''המדינה הנעלמת''  

ככה עוברים להם הימים, השעות טסות להם, השיגרה חוזרת טיק טק, וכולנו שוכחים מהר ככל האפשר את כל מה שהיה, נכון, אין ספק שקשה מאוד לעקוב אחרי כל מה שקורה במדינתנו הקטנטונת ואף קשה לזכור הכל, החדשות שאנו שומעים יום יום כבר עוברים וחולפים ליד האוזניים שלנו וכאילו כלום לא קרה, הנה אחינו נעקרים מגוש קטיף וכבר חודשים שחלקם הגדול עדיין זרוקים פה ושם ללא כל פתרון קבע, משפחות שלמות ללא מענה לדיור נורמלי והוגן, הורים ללא עבודה ומקור פרנסה, ילדים שעד היום אינם מסודרים עם מקום ללימודים, והפתרונות מסרבים להראות באופק, טוב, לא נורא עבר כבר מספיק זמן שמשהו מאיתנו יזכור את כל זה, והנה אנו לא מספיקים להתאושש מהתמונות והסיטואציות הקשות משם, קם לו מ"מ של ראש ממשלה הזמני, ומחליט על דעת עצמו (מדינה דמוקרטית , לא?) לפנות עוד חלקים ממדינתנו "הגדולה" והוא כבר יותר "חכם" מקודמו, הוא רוצה להראות לנו עם מי יש לנו עסק, שלא נבין לא נכון חס וחלילה, קודמו היה אדם מלא (מרץ) עם עודף משקל (שכלי) והוא אדם שרירי ומלא בטחון עצמי, ולכן הוא יראה לאלו שכבשו את מדינת "פלסטין" מה עונשם, והנה הוא שולח את הצבא האדיר בעולם "בכבוד רב" על מנת לפנות אותם בחוזק יד, ומבקש לחייליו לעשות זאת בנחרצות ובזריזות בכל האמצעים, ולכן הם באים על אנשים נשים וטף נערים ונערות ללא כל כוונה רעה וללא כל הגנה עם פרשים (כמו בסרטים של סטיבן שפילברג) חיילים ושוטרים מלאי שטיפת מוח ומלאי דם בעיניהם, ואלו נכנסים במלא המרץ ותוקפה באילו שמגנים על בתיהם ועל שטחים מארצנו הקדושה, ודורכים עליהם ומכים אותם ללא הרף על אף שחלקם כבר נכנעו והרימו את ידיהם ממש כמו התמונות שכל אחד ואחת מאיתנו זוכרים ממראות אושויץ לא עלינו, ואיפה אנחנו בכל התמונה כאשר אחינו מוכים, נפצעים, נלקחים בכוח מבתיהם ובתיהם נהרסים ע"י הצבא שלנו מול עיניהם ועיני ילדיהם המתבוססים בדם מעלותיהם של השוטרים והחיילים, איפה אנחנו? בשגרה? בחיי היום יום? בעבודה? בבית החם? משחקים עם הילדים בשלווה? , איך אפשר? נרדמתם? לאט לאט כוח השלטון "הדמוקרטי" שלנו מחזיר עוד ועוד מהמדינה, נותן להם עוד ועוד... וכל זה על חשבוננו ועל חשבון אחינו שגרו ושמרו יום יום במשך שנים על שטחים וחלקים מארץ ישראל שבה אנו גרים , ואנו שוטקים ?!
היי אתם שם , איפה שלא תהיו תתעוררו לפני שיהיה מאוחר , וזה קרוב.