אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית מחשב לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה   שלח לחבר          
קבוצות דיון בית המדרש נושא #10210 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 10210
yoniw
גולש אורח
   12:29   12.07.02   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  מנהגי שלושת השבועות / הרב אליעזר מלמד  
 
  
http://www.yeshiva.org.il/Shiurim/Books/Pniney/taaniyot3.htm


מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד

נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד

1 - ימי בין המצרים
שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד תשעה באב הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כל רדפיה השיגוה בין המצרים". ולכן המליצו חכמים לנקוט במשנה זהירות בימים אלו שמועדים לפורענות, למשל ההולכים לטיול או לרחוץ בים אף שתמיד צריכים להזהר ולשמור את הנפש, בימים אלו יזהרו יותר (עי' איכה רבה א, כט).
כדי לציין את אופיים של הימים הללו תקנו חז"ל לקרוא בשלושת השבתות שבין המיצרים הפטרות העוסקות בפורענויות. ובשבע השבתות שאחר תשעה באב קוראים שבע הפטרות של נחמה (שו"ע תכח, ח, עפ"י פסיקתא).
ואף שחז"ל לא תקנו תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות, נהגו ישראל להמנע בכל שלושת השבועות מריקודים ומחולות, ונמנעים מלברך בהם "שהחיינו".

ויש מנהגי אבלות שנהגו במקצת הקהילות. יוצאי אשכנז ומרוקו נוהגים שלא להסתפר בשלושת השבועות, ושאר הספרדים נוהגים להחמיר בזה בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד. וכן לגבי נישואין, נהגו האשכנזים והתימנים וחלק מהקהילות הספרדיות שלא לערוך נישואין בכל שלושת השבועות, ושאר הספרדים מקלים בזה, ורק מראש חודש אב אין עורכים נישואין.
בהלכות הבאות נברר בהרחבה את מנהגי שלושת השבועות ותשעת הימים ושבוע שחל בו תשעה באב.

2 - ריקודים ומחולות וכלי זמר
כתבו האחרונים שאסור לערוך ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז ועד תשעה באב (מ"א תקנא, י). ובכלל זה אסרו בימים אלו נגינה ושמיעת כלי זמר. לפיכך אסור להשתתף בשלושת השבועות חוגי הרקדה וקונצרטים. וכן אין לקיים בימים אלו ערבי שירה.
אבל בסעודת מצווה מותר לשיר שירי שמחה, למשל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן ושבע ברכות. וכן מותר לקיים שמחת בר מצווה ובת מצווה ביום שהגיעו למצוות, ובמקום שרגילים בכל השנה להזמין תזמורת ולרקוד בשמחות אלו יש אומרים שגם בשלושת השבועות עד סוף חודש תמוז אפשר להזמין תזמורת, ויש אומרים שבשלושת השבועות אסור. והמיקל יש לו על מה לסמוך, ומכל מקום טוב למעט קצת בשמחה לעומת המקובל בכל השנה. ומשהגיע חודש אב אין להזמין לשום שמחה תזמורת, וכן אין להשמיע מטייפ שירי שמחה, ורק את השירים הנוגעים לשמחת המצווה מותר לשיר.
חתנים מקהילות שנוהגות לערוך חתונות עד סוף חודש תמוז, בודאי רשאים להזמין לחתונתם תזמורת רגילה, שאין שמחת חתן וכלה בלא כלי זמר. ואף מי שנוהג שלא להתחתן בימים אלו יכול להשתתף ולרקוד בשמחתם, שזוהי שמחה של מצווה.

מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן לצורך פרנסתו במסיבות של גויים עוד סוף חודש תמוז, ואף שהוא מנגן שם ניגוני שמחה, אין הוא שמח כל כך מפני שבעבודתו הוא טרוד, אבל מראש חודש אב ואילך לא ינגן (באו"ה תקנא, ב).
וכיוון שאיסור הנגינה הוא מפני השמחה שבנגינה, ממילא מותר למורים לנגינה להמשיך ללמד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, מפני שאין בלימוד נגינה שמחה לא למורים ולא לתלמידים. ומנגד אם יפסיקו יגרם הפסד למורים ואולי אף לתלמידים שיזדקקו למאמץ נוסף לחזור למסלול הלימודים, ואולי אף יצטרכו עקב כך שיעורים נוספים. וטוב שילמדו בשלושת השבועות ניגונים עצובים (ציץ אליעזר טז, יט). ואם ממילא עושים המורים או התלמידים הפסקה ברצף לימודיהם, טוב שיעשו את ההפסקה בשלושת השבועות.

3 - שמיעת מוזיקה מרדיו וטייפ בשלושת השבועות
יש אומרים שכמו שאסור לשמוע כלי זמר בהופעה חייה בשלושת השבועות, כך אסור לשומעם דרך רדיו או טייפ, ורק שמיעת שירים בלא ליווי של כלי זמר מותר בספירת העומר ובשלושת השבועות, וכן הורו כמה מגדולי הפוסקים (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש מי שאסר אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי באותם ימים (ציץ אליעזר טו, לג).
אולם יש שהקלו לשמוע בימים אלו כלי זמר דרך רדיו או טייפ, מפני שמה שכתבו האחרונים לאסור הוא דווקא לשמוע הופעה חייה של נגנים, שיש בזה חגיגיות, אבל בשמיעת כלי זמר דרך רדיו או טייפ אין כל כך חגיגיות, ולכן לא נאסרה. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך הרדיו, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם. והרי זה כבעלי מלאכה שרגילים לזמזם לעצמם ניגון תוך עבודתם, שאין בזה איסור בשלושת השבועות.

ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה ראוי לאסור בימים אלו, ואילו ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בשלושת השבועות. ואמנם להשתתף בקונצרט בכל מקרה אסור, ואפילו אם ינגנו שם ניגונים עצובים בלבד, מפני שעצם ההופעה של התזמורת היא אירוע חגיגי ומשמח. אבל בשמיעת מנגינות שאינן שמחות מרדיו או טייפ כדרך שאנשים רגילים כל השנה אין שום חגיגיות, לפיכך אין מקום לאוסרם בשלושת השבועות.
וכן למדנו במסכת שבת (קנא, א) שבעת ההלוויה עצמה היתה מצווה להביא חלילים כדי לעורר הצער והבכי על הנפטר. מכאן שאין איסור גורף על שמיעת כלי זמר, אלא האיסור בימי אבלות לשמוע ניגונים של שמחה. וכן שמעתי מאבי מורי, שלא רק שמותר להשמיע שירים עצובים בליווי כלי נגינה בתשעת הימים אלא שאף יש בזה מעלה, שעל ידי כך נזכרים בחורבן ומעוררים את האבלות עליו.
וכן נוהג ערוץ שבע לשדר בשלושת השבועות שירים רגילים שאין בהם שמחה, ובתשעת הימים לשדר שירים עצובים שמזכירים למאזינים את האבל על חורבן בית המקדש.

ויש ערוצי רדיו שלא עמדו על החילוק בין שירים שמחים לעצובים, ומקפידים מצד אחד שלא לשמוע ולהשמיע כלי זמר בשלושת השבועות וספירת העומר, ומצד שני משמיעים שירים שמחים מפי זמרים בלא ליווי כלי נגינה. וטעות בידם, שיותר צריך להחמיר שלא להשמיע שירים שמחים אפילו בלא ליווי כלי נגינה, ואילו בשירים עצובים אפילו עם ליווי כלי נגינה אפשר לסמוך על המקילים.

4 - טיולים, בילוי בברכת שחייה, נופש בבית מלון
יש שהמליצו להימנע מטיולים ורחצה בים או ברכה בשלושת השבועות, כדי למעט בתענוג בימי בין המיצרים. ועוד שאלו ימים מועדים לפורענות וטוב להימנע בהם מדברים שעלולים לסכן את הנפש.
אולם להלכה אין בזה שום איסור, מפני שמה שאמרו חז"ל למעט בשמחה הוא מראש חודש אב, אבל לפני כן אין איסור לעשות דברים שיש בהם הנאה ותענוג, ולכן מותר לטייל ולרחוץ ולהנפש בבית מלון עד סוף חודש תמוז. ולגבי החשש מדברים שיש בהם סכנה, אין מדובר בחשש כזה שבעטיו צריך לבטל טיולים וכדומה. ובאמת כל השנה צריך להזהר מעשיית מעשים מסוכנים, ובימים אלו ראוי לנקוט במשנה זהירות.
ומשנכנס אב ממעטים בשמחה, ולכן צריך להמנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה. ורק אם מדובר בטיול או נופש שעיקרם לצורך לימודי או בריאותי - מותר לקיימם בתשעת הימים. וכן לגבי רחצה בברכה או בים, אם המגמה לשם בילוי - אסור, ומי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות - מותר אף בתשעת הימים.
והדינים לעניין ילדים יתבארו בעז"ה בעתיד.

5 - שהחיינו
היו מגדולי הראשונים שלא אכלו פרי חדש ולא קנו בגד חדש בשלושת השבועות שמתחילים בי"ז בתמוז ומסתיימים בתשעה באב, כדי שלא לברך עליהם "שהחיינו", שאמרו איך נברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בזמן של פורענות (ספר חסידים תת"מ). ואף שהיו מגדולי הפוסקים שסברו שאין צריך להזהר בזה (ט"ז, גר"א). מכל מקום במשך הדורות נתפשט המנהג להחמיר שלא לברך "שהחיינו" בימי בין המיצרים, מפני שהוא זמן של פורענות. לפיכך טוב להיזהר שלא לאכול פרי חדש שצריך לברך עליו "שהחיינו". וכן אין לקנות בגד חדש שמברכים עליו "שהחיינו".

אבל מותר לקנות דברים שאין מברכים עליהם "שהחיינו" עד סוף חודש תמוז. למשל, מותר לקנות גרביים או גופיות, שכן כל השנה אין מברכים על קנייתם "שהחיינו" מפני שאינם חשובים כל כך. וכן מותר לקנות נעליים, שאין נוהגים לברך עליהם "שהחיינו" (עפ"י שו"ע או"ח רכג, ו). וכן מותר לזוג לקנות רהיט, שהואיל והם שותפים בו ברכתם "הטוב והמטיב", אבל יחיד צריך להמנע מקניית רהיט, מפני שברכתו "שהחיינו" (שו"ע רכג, ה).
וכן מותר לקנות בגד חשוב שצריך תיקון כדי ללובשו אחר תשעה באב, שהואיל ובעת הקנייה אי אפשר ללובשו, ממילא אין מברכים עליו בשעת הקנייה "שהחיינו", ולכן מותר לקנותו עד סוף חודש תמוז (מ"ב רכג, יז). וכן מן שרגיל לברך "שהחיינו" רק בעת לבישת הבגד יכול לקנות בגד חדש בשלושת השבועות ולהתחיל ללובשו אחר תשעה באב ואז יברך עליו "שהחיינו".
ומשנכנס אב ממעטים במשא ומתן, ואף כשאין מברכים על הקנייה "שהחיינו" טוב להמנע ממנה, ופרטי דיני משא ומתן בתשעת הימים יבוארו בהמשך.

6 - באיזה מקרים מותר לברך "שהחיינו"
מי שהזדמנה לידו מצווה שמברכים עליה "שהחיינו", כגון ברית מילה או פדיון הבן, כמובן שיברך "שהחיינו", שכן לא הוא יזם את הברכה אלא משמיים זימנו לידו מצווה כזו שמברכים עליה "שהחיינו" בימי בין המיצרים (שו"ע תקנא, יז).
וכן הרואה את חברו החביב אחר שלא ראהו שלושים יום ושמח לקראתו, יברך "שהחיינו" שאם לא יברך מיד יפסיד הברכה. וכן מי שנולדה לו בת, כאשר יראנה בפעם הראשונה יברך "שהחיינו" שאם לא יעשה כן מיד יפסיד הברכה (עפי שו"ע רכה, א, מ"ב רכג, ב).

בשבתות שבימי בין המיצרים לדעת רוב הפוסקים מותר לברך "שהחיינו". ואף שמקצת הפוסקים החמירו בזה (עפ"י האר"י), להלכה אפשר להקל ולברך בשבתות על פרי חדש "שהחיינו". לפיכך מי שנזדמן לידו פרי חדש בימי בין המיצרים ידחה אכילתו לשבת ויברך עליו "שהחיינו" ואם אין לו אפשרות לדחות אכילתו, כגון שאין לו מקרר וחושש שהפרי ירקב עד שבת, יכול לאוכלו מיד ולברך עליו "שהחיינו" (רמ"א תקנא, יז, מ"ב תקנא, צח).
ואף על בגד חדש אפשר לברך "שהחיינו" בשבתות שעד ראש חודש אב, ואף שלגבי לבישת בגד נטו יותר פוסקים להחמיר, מפני שהשמחה מבגד חדש מרובה יותר, מכל מקום אפשר לסמוך על רוב הפוסקים ולברך "שהחיינו" בשבתות שבימי המיצרים על בגד חדש.
אולם בשבת שאחר ראש חודש אב יש להחמיר שלא ללבוש בגד חדש ולברך עליו "שהחיינו" (מ"ב תקנא, צח; תורת המועדים ה, ז).

7 - נישואין אירוסין
נהגו הספרדים שלא לישא אשה בתשעת הימים. והאשכנזים והתימנים ומקצת מקהילות הספרדים נהגו להחמיר שלא לישא אשה בכל שלושת השבועות.
ואף שמעיקר הדין איסור נשיאת אשה בימי האבלות על החורבן חל רק על נישואי רשות, היינו על מי שכבר קיים מצוות פרייה ורבייה, שיש לו בן ובת, אבל מי שעדיין לא קיים המצווה, מעיקר הדין היה רשאי לישא אשה אפילו בתשעת הימים. אולם כיוון שימים אלו הם ימי פורענות נהגו שלא לערוך בהם שום נישואין, מפני שראוי שהנישואין יערכו בסימן טוב ובמזל טוב, ובימים אלו אין סימן ומזל טוב.
ועל פי זה נהגו האשכנזים שלא לשאת אשה כל שלושת השבועות, ורוב הספרדים נהגו שלא לשאת אשה בתשעת הימים.
מסיבת אירוסין שנוהגים לעשות היום, שאין בהם קידושין אלא רק ביטוי שמחה על הסכמת הזוג להינשא, כיוון שיש בזה צד של מצווה מותר לקיימם עד ראש חודש אב. אבל בתשעת הימים שצריך למעט בהם בשמחה, אסור לקיים מסיבת אירוסין. אבל מותר להורי החתן והכלה להיפגש ולקבוע את תנאי החתונה (וורט), ומגישים לפניהם כיבוד קל. ואף שגם בזה יש שמחה, כיוון שעל ידי פגישה זו הקשר בין בני הזוג יהפוך לעובדה מוגמרת, ויש בכך קירוב למצוות החתונה, מותר לקיימה בתשעת הימים.
וכן מותר לרווקים להיפגש בתשעת הימים לצורך בחירת בת זוג.

8 - תספורת
תקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב (תענית כו, ב). וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח תקנא, ג) שלא להסתפר מתחילת השבוע שחל בו תשעה באב, וכן נוהגים הספרדים. וגם קטנים שהגיעו לחינוך אסור לספר כדי לחנכם להתאבל על החורבן, ואף קטנים שלא הגיעו לחינוך נוהגים שלא לספר כדי לבטא את עגמת הנפש של הימים הללו (שם תקנא, יד).
ולא רק שער הראש והזקן כלול באיסור התספורת, אלא אף כל שער שבגוף אסור לספר בשבוע שחל בו תשעה באב, ורק כשהשפם מפריע לאכילה מותר לספרו בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן מותר לאשה להסיר שערות שבפנים שמכערות את יופיה, או לקצר שער ראשה שמפני אריכותו יוצא מן הכיסוי ראש (שו"ע תקנא, יב-יג, מ"ב עט). ויש מקילים וסוברים שאין איסור תספורת חל על אשה (פנים מאירות ב, לז; תורת המועדים ה, כו).
והאשכנזים נוהגים להחמיר בכל איסורי התספורת בכל שלושת השבועות, ורק לגבי ילדים נחלקו אם מחמירים בכל שלושת השבועות (א"ר תקנא, לא), או מחמירים רק בשבוע שחל בו תשעה באב (ח"א קלג, יח). ובשעת הצורך משמע שאפשר להקל לילדים קטנים עד שבוע שחל בו תשעה באב (מ"ב תקנא, פב).
לכבוד ברית מילה מותר לאבי הבן ולסנדק ולמוהל להסתפר עד שבוע שחל בו תשעה באב (עי' כה"ח תקנא, י). לכבוד בר מצווה ראוי שלא להסתפר מפני שאפשר להסתפר לפני י"ז בתמוז (ע' פסקי תשובות תקנא, ו). אבל אבי חתן הבר מצווה יכול להתגלח לקראת סעודת בר המצווה של בנו עד שבוע שחל תשעה באב.
ולהסתרק מותר גם בשבוע שחל בו תשעה באב (מ"ב תקנא, כ; כה"ח מו). ולעניין גזיזת ציפורניים, נחלקו האחרונים אם מותר בתשעת הימים, אולם לכבוד שבת מותר (מ"ב תקנא, כ; כה"ח מח).

9 - גילוח זקן בשלושת השבועות למנהג אשכנז
כפי שלמדנו מנהג האשכנזים שלא להסתפר בכל שלושת השבועות, אולם לגבי גילוח זקן התעוררה שאלה: מצד אחד לכאורה גילוח בכלל תספורת האסורה, ומאידך, אין בגילוח שמחה וחגיגיות אלא רק הסרת ניוול, ועוד שיש אנשים שסובלים כשאינם מתגלחים, ואולי יוכלו להקל מטעם זה. ובמיוחד גוברת השאלה לקראת שבת, שהרי מצווה להסתפר לכבוד שבת קודש, ואמנם אין רגילים להסתפר לפני כל שבת, ולכן נהגו להחמיר שלא להסתפר בכל שלושת השבועות, אולם מי שרגיל להתגלח, אם יכנס לשבת כשאינו מגולח יש בזה פגיעה בכבוד השבת.
למעשה הרבה פוסקים החמירו ואסרו להתגלח באותם הימים, וכן נהגו רוב בחורי הישיבות שאפילו בערבי שבתות אינם מתגלחים.
אולם מנגד יש סוברים שלכתחילה ראוי להתגלח בכל ערב שבת בשבתות שלפני ראש חודש אב (עפ"י מ"א ופמ"ג). ויש שהתירו להתגלח כל יום עד ראש חודש אב, הואיל ואין בזה שמחה, וכל המנהג שלא להסתפר כוון לתספורת שיש בה חגיגיות מסוימת ולא לגילוח שאין בו שום חגיגיות אלא רק הסרת הניוול. והמקל בזה יש לו על מי לסמוך ואין למחות בידו. ואף לקראת שבת חזון יש סוברים שמותר לאשכנזים להתגלח, והמיקל בזה יש לו על מי לסמוך. ובמיוחד שלמנהג ספרדים איסור תספורת חל רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ובמקום שיש ספק וצער רשאים יוצאי אשכנז לסמוך על מנהג ספרד שמיוסד על דברי המשנה.
אבל בשבוע שחל בו תשעה באב לכל הדעות והמנהגים אסור להסתפר ואין היתר להתגלח.

10 - משנכנס אב ממעטים בשמחה
אמרו חכמים במשנה (תענית כו, ב): "משנכנס אב ממעטים בשמחה", מפני שאלו ימים של אבל על חורבן בית המקדש. לפיכך אין לקיים בהם אירועים משמחים: טיולים, נופש במלון, מסיבות רעים. ורק אם המטרה העיקרית של האירועים הללו היא חינוכית או ציבורית מותר לקיימם. וכן מי שנצרך למנוחה מסיבה בריאותית, יכול לצאת לחופשה במלון או בית הבראה בימים אלו.
נהגו שלא לערוך את חוטי השתי בתשעת הימים, והסמיכו המנהג על שום שבטלה אבן השתייה שהיא תשתיתו של עולם, ואף אנו נמנעים מלערוך חוטי השתי שהם תשתיתו של הבגד. וכן אסור לתפור בגדים חדשים בתשעת הימים, וכן אין סורגים בגדים או כיפות בתשעת הימים (שו"ע תקנא, ז-ח). אבל לתקן בגדים ישנים מותר. ומי שפרנסתו מתפירת בגדים או הכנת בדים, והעבודה בתשעת הימים חשובה לו, ישאל שאלת חכם.
ואמרו חכמים שממעטים בימים אלו במשא ומתן של שמחה, ואף בכל משא ומתן ראוי למעט בימים אלו. וכן נמנעים בימים אלו מבניין ונטיעה של שמחה, ודיניהם יבוארו בהמשך. והואיל וממעטים בימים אלו בשמחה, נהגו שלא לאכול בהם בשר ולא לשתות יין שהם משמחים.
וכיוון שהם ימי פורענות, המליצו חכמים למי שיש לו דין עם נכרי, שישתמט ממנו בחודש אב, מפני שאז רע מזלם של ישראל ועלול הוא להפסיד בדינו (שו"ע תקנא, א).

11 - בשר ויין
נהגו הראשונים להמנע מאכילת בשר ושתיית יין בימי האבלות על החורבן. יש שהחמירו בזה בכל ימות החול שבשלושת השבועות, ויש שהחמירו בזה בשבוע שחל בו תשעה באב, ודעת רוב הראשונים שהמנהג הנכון להמנע מבשר ויין בתשעת הימים.
ואף שמדין המשנה (תענית כו, ב) רק בסעודה המפסקת שלפני צום תשעה באב אסור לאכול בשר ולשתות יין, נהגו הראשונים להחמיר לעצמם להמנע מאכילת בשר ושתיית יין בימים אלו, מפני שהבשר והיין ידועים כמאכלים משמחים, וכיוון שאמרו חכמים "משנכנס אב ממעטים בשמחה", נהגו רוב הראשונים להמנע מאכילת בשר ויין בתשעת הימים. ועוד שאחר חורבן בית המקדש אין מעלים יותר את בשר הזבחים על המזבח, ואין מנסכים עליו את היין, והיה ראוי שנאסור על עצמנו לחלוטין אכילת בשר ושתיית יין כל זמן שאין מעלים אותם על המזבח בבית המקדש, אלא שאין אנו יכולים לעמוד בגזרה זו, אבל בימים שנקבעו לאבלות על החורבן יש מקום להחמיר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.

למעשה מנהג אשכנזים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כל תשעת הימים כולל ראש חודש אב, וכן נהג האר"י. ולמנהג הספרדים מותר לאכול בשר ויין בראש חודש, ומסיום ראש חודש מתחיל האיסור (מ"ב תקנא, נח; כה"ח קכה). ואף ביום עשירי באב מחמירים שלא לאכול בשר ולשתות יין. האשכנזים מחמירים עד חצות יום עשירי, והספרדים עד סיום יום עשירי באב (שו"ע ורמ"א תקנח, א, כה"ח י).
ובתימן לא נהגו להחמיר בזה, ורק בסעודה מפסקת שלפני צום תשעה באב נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, כדין המשנה. ויש אומרים שאחר שעלו לארץ ישראל צריכים לנהוג כמנהג שאר העדות, ורבים מורים שיכולים להמשיך במנהגם.

12 - דיני איסור אכילת בשר ושתיית יין
בכלל איסור אכילת בשר בתשעת הימים כלולים כל סוגי הבשר, בין בשר בשר בהמה בין בשר עוף, בין טרי בין בשר שהוקפא ונמלח. ודגים מותרים.
נוהגים להחמיר גם בתבשיל שנתבשל בו בשר, כמו תפוחי אדמה שבושלו עם בשר, שאף אחר שהוציאו את הבשר אין אוכלים את התפוחי אדמה בתשעת הימים. אבל מותר לבשל מאכלים בתשעת הימים בסירים בשריים, ובתנאי שלא יכנס במאכלים טעם של בשר (מ"ב תקנא, סג; כה"ח קמב).
בכלל איסור יין כלול גם מיץ ענבים, אבל משקאות חריפים כוויסקי או בירה - מותרים. וכן מותר להטעים תבשילים בחומץ יין.
מיני מאפה שעירבו בעיסתם יין, מותר לאוכלם בתשעת הימים כי אין היין ניכר בהם, אבל לכתחילה אין לערב יין בעיסה בתשעת הימים (עי' שע"ת על תקנא, ט).
חולה ואפילו חולה מעט, שאכילת בשר או שתיית יין מועילה לו רשאי לאוכלם (מ"ב תקנא, סא). וכן יולדת או מיניקה שיודעות שאכילת בשר תחזקם ותאפשר להם להניק כראוי, יכולות לאכול בשר.
במוצאי שבת חזון מותר לשתות את יין ההבדלה, וכך נוהגים הספרדים וחלק מהאשכנזים. ויש מהאשכנזים שנוהגים לכתחילה לתת את היין לקטן שכבר הגיע לחינוך לברכות הנהנין ועדיין לא הגיע להבנת האבל על ירושלים. אבל כשאין שם ילד כזה, ישתה המבדיל את היין (שו"ע תקנא, י; מ"ב ע'). ויש מבדילים על מיץ ענבים שאינו משמח.
בשר שנשאר משבת חזון או מלפני ראש חודש, לדעת הרבה פוסקים מותר לאכול בתשעת הימים שאם לא כן יאבד. אבל כיום שאפשר להקפיא את הבשר הנותר, נראה שאין היתר לאכול בשר שנותר שנותר מסעודות שבת.
מותר להאכיל בשר לקטנים שעדיין אינם מבינים משמעות האבלות והצער על החורבן, וודאי שיכולים לתת להם בשר שנשאר משבת.

13 - בשר ויין בסעודות מצווה
בשבת חזון אוכלים בשר ושותים יין ככל שבתות השנה, שהרי אפילו אם תשעה באב עצמו חל בשבת ונדחה עקב כך ליום ראשון, באותה שבת אוכלים בשר ושותים יין ומעלים על השולחן אפילו כסעודת שלמה בשעתו, שאין אבלות בשבת (שו"ע תקנב, י).
וכן מותר לטעום את תבשילי הבשר שמכינים לכבוד שבת חזון, כדי לבדוק אם צריך להוסיף בהם טעם, שטעימה זו אין בה הנאה והיא לצורך מצוות עונג שבת.
וכן מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודות מצווה, כסעודת ברית מילה, פדיון הבן וסיום מסכת. וכן מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודת בר מצווה ביום הגיעו למצוות, אבל אין לקיים בתשעת הימים לפני או אחרי יום הגיעו למצוות.
יש נוהגים לערוך סעודה בלילה שלפני ברית המילה - אבל אסור לאכול בה בשר ולשתות יין בתשעת הימים, כי אין מצווה לקיימה. גם מי שרגיל כל השנה לברך ברכת המזון על כוס יין, בתשעת הימים יברך בלא כוס יין (רמ"א תקנא, י).

אמנם יש שאלה כמה אנשים אפשר להזמין לסעודות מצווה הללו. יש אומרים שבכל תשעת הימים צריך לצמצם ולהזמין רק את בעלי השמחה ובנוסף להם מניין אנשים. ויש אומרים שאפשר בכל תשעת הימים להזמין את אותם האנשים שהיה מזמין אילו היתה סעודה זו בתאריך אחר בשנה. ולדעת הרמ"א, בתשעת הימים עד שבת חזון יזמין את כל מי שהיה מזמין בתאריך אחר בשנה, ובשבוע שחל בו תשעה באב יזמין בנוסף לבעלי השמחה מניין מצומצם. וכך נוהגים רוב האשכנזים.
עוד כתבו האחרונים, שאין לתכנן באופן מיוחד סיומי מסכתות בתשעת הימים כדי להתיר על ידם אכילת בשר ושתיית יין, שאם עושה כן מבטל בכוונה את אבלות החורבן, אלא רק אם הזדמן לו כפי סדרו לסיים מסכת בתשעת הימים, ותמיד הוא רגיל לעשות סעודה בסיום כזה, יקיימנה גם בתשעת הימים (מ"ב תקנא, עג).

14 - בנייה בתשעת הימים
כיוון שממעטים בשמחה בתשעת הימים, אסור לבנות בימים אלו בניין של שמחה, כגון המכין בית לחתונת בנו, שעדיין אינו מתכוון להתחתן בקרוב, או המרחיב את דירתו או מרפסתו בלא שיהיה לכך צורך חיוני. וכן אסור לסייד ולצבוע את קירות ביתו בימים אלו, מפני שהסיוד והצביעה נחשבים מותרות המשמחים, שהרי אפשר לחיות בבית גם בלעדיהם (שו"ע תקנא, ב). וכן אסור לעשות בימים אלו שיפוצים שנועדו לנוי או מותרות, כמו החלפת תריסים, ארונות, וילונות, וכיוצא בזה דברים יקרים ומשמחים, שאין בהם צורך הכרחי.

אבל מי שגר עם בני ביתו בדירה צפופה מותר לו לבנות חדר נוסף בתשעת הימים. וכן מותר לעשות את כל עבודות הבנייה שנועדו למנוע נזק. כגון אדם שכותלו עומד ליפול, אף שאינו צריך לאותו חדר ואין בזה סכנה, מותר לו להחריב את הכותל באופן מסודר ולבנותו שוב, שעל ידי כך הוא מונע מעצמו נזק.
וכן אם בניית הדירה היא לצורך מצווה, כגון שבנו עומד להנשא ובניית הבית מעכבת את נישואיו, מותר לבנותו בתשעת הימים. וכן מותר לבנות בית כנסת או בית ספר בימים אלו, ולסיידו ולצובעו, מפני שזה לצורך מצווה של רבים (מ"ב תקנא, יב; כה"ח כה). וכתב בעל ערוך השולחן (תקנא, ז) שנראה שכל דבר שהוא לצורך רבים נחשב כצורך מצווה ומותר.
וכן אסור בימים אלו לנטוע נטיעה של שמחה, היינו נטיעות שנועדו לנוי ומותרות, כגון עצי נוי, הדסים, ורדים ופרחים (שו"ע תקנא, ב). אבל מותר לתחזק את גינות הנוי, להשקות הגינה, לגזום את הדשא, ולהמשיך בטיפול השוטף.
וכל נטיעה שנועדה לצורך ממשי מותרת, לפיכך מותר לנטוע עצי פרי בתשעת הימים, וכן אדם המתפרנס מגידול שיחי נוי ופרחים, מותר לו לשותלם בתשעת הימים.

15 - דיני בנייה בתשעת הימים
מותר לקבלן ופועלים יהודים להמשיך לבנות בתשעת הימים בתי מגורים כדי למוכרם, מפני שהבתים נועדו למגורים ולא למותרות, וזו פרנסתם, ובארץ ישראל אף יש בכך צד מצווה. אמנם סיוד וצביעה ידחו לאחר תשעת הימים, ורק אם יהיה להם הפסד גדול אם יתעכבו בסיוד ובצביעה - יוכלו לצבוע ולסייד בתשעת הימים.
לכתחילה מי שמתכנן לבנות או להתקין בביתו דברי מותרות צריך לסכם עם הקבלן שלא יעבוד בתשעת הימים. אבל אם לא עשה זאת וסיכם עם קבלן גוי שיעשה עבורו עבודה והגיעו תשעת הימים, ישתדל לשכנעו להפסיק לעבוד בתשעת הימים, ואם לא יצליח, אינו צריך להפר הסיכום עם הקבלן הגוי (מ"ב תקנא, יב; כה"ח כד).
פועל יהודי שעוסק בצביעה או סיוד צריך להפסיק לעבוד בתשעת הימים, ובבית גוי יכול לעבוד גם בתשעת הימים. ואם התחייב לגמור עבודה מסוימת ליהודי וחשב שיספיק לגומרה עד לפני תשעת הימים ולא הספיק, יבקש ממנו שלא לעבוד בתשעת הימים, ואף יציע לו פיצוי קטן על כך. אך אם היהודי אינו מתפייס, וחושש שיהיה לו מזה הפסד גדול, כגון שיתבע לשלם פיצויים, יכול להמשיך לעבוד בתשעת הימים.
המנהג להורות שלא להכנס לדירה חדשה, קנויה או שכורה, בתשעת הימים. אבל אם עיכוב הכניסה יגרום להפסד גדול, מותר להכנס.

16 - דיני משא ומתן בתשעת הימים
עוד אמרו שממעטים בהם במשא ומתן של שמחה. כלומר אין קונים בהם דברי מותרות, כתכשיטים, בגדים, כלים נאים, רהיטים חדשים, מכונית משפחתית. ודבר שמברכים עליו "שהחיינו" אסור לקנות בכל שלושת השבועות, אלא שאם הבגד, למשל, עדיין צריך תיקון, מותר לקנותו בשלושת השבועות כיוון שאין מברכים עליו "שהחיינו" כל זמן שאינו מוכן ללבישה, אבל בתשעת הימים אסור אפילו להזמין אצל חייט בגד חדש, מפני שזהו משא ומתן בדברים של שמחה. וכן הדין לגבי כל שאר הדברים המשמחים, שאם מברכים עליהם "שהחיינו" בכל שלושת השבועות אין קונים אותם, ואם אין מברכים עליהם "שהחיינו" רק בתשעת הימים אין נושאים ונותנים בהם.
אמנם אם הוצע לו לקנות דבר מה משמח במחיר מיוחד, וחושש שאם ימתין עד אחר תשעה באב יפסיד אותו - רשאי לקנותו בתשעת הימים, וטוב שיכניסנו לביתו או יתחיל להשתמש בו אחר תשעה באב.
וטוב למעט גם במשא ומתן רגיל של דברים שאינם משמחים. למשל, אדם שרגיל אחת לכמה שבועות לערוך קניות גדולות של מזון ושאר צרכי הבית, לכתחילה טוב שיבצע הקנייה לפני או אחרי תשעת הימים (עפ"י שו"ע תקנא, ב; מ"ב יא, יג).

אבל לצורך מצווה, מותר לקנות אף דברים משמחים, כבגדי חתונה ורהיטים חדשים לחתן וכלה. וזאת בתנאי שאין אפשרות לקנותם אחרי תשעת הימים, כגון שמועד החתונה קרוב ואם לא יקנם בתשעת הימים יתכן שלא יספיק לקנותם אחר כך. ומי שכבר קיים מצווה פרייה ורבייה, אין הקניות לצורך חתונתו נחשבות צרכי מצווה, ואסור לקנותם בתשעת הימים (רמ"א תקנא, ב; מ"ב יד).
מותר לקנות בימים אלו תפילין וספרי קודש מפני שהם צורכי מצווה, אבל טלית אסור אפילו בשלושת השבועות, מפני שהיא גם בגד ומברכים עליה "שהחיינו". ומי שאין לו נעלי בגד או גומי לתשעה באב רשאי לקנותם בדיעבד בתשעת הימים, כדי שלא ילך יחף בתשעה באב (אג"מ או"ח ג, פ).
מותר לסוחרים להמשיך לשאת ולתת בעסקיהם, מפני שמזה הם מתפרנסים. ואף סוחרים העוסקים בצרכי מותרות כתכשיטים, יכולים להמשיך במסחרם, כדי שלא יפסידו לקוחות. אבל ישתדלו לעסוק בעיקר בהכנות עסקיות לקראת הימים שאחר תשעת הימים, להשלים את המלאי וכדומה. ומי שיכול לסגור את חנות התכשיטים שלו בימי תשעת הימים בלא שיהיה לו מזה הפסד משמעותי - תבא עליו ברכה.

17 - איסור כיבוס
אסרו חכמים לכבס בשבוע שחל בו תשעה באב (תענית כו, ב). וזה אחד מביטויי האבלות, שמתוך צער והזדהות עם הנפטר או החורבן האדם מפסיק לטפח ולפנק את עצמו. ואפילו לכבס בגדים כדי ללובשם אחר תשעה באב - אסור, משום שהוא נראה כמי שמסיח את דעתו מאבלות על החורבן. ובכלל האיסור גם גיהוץ בגדים, או כיבוסם בכיבוס יבש.
כשם שאסור לכבס, כך אסור ללבוש בימים אלו בגד מכובס. וכל הבגדים בכלל זה. וכן אסור לפרוס בימים אלו מצעים מכובסים על המיטה, או מפה מכובסת על השולחן. וכן אסור להתחיל להשתמש במגבות או מפיות מכובסות.

הספרדים נוהגים כפי שמבואר במשנה לאסור כיבוס ושימוש בדברים מכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב. אולם האשכנזים מחמירים בכל זה מראש חודש אב. אבל לכבוד שבת חזון, גם האשכנזים נוהגים ללבוש בגדי שבת מכובסים.
וכיוון שהאיסור ללבוש בגדים מכובסים נמשך כמה ימים, , ואנשים רגילים להחליף בגדים בתוך זמן זה, נוהגים להכין כמה בגדים שמתחילים ללובשם לפני זמן האיסור, כל בגד כשעה ויותר, ועל ידי כך אותם הבגדים כבר לא יחשבו מכובסים ואפשר יהיה ללובשם בזמן האיסור. ומי שלא הכין לעצמו בגדים לפני זמן האיסור, יכול לקחת בגד מכובס ולזורקו על הרצפה ואף לדרוך עליו או ללכלך אותו מעט באופן אחר עד שלא יחשב מכובס, ואח"כ יוכל ללובשו (כרם שלמה, מנח"י י, מד).

מי שהתלכלכה חולצתו בכתם כך שלא ראוי להראות בו לפני אנשים, ואין לו בגד אחר שיכול ללובשו, משום כבוד הבריות יכול לשטוף את הכתם במים. ואם הכתם לא ירד במים יוכל להעזר בסבון.
אין לובשים בגדי שבת בימים אלו ואפילו אם אינם מכובסים (שבוע שחל בו לספרדים, תשעת הימים לאשכנזים). אבל לקראת ברית מילה האב והאם, המוהל, הסנדק והאשה המביאה את התינוק לברית, לובשים בגדי שבת (מ"ב תקנא, ג).

18 - בגדי קטנים ובתי חולים וסעודות מצווה
בגדים של תינוקות שרגילים לטנף את בגדיהם אינם בכלל האיסור, וכן מותר לכבס מצעים ושמיכות של ילדים שהרטיבו בלילה. ורבים נוהגים להקל בשעת הצורך לכבס בגדים של ילדים גדולים, מפני שגם הם מטנפים את בגדיהם, ואין בכיבוס למענם שום צד של שמחה (רמ"א תקנא, יד). ועד שבת חזון מלכתחילה רשאים יוצאי אשכנז לכבס בגדי הילדים (מ"ב תקנא, פב, עפ"י ח"א). ואחר שבת חזון, כשיש צורך גדול שכל הבגדים התלכלכו עד שמכוער להלביש כך את הילדים - אפשר להקל לכבסם.
כשמכבסים בגדים של קטנים במכונה, אין היתר להוסיף עמהם בגדים של גדולים. ואף את בגדי הקטנים טוב כשאפשר לייבש בצינעא בתוך הבית, כדי שלא יראו כלא מתאבלים.
בבתי חולים מותר להחליף את המצעים ולכבס את בגדי החולים כפי שנוהגים כל השנה, מפני שכוונתם לשמירת הנקיות כדי למנוע זיהומים ולא לתענוג. ובבתי הארחה ובתי מלון, מותר להחליף את המצעים לקראת האורחים החדשים, מפני שאנשים כיום מואסים במצעים שהיו בשימוש של אנשים זרים. אבל לאחר שיקבלו מצעים חדשים יבקשו שלא יחליפום יותר עד אחר תשעה באב. וראוי להניח תחילה את המצעים המכובסים על הרצפה, ולדרוך עליהם, כדי שלא יחשבו יותר למכובסים.

19 - רחיצה
אף שמצד תקנת חכמים איסור הרחיצה חל בתשעה באב בלבד, נהגו באשכנז להחמיר שלא להתרחץ מראש חודש אב, ונהגו להחמיר שלא להתרחץ אף במים קרים. ורק לפני שבת חזון התרחצו מעט לכבוד השבת במים קרים, והיו באשכנז שהקלו לכבוד שבת אף לחפוף הראש ולשטוף פנים וידיים ורגליים במים חמים. ורוב הספרדים נהגו להחמיר שלא לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד, אבל בקרים נהגו להקל עד ערב תשעה באב. ואף בשבוע שחל בו מנהג רוב הספרדים שלא לרחוץ במים חמים אבל בקרים רוחצים (שו"ע תקנא, טז; מ"ב שם, כה"ח קפו).
אבל כיום הרגלי הנקיון נשתנו לחלוטין, ורבים רגילים להתרחץ כל יום עם סבון, ואם לא יתרחצו יום אחד, יסבלו, ויש שאפילו יתקשו עקב כך להרדם. הסיבה העיקרית לשינוי ההרגלים נובע מכך שיש כיום בכל בית מים בלא גבול, עד שניתן להתרחץ בכל יום במים חמים, לעומת הדורות הקודמים שכדי לרחוץ במים חמים היו צריכים ללכת לבית המרחץ, וכדי לרחוץ במים קרים היו צריכים ללכת לנהרות או למעיינות. נמצא שבעבר הרחצה במים היתה אירוע יחודי של תענוג ופינוק.
וכיום כל מי שחש צער מכך שלא התרחץ, בין ספרדים בין אשכנזי, רשאי להתרחץ בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב, אלא שירחץ במים פושרים, כך שלא יהנה כלל מרחיצתו, אלא כל מגמתו תהיה לנקיון בלבד. ואף מותר להשתמש בסבון כדי להסיר מעצמו ריח רע. ואם הוא סובל מכך שאינו חופף ראשו, יחפוף את ראשו בשמפו.
ומי שריח זעתו נודף מפני שלא התרחץ, אף שהוא עצמו אינו סובל מכך, מוטב שיתרחץ בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב, כדי להסיר ממנו את הריח הרע, שגדול כבוד הבריות, וכיום אנשים רבים רגישים לריחות רעים, ואם לא יתרחץ נמצא שמתחלל שם שמיים על ידו.
ולקראת שבת חזון ודאי שמתרחצים, אלא שהאשכנזים נוהגים לרחוץ בפושרים.
והרוצה להתרחץ בברכה, אם המטרה לבילוי, כבר מראש חודש אסור, מפני שצריך למעט בשמחה. ואם המטרה בריאותית, כמו אנשים שרגילים לשחות כל יום חצי שעה בברכה, למנהג ספרדים ודאי מותר עד שבת חזון, ואחר שבת חזון ראוי להחמיר, ולמנהג אשכנזים אסור בכל תשעת הימים. וכשרופא מורה לחולה לשחות לצורך בריאות, לכל המנהגים אפשר לשחות עד ערב תשעה באב.

20 - שבוע שחל בו כשתשעה באב נדחה ליום ראשון
משנכנס אב ממעטים בשמחה, ומשהגיע השבוע שחל בו תשעה באב האבל על החורבן גובר, ואסור להסתפר ולכבס. למשל, כשחל תשעה באב ביום חמישי, מיום ראשון אסור להסתפר ולכבס. ואמנם האשכנזים נהגו להחמיר בכל מנהגי האבלות מראש חודש אב (ובתספורת כל שלושת השבועות), אבל מדברי המשנה (תענית כו, ב) איסור תספורת וכיבוס חל בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד, וכן נוהגים הספרדים.
וכשחל תשעה באב ביום ראשון אין באותה שנה שבוע שחל בו תשעה באב. ופעמים שתשעה באב חל בשבת, ואזי הצום נדחה ליום ראשון, והשאלה האם צריכים לנהוג אבלות בשבוע שלפני תשעה באב, יש אומרים שהואיל ותשעה באב בעצם חל בשבת, ממילא כל השבוע שלפניו הוא שבוע שחל בו תשעה באב. ודעת רוב הפוסקים שהואיל והצום בפועל נדחה ליום ראשון, אין באותה שנה שבוע שחל בו תשעה, וכך נוהגים רוב הספרדים.
אולם לעניין גילוח ראוי שגם הספרדים יחמירו שלא להתגלח בשבוע שלפני תשעה באב, כדי להכנס לתשעה באב כשסימן האבלות ניכר בפנים. ואף שעל ידי כך נכנסים לשבת חזון בלא גילוח, כבר מצינו שכתב בעל הכלבו (סי' סב, והביאו הב"י תקנא, ד) שמנהג הזקנים שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנסו ליום התענית כשהם מנוולים, וגוערים מאוד במי שהסתפר. אמנם למקלים יש על מה לסמוך. ולמנהג אשכנזים בכל מקרה אסור להתגלח בכל תשעת הימים

21 - שבת חזון
שבת חזון היא השבת הסמוכה לתשעה באב. ולמנהג ספרדים עיקר מנהגי האבלות, כאיסור כיבוס תספורת ורחיצה מתחילים מיום ראשון שאחר אותה שבת, שאז מתחיל שבוע שחל בו תשעה באב, לפיכך אין שום סימן אבלות בשבת חזון.
אולם באשכנז מתחילים לנהוג מנהגי אבלות מראש חודש אב, ואם כן יוצא ששבת חזון בתוך ימי האבלות. ואכן רבים באשכנז נהגו שלא ללבוש בשבת חזון בגדי שבת, אלא נשארו בבגדי חול, וכן כתב הרמ"א (תקנא, א). אבל היו כמה מגדולי אשכנז שחלקו על מנהג זה משום שאין להראות סימני אבלות בשבת. וכיום המנהג הרווח גם בקרב יוצאי אשכנז ללבוש לכבוד שבת חזון בגדי שבת מכובסים. ויש שאין לובשים בגד אחד מבגדי השבת, כמו למשל את העניבה, כדי לבטא את הצער שבתקופה זו (מ"ב תקנא, ו). וכשחתן בר מצווה עולה לתורה בשבת חזון עושים לו קידוש כמקובל בכל השבתות. וכן כשנולד בן זכר עורכים מסיבת "שלום זכר" כרגיל.
גם האשכנזים נוהגים להתרחץ במים פושרים לפני שבת חזון, ולהתנקות בסבון ושמפו, שזו רחיצה לנקיון לכבוד שבת.
כשחל תשעה באב בשבת, הצום נדחה ליום ראשון, ובאותה שבת אין משנים משאר השבתות, אלא אוכלים בשר ושותים יין ומעלים על השולחן אפילו כסעודת שלמה בשעתו, ושרים שירי שבת, שאין אבלות בשבת.


http://www.yeshiva.org.il/Shiurim/Books/Pniney/taaniyot3.htm



עד כאן. ממני


              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      
__________________________________________________________________________

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
       


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
archive