גדעון לוי/הארץ: ''מדינת ישראל רוצה להרוג כמה שיותר חפים מפשע''  

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4341769

אל השגה זו הוא הגיע לאחר שקרא ידיעה שפורסמה גם היא ב"הארץ" ובה נכתב על החלטת מערכת הביטחון לתעדף פיתוח נשק ישראלי על פני זה הגרמני, בכדי "לעקוף" לכאורה את הגבלות השימוש בפצצות מצרר מצד הגרמנים.

והרי ידוע לכל כי ישראל תמיד מכוונת לפגוע בחפים מפשע תחילה, טוב, לפחות בדמיונות ראשו של לוי.

" מדינת ישראל רוצה להרוג כמה שיותר חפים מפשע. היא גם בשום פנים ואופן לא רוצה להשתייך לקהילת המדינות הנאורות. אין כל דרך אחרת להבין את הידיעה המצמררת של גילי כהן ("הארץ", 8.8), על כך שמערכת הביטחון החליטה להעדיף תותח ישראלי שפיתוחו טרם הושלם על פני תותח גרמני, רק כדי לעקוף את ההגבלות הבינלאומיות על פצצות מצרר. יותר ממאה מדינות חתומות על האמנה האוסרת את השימוש בפצצות מצרר, וישראל, כמנהגה, אינה אחת מהן. מה לה ולאמנות בינלאומיות, משפט בינלאומי, ארגונים בינלאומיים — הכל מטרד אחד גדול ומיותר. חברותיה לסרבנות הן כרגיל רוסיה, פקיסטאן, סין, הודו וכמובן ארצות הברית, שופכת הדם הגדולה בתבל מאז מלחמת העולם השנייה. זו החברה שבה ישראל רוצה להיות, זה המועדון שאליו היא משתייכת."

שימו לב כיצד הוא מתאר בצביעות את ישראל 'הדורסנית' אל מול הפלסטינים 'התמימים' בעיניו.

"פצצות מצרר הן תחמושת אכזרית במיוחד, פצצה הנהפכת לאינספור פצצונות, המתפזרות על פני שטח גדול, הורגות ופוצעות בלא הבחנה, מתפוצצות גם שנים אחרי הירי. לא סתם בחל העולם בנשק להשמדה המונית כזה. העולם — אבל לא ישראל. אנחנו כידוע מקרה מיוחד. לנו מותר הכל. למה? כי אנחנו יכולים. עובדה שהשתמשנו במצרר במלחמת לבנון השנייה, והעולם שתק. עובדה, אנחנו משתמשים גם בפלאשט, בלא רחם. ב–2002 ראיתי מגרש כדורגל בעזה, שצה"ל ירה עליו פלאשט שפגע בכל הילדים ששיחקו בו. בפעם אחרת ראיתי את אלפי המסמרים שהפלאשט מפזר, כשהם נעוצים בקירות בתים בעזה. לא היה קשה לדמיין, מה עשו המסמרים הללו לגוף של בני אדם.

גם הפלאשט אסור בעולם ומותר לישראל. למה? אולי כי אנחנו העם הנבחר, ואולי כי לנו הכל מותר. אנחנו הרי דוד מול גולית, מעטים מול רבים, חלשים וצודקים מול חזקים ורעים, נלחמים על קיומנו הנואש והמתנדנד, עלה נידף שכמותנו — ולכן מותר לנו להשתמש במצרר, בפלאשט, בזרחן הלבן, במה לא. אנחנו הרי נלחמים על קיומנו מול הצבא המשוכלל של הרפובליקה של עזה והארמיות האימתניות של צבאות הגדה. מול חיל האוויר של בלאטה והצי של דהיישה, ובעיקר מול "האכזריות המחרידה" של הפלסטינים. לכן אנחנו צריכים כל נשק, כמה שיותר, בלא כל מגבלות."

"המצרר מכוון בעיקר לריכוזי אוכלוסייה צפופים, שם הוא מסוגל להרוג הכי ביעילות. לכן צה"ל רוצה בו".

נראה שהזיכרון של גדעון לוי עובד בצורה מאוד סלקטיבית, הוא מתאר אירוע שהיה עד לו לדבריו ובו תקף צה"ל בעזה בשנת 2002 (תקופת האינתיפדה השניה ופיגועי ההתאבדות), לפני כ-15 שנים, אך נכשל לזכור שרק בחודש שעבר חדר מחבל פלסטיני, אותם הוא מכנה אכזריים רק במרכאות, אל בית משפחה ישראלית ורצח שלושה מהם.