אחד מרוצחיו של הנער הפלשתיני מוחמד אבו ח'דיר שובת רעב כבר עשרה ימים במחאה על תנאי כליאתו.  

הכירו את יאיר בן דוד, אסיר לאומי אשר נשפט למאסר עולם ושובת רעב כבר 8 ימים והורד לצינוק
זאת על מנת שיקצבו את עונשם של האסירים הלאומיים היהודים ויתנו להם תנאים כמו לכל שאר האסירים.
יאיר כתב מכתב ובו הוא מפרט את הסיבה לשביתת הרעב ואת התנכלויות המדינה באסירים היהודים:
--------
אני יאיר בן דוד כיום בן 20 , שפוט למאסר עולם על רצח הנער הערבי מוחמד אבו חדיר.
בגיל 16.5 נעצרתי ועד היום אני נמצא בכלא עם שאר השותפים למעשה.
פתחתי בשביתת רעב מכמה סיבות:
1. מדינת ישראל שיחררה מאות אסירים בטחוניים ערבים עם דם של עשרות יהודים על הידיים . וזאת לאחר שהם לא התחרטו על המעשה וחלקם הגדול חזר לטרור וכיום הם חופשיים. אני שנעצרתי כשהייתי קטין בסך הכל בגיל 16.5 נשפטתי למאסר עולם בלי מועד שחרור ,ולא על דם של עשרות ערבים אלה ערבי אחד שגם בו לא רצחתי בפועל, בושה וחרפה מדינת פלסטין.
2. ישנם אסירים בטחונים שמזה כמה שנים כלואים בהפרדה בתנאים לא תנאים וסובלים מהתנכלויות, ללא טלפונים, ביקורים- אחת להרבה זמן , ללא התיחדויות בכלל. נמאס לנו מההתנכלויות של השב"ס - די! הגיע הזמן שהציבור יעזור לנו במאבק ללא פשרות להכניס לתודעה הציבורית שיש הרבה יהודים שסובלים מהמדינה השמלנית הזאת , משב"ס , מהשב"כ ומבתי המשפט.
3. בכלא נווה תרצה (בית מאסר לאסירות בלבד) אין מקווה. אסירה שרוצה לטבול לפני התיחדות צריכה לנסוע בליווי עם אזיקים אל עיר סמוכה כדי לטבול . וברוב המקרים שב"ס אומר שאין לו כח אדם ובכך או שמונעים התיחדויות או שהאסירות מוותרות על הטבילה!! הלזו יקרא מדינה יהודית???

לכן בחרתי בדרך זו של שביתת רעב עד הסוף.
אני נלחם מלחמה בגופי, ויכול להיות שעד המוות, אך לפחות אדע שלא אמות לחינם.
יאיר

(נציין עוד מספר עובדות שקראו בימים האחרונים להמחיש את ההפלייה נגד יהודים
א. עלאא עאצי, ערבי בן 25 מבית לקיא, שיחד עם ערבי נוסף היכה למוות באכזריות רבה את החקלאי דוד בר קפרא הי"ד, הורשע הבוקר בבית המשפט המחוזי בלוד בעבירת הריגה בלבד, וזאת על אף שהואשם ברצח.

ב. בית הדין הצבאי ביהודה זיכה יום רביעי מעבירת ניסיון לרצח את המחבל חמזה פאיז שביצע פיגוע דקירה בצומת גוש עציון לפני כשנתיים וחצי. בפיגוע נפצעה קשה נירית זמורה, תושבת בית חגי ואם לשמונה ילדים. המחבל רץ עם סכין שלופה לעבר זמורה ותוך שהוא צועק “אללה אכבר” ונעץ סכין בגופה. באורח נס זמורה שרדה את הדקירה, אך נפגעה בעמוד השדרה ונזקקת עד היום לשיקום ארוך בעקבות הפציעה.

שופטי בית הדין הצבאי קיבלו טענתו של המחבל וקבעו כי על אף שמדובר בפיגוע על רקע לאומני קיים ספק בנוגע לרצונו לגרום למותה של זמורה.)

ומילא היו סתם רוצחים אותו, אלא שגם שרפו אותו חי.

גרמו נזק הסברתי אדיר. עד אז המוסלמים היו הברברים היחידים, והנה הסתבר שיש גם יהודים חיות-אדם.

המינימום של המינימום במצב הנוכחי זה להשוות את תנאיו לתנאים של אסיר ביטחוני ערבי:
ארוחות שחיתות, טלפונים חופשי, צילומים עם בני משפחה ולימודים לתואר אקדמאי.