יומנו של יוסף אבוטבול- יצורים מטילי איימה  

מצאתי את עצמי בלב ים. אינני יודע לשחות. צעקתי הצילו ונפנפתי בידים. כנראה שבלעתי הרבה מים כי הכרתי התערפלה ולבסוף שקעתי בחושך הסמיך. התעוררתי על גבי קרש על ספינה קטנה. שמעתי קולות: הוא התעורר! הוא התעורר! פקחתי את עני ולידי נצבו אנשים עם רב חובל שהיציג עצמו כג'ימס קירי. הוא אמר שטוב שהוא הפליג לפה כי אחרת הייתי מת. הודתי לו ואמרתי לו ששמי יוסף אבוטבול ושאני נוסע במרחבי הזמן. הפלגנו בים החלק שלוש ימים עד שלפתע הים נהיה סוער. רוח עזה נשבה והאוניה חשבה להישבר. יום אחד נתקענו על גבי חוף שומם והספינה נסחפה לאי שם. החוף היה שומם מאוד ולא היה בו לא אוכל ולא שתיה. הלכתי יחד עם בן זוג שקראו לו אלווין לחפש אוכל. חיפשנו שעות רבות כשלפתע מצאתי מערה גדולה. נהמה עמומה נשמעה מבפנים אבל אני נכנסתי כי בטחתי בשוש. פתאום הופיע מולי יצור ענק וגבוה. היה לו מראה מפלצתי בל יתואר והוא אמר לי בלשון בני אדם: מי שנכנס למערה שלי לא יוצא חי! הוא שלח ידיו הארוכות וניסה לתפוס אותי אבל לא הצליח כי ברחתי ממנו. אחרי שיצאתי מהמערה ראיתי את אלווין חיוור כסיד. שאלתי אותו מה קרה? והוא גמגם: משהו איום רודף אחרי. לפתע היגיח מאחוריו יצור נורא ותפס אותו. כשניסיתי לברוח שמעתי נהמות מכל כיוון. הבנתי שאני מוקף. ברגע זה השתרר ערפל והיא הופיע עם המרצדס החדשנית. היא זרקה חומר בלתי מזוהה וכל היצורים הוכו בסנוורים. האישה: עכשיו אתה יכול להרוג אותם. היא נעלמה כשם שהיא הופיעה. ואכן התנפלתי על היצורים האלו והרגתי אותם אחד אחד עד שלא נשאר מהם כלום. באותו רגע נסעתי בזמן