אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה        
   
קבוצות דיון סקופים נושא #431303 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 431303      
תושב הארץ לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 2.5.12
18531 הודעות, 132 מדרגים, 183 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:15   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

האסירות שנלחמות בשריפות הענק של קליפורניה  

 
   הן עושות את זה מבחירה, תמורת פחות משני דולר לשעה — הכבאיות האסירות של קליפורניה מתישות את גופן עד לנקודת השבירה. לפעמים הן משלמות בחייהן


שונה לין ג'ונס טיפסה על ארגז משאית אדומה שעל צדה התנוסס הכיתוב "כבאות מחוז אל־איי". עשר נשים נוספות נדחסו אחריה, בנקודת איסוף על גבול אגורה הילס ומליבו בדרום קליפורניה. אפשר היה לראות את הלהבות בקירבת כביש מלהולנד, משריפה שבוערת כבר כמעט שעה. ג'ונס וצוותה חבשו קסדות ועטו על עצמן חליפות מעכבות בעירה צהובות; מטפחות צהובות כיסו את פיותיהן וצוואריהן. כל אשה נשאה בתרמיל הגב שלה כ–23 קילו ציוד: כפפות, נורים, אוכל, בקבוקי מים מלאים, ציוד בטיחות וציוד רפואי וכן אוהל חירום מקופל, למקרה שתכותר בלהבות. כ"מסור שני" ג'ונס היתה אחת משתי נשים שנשאו גם מסור שרשרת. היא גם היתה אחת מכ–250 הכבאיות האסירות של קליפורניה.

ג'ונס עבדה בצמוד לג'סיקה אורנלס, "חוטבת שנייה", שאספה את כל בולי העץ שכרתה ג'ונס. יחד הן היו מופקדות על "הכנת הקו", כלומר פינוי חומר דליק בפוטנציה מרצועת אדמה ברוחב כשני מטרים בין אזור הבעירה לשטח שעליו הן ניסו לגונן. אם יבצעו את עבודתן כהלכה, ניתן יהיה להשתלט על האש. אבל לא חסרים דברים שיכולים להשתבש במהירות — שינוי קל של כיוון הרוח, נפילה של עץ בוער — והאש תדלג מעל המחסום.

"זה מה שאני מקבלת בגלל שרציתי להבות חיות", אמרה ג'ונס לאורנלס במהלך הנסיעה.

השעה היתה קצת אחרי 3:00 לפנות בוקר ב–25 בפברואר 2016, כשמליבו 3–13, הצוות בן 12 הנשים שג'ונס השתייכה אליו, הגיע לשריפה במלהולנד, לפני כל סיוע אווירי או משאיות כיבוי אש מקומיות. האסירים — כולל גברים, כ–4,000 מהם נלחמים בשריפות ענק המשתוללות בשטחים פתוחים לצד כבאים אזרחיים ברחבי קליפורניה — ניגשו מיד לעבודה. הם פעלו במבנה היררכי, מתקדמים לפי סדר הדרגות, שנקבע בהתאם למשימה וליכולת. מפקדי הצוותים, בדרגת סרן, מחלקים את הקו לאזור חיתוך ואזור ניקוי. המסור הראשון מוביל; אחריו המסור השני. הפּוּלָסְקים, הקרויים על שם כלי העבודה שלהם, מעין את חפירה, בעקבותיו. המקלאודים, שנקראים גם הם על שם כלי העבודה הידני שלהם, מגרפים את השיירים החרוכים. השריפה במלהולנד היתה הפעם הראשונה של ג'ונס בתפקיד מסור שני; היא קודמה שבוע לפני כן. למפקדיה לקח רק ארבעה חודשים להבחין בה אחרי שהתחילה את הכשרתה, ועד מהרה היא התקדמה מסוף הטור, שם מתחילים כל האסירים, לראשו.

אזור זה של דרום קליפורניה, סמוך לכביש החוף הפסיפי מצדו היבשתי, מלא בנקיקים וחורשות יבשות. שנה אחר שנה סובלים שטחיו המוגנים ממפולות אדמה, שיטפונות בזק ושריפות ענק. הנשים טיפסו בזחילה במעלה מדרון מלא סלעים ואדמה יבשה, שהקשו עוד יותר על חפירת קו הבלימה — מעין תעלה מאולתרת. "הוא היה תלול מאוד", סיפרה טייקווישה בראון, אחת מחברות הצוות שהיו שם. "האש דילגה". כשהן מתקדמות לעבר הלהבות, הכלים בידיהן, שמרו הכבאיות על מרחק של שלושה מטרים ביניהן וכיוונו זו את זו בקריאות אזהרה.

אורנלס הבחינה שג'ונס מתקשה להתמודד עם משקלו של מסור השרשרת כשטיפסו במעלה המדרון. "דחפתי אותה, היא החליקה למטה", אומרת אורנלס. "הוא פשוט היה כבד לה מדי. היא לא היתה רגילה למשקל". עם כל צעד קדימה שעשו, נדמה היה שהן מחליקות לפחות צעד אחד אחורה. אך ב–7:30 הצליחו הכבאיות לרסן מעט יותר משליש מהשריפה. צוות 3–13 עשה את עבודתו: האש לא חצתה את הקו; היא לא איימה על בתים, חוות ורכוש לאורך החוף.

ב–10:00 למחרת מתה ג'ונס. היא היתה בת 22. נותרו לה פחות מחודשיים לסיום עונש מאסרה בן שלוש השנים.

סרן קית ריידי, המפקד האחראי על המחנה שבו עוברות הנשים את ההכשרה: "בכל שריפה שאתה יוצא אליה ברחבי המדינה, קטנה או גדולה, צוותי הסיוע של האסירים מהווים 50 עד 80 אחוז מסך כוח הכבאות"
תנאי עבדות

הכבאיות האסירות של קליפורניה בחרו לקחת חלק בעבודה השוחקת והמסוכנת הזאת. והן מקבלות על כך שכר, אם כי לא רב. עליהן לעבור מבחן כושר אם ברצונן להתקבל למחנה כיבוי והצלה. אבל ברגע שהן מתקבלות למחנה כזה, ההכשרה שהן עוברות, שלעתים קרובות אורכת שלושה שבועות בלבד, היא פחותה משמעותית משלוש שנות הלימוד שמקבלים כבאים אזרחיים במשרה מלאה.

עבודת האסירים בקליפורניה החלה באמצע המאה ה–19, בכלא המדינה הרשמי הראשון, שהוקם על ה"ואבן", אונייה במשקל 268 טונות. ב–1852 ישנו אסירים אלה על האונייה בלילות, ואת ימיהם העבירו בבניית סן קוונטין, בית הכלא הקבוע הראשון של מדינת קליפורניה. ב–1923 כבר קיבלו בוני הכבישים של קליפורניה, אסירים שהועסקו בסלילת כבישים מהירים, שכר על עבודתם, גם אם נמוך. בזמן מלחמת העולם השנייה הפכה קליפורניה את בתי הסוהר שלה למפעלים של התעשייה הצבאית והעבירה אסירים למחנות היער הארעיים של "חיל השימור האזרחי", תוכנית העסקה בעבודות ציבוריות שנפתחה בתקופת השפל הכלכלי. האסירים בנו כבישים, קצרו יבולים ותיקנו תשתיות.

ב–1946, במסגרת חוק שיקום האסיר של המושל ארל וורן, פתחה המדינה את מחנה ריינבו, שבו — בפיקוחן המשותף של מחלקת היערנות של המדינה ומחלקת הענישה של קליפורניה (שמאוחר יותר שונה שמה על ידי המושל ארנולד שוורצנגר למחלקת הענישה והשיקום) — שהו אסירים שעסקו בפינוי שבילי אש. המיזם היה כה מוצלח ויעיל עד שב–1959 כבר הבטיח המושל אדמונד ג'י בראון להכפיל את היקפה של תוכנית מחנות השימור. כיום היא מופעלת בשיתוף מחלקת היערנות והכבאות של קליפורניה ומחלקת הכבאות של מחוז לוס אנג'לס. "בכל שריפה שאתה יוצא אליה ברחבי המדינה, קטנה או גדולה, צוותי הסיוע של האסירים מהווים 50 עד 80 אחוז מסך כוח הכבאות", אמר סרן קית ריידי, המפקד האחראי על המחנה שבו עוברות הנשים את ההכשרה.

שיעור יוגה ומדיטציה שמנחה אחת האסירות הכלואות במליבו
שיעור יוגה ומדיטציה שמנחה אחת האסירות הכלואות במליבו. בהשוואה לחיים בקרב אוכלוסיית הכלא הכללית, מחנות השימור הם אי של דרך ארץ Peter Bohler/The New York Times
אסירי קליפורניה שעובדים משתכרים לרוב בין 8 ל–95 סנט לשעה. הם מייצרים ריהוט משרדי לעובדי מדינה, לוחיות רישוי מקומיות, מדי אסירים, כל מה שעשוי לשמש את מוסדות המדינה השונים. אבל השכר בתוכנית היערנות, שהוא אמנם נמוך מאוד לפי סטנדרטים חיצוניים, הרבה יותר טוב מבכל תוכנית אחרת. במליבו 13, אחד משלושה מחנות שימור שהוקצו לנשים, הראה לי המפקד, ג'ון סקוט, דוגמה לתלוש שכר: אסירות כבאיות יכולות להשתכר עד 2.56 דולר ליום במחנה ודולר אחד לשעה כשהן עוסקות בכיבוי שריפות.

בהשוואה לחיים בקרב אוכלוסיית הכלא הכללית, מחנות השימור הם אי של דרך ארץ. הם פחות אלימים ויש בהם יותר מרחב. הם מדיפים ריחות של אקליפטוס, של ים ושל פרחים רעננים
השכר הגבוה יותר משקף הכרה בסכנות האמיתיות שעמן מתמודדות האסירות הכבאיות. בחודש מאי נמחץ אדם תחת עץ שקרס במחוז המבולדט; ביולי כבאי נוסף מת שבוע לאחר שניסר לעצמו בטעות את הרגל ואת עורק הירך במסור שרשרת. אך לאחר שביקרתי בשלושה מחנות במהלך תקופה של שנה וחצי, יכולתי להבין מדוע הן מוכנות להסתכן. בהשוואה לחיים בקרב אוכלוסיית הכלא הכללית, מחנות השימור הם אי של דרך ארץ. הם פחות אלימים ויש בהם יותר מרחב. הם מדיפים ריחות של אקליפטוס, של ים ושל פרחים רעננים. יש בהם אזורי ברביקיו למשפחות שבאות לבקר; באחד המחנות יש ביתן קטן שבו יכולים קרובי משפחה לשהות עם אסירה עד שלושה ימים. יש שם אזורים לעבודות נגרות, מגרשי סופטבול וספריות מלאות ספרי מתח ורומנים רומנטיים שנאספו מתרומות. "אני תמיד מהללת את התוכנית", אמרה אסירה בשם אמבר סאפ. היא ציינה שאיכות המאסר שהיא מרצה גבוהה הרבה יותר מאשר במרבית מתקני הכליאה. "רואים את זה על הפנים של הנשים, על הפנים של הסוהרים".

ועדיין, כשהן עובדות, הן נראות כמו אסירות בשלשלאות שנידונו לעבודת פרך, רק בלי השלשלאות, בעיקר כשהן מסתובבות במליבו, שם ההכנסה השנתית הממוצעת למשק בית היא 238,000 דולר. "השכר מגוחך", אמרה לסוניה אדוארדס, 35, במהלך הפסקה מעבודת פינוי כביש אש. "יש ימים שאנחנו ממש קורעות את עצמנו, וזה לא עד כדי כך שונה מתנאי עבדות. אנחנו צריכות לקבל יותר על מה שאנחנו עושות". אדוארדס משתכרת כ–500 דולר לשנה במחנה, בתוספת מה שהיא מרוויחה בקו האש, סכום שיכול להגיע לכמה מאות דולרים בחודש; שכרו ההתחלתי של כבאי אזרחי במשרה מלאה הוא כ–40,000 דולר בשנה.

ב–1999, במחקר שנעשה במימון מכון אופן סוסייטי, שטחו חמישה כלכלנים מובילים את טיעוניהם למען מתן זכויות עובדים בסיסיות, לרבות שכר מינימום, לאסירים. אלא שההמלצות האלה לא אומצו באופן נרחב. דיוויד פטהי, מנהל פרויקט בתי הכלא הלאומי ACLU, שמתנגד לכל צורה של עבודת אסירים, אמר, "אני חושב ששאלה חשובה שיש לשאול היא, אם זה בטוח שהאנשים האלה מסתובבים בחוץ עם גרזנים ומסורי שרשרת, אולי הם לא היו צריכים להיות בבתי סוהר מלכתחילה?"

במחלקת הענישה והשיקום של קליפורניה טוענים שתוכנית הכבאים נועדה לשמש שיקום לאסירים. ועם זאת, הם עוברים הכשרה לתחום שכפי הנראה יתקשו להתפרנס ממנו כשישתחררו: מחלקת הכבאות של לוס אנג'לס אינה מעסיקה עבריינים מורשעים, ומחלקת הענישה והשיקום אינה מציעה כל סיוע רשמי לאסירים שמעוניינים לעסוק בכבאות לאחר שחרורם.

האדישות המוסדית הזאת נשמעת הגיונית יותר כשמבינים שהאסירים הכבאים, שנמצאים בכוננות ללא הפסקה, נחשבים למשאב של המדינה. תוכנית מחנות השימור חוסכת למשלמי המסים בקליפורניה כ–100 מיליון דולר בשנה, על פי מחלקת הענישה והשיקום של המדינה. כמה מדינות, ובהן אריזונה, נבאדה, וואיומינג וג'ורג'יה, מעסיקות אסירים בתחום הכבאות, אך אף אחת מהן אינה נשענת על אוכלוסיית האסירים האלה במידה רבה כמו קליפורניה.

בסתיו 2014, בזמן שבתי המשפט במדינה דנו בסוגיית הצפיפות בבתי הכלא, התנגד משרד התובע הכללי של קליפורניה לצמצום מספר האסירים. דבר כזה, טען המשרד, "יפגע קשות בהשתתפות במחנות כיבוי האש, תוצאה מסוכנת בהתחשב בכך שקליפורניה נמצאת בעיצומה של עונת שריפות קשה ובצורת חמורה". ב–2015 אמר המושל ג'רי בראון לכתב CBS מקומי, "זה חשוב מאוד כשאפשר לכמת את כוח האדם הזה, לנצל אותו".

מרקט ג'ונס, כבאית אסירה: "זו הרגשה טובה כשאת רואה ילדים עם שלטים שאומרים, 'תודה שהצלתם את ביתי, תודה שהצלתם את הכלב שלי'. יש אנשים שמזלזלים בנו בגלל שאנחנו אסירות"
לאחר חמש שנים הסתיימה הבצורת, הודות לגשמים שהגיעו בעתם השנה ויצרו את "הפריחה האדירה" הנדירה — כתמים ענקיים וצפופים של פריחה בכתום, אדום וסגול בין מרבדי דשא בירוק־ליים. עם זאת, המומחים עדיין מודאגים לגבי השנה הזאת במיוחד: בפעם האחרונה שבצורת הסתיימה, ב–2010, עונת השריפות שבאה בעקבותיה היתה עוד יותר קיצונית מקודמתה. הגשם גרם לדשא נוסף לצמוח במקומות שבדרך כלל אינו צומח, וכשהטמפרטורה בקיץ מאמירה מעל 38 מעלות, הדשא הזה מתייבש והופך לחומר דליק. בנוסף, כ–102 מיליוני עצים בקליפורניה הושמדו על ידי חיפושית הקליפה מאז 2010; החרק, שגודלו כגודל גרגיר אורז, תקף עצי אורן, אלון וארז, מותיר אחריו קליפות עץ יבשות וסיכון מוגבר לשריפות שטח ענקיות, קשות. עונת השריפות של 2010 היתה קשה; השנה היא עלולה להיות קטסטרופלית. עד כה, סך של יותר מ–5,000 שריפות הספיקו לכלות 1.86 מיליוני דונמים. כשאיום כזה של מדינה בלהבות תלוי מעל ראשה, קליפורניה ממשיכה להסתמך על האסירים הכבאים שלה כקו הגנה רופף ובלתי נראה כמעט.

אמהות מתפללות

"כבר הפסקתי לספור", אמרה מרקט ג'ונס, כבאית שהורשעה בפריצה מדרגה ראשונה, וטילטלה את ראשה כששאלתי בכמה שריפות היתה בשנה החולפת. "אני לא יודעת כמה שריפות היו בעונה האחרונה, אבל היו שריפות לכל אורך העונה". עונת השריפות נמשכת בדרך כלל מאמצע מאי עד סוף נובמבר.

היא סיפרה על השריפה הראשונה שלה בשנה שעברה, כשנכנסה לעמק נאפה בזמן פינוי התושבים. העיר נשרפה כליל; מכוניות כוסו בפיח. היא תהתה למה הכניסה את עצמה. למרות פחדיה ועצביה המתוחים, היא פילסה את קו הבלימה בכריתת עצים במשך עשר שעות, כמעט עד אור הבוקר. העבודה המאומצת והסכנה יוצרות חיבור בין נשות הצוות. "אני יכולה להגיד, כמי שבאה מהרחוב, כשאת עם צוות הכיבוי שלך, זו המשפחה שלך", אמרה אדוארדס.

דיון דייוויס ממחנה ריינבו
דיון דייוויס ממחנה ריינבו Peter Bohler/The New York Times
מבין כ–30 הנשים שפגשתי, רובן הורשעו בעבירות סמים או אלכוהול, פשעים לא אלימים שהמדינה מגדירה כדרגה נמוכה. כולן הגיעו למחנות היערנות בגלל החופש היחסי וההזדמנות להרוויח יותר כסף מאשר בעבודות אסירים אחרות. אך רבות מהן אמרו שהחינוך האמיתי שהן מקבלות קשור לבניית מערכות יחסים ושמירה עליהן. "זה עוזר שאת עובדת בצוות של אחיות", אמרה מרקט. "את לומדת איך לעבוד איתן, כי באמת, כל מה שיש לכן זה זו את זו כשאתן בשריפה".

דיוויד פטהי, מנהל פרויקט בתי הכלא הלאומי ACLU, שמתנגד לכל צורה של עבודת אסירים, אמר, "אני חושב ששאלה חשובה שיש לשאול היא, אם זה בטוח שהאנשים האלה מסתובבים בחוץ עם גרזנים ומסורי שרשרת, אולי הם לא היו צריכים להיות בבתי סוהר מלכתחילה?"
חלק מהאסירות אומרות שהיו מוכנות לעבוד בקו האש בחינם — בשביל הניסיון, ההכשרה, תחושת הסיפוק על עשיית מעשה מועיל. "זו הרגשה טובה", אמרה מרקט, "כשאת רואה ילדים עם שלטים שאומרים, 'תודה שהצלתם את ביתי, תודה שהצלתם את הכלב שלי'. זו הרגשה טובה שהצלת למישהו את הבית, את יודעת? יש אנשים שמזלזלים בנו בגלל שאנחנו אסירות".

למרקט, בת 27, כבר היו שתי "פסילות" קודמות כשנשלחה לכלא. "הייתי תחת השפעת מת' ופשוט בא לי לעשות משהו. כשאת תחת השפעת הסם הזה, את פשוט עושה מה שבראש שלך. את מרגישה שאין עלייך. אף אחד לא יכול לעצור אותך — את פשוט המלך או מלכת העולם. הייתי תחת השפעה והתחלתי ללכת ברחוב, ראיתי בית עם חלון פתוח והחלטתי להיכנס. דרך החלון". ילדיה הקטנים — ברנרד ויוניק, שניהם מתחת לגיל 10 — חיים עם אחותה הגדולה. אמנם נבצר מהם לבוא לבקר, אבל בערבים מרקט הולכת לפגישות תפילה באחד החללים הציבוריים בריינבו. "אני הולכת בימי ראשון, שני, שלישי וחמישי", היא אמרה. "ואני מתחילה ללכת גם בימי שישי. אבל זה לא ממש כנסייה. זה 'אמהות מתפללות'. אנחנו מתפללות למען הילדים שלנו".

יש שלושה מחנות לנשים בלבד: המחנה בריינבו, בין סן דייגו ללוס אנג'לס, שנקרא גם מחנה שימור מספר 2; המחנה במליבו, או מחנה שימור מספר 13; ומחנה בפוארטה לה קרוז, ממזרח לטמקולה, שנקרא מחנה שימור מספר 14. מבחוץ הם נראים כמו מִבדדים רוחניים. מקומות להתרגעות לא פחות מאשר להכשרת כבאיות; אחת האסירות הכלואות במליבו, למשל, מנחה שיעורי יוגה ומפגשי מדיטציה. גינות ירק מטופלות על ידי אסירות אחרי שעות העבודה; יש גם שרידים של מחנה איגרוּף שמצטרפים למתקן הרמת המשקולות. מחנה מליבו נהנה ממשבי אוויר מלוח וצל; ריינבו ופורט הם גן עדן של טיולים. כל האסירות אוכלות אוכל אזרחי שמבשלות אסירות אחרות: סטייק אנטרקוט ולובסטר ולפעמים גם שרימפס ככל יכולתך. אבל ליתרונות של חופש רב יותר ואוכל משובח יש גם מחיר פיזי. "הרגליים שלך לוהטות ועייפות, ויש להן דופק משלהן", אמרה מרקט. "את מרגישה שאת לא יכולה לנשום, אבל את נושמת. את מרגישה שהפנים שלך תכף נמסות, אבל הן שם. פשוט — את חייבת להיות מודעת לכל". אחרת, הוסיפה, "את לא תשרדי".

האדמה מעל ג'ונס החלה לגלוש. בהתחלה היו אלה רק חלוקי אבן. אחר כך ה"מסור הראשון" צעקה "סלע". אבל ג'ונס לא שמעה בגלל רעש המכשיר. לפתע נפלה האבן הגדולה, למרחק 30 מטר, ובן רגע פגעה בראשה. היא איבדה את הכרתה והתמוטטה
מתה כלוחמת

שונה לין ג'ונס ידעה לפרק את מסור השרשרת שלה ולהרכיב אותו בחזרה בקלות. היא ידעה לתקן את המכשיר כשהיה נרתע, להשחיז את השרשרת כשהתקהתה, לנקות את כיסוי המצמד. היבלות בידיה נגרמו משימוש במסור — הוא היה כמו המשך של גופה. את לא הופכת ל"מסור שני" בלי להכיר את הכלי שלך מקרוב ובלי לקחת את העבודה ברצינות. בליל השריפה במלהולנד ג'ונס היתה מתוסכלת, לדברי ג'סיקה אורנלס. לצוותים האזרחיים לקח המון זמן להעלות את הצינורות במעלה הנקיק. אז היא רצה במורד צלע הגבעה הסלעית והעלתה אותם בעצמה.


ג'ונס לא חלמה להיות כבאית בילדותה. היא רצתה להיות שוטרת. התמונה הראשונה שהראתה לי אמה, דיאנה באאז, היתה של ילדה קטנה ומגונדרת בת חמש או שש, לבושה לכבוד יום הקריירה. היא עטויה בכחול נייבי מכף רגל ועד ראש, עם משקפי טייסים, אוחזת בחוזקה באלת פלסטיק ומחזיקה ברצועה המחוברת לצווארה של בובת הכלב גופי. "היא תמיד רצתה להיות כלבנית, וכאן היא היתה לבושה בהתאם", אמרה באאז. ישבנו בבר חשוך, שקירותיו מחופים בעץ — ה"טראפ" (מלכודת), נווה מדבר מאובק בפאתי לנקסטר, עיר שבעצמה נמצאת בפאתי דרום קליפורניה, במדבר הגבוה של עמק אנטילופ. לפני שג'ונס נכנסה לכלא זה היה ביתה. אמה ניהלה את הבר; רבים מבני משפחתה המורחבת היו בלהקת רוק כבד בשם סקנדס טו סנצ'ריז (SIIC) שניגנה בחדר האחורי.

ג'ונס היתה נערה פיקחית, אבל התקשתה לשבת בשקט בכיתה. בסופו של דבר, היא נשרה מהתיכון והלכה לעבוד בחדר מתים שהיה בבעלות משפחתו של החבר שלה. העבודה הסתיימה כשהשניים נפרדו. היו לה בלי סוף חברים, רובם רעים, ובמאי 2014 היא נתפסה יושבת במכונית ליד אחד מהם עם כמות גדולה של קריסטל מתאמפטמין. היה לו תיק פלילי עשיר והוא לא רצה להישלח למאסר עולם. הוא אמר לג'ונס שהוא ישחרר אותה בערבות אם היא תיקח אחריות על הסמים. ג'ונס הורשעה בהחזקה ובניסיון להפיץ מתאמפטמין ובהחזקת מריחואנה. החבר קיים את הבטחתו ושילם את דמי הערבות בסך 30,000 דולר, וג'ונס נשפטה לשלוש שנים על תנאי.

היא היתה לכודה בלנקסטר. "אף אחד לא יכול לצאת משם, זה כאילו שכולנו תקועים", אמרה רוזה גרסיה, חברתה. ג'ונס עזרה לאמה לנהל את ערבי הקריוקי ב"טראפ" (צורחת הכחשות גסות בכל פעם שמישהו שר את "כמו בתולה") והרוויחה קצת כסף בציור על מצחיות כובעי הבייסבול ההפוכים של הלקוחות. היא מכרה מרצ'נדייז בהופעות של חבריה, שיחקה סנוקר, שנוררה סיגריות, כתבה שירים, עישנה גראס וגלשה על סקייטבורד, לפעמים כל הלילה. בכמה תמונות מהופעות של SIIC, הטייץ שלה קרוע והאייליינר משוח בשלמות, והיא ניצבת בתנוחת ניצחון מעל קהל משתולל.

"תמיד יכולתי לסמוך על שונה שתהיה שם, לפני, במרכז הבמה, כל פעם", אמר ג'יי פייג' דיון, סולן SIIC. "לא היתה לה שום בעיה לעמוד קרוב לבמה ולהעיף את כל הבחורים". ג'ונס היתה חסרת פחד. בתמונות פייסבוק שלה היא מוציאה לשון בהתרסה, זוקרת אצבע משולשת מול מצלמת הסלולרי של חבר; יש תמונות שמראות את הבטן שלה אדומה ופצועה לאחר שהוכתה.

לא עברה שנה מאז מעצר המתאמפטמין וג'ונס שוב הסתבכה. היא הפרה את תנאי השחרור שלה לפחות שלוש פעמים — גנבה מזון לכלבים, גנבה מצרכים, מכרה מריחואנה, לא הגיעה לדיוני בית המשפט — עד שהוצא לה צו מעצר. היא החליטה להסגיר את עצמה. ב–2 ביוני 2015 היא כתבה בדף פייסבוק שלה: "אני לא יכולה להתמודד עם כל כך הרבה דברים רעים בו זמנית. והגעתי למכסה שלי לשנה זו, אז זה יכול להיפסק עכשיו. אני רוצה שיקרו לי דברים טובים בקרוב". ה"טראפ" ערך מסיבה. רוזה גרסיה שיכנעה את מוכר ה"דולר טאקו" להביא את המשאית שלו למגרש החניה. "פשוט הזמנו מיליון טאקוס כדי שהיא תזכור את הטעם של אוכל אמיתי", אמרה גרסיה.

דיון הכין לה חולצה אישית שעליה כתב את הכינוי שלה, "בייבי הוקר", וכולם חתמו עליה, ולמחרת היא היתה מוכנה. היא חיבקה את אמה, שבכתה, והחליקה על הסקייטבורד שלה אל בית המשפט בלנקסטר, כדי להסגיר את עצמה. היא הודתה בפני בית המשפט שהפרה את תנאי השחרור שלה, ונגזרו עליה שלוש שנות מאסר. היא שמעה על תוכנית היערנות במהלך 238 הימים שבילתה בבית הכלא המחוזי: כל הנשים דיברו עליה כאילו היתה גן העדן של בתי הכלא — לובסטר, שרימפס, רוח ים. שישה חודשים לאחר שעזבה את הכלא המחוזי היא הועברה למליבו.

בנובמבר 2015 ג'ונס כבר היתה מתקשרת לאמה אחת לשבוע כדי לספר לה על ההכשרה, על התשישות אחרי ביצור צלע גבעה בשקי חול כדי למנוע הצפות ועל הטיולים המוצעים להן בסופי השבוע בנקיקים של מליבו, שהרבתה לצאת אליהם. היא מצאה משהו בסוג העבודה הזה, משהו שקסם לה. זה הזכיר לה את העבר הלא מאוד רחוק. בתיכון היא יצאה לקמפינג עם חברים באגם שייבר בהרי סיירה נבאדה, צללה לאגמים קרים מראשי צוק סלעיים וגלשה על גלשני בוגי בקרבת החוף. היא חרטה את ראשי התיבות של שמה לצד אלה של החבר שלה בצדו של שולחן פיקניק מחליד על חוף הים. היא היתה כל כך מלאת התלהבות שאמה השתכנעה שהמזל שלה משתנה. באאז כבר החלה לתכנן את מסיבת השיבה הביתה של בתה.

בבוקר השריפה במלהולנד, 25 בפברואר, מספר לא מוכר הבזיק על צג הטלפון הנייד של דיאנה באאז בסביבות 10:00. הוא הבזיק שוב ושוב ושוב. באאז חזרה ודחתה את השיחה עד שהבינה שלא תוכל להמשיך להתעלם ממנה. "היתה תאונה", אמר לה מישהו כשענתה. באאז, שמיד נכנסה להיסטריה, שאלה, "איפה הבת שלי?" הוא השתהה לרגע ואמר, "אני לא יכול לומר לך, כי היא אסירה". כעבור שעה, כשהתקשרו ממשרד השריף של לנקסטר עם מספרים והוראות, רשמה באאז את כל המידע שיכלה על המראה בחדר השינה שלה בעזרת אייליינר. השריף אמר לה שג'ונס לא אושפזה תחת שמה, בשל היותה אסירה. הוא אמר לבאאז שכשתגיע לבית החולים UCLA, עליה לשאול על "הוואי איקס". כשהגיעה מצאה את בתה מוטלת באלונקה, חסרת הכרה.

הדבר הראשון שעשיתי כשהסטתי את הווילון וראיתי אותה היה לתפוס אותה, ממש שם, תפסתי אותה, ואמרתי, 'הבטחת לי'", סיפרה באאז. "היא התקשרה אלי רק יומיים קודם לכן, ואמרה, 'אמא, אני באה הביתה בעוד שישה שבועות', אז בטח שאמרתי לה, 'את הבטחת לי'". באאז בקושי זיהתה את בתה. פניה היו נפוחות; עיניה היו סגורות ומודבקות בסרט דביק כדי שלא יתייבשו; ראשה גולח כי הרופאים ניסו לנקז קריש דם. באאז הזדחלה לאלונקה ונצמדה לבתה, אך זו לא הגיבה.


שני השוטרים שעמדו מחוץ לדלת חדרה של ג'ונס ניסו להסביר מה קרה. מפקדים ונציגים ממחלקת הענישה והשיקום של קליפורניה ניסו כולם להסביר. אבל באאז יכלה רק לבכות ולהחזיק את ידה של בתה. היא לא עזבה אותה לרגע (אחות היתה צריכה להכריח אותה לאכול כמה קרקרים עם כוס מיץ תפוזים). מאוחר יותר נודע לה מפי אחראי הקבלה מה קרה בנקיק במליבו.

מרקט ג'ונס: "הרגליים שלך לוהטות ועייפות, ויש להן דופק משלהן. את מרגישה שאת לא יכולה לנשום, אבל את נושמת. את מרגישה שהפנים שלך תכף נמסות, אבל הן שם. פשוט — את חייבת להיות מודעת לכל, אחרת את לא תשרדי"
האדמה מעל ג'ונס החלה לגלוש. בהתחלה היו אלה רק חלוקי אבן. אחר כך, ה"מסור הראשון" צעקה "סלע". אבל ג'ונס לא שמעה בגלל רעש המכשיר. לפתע נפלה האבן הגדולה, למרחק 30 מטר, ובן רגע פגעה בראשה. היא איבדה את הכרתה והתמוטטה. אחד המפקדים קשר אותה לאלונקה, ומסוק שהיה במקום במטרה להטיל חומר מעכב בעירה הנמיך כדי לאסוף את הגופה הרופסת.

יש שלוש דרכים להגיע למליבו 13 — מכביש החוף הפסיפי, מהכבישים הצדדיים העוקפים מצפון־מזרח למליבו או בהסעה של מחלקת הענישה והשיקום של קליפורניה. כשמגיעות חניכות חדשות באוטובוס לבן, הן לא רואות אף גדר. הן רואות אסירות במנוחה, לבושות בסרבלים כתומים, מופשלים, בחולצות טי לבנות ונעליים חסינות אש ששרוכיהן פרומים. הן רואות אולמות שינה פתוחים, שם הן יישנו עם צוותן, בשורה, כדי שיוכלו להתגלגל מהמיטה וללחום באש בתוך עשר דקות מרגע הישמע האזעקה, מה שאכן יקרה, לפעמים כמה לילות ברצף. הצוותים תמיד עובדים, גם כשהם לא עובדים. הן זוכות למבקרים, כי מחלקת הענישה והשיקום מתגאה בתוכנית. וכשהן מביטות בלוח המודעות שהוצב במחנה מטעם מחלקת הכבאות של מחוז לוס אנג'לס, הן רואות לוחית הקדשה וכמה כתבות על מותה של ג'ונס. כמה אנשים כתבו פתקים לג'ונס, שדהו מאחורי לוח הפלקסיגלס. קהילת מליבו גייסה 4,000 דולר לטובת "קרן שונה לין ג'ונס". מטעמה של מחלקת הענישה והשיקום הוצבה יד זיכרון נוספת — חמישה גזעי עץ כרותים ומקל גשם עם כתובת מגולפת: "כמו הרוח, שהורגשה אך לא נראתה, שונה המתוקה שלי, נוחי על משכבך בשלום".

בטקס הסיום של אסירות כבאיות שנערך בשנה שעברה בכלא קליפורניה לנשים, ליד צ'ינו, שם עוברות כל הכבאיות האסירות את הכשרתן, האווירה היתה חגיגית, כמעט צוהלת. אחד הנואמים הזכיר את ג'ונס וביקש, לקול תשואות סוערות, שחייה ומותה לא יהיו לשווא. הוא אמר, "היא מסרה את חייה לתוכנית הזאת, ומחוז לוס אנג'לס דאג שהיא תעזוב במלוא הכבוד הראוי".

כשביקרתי בריינבו שאלתי את אחד המפקדים במחלקת הכבאות של קליפורניה, דני רמירז שמו, מדוע שהמדינה לא תגביר את התמריץ להצטרף לתוכנית בכך שתשלם ולו מעט יותר. לא היתה לו תשובה מוכנה. מה שהעלה היבט מתמיה נוסף של התוכנית: מדוע שהמדינה לא תרוויח יותר על השקעתה בהכשרת הנשים האלה, בכך שתעסיק אותן לאחר שחרורן? או לכל הפחות, בכך שתיצור אפשרות להעסקה? רמירז אמר שהרעיון "לבדוק מה מצבן של הבנות" כבר עלה בעבר. "חלק מהבנות האלה עוזבות כשהן מאוד מתעניינות במה שנחשפו אליו ואומרות, 'אף פעם לא ידעתי שזה קיים, איך אפשר להמשיך לעשות את זה?' וזה קשה כשהן יוצאות החוצה, כי הן עדיין נתקלות בהרבה מאותם קירות שנתקלו בהם בעבר. אבל תוכנית שתמשיך להנחות אותן ותשמור אותן על המסלול הזה ותשמור אותן ממוקדות במשהו במקום לחזור להרגליהן הישנים או לחבריהן הישנים תהיה דבר אדיר".

גופתה של ג'ונס הוסעה מהמכון הפתולוגי לפארק ההנצחה והקבורה איטרנל ואלי, שבין לנקסטר ללוס אנג'לס. צוותי כבאים ניצבו על כל גשר, עומדים על משאיותיהם במדי א', מצדיעים כשגופתה של ג'ונס הוסעה תחתיהם. מחוץ להלווייתה, שורות של שריפים וסגנים עמדו ב"הקשב", יד ימין לגבה. שתי משאיות כיבוי חנו בכניסה בסולמות מורמים, מוצלבים לאות כבוד. שונה לין ג'ונס חיה כאסירה ומתה ככבאית מוערכת. באאז קיבלה את הדגל האמריקאי כנהוג, מקופל למשולש הדוק. מישהו אמר לה, היא מספרת, שבארבעת החודשים של שונה ככבאית היא הרוויחה כ–1,000 דולר.

https://www.haaretz.co.il/magazine/1.4510210



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה         (ניהול: למבזק)        
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  ארוך כאורך הגלות... אפשר תמצית? itai 13.10.17 13:19 1
     אסירות מסייעות בכיבוי דליקות בקליפורניה qm 13.10.17 13:22 2
         בהצלחה itai 13.10.17 13:23 5
     כתום זה העשן החדש Tom3r 13.10.17 13:23 3
         תודה itai 13.10.17 13:23 4
     כתבה מתורגמת מהניו יורק טיימס להפוגה בין שלל הכתבות האוטואנטישמיות בדר שטרימר. Manga31 13.10.17 13:24 6
     שיר הלל לכבאים האסירים באופן כללי ולאסירות באופן ממוקד... כשמעשי הפשע נהפכים למינוריים... אניאנונימיאני 13.10.17 13:27 7
         תודה itai 13.10.17 13:28 8
     הן מקבלות תנאים טובים יותר אבל משלמים להם פרוטות עבור עבודה קשה ומסוכנת פיניקית 13.10.17 13:32 9
         תודה! itai 13.10.17 14:00 11
  עבודת פרך זה עונש ראוי אהרון5 13.10.17 13:46 10
  בולשיט טהור מי שלא ישב בכלא לא יבין זאת לעולם אגנוסטיקן 13.10.17 14:46 12
  סיפור מעניין. מה שחשוב הוא לימור מצב שבו כלואים משתקמים bula 13.10.17 15:00 13

   
   
itai
חבר מתאריך 16.5.13
5684 הודעות
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:19   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. ארוך כאורך הגלות... אפשר תמצית?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
qm
חבר מתאריך 9.8.02
55733 הודעות
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:22   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. אסירות מסייעות בכיבוי דליקות בקליפורניה  
בתגובה להודעה מספר 1
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
itai
חבר מתאריך 16.5.13
5684 הודעות
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:23   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. בהצלחה  
בתגובה להודעה מספר 2
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Tom3r לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 11.11.14
1907 הודעות, 11 מדרגים, 18 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:23   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. כתום זה העשן החדש  
בתגובה להודעה מספר 1
 
   אסירות שבוחרות לעזור בכיבוי השריפות בקליפורניה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
itai
חבר מתאריך 16.5.13
5684 הודעות
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:23   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. תודה  
בתגובה להודעה מספר 3
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Manga31 לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 8.11.16
1926 הודעות, 23 מדרגים, 46 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:24   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. כתבה מתורגמת מהניו יורק טיימס להפוגה בין שלל הכתבות האוטואנטישמיות בדר שטרימר.  
בתגובה להודעה מספר 1
 
  


גדי לא הרמטכ"ל שלי. היקום יבוא בחשבון עם כל המושחתים שסרחו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אניאנונימיאני לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 2.4.12
23826 הודעות, 174 מדרגים, 296 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:27   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. שיר הלל לכבאים האסירים באופן כללי ולאסירות באופן ממוקד... כשמעשי הפשע נהפכים למינוריים...  
בתגובה להודעה מספר 1
 



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
itai
חבר מתאריך 16.5.13
5684 הודעות
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:28   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. תודה  
בתגובה להודעה מספר 7
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פיניקית לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 31.10.13
5367 הודעות, 46 מדרגים, 92 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:32   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. הן מקבלות תנאים טובים יותר אבל משלמים להם פרוטות עבור עבודה קשה ומסוכנת  
בתגובה להודעה מספר 1
 
   שכבר עלתה בחיים של אסירה אחת. ולא חושבים לנצל את הניסיון שלהן אח"כ בחיים האזרחיים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
itai
חבר מתאריך 16.5.13
5684 הודעות
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    14:00   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. תודה!  
בתגובה להודעה מספר 9
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אהרון5 לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 19.10.15
24929 הודעות, 131 מדרגים, 228 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    13:46   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. עבודת פרך זה עונש ראוי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הפשע לא צריך להיות רק מטלה על המדינה, דווקא יכול להיות סטרטאפ למקור פרנסה לא רע. גם מצויין כחלק מחוק פגיעה פיצוי. אני הייתי מציע להעביד את האסירים הביטחוניים בבניה בהתנחלויות. כמובן כאשר לכל אחד מהם צמוד כדור ברזל בשרשת כמקובל. השרשרת צריכה להיות קצרה כדי שלא יעשה בו שימוש... שנאמר: מי יבנה בית בתל אביב?


בכל דור ודור חייבת האנושות להטיל ספק בערכיה ובקונספציותיה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אגנוסטיקן לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 8.5.16
4701 הודעות, 34 מדרגים, 64 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    14:46   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. בולשיט טהור מי שלא ישב בכלא לא יבין זאת לעולם  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   דקה אחת בעולם האמיתי (נשרף או לא ...זה לא משנה) שווה לכל אסיר יותר מכל כסף - תשבו בחדר קטן 20 שעות ביום וגם אתם תקפצו על להבות ושאר ירקות



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
bula
חבר מתאריך 7.3.12
283 הודעות
יום ששי כ''ג בתשרי תשע''ח    15:00   13.10.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. סיפור מעניין. מה שחשוב הוא לימור מצב שבו כלואים משתקמים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   אחרת כלא מהווה רק ענישה וזה עניין של זמן עד שיחזרו אליו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
   
   


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות