ישבתי על חול הים הזהוב ובאופק שוקעת השמש מתחברת לים ולשמים הופכת היום, לאמש. מתוך הים עולה היא בת הים הקטנה עינייה שקד שפתותיה דקות צחוקה כמנגינה, צחורה היא וזכה, טיפות מים נושרות מעל שערה. ישבה לידי בת הים הקטנה ידיה חופנות מלא הכף חול זהוב המתפזר בקול חרישי לכיוון שנושאת אותו הרוח הלוך ושוב. הגלים מסביב גועשים ושוצפים נשברים בקול ענות חלושה על החוף הדומם שהיה כמרקחה. "היכן הוא דג הזהב?" שאלה בת הים הקטנה, שתקתי. חיבקתי את בת הים הים הקטנה, נשקתי על לחיה הרטובה ושתקתי. השמש שקעה, חושך ירד על היקום, בת הים הקטנה קמה ופנתה ללכת אל בין הגלים עד שנעלמה במצולות הים העמוקים. היכן היא בת הים הקטנה…התשוב?
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
