הפרשה, שכונתה בתקשורת "פרשת העוקץ החיפאי" שודרה בשנת 2003, כאשר
ויסולי צילם פעיל של מצנע מקבל תרומות בלתי חוקיות לקמפיין של עמרם
מצנע לראשות מפלגת העבודה. אילה חסון, אשר דיווחה על הפרשה, טענה כי
מצנע כינה את ויסולי - פעיל לשעבר בארגון ימין קיצוני. במשפט התברר
כי לא מצנע עצמו אמר את הדברים אלא דוברו ומנהל הקמפיין שלו, ועל כן
מצנע זוכה מאשמה.

ביחס לאילה חסון ופאר לי שחר קבעה השופטת תמר שרון נתנאל כי "הנתבעות
אינן טוענות שהאמירות הן אמת והן אף הודו שהן לא עשו דבר ולא נקטו בכל
אמצעי על מנת לברר אם יש בהן אמת".

רשות השידור סירבה לדרישת ויסולי לשדר התנצלות על הדברים, והיתנתה
שידור התנצלות חלקית בויתור על פיצויים, תנאי שויסולי לא הסכים לו.
בית המשפט ביקר קשות את רשות השידור בהקשר זה וקבע: "משהעמידה רשות
השידור תנאי לפרסום התנצלות על ידה ומשסירבה לדרישת התובע, לפרסם
התנצלות, ללא כל תנאי ולא פרסמה תיקון או התנצלות כשלהן, נשללת ממנה,
קטגורית, הגנת תום הלב."

תגובת עו"ד ויסולי: "משפט זה צריך להוות תמרור אזהרה בפני כל כתבת,
מגישה או שדרן, כי עליהם לבדוק את אמיתות המידע שנמסר להם על ידי
פוליטיקאי (או דובריו) זה או אחר, לשדר אך ורק מידע מאומת, ולפרסם
התנצלות במידה ושידרו מידע כוזב.

יש להצטער כי לקח לבית המשפט למעלה מ – 6 שנים להגיע לפסק הדין, דבר
אשר פגע קשות בצדדים וברלבנטיות של ההליך המשפטי. גם הפיצויים שנפסקו
הם מזעריים ובלתי מנומקים, ונמוכים אפילו מהרף המינימלי שנקבע לפיצויי
לשון הרע בחוק ובפסיקת בית המשפט העליון, ועל כך בכוונתי לערער."

התקשורת מקבלת תבוסה אחר תבוסה.