מכתב מאנשים נמרצים, איכותיים, אכפתיים  

כשהיינו בבית הספר, לימדו אותנו על ערכי היסוד הדמוקרטיים של מדינת ישראל ועל הדברים הנפלאים הנכללים במגילת העצמאות. כשגדלנו, הבנו שהדברים הופכים מיום ליום לסיסמאות ריקות מתוכן ולמנטרות שאנו שבים ומשננים מבלי שנבין את משמעותן – ואת העובדה שאין בינן לבין המציאות השוררת כאן ולא כלום. התחושה כאן היא ש"איש הישר בעין יעשה". הממשלות השולטות כאן אינן מצליחות לשנות את התחושה הזו; למעשה, אנחנו בכלל לא בטוחים שהן מודעות לה.

החברה הישראלית מצויה בתהליכי התפוררות. מפלגות שונות ומשונות רצות לכנסת על רקע אתני או דתי, כשברור שכל שהן מעונינות בו הוא טובת קהל הבוחרים המוגדר שלהן. תקציבים של מאות מיליוני שקלים נסחטים, בזה אחר זה, מקופת המדינה, לטובת מטרות מפוקפקות. האלימות המילולית גוברת, ובעקבותיה גם האלימות הפיסית. הפערים הכלכליים הם מהגבוהים בעולם. המסים הם עצומים, וללא כל יחס לרמת השרות אותה המדינה מספקת לנו תמורתם. הביטחון הלאומי בשפל שלא היה כדוגמתו מזה עשרות שנים. אנו חשים כברווזים במטווח וכמי שאינם יודעים אם מחר נשוב הביתה בשלום. הממשלות, כאמור, חסרות אונים. לנוכח כל אלה, אין פלא שגם תופעת ההגירה מישראל הולכת וגוברת. מאות אלפי ישראלים צעירים מתגוררים כיום בחו"ל ונותנים את מיטב שנותיהם למדינות אחרות. כל זאת, משום שמדינת ישראל לא השכילה לשמור עליהם כאן, להעניק להם חיים טובים יותר ולגייס אותם לטובת אתגרים לאומיים שיביאו אותנו לעתיד בריא ויציב יותר.

החלטנו, אם כן, לעשות מעשה. החלטנו לבדוק אם אפשר ללכת ברוח החזון הישן, שאותו ניסח הנשיא קנדי באופן החד והמדויק ביותר כשבא לעצב את עתידה של ארצו: "אל תשאל מה יכולה ישראל לעשות למענך; שאל מה יכול אתה לעשות למענה". המכתב הזה נועד לבדוק אם מוכן אתה להצטרף אלינו, אל האנשים הרוצים להתגייס ולפעול למען חברה טובה יותר, מתקדמת יותר, צודקת יותר, סולידרית יותר, שוויונית יותר, בקיצור – ישראל ששבה אל הערכים שפעם הפעימו את לב הנוער והזניקו אותנו אל התודעה העולמית כחברה חלוצית ורעננה.

יש לנו המון רעיונות. אנו שואפים להעביר את מערכת החינוך המתפוררת והמסתאבת לעידן אחר. המטרות שלנו נועדו להקנות לצעירי הדורות הבאים כלים להתקדם הלאה בהצלחה: חינוך חינם מגיל שלוש ועד לסוף התיכון, הענקת מימון מדינה ללימודי תואר ראשון חינם לכול (כפי שמקובל ברבות ממדינות אירופה), הפחתת הצפיפות בבתי הספר לשלושים תלמידים בכיתה (מה שיאפשר לכל מורה להקדיש יותר זמן לתלמידיו וגם יספק עבודה ליותר מורים), חיוב מוסדות חינוך המקבלים תמיכה מהמדינה להכין את תלמידיהם להשתלבות בחברה, הנהגת יום חינוך ארוך שיכלול חוגים והעשרות, קידום תהליכי חשיבה יוצרת ושאיפה למצוינות אצל תלמידים, קידום נושא האחריות הקהילתית בקרב התלמידים באמצעות תגבור פעילויות ההתנדבות הקהילתית ותחרויות הספורט ועידוד מתן אוטונומיה חינוכית למוסדות חינוך.

אנו רוצים להפוך את חיי היומיום לטובים יותר גם במישור הכלכלי. נאבק למען הוזלת עלות הקרקע עד לכדי עשירית מעלות הדירה, למען השוואת קצבאות ילדים זו לזו (קצבת הילד הראשון תהייה שווה לזו שמקבלת המשפחה עבור השני והשלישי וכן הלאה), למען רפורמת מיסוי שתשאיר יותר כסף בכיסי משלמי המסים ותפשט את מדרגות המס כך שכל אחד יוכל להבין אותן. פרוייקטים ממשלתיים שממומנים כיום בכספי המסים שהמדינה גובה מאתנו ושניתן לבצעם גם מחוץ למנגנונים הממשלתיים המסורבלים - יופרטו. אנו רוצים בהפחתת עלות הקרקע לכדי עשירית מעלות הדירה. נפעל למען צמצום מספר העובדים הזרים ומתן תנאים הוגנים לאלה מהם ששוהים כאן. נפעל למען חוק פנסיה ממלכתי, כדי להיפטר מהרעה החולה שבה קשישים נאלצים להישען בשנות הפנסיה שלהם על קצבאות ביטוח לאומי בלבד.

בקיצור, יש עוד הרבה מה לעשות והרבה על מה לחשוב. לשם כך הקמנו חבורה שמנסה לפעול במשותף לקידום המטרות הללו. קראנו לעצמנו "ישראל הצעירה", לא משום שאנו חושבים שרק צעירים יכולים לשנות. לא. קראנו לעצמנו כך משום שאנו סבורים שבראש ובראשונה עלינו לחשוב על העתיד ולא על ההווה. ישראל הצעירה היא העתיד.

אנו מבקשים מכם לכתוב אלינו ולספר לנו מה דעתכם. האם הייתם רוצים להצטרף אלינו ולנסות לחולל את השינוי? האם הרעיונות שלנו נראים לכם? האם יש לכם רעיונות משלכם? האם הייתם רוצים להתכנס, לשוחח, להתנדב, לתרום, לפעול יחד? אם כן, נשמח אם תוכלו לשתף אותנו. ניתן לחזור אלינו בכתובת האי-מייל: [email protected].

בין אם הדברים נראים לכם ובין אם לאו, בקשה אחת לנו מכם: העבירו נא את המכתב הזה הלאה, אל מכריכם וחבריכם.

תודה.