בחודש האחרון נסגרו שלוש מחלקות תחקיר בעיתונות העברית בישראל: בתאגיד (עוד לפני שנפתחה), בגלי צהל ועכשיו ב"ישראל היום". אפשר לטעון שכל מקרה ונסיבותיו הוא. אין דין גלצ כישראל היום למשל. והתאגיד רק התחיל בעוד שגלצ כבר פועלת שנים רבות וכן הלאה וכן הלאה.
ואף על פי כן. העובדות בלתי ניתנות להכחשה.
מנחם בגין אמר פעם שגם המובן מאליו ראוי שיאמר.
אז צריך לומר שני דברים מובנים מאליהם:
1. בלי תחקירים כל הקשקש הזה של עיתונות הופך קצת קלוש. כולם יודעים להגג, לראיין ולעשות חיינדעלעך למצלמה. מעטים יודעים לקחת סיפור וללוות אותו מתחילתו ועד סופו כמו שצריך, להצליב עובדות ולמצוא את הנבל. מעטים עוד יותר רוצים לעשות את זה. ועוד פחות מכך מעזים, במיוחד כשמדובר באדם חזק שמחכה להזדמנות לזמבר להם את הצורה.
2. עורכים ראשיים שמצמצמים את עולם העיתונות החוקרת הם פושעי עיתונות. אין בית דין שישפוט אותם על כך, כי לא מדובר בפעולה המנוגדת לחוק. ובכל זאת, כדאי להזכיר שבדרך כלל הם עושים זאת ממניעים לא ענייניים בעליל.
שתי דוגמאות ל"מניעים לא ענייניים": מחסור חריף בביצים ורצון לרצות גבירים כלשהם, המורחים את חמאתם במקומות הנכונים.
*תוספת חשובה: גם מחלקת התחקירים של הערוץ הראשון, "מבט שני", נסגרה במלואה בחודש האחרון. אז המספר מגיע ל- 4. ארבע מחלקות תחקיר ז"ל.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
