16/08/2012 | ניר ברזילי

כבר שלוש שנים מדברים כולם על בועת הנדל"ן, על העלייה המטורפת במחירי הדירות והדיור ועל הצעדים הנחוצים לבלימת הזינוק. ראש הממשלה הבטיח, שר האוצר דחף, משרד השיכון הוציא מכרזים, הנגיד פישר הגביל את הבנקים. לתקופה קצרה היה אפילו נדמה שהצעדים מצליחים והמחירים מתייצבים. אז איך זה שאחרי כל ההבטחות, ההחלטות והרפורמות, שוב מצביעים הנתונים על עלייה במחירים וזינוק במשכנתאות?

את התשובה ניתן לראות בגרף המצורף של עליית מחירי הדירות. העלייה החדה במחירי הדירות החלה במחצית השנייה של 2008. סוף 2008? זו בדיוק התקופה שבה התגלה פתאום המחסור החמור בדירות ורבבות זוגות צעירים התנפלו על משרדי המכירות, לא? לא.

סוף 2008 הייתה התקופה שבה צנחו שוקי המניות בארץ ובעולם, שוק האג"ח קרס, והריביות של הבנקים המרכזיים בארץ ובעולם החלו לרדת בחדות. בישראל הוריד פישר את הריבית במשק מ-4.25% בספטמבר ל-1% בינואר 2009 (והמשיך להורידה עד לרמה של 0.5%).

2008 היא לא השנה שבה התגלה פתאום המחסור בדירות לזוגות צעירים. זו השנה שבה התגלה המחסור באלטרנטיבות למשקיעים. כשהשווקים רועדים ואפילו הבנקים בסכנה, ואילו הריבית יורדת לרמת אפס או קרוב לכך - למשקיעים נותר רק מקום אחד לשים את הכסף: נדל"ן. מחירי הדירות עלו לא בגלל מחסור מתמשך בדירות - הם עלו בגלל שהמשקיעים חיפשו מקלט לכספם.

מאז השפל ב-2009 חזרה הבורסה לעלות, ותיקנה במידה רבה את הירידות. אבל המשבר עוד פה, הפחד בשווקים נותר - והריבית האפסית עוד איתנו. כל עוד המצב הזה יימשך, מחירי הדירות לא יירדו. במצב העניינים הזה, רק התערבות אגרסיבית של הממשלה ושל בנק ישראל בשוק יכולה באמת להוריד את מחירי הדירות.