היום לפני 57 ש' נפתחה אש על ספינת האצ''ל אלטלנה  

אחר הצהרים נערך הטקס השנתי לחללי אוניית הנשק "אלטלנה". עו"ד שילנסקי שהיה על האוניה, אומר כי אם האונייה לא היתה מוטבעת, שטחים רבים מארץ ישראל כולל ירושלים בשלמותה, היו משוחררים כבר בשנת 48.

אחר הצהרים נערך הטקס השנתי לחללי אוניית הנשק "אלטלנה", בבית הקברות נחלת יצחק שבתל אביב. עו"ד דב שילנסקי שהיה על האוניה אומר כי על האוניה היתה כמות אדירה של נשק ואם לא היתה מוטבעת, שטחים רבים מארץ ישראל כולל ירושלים בשלמותה, היו משוחררים כבר בשנת 48.

שילנסקי, לשעבר יו"ר הכנסת, בעבר מפקד האצ"ל בגרמניה, וכאמור עד מהאוניה, קורא היום על רקע תכנית ההתנתקות, להתנגד רק באופן פאסיבי ובשום פנים ואופן לא להרים יד איש על אחיו.

בראיון לאמציה האיתן בערוץ 7, מזכיר שילנסקי את הרקע להטבעת אלטלנה ואומר כי הועמסו עליה כמויות גדולות של נשק שנועדו למדינה שהוקמה, והועלו עליה גם חיילי אצ"ל שנותרו בגולה, 946 אנשים בהם 100 נשים. היו אלה ניצולי שואה פרטיזנים וניצולי מחנות שהוכנו לקראת עלייתם ארצה. בנשק שהיה על האלטלנה, ושהבאתו לארץ תואמה מראש עם הסוכנות, הממשלה הזמנית ובן גוריון, ניתן היה לשחרר עוד בשנת 48 את כל ירושלים ושטחים רבים בארץ ישראל.

השבר שהביא לירי על האוניה הוא אומר, הוא "השבר בלבבות" שמקורו ב"שנאה עיוורת ומטורפת שהיתה".

באנו לארץ כי זו היתה ארצנו היחידה. אחרי שואה איומה כזו רצינו להגיע לנחלת אבותינו. ציפינו לקבלת פנים עם זרועות פתוחות ולבסוף קבלנו כדורים. ירו על האוניה בתותח והטביעו אותה על כל ציודה הרב.

יש לזכור כי על האוניה היה נשק רב שאיפשר ירי בחזרה, מציין שילנסקי, אבל מנחם בגין נתן פקודה מפורשת, שאותה קיבלנו בחריקת שיניים ובכאב: "לא ירים איש יהודי יד על אחיו, מלחמת אחים לעולם לא" .

שילנסקי מספר כי על האוניה שרר הלם: ראינו עם דמדומי הבוקר את בתי כפר ויתקין ותל אביב והיינו אחוזים התרגשות והתעלות. ידענו שאנו מגיעים אל מבצר השמאל בכפר ויתקין אבל ההגעה היתה בתיאום וחשבנו שנתקבל באהבת אחים אבל במקום פרחים, חיכו לנו כדורים. 16 חברים שלנו נפלו, בהם ניצולי שואה שרידים שנשארו יחידים ממשפחה שלמה, עלו לארץ לתקוע יתדות לשושלת של המשפחה ונפלו בארץ מכדורי יהודים.

האוניה בערה ומהחוף המשיכו לירות 'בצורה פרועה' על האנשים שקפצו ממנה אל גלי הים כדי להגיע לחוף.

בגין, מספר שילנסקי, ירד רק לאחר שהורידו את אחרון הפצועים ועם הגיעו אל החוף הוא דיבר ברדיו של הארגון הצבאי הלאומי שעדיין היה קיים. הוא בכה בשידור. לעגו לו: 'מנחם בגין הלוחם הגיבור האגדתי בוכה'.

אך בספרו 'המרד' הוא כתב: היתה ברירה לשפוך דם או לשפוך דמע. בחרתי לשפוך דמע ולא לשפוך דם יהודי.

גם היום יש לזכור, אומר שילנסקי, כי ארץ ישראל היא נחלת אבותינו ואין לנו ארץ אחרת, וגם כשקורעים חלקים מהגוף החי של המולדת, וגם כאשר זה נעשה בהדרכה של מפלגה שלי, והלב כואב פי כמה וכמה, ההתנגדות צריכה להיות פאסיבית. אין להרים יד איש על אחיו. נתגבר, נעשה הכל למנוע הגזרה האיומה, אבל אין לשפוך דם יהודי, אני מתכוון לא בהרמת יד וגם לא במלל.
http://www.a7.org/news.php?id=115886

תזכורת לדיווח לאזכרה בשנה שעברה:
13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&viewmode=