סיפור קצר:
ללשכת הרווחה נכנסת אישה עם 18 ילדים.
בקבלה היא אומרת "זשה שב!" וכל הילדים מתישבים.
הפקיד, בקבלה שואל אותה מה רצונה. האישה עונה שבאה לבקש סיוע לה ולילדיה.
ואז הפקיד שואל אם כל 18 הילדים הם שלה, האישה עונה בחיוב.
הפקיד מעדכן אותה שצריך לכל ילד טופס. ושואל מה שם הבכור האישה עונה:"זשה".
מה שם השני: "זשה", וכך הלאה מסתבר שלכל הילדים קוראים זשה.
שואל הפקיד מדוע לכל הילדים שם זהה?
האישה עונה שזאת אחת מההחלטות הכי חכמות שעשתה בחייה:
בכל פעם שהיא רוצה להעיר את הילדים היא אומרת "זשה קום!" וכולם קמים.
כשהאוכל מוכן היא אומרת "זשה אוכל!" וכולם באים.
כשאחד בורחהיא צועקת "זשה עצור וכולם עוצרים".
פקיד הקבלה מתרשם מהרעיון אך שואל " מה קורה כשאת רוצה לקרוא לילד אחד מסויים?" "אה זה פשוט מאד"עונה האם "אני קוראת לו בשם המשפחה
חבר מתאריך 6.5.04
22783 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
הסיפור נכתב כפרפרזה על מפלדת קדימה.
והשם זשא היה כר"ת: זה שרון אמר!
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 9.4.02
8784 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
הסיפור הזה הופיע תקופה מסויימת לפני הבחירות האחרונות,
בעיתון "הצופה".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
גולש אורח
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד