדד צילום: חדשות 10 "הרי מי גורם לכל הבלגאן?", מאשים חדד. "אותם נערים, שאוהבים פרובוקציות, אוהבים להציק. אני ריכזתי אותם למועדון הנוער שברשותי, כדי למנוע את הבלגאן הזה. שרפו לי את הדלת של הבית, אני שרפתי למישהו משהו? מעולם לא. לא הרשיתי לו שימשיך, הגנתי על עצמי. אני לא אוויר, כשיורקים עליי אני מנגב את הרוק. אני לא עבריין, ההיפך, תמיד באתי בחיוך לעבודה".

מעיריית ביתר עילית נמסר בתגובה לתחקיר כי "עיריית ביתר עילית דוחה בשאט נפש את עלילות השווא. תמיד פעלנו ונמשיך לפעול מתוך מאור פנים ובדרכי נועם בלבד, ובהתאם לחוק". במשטרת ישראל מסרו בתגובה: "החקירה המוזכרת הינה חקירה מתנהלת בלהב 433 יאח״ה כך שאיננו מתייחסים לפרטים מתוכה. לעניין תלונות שהוגשו במחוז ש״י, נציין כי כל התלונות טופלו ומצויות בשלבים שונים של ההליך בעיניינן".