דיווח: צבא סוריה תגבר כוחותיו לאורך הגבול עם ישראל  

עוד רצח.

"הוא מאוד ער" - אמרתי לעצמי,
אבל כיבדתי את האירוע ולא דיברתי על כך בנאומי.

הוא מאוד ער לכך שכל הזועקים שם, מלבד אנשי 'זהות' - כולם עמוק עמוק בכיס שלו.

הוא מאוד ער לכך, שאחרי שהתחבק עם ערפאת, ויתר על הגולן, מסר את חברון, שחרר אלפי מחבלים, תמך בהתנתקות, הובס במרמרה, נכנע לאיראנים, החריב את עמונה, החריב את נתיב האבות, החריב את שכונת האולפנה, החריב בתים בעפרה, החריב מאחזים, הקפיא בניה, נכנע בהר הבית, הובס בצוק איתן, משלם פרוטקשן לחמס ומכין עם טראמפ את חלוקת ירושלים -
הוא מאוד ער לכך שגם אז מתחייב הבוקר ראש הימין החדש - להמליץ אך ורק עליו לנשיא.

מעולם לא קם מנהיג שעשה שוב ושוב מעשה זימרי, וקיבל שוב ושוב מקהל בוחריו, שכר כפנחס - כמו נתניהו.

אז למה לו לשנות משהו שכ"כ מצליח?

הוא מאוד ער לכך שלבסיס התמיכה האלקטוראלי שלו, חשובה מאוד ארץ ישראל, אבל השבטיות והניצחון על השמאל חשובים יותר.

הוא מאוד ער, ראש הממשלה שלנו.
ולכן יימשכו הרציחות, וזכויות הייתר לרוצחים.

" איך אתה יכול להגיד שגוש הימין מעניין את הסבתא שלך" - שאלה אותי אתמול חברת ילדות שגורשה עם משפחתה מגוש קטיף.

" שכחת עם איזה פתק גירשו אותך מהבית? " - עניתי

הוא מאוד ער, ראש הממשלה

בשש השנים האחרונות שבהן כיהן נתניהו כראש ממשלה עמד מספר הישראלים ההרוגים כתוצאה מפעולות טרור על 24 בממוצע לשנה, גם כאשר כוללים את כל קורבנות צוק איתן. מספר זה נמוך  מזה שנרשם בזמן ממשלת בגין שנקלעה למלחמת לבנון ושהתמודדה עם פיגועים קשים, נמוך מזה שנרשם אצל ממשלת שמיר שבתקופתה התחוללה האינתיפאדה הראשונה (164 הרוגים, בנוסף להרוגים כתוצאה משהיית צה"ל בלבנון). ממשלת רבין-פרס רשמה עשרות רבות של הרוגי טרור בכל אחת משנות הכהונה שלה – בחודש אחד ב-1996 תחת שלטונו של שמעון פרס נהרגו כ-60 ישראלים בגל טרור.

על מה שחולל אהוד ברק שבתקופתו אירעו מהומות אוקטובר ופרצה אינתיפאדת אל אקצה מיותר לדבר. וכך גם על אריאל שרון שאמנם הצליח לרסן בסופו של דבר את פיגועי הטרור, אבל לא לפני שהפקיר חיים של מאות חיילים ואזרחים במדיניות "ההבלגה זה כוח" שלו שקדמה למבצע חומת מגן.  כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה התאפיינה ברמות נמוכות יחסית של טרור בעזה, יהודה ושומרון ובמבצע גדול אחד שניהל היטב ובמחיר דמים מינימלי – מבצע עופרת יצוקה. אבל הישגים אלו מחווירים לעומת השלכות מלחמת לבנון השנייה שהחל בה ומחיר הדמים המיותר ששולם במהלכה בשל טעויותיו הקשות – 165 חיילים ואזרחים שקיפחו חייהם.

נתניהו הצליח לרסן את הטרור כבר בכהונתו הראשונה. אז החליף את שמעון פרס שכשל בהתמודדות מול פיגועי ההתאבדות והביא לשלוש שנים שקטות יחסית. אמנם מהומות הכותל והפיגוע במחנה יהודה ב-1997 יכולים להירשם לחובתו, אבל כשבודקים את המספרים, סטטיסטיקת ההרוגים מראה שזו הייתה כהונה שקטה במיוחד בחזית הפלסטינית הן בהשוואה למי שבא אחריו והן בהשוואה למי שבא לפניו. עם זאת יש צל כבד שמעיב על כהונתו הראשונה – שהות צה"ל בלבנון. לא ניתן לסכם את מספר החיילים שנפלו בכהונתו הראשונה מבלי להכריע בסוגיה האם יש לכלול את 73 הרוגי אסון המסוקים כקורבנות מלחמה או כקורבנות תאונה. גם אם נכריע שזו תאונה שאין לייחס לו את התרחשותה, עדיין נצטרך להתמודד עם העובדה שאף ללא האסון השהות ברצועת הביטחון גבתה בממוצע את חייהם של 20 חיילים מדי שנה, אם כי נתון זה אינו מיוחד רק לנתניהו ואפיין גם את כהונת קודמיו.

לסיכום ניתן לומר שכשבוחנים התמודדות עם אויבי ישראל מפרספקטיבה של מספר ההרוגים, נתניהו הוא בבירור ראש הממשלה המוצלח ביותר בתולדות המדינה, בפרט בשש שנות כהונתו האחרונות. גם כשהולכים אחורה לראשי ממשלה מהעבר הרחוק רואים שתמיד כהונתם הייתה כרוכה באובדן חיים המוני כתוצאה מטרור ומלחמות. גולדה מאיר (מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור), לוי אשכול (מלחמת ששת הימים), דוד בן גוריון (מלחמת השחרור, מלחמת סיני).   אולי בתקופת משה שרת היו פחות הרוגים מדי שנה מאשר בזמן נתניהו, אך כהונתו הייתה קצרה וכללה את הטבח במעלה עקרבים ועוד כמה פיגועים קטנים יותר. מספר תושבי ישראל היה נמוך בהרבה, כך שביחס הרוגים מטרור ומלחמות לנפש עדיין תקופת נתניהו מציגה תוצאות טובות יותר.

מה שמתעתע בנתניהו הוא הפער בין האופן שבו תמיד השתמע ממנו שיש להילחם בטרור – בתרועות חצוצרה ומצילתיים, בנחישות מופגנת, לבין האופן המאופק והשמרני שבו הוא מתנהל בפועל, תוך סלידה עמוקה מהרפתקנות. ממשלתו אינה ממוטטת את שלטון החמאס אלא מזרימה כמויות עצומות של אספקה לממשלת הטרור בעזה, רק כדי שלא ליצור לה מוטיבציה לפתוח בעימות. בכהונתו הראשונה נמנע מלבקש את הסגרתו של בכיר החמאס אבו מרזוק, כדי שלא לעודד פיגועי תגמול.  אבל נתניהו אינו עושה זאת מתוך שמאלנות אלא מתוך זהירות ושמרנות, שבגללן הוא גם נמנע בעקשנות מכל ויתור טריטוריאלי מתוך הנחה סבירה שכל מקום שיפנו חיילי צה"ל יהפוך לבסיס טרור.

העוצמות הישראליות בכלכלה ובביטחון מתורגמות על־ידי נתניהו לעוצמה מדינית. מבין גלי הביקורת, כדאי לשים לב לסדרה יוצאת דופן של מהלכים מדיניים.

מסעו המדיני האחרון של ראש הממשלה לדרום-אמריקה, מהווה תקדים היסטורי נוסף במסגרת מדיניות החוץ של מדינת ישראל תחת הנהגתו, המאופיינת בשגשוג ופריחה מדיניים שלא היו כדוגמתם במדינת ישראל. בתוך חמישה-עשר חודשים ערך נתניהו חמישה מפגשים מדיניים היסטוריים, במדינות שבהן לא ביקר ראש ממשלה ישראלי מעולם.

מאז נבחר נתניהו לראש הממשלה הוא הציב את מדיניות החוץ כאחד היעדים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל, כחלק מאסטרטגיית הביטחון הלאומי הכוללת של המדינה. נתניהו, שמרן וריאליסט בתפישתו, יודע היטב כי מדינות מכבדות מדינות אחרות, בהתאם לכח ולעוצמה שהן מקרינות.
היעד המדיני שהציב נתניהו עם שובו לראשות הממשלה ב-2009, מתבטא בהפיכתה של ישראל למעצמה אזורית משפיעה. יעד זה יכול היה להתממש אך-ורק באמצעות ניצול איכויות וחוזקות של החברה הישראלית, והפיכתן ליתרונות שיקדמו את המטרה המדינית. אסטרטגיית נתניהו נשענת על שני אדנים – כלכלה חזקה ויציבה ועוצמה ביטחונית.

כלכלה וביטחון

בתחום הכלכלי פעל נתניהו להפחתת מסים, פתיחת הכלכלה לתחרות וצמצום הבירוקרטיה והרגולציה. המדיניות הזו הוכיחה את עצמה מעל לכל ספק. לישראל כלכלה חזקה, יציבה, וחופשית יחסית לעברה האפל.

בשנת 2008 עמד התמ”ג הממוצע לנפש בישראל במונחי שווי קנייה על 27.3 אלף דולר. ב-2016 עמד הנתון הזה על  מעל 37 אלף דולר. בשנת 2009 הייתה הצמיחה במשק ברמה של 1.9%, בעוד שרק שנה לאחר מכן, עמדה על 5.6% ומאז לא ירדה מרמה של 2.5 אחוזים – חרף המשבר העולמי שריסק וגרם לקריסת כלכלות שלמות באירופה ובעולם, תוך חיסול הצמיחה בהן.

כך הפך נתניהו את ישראל למעצמה אזורית

העוצמות הישראליות בכלכלה ובביטחון מתורגמות על־ידי נתניהו לעוצמה מדינית. מבין גלי הביקורת, כדאי לשים לב לסדרה יוצאת דופן של מהלכים מדיניים

 הברית הים־תיכונית: נתניהו, נשיא קפריסין - ניקוס אנסטסיאדיס וראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס | לעמ

מסעו המדיני האחרון של ראש הממשלה לדרום-אמריקה, מהווה תקדים היסטורי נוסף במסגרת מדיניות החוץ של מדינת ישראל תחת הנהגתו, המאופיינת בשגשוג ופריחה מדיניים שלא היו כדוגמתם במדינת ישראל. בתוך חמישה-עשר חודשים ערך נתניהו חמישה מפגשים מדיניים היסטוריים, במדינות שבהן לא ביקר ראש ממשלה ישראלי מעולם.

מאז נבחר נתניהו לראש הממשלה הוא הציב את מדיניות החוץ כאחד היעדים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל, כחלק מאסטרטגיית הביטחון הלאומי הכוללת של המדינה. נתניהו, שמרן וריאליסט בתפישתו, יודע היטב כי מדינות מכבדות מדינות אחרות, בהתאם לכח ולעוצמה שהן מקרינות.

היעד המדיני שהציב נתניהו עם שובו לראשות הממשלה ב-2009, מתבטא בהפיכתה של ישראל למעצמה אזורית משפיעה. יעד זה יכול היה להתממש אך-ורק באמצעות ניצול איכויות וחוזקות של החברה הישראלית, והפיכתן ליתרונות שיקדמו את המטרה המדינית. אסטרטגיית נתניהו נשענת על שני אדנים – כלכלה חזקה ויציבה ועוצמה ביטחונית.

כלכלה וביטחון

בתחום הכלכלי פעל נתניהו להפחתת מסים, פתיחת הכלכלה לתחרות וצמצום הבירוקרטיה והרגולציה. המדיניות הזו הוכיחה את עצמה מעל לכל ספק. לישראל כלכלה חזקה, יציבה, וחופשית יחסית לעברה האפל.

בשנת 2008 עמד התמ”ג הממוצע לנפש בישראל במונחי שווי קנייה על 27.3 אלף דולר. ב-2016 עמד הנתון הזה על  מעל 37 אלף דולר. בשנת 2009 הייתה הצמיחה במשק ברמה של 1.9%, בעוד שרק שנה לאחר מכן, עמדה על 5.6% ומאז לא ירדה מרמה של 2.5 אחוזים – חרף המשבר העולמי שריסק וגרם לקריסת כלכלות שלמות באירופה ובעולם, תוך חיסול הצמיחה בהן.

מן הפן הביטחוני, ממשלת נתניהו המשיכה לשקוד על פיתוח עוצמתה הצבאית. ההצטיידות בצוללות דולפין חדישות ובמטוסי F-35 שמרה על היתרון היחסי של ישראל, ומיצבה אותה כחלק ממדינות מעטות המחזיקות בטכנולוגיה ויכולות שמקנים כלים אלה. על־פי פרסומים זרים, החמקנים החדשים מסוגלים לשאת טילים בעלי ראשי קרב גרעיניים. ישראל רושתה בסוללות ליירוט טילים לטווח קצר, “כיפת ברזל”, ונכנסה לשימוש מערכת יירוט טילים לטווחים ארוכים ‘חץ 3′, ו’קלע דוד’ לטווחים בינוניים – ובכך הושלמה מעטפת הגנה אווירית אקטיבית לכלל סוגי הטילים המאיימים על ישראל. לצד זאת יש להזכיר את הצלחת התעשייה הביטחונית ואת מיצובה של ישראל כמעצמת סייבר. כל אלה מיצבו את ישראל כגורם רב עוצמה מבחינה ביטחונית.

ברמת הביטחון השוטף, יש להזכיר את מה שלעתים נעלם בסיקור התקשורתי: בתקופת נתניהו נרשם מספר ההרוגים הקטן ביותר במלחמות ופעולות טרור. זו התקופה השקטה ביותר שחוותה מדינת ישראל מעודה, חרף שני גלי טרור קצרים ולא קטלניים יחסית. קשה להשוות את המצב הביטחוני היום בישראל, למצב הביטחוני תחת יצחק רבין, אהוד ברק ואריאל שרון.

התמורות ביחסי החוץ של ישראל

שני האדנים האלו – כלכלה וביטחון – מיתגו את ישראל כמדינה חזקה, שבסיוע הנחישות והעקביות של נתניהו בזירה הפנימית ובפורומים בינלאומיים, הובילו לשינוי דרמטי ביחסי החוץ של המדינה.

באגן הים התיכון ניצל נתניהו את המשבר המכוון שיצרו התורכים כדי להקים ברית אזורית עוקפת תורכיה. ברית זו כוללת את קפריסין ויוון ונועדה לחזק את מעמדה של ישראל באזור הים-התיכון. זאת באמצעות יצירת הזדמנויות כלכליות ומינוף שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה. משנת 2016 התקיימו שלוש ועידות פסגה של שלוש המדינות, בניקוסיה, בסלוניקי ובירושלים.

לפי נתניהו, אירופה המערבית הופכת יותר ויותר אנטי-ישראלית בשל כניסה בלתי-מרוסנת של מהגרים מוסלמים והשפעתם על היבשת, ובשל אנטישמיות אצורה. בהתאם לכך, הוא פעל על־מנת לצמצם את השפעת האיחוד האירופי על ישראל תוך הפחתת התלות של ישראל באיחוד.

מאמצים אלו באו לידי-ביטוי בהתקרבות ישראל למדינות מזרח ומרכז אירופה, שאינן מרגישות בנוח עם האיחוד האירופי. ביוני האחרון ביקר נתניהו בהונגריה והשתתף במפגש פסגה מדיני עם עמיתיו מפולין, צ’כיה וסלובקיה, שהגיעו להונגריה. מדינות אלו, הידועות כ’מדינות וישגראד’, לוקחות אמנם חלק באיחוד האירופי, אך הן מהוות גוש המתנגד למדיניות ההגירה הבלתי מרוסנת לאירופה.

לבסוף, נתניהו פתח את כלכלת ישראל לשווקים חדשים שעד-כה לא היו נגישים עבורה: באסיה שדרג נתניהו את היחסים עם יפן, בה ערך ביקור חשוב במאי 2014. בינואר 2015 אירח נתניהו למפגש גומלין את ראש ממשלת יפן, שינזו אבה. שינוי חשוב עוד יותר התרחש ביחסי ישראל-סין: נתניהו מועיד לסין חשיבות עצומה למשק הישראלי, ובצדק – בשל גודלה העצום והכמות האדירה של אזרחיה, הפוטנציאל הכלכלי של סין עבור ישראל הוא בלתי-נתפש. במרץ 2017 ערך נתניהו ביקור בסין, לציון 25 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין המדינות, והביא עמו שורה של תעשיינים ואנשי עסקים מתחומים שונים. במהלך הביקור נחתמו 25 הסכמים לשיתוף פעולה במגוון תחומים שלפי הערכת הסינים שוויים כ-2 מיליארד דולר.

פגישה פומבית ראשונה עם נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סּיסי, 19 בספטמבר 2017 | לעמ

גם בסינגפור ערך נתניהו ביקור היסטורי בפברואר 2017. למרות שיעורם הגבוה של המוסלמים במדינה, ולמרות שהיא שוכנת בין שתי מדינות מוסלמיות ללא יחסים עם ישראל (מלזיה ואינדונזיה) הביקור נערך וסוקר באופן משמעותי אצל המקומיים. שנה לפני כן ביקר בישראל לראשונה ראש ממשלת סינגפור, למשך ארבעה ימים. במסגרת הביקור נחתם הסכם שיתוף פעולה בין המדינות. ביקור היסטורי נוסף נערך באוסטרליה, מיד לאחר ביקורו בסינגפור.

ביולי 2017 נחת בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. זו הייתה הפעם הראשונה שמנהיג הדמוקרטיה הגדולה בעולם מגיע לארץ. כמו סין, נתניהו מייחס ליחסים עם הודו חשיבות כלכלית מרחיקת לכת. היחסים עם הודו התהדקו משמעותית עוד הרבה לפני הביקור, לאחר שמודי נכנס לתפקידו. ערב הביקור בישראל הודיעה התעשייה האווירית כי חתמה על עסקאות בהיקף של כ-2 מיליארד דולר בהודו, במה שנחשב לעסקת הייצוא הביטחוני הגדולה ביותר בתולדות המדינה, לאספקת מערכות הגנה אוויריות לצבא הודו.

ישראל של נתניהו חיזקה את הקשרים גם עם מדינות מוסלמיות במרכז אסיה, להן יש חשיבות אסטרטגית ביטחונית בשל קרבתן לאיראן. בדצמבר 2016 ערך נתניהו ביקור באזרבייג’ן – בפעם השניה לראש ממשלה ישראלי (גם בפעם הראשונה היה זה נתניהו), ולאחר מכן ביקור היסטורי בקזחסטן. לצד האינטרסים הביטחוניים של ישראל, נחתמו בין המדינות גם הסכמים כלכליים.

מאמץ מדיני נוסף התקיים בחודש הקודם, כאשר לראשונה ערך ראש ממשלה ישראלי ביקור בדרום-אמריקה. נתניהו ביקר ביום אחד בשלוש מדינות – ארגנטינה, קולומביה, ומקסיקו – ונפגש עם ארבעה ראשי מדינות. לנתניהו התלוותה משלחת גדולה של אנשי עסקים שביקשו לחשוף את התוצר הישראלי לשוק הדרום-אמריקני הגדול.

מהכלכלי למדיני – גם באזורנו

יש להזכיר אף את הביקור ההיסטורי של נתניהו במערב אפריקה, ביוני האחרון. בפעם הראשונה הגיע ראש ממשלה ישראלי לביקור מתוקשר וחגיגי באוגנדה, קניה, רואנדה, אתיופיה וליבריה. מטרת הביקור היתה לקרב את היבשת לישראל, לאחר עשורים של הזנחה דיפלומטית ומדינית. הכוונה הייתה לשנות את היחס העוין של מדינות אפריקה לישראל בפורומים בינלאומיים. גם כאן, האסטרטגיה ברורה – טכנולוגיה וידע ישראליים, תמורת שינוי ביחס המדיני. במהלך הביקור הפך נתניהו למנהיג הלא אפריקני הראשון שנאם בפני ועידת מדינות מערב אפריקה – ששליש מחברותיה הן מדינות מוסלמיות.

חידוש וחיזוק היחסים עם העולם המוסלמי, בא לידי-ביטוי גם ביחסי ישראל והעולם הערבי. בשבוע שעבר הצהיר נתניהו כי “מה שקורה בפועל איתן (עם מדינות ערב, ע.ד) לא קרה בתולדותינו, גם כשחתמנו על הסכמים”. התבטאות זו לא נאמרת בחלל ריק. שיתופי־הפעולה בין ישראל לבין מצרים וירדן מעולם לא היו הדוקים יותר. שיתוף־פעולה זה מתנהל לאור אינטרס משותף של ישראל וירדן – המאבק ב’מדינה האסלאמית’ והחשש מהשתלטות איראנית בדרום סוריה. לכך ניתן להוסיף גם את היחסים בין ישראל ומצרים על רקע הטרור בסיני והיחס לחמאס ברצועה. על־פי פרסומים זרים, ישראל מאפשרת למצרים לפעול בחופשיות בשטח המפורז שעליו הוסכם בהסכם השלום, כדי להילחם במחבלי דעא”ש, ואף דווח כי ישראל מסרה  לירדן מסוקי קרב לצורך התמודדות מול עם אותו ארגון. שיתוף הפעולה הישראלי ההדוק עם מצרים בא לידי ביטוי  בפגישה פומבית שהתקיימה ב-18 בספטמבר בין נתניהו ונשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, בשולי עצרת האו”ם. השניים אמנם נפגשו פעמיים בשנים האחרונות, אך היו אלו פגישות חשאיות ואילו הפגישה בניו-יורק הייתה הפעם הראשונה ששני המנהיגים נתנו פומבי ליחסיהם.

החשש מהתבססות איראנית בסוריה ומהפרה של הסכם הגרעין, והמשך פיתוח הטילים הבליסטיים הבין־בשתיים באיראן, הובילו להתקרבות חסרת תקדים בין ישראל וערב־הסעודית, לפחות מאחורי הקלעים. ביוני 2015 נפגשו בוושינגטון מנכ”ל משרד החוץ דאז, דורי גולד, והגנרל הסעודי לשעבר, אנוואר אשקי, הנחשב מקורב לבכירי השלטון במדינה. לפי גורמים בכירים בירושלים, נתניהו והממשל הסעודי אישרו מראש את המפגש. בפברואר 2016 נפגשו שר הביטחון דאז, משה יעלון, ומנהל סוכנות המודיעין הסעודי לשעבר, הנסיך טורקי אל־פייסל, בכנס הביטחון הבינלאומי במינכן. כמה ימים לאחר מכן פורסמו ידיעות לא מאומתות על כך שמשלחת צבאית רמת־דרג מסעודיה הגיעה לביקור חשאי בישראל. בחודש שעבר אף דווח כי נסיך מבית המלוכה הסעודי ביקר בישראל.

ביקורים ומפגשים דומים התקיימו גם בין בכירים ישראלים ובין בכירים מבחריין, כווית, עומאן וקטר. ב־17 בספטמבר דווח כי שני רבנים העומדים בראש מרכז שמעון ויזנטל ביקרו בבחריין בתחילת השנה, ושמעו את מלך בחריין, חמאד בין עיזא אל כליפא, קורא להסיר את החרם הערבי על ישראל ומכריז כי אזרחי המדינה רשאים לבקר בה.

נתניהו יכול לרשום הישג למדיניותו גם מול רוסיה, שבעשור האחרון מנסה להחזיר לעצמה את מעמדה כמעצמה עולמית. המעורבות הצבאית הרוסית בסוריה וההשתלטות הרוסית על המרחב האזורי בסוריה, השוכנת לגבול ישראל, הביאו את נתניהו להקדים תקופה למכה ולאוץ לפגישה עם הנשיא פוטין, כדי להסדיר מנגנון למניעת אי-הבנות והתנגשות בין הצבאות. מאז נפגשים קציני צה”ל אחת לתקופה עם מקביליהם הרוסים, ודיפלומטים רוסים מביעים בפומבי את הערכותיהם למדיניות הישראלית הנבונה, שהצליחה למנוע עד־כה חיכוכים מיותרים או סכסוך עם מעצמה עולמית שישראל חפצה בידידותה. בסך־הכל נפגש נתניהו עם פוטין שש פעמים בשנתיים האחרונות – נתון חסר תקדים ולא מובן מאליו כלל. ישראל מנסה להשתמש בשיפור היחסים עם הרוסים כדי להטות את כובד המשקל לטובתה, ביום של אחרי מלחמת האזרחים בסוריה ועיצוב המדינה, במיוחד סמוך לגבולותיה.

ישראל כמעצמה אזורית

בכל הביקורים והמפגשים המדיניים, בכל המדינות ובכל היבשות, הדגיש נתניהו את היתרונות של הכלכלה הישראלית, של הביטחון הישראלי, ושל השילוב ביניהם. השילוב הזה אפשר לישראל להשיג מעמד בינלאומי יוקרתי ולגייס בעלי-ברית שיועילו לאינטרס הישראלי. מצבה של מדינת ישראל מעולם לא היה טוב יותר – בכלכלה, בביטחון ובמדיניות החוץ. ישראל הפכה למעצמה אזורית משפיעה, שמעצמות עולמיות מתייעצות איתה וחולקות לה כבוד בזמן שהן מעצבות אזורים. היא הצליחה לגוון את מקורות התמיכה והמסחר שלה לשווקים רחוקים ובעלי פוטנציאל שספק אם ניתן לכמת אותו, ובכך להיחלץ מהתלות הכלכלית והדיפלומטית שלה באיחוד האירופי.

זה היה המוטו ונשאר המוטו ופועלים לפי זה המוטו

אנחנו פועלים כל הזמן לפי הצורך שלנו למנוע מאיראן ומגרורותיה להתבסס בגבולנו הצפוני ובאזורנו בכלל. אנחנו עושים כל מה שצריך".

כנראה ש"באיזורנו בכלל" זה פרח מזיכרונך איכשהו

דיון עקר קפיש

זה מה שהביא את האירנים לנסות להתבסס בסוריה.

בתקופת נתניהו כרוהמ הותקפו אלפי מטרות בסוריה כמדומני אנר זאת הרמטכל היוצא .

לידיעת הגולשים (את התועמלנים זה לא מעניין) - יש פער בהגדרות בין מעצבי המדיניות לבין האזרח הפשוט, ואף אחד לא אשם - שכן אף אחד לא מסביר את זה. כוחות שיעים יהיו בסוריה. אלפי חיילים חמושים במיטב הטנדרים שהשוק העיראקי יכול להציע נמצאים כרגע במדינה, והאמת? ישראל אף פעם לא תקפה אותם ואף פעם לא ניסתה להוציא אותם, למרות ש-F15 אחד יכול לעשות את העבודה. הם לא מתחבאים, הם ישנים בבסיסים ומוצבים, בדומה לצבא סדיר. זאת לא התבססות.

מנגד התבססות משמעותה:
-הקמת מערך טילים, רקטות ומרגמות ש*מוכן* להפעלה בשעת פקודה
-פריסת סוללות הגנ"א בפיקוד ישיר של איראן
-הקמת מערך לחימה לאורך הגולש הכולל בורות שיגור, מנהרות, מוצבים, כוחות זמינים, תורת לחימה מסודרת.
-פריסת אמצעי מודיעין ול"א
-בסיסי אוויר וים.

נזקי חזבאללה שאתם חושבים שבכל רגע יתקוף (ראו כוכבית למטה):
-אלפיים הרוגים
-אלפי פצועים
-אובדן אמון של לבנונים ואף לבנונים שיעים בארגון
-לראשונה הודה בקשר ישיר עם איראן וקבלת נשק ממנה
-גרם להפיכת המשוואה, כיום ישראל הצליחה לעצב שחזבאללה = לבנון, ולכן הארגון מורתע לפעול כנגד ישראל (ישראל גם מורתעת במידה מסוימת, אבל ישראל תמיד מורתעת אז לא רלוונטי. אנחנו רגישים לדם).
-לראשונה אומות רבות משתפות פעולה במאבק כנגד חזבאללה, כולל מעצרים בדרום אמריקה האדומה והעוינת כנגד מקורות המימון של הארגון (לרוב סחר בתרופות מזויפות וסמים)
-לראשונה מדינות ערב יוצאות בגלוי כנגד חזבאללה, ומגדירות אותו בין שלושת האיומים הגדולים על המזה"ת (לצד איראן והאחים המוסלמים)

נזקי איראן (ראו כוכבית למטה):
נראה לי מטומטם להחליט למנות, אבל...לראשונה מדינות ערב יצאו כנגד איראן וחזבאללה כגלוי, ואף מפתחות קשרים חשאיים עם ישראל למנות שנאתן למפעל הציוני ואף ליהודים. לארה"ב הגיע נשיא שהחזיר את הסנקציות, ואף מטפח את האופוזיציה (בין אם היא לגיטימית ובין אם לא). התחלה של ויכוח פנים איראני בנושא "ייצוא המהפכה". הבאת רוסיה למצב בו היא רוצה את איראן מחוץ לסוריה (כמובן לא קשור בעיקר אלינו, אבל התקיפות יצרו לחץ ואי יציבות שלא מאפשרים התחלת שיקום)

*ישראל לא גרמה לכל מה שציינתי פה, וחלק מהדברים אף קרו כתהליך טבעי בהתאם לנסיבות. אבל אי אפשר להגיד שאיראן מבוססת ומנצחת כשאלו פני הדברים.

לאחר שמנינו את כל זה, השאלה היא ההתבססות, ולהערכתי, כפי שהצגתי אותה בתגובה הקודמת, הם לא שם. אז אנחנו יכולים להתחיל להעלות השערות על ערים תת קרקעיות, שבלחיצת כפתור (או על גב של גמל) יעלו לאדמה בסיסי חיל אוויר, נמל ימי, מערכות הגנ"א, משגרי טילים ועוד. אבל אלה רק השערות. אגב למרות ששכחתי להכניס מפעלי טילים למערך ההתבססות שהצגתי בתגובה הקודמת, להערכתי זה החלק הפחות משמעותי, בניית הכח והתשתיות הדרושות לו הם הנושא המשמעותי יותר.