דברי תורה לפרשת השבוע שליקט וערך מור אבי ז"ל.

ספר דברים

פרשת השבוע – ואתחנן

כידוע שבת זו לאחר ט' באב, נקראת "שבת נחמו", משום שקוראים בה הפטרת "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי"
ידוע שיש 7 הפטרות של נחמה והם:
בפרשתנו ואתחנן: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי"
בפרשת עקב: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ה'"
בפרשת ראה: "עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה"
בפרשת שופטים: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם"
בפרשת תצא: "רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה"
בפרשת תבוא: "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ"
בפרשת ניצבים: "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה', תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקַי"
חז"ל מצאו קשר מאוד מרגש ל"שבעת ההפטרות של הנחמה" כך: ה' שולח הנביאים אחרי מה שקורה לעם ומבקשם: אנא "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי", אך כנסת ישראל מסרבת להתנחם והם טוענים: אין נחמה
"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ה'; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי" ואז חוזרים הנביאים לקב"ה ואומרים: כנסת ישראל "עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה", ואז בלית ברירה אומר הקב"ה: נאלץ אני כב-יכול לנחמם "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם"
בזה שאומר להם: "רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה", "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ" ורק אז מקבלית תנחומים ואומרים:
"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה', תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקַי".

"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-ה', בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר ה' אלוקים..." ידוע מה שאמרו חז"ל: ברגע שאדם החזיר את נשמתו לבורא, בעת הגסיסה, הסבל הוא בל יתואר. וכשהאדם מפרפר וכורע תחת הסבל, בפרידת הנשמה מהגוף, בא אליו השטן הוא היצר הרע ואומר לו: מה אתה עומד בתומתך כפור חס וחלילה ה' ואושיעך מכל הצער
והסבל בו אתה נמצא. וכדי להקל על הנפטר שח"ו לא יתפתה לדברי השטן, קוראים לו אנו "שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד" לאמר: היזהר, זוהי מלכודת גדולה שמציב לך היצר, כדי להפיל אותך, לפי-פחת.
זהו כוונת הכתוב: "וָאֶתְחַנַּן, אֶל-ה'" אני מתפלל לה' "בָּעֵת הַהִוא" בעת שהאדם מחזיר נפשו לבורא, שלא יתפתה לעצותיו הנבערות של היצר ויכפור ח"ו בה', אלא "לֵאמֹר ה' אלוקים" ה' אחד ושמו אחד.
(בשם הרב מקוצק זצ"ל)

"אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" לכאורה הרי ברור, שאם יעבור ארצה יראה אותה.
מסופר על שני אנשים שנסעו מג'רבה לטוניס, כשחזרו לג'רבה, שאל אותם הרב: נו מה ראיתם בטוניס?
אחד אמר: שראה דברים מזעזעים מבחינה דתית, ואילו השני מאוד התפעל מהישיבות, מהרבנים ומתלמוד התורה. ועל שאלת אחד מתלמידי הרב, הרב ענה: שאדם יכול לראות מה שהוא רוצה לראות...
לכן פה משה רבנו ביקש מהקב"ה שיראה לו את הטוב של ארץ ישראל.

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה" אל תוסף דבר אלי, אל תכביד עלי בתפילתך, ידוע לך כי נשבעתי שלא תיכנס לא"י. ואם תאמר לי שאעשה התרה, דע לך שזה לא יהיה טוב, כי כשישראל חטאו בעגל ועמדו על סף כליה, מה אתה טענתה "זכור לאברהם, יצחק ויעקב אשר נשבעת להם בך" ועכשיו אם אתה פותח פתח להתרה, אז גם השבועה שנשבעתי לאבות תהיה על הפרק, ויש חשש שישראל יפגעו, לכן "רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי" משום "בַּדָּבָר הַזֶּה", "הזה" נוטריקון "השבועה" זה הדדי, אם תטען לעשות התרה כאמור, אז תתעורר שוב גם ההתרה לשבועה אשר נשבעתי לאבות. (חז"ל)

"לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם. עֵינֵיכֶם, הָרֹאוֹת, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה', בְּבַעַל פְּעוֹר: כִּי כָל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר--הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקיךָ, מִקִּרְבֶּךָ. וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּה', אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם."
הרב אלשיך מסביר: יש אנשים שיצרם מוליכם שולל ומרה להם צד היתר. לדוגמה: לקחת 2 אבנים ולשפשפם חזק ולהזיע בשבת, אסור כי זוהי עבודה קשה והכתוב אומר "שבת וינפש, שבת שבתון" אך ללחוץ על מתג ולהדליק חשמל בשבת, לא קשה בכלל ואפילו תענוג לכבות ולהדליק כרצוננו. וכן כל מיני עצות מתובלות כאלה שאין הציווי חל עליהם. לכן הפסוק אומר: "לֹא תֹסִפוּ וְלֹא תִגְרְעוּ" אין להוסיף או לגרוע ממצוות התורה, אע"פ הנחיות השכל שממציא לך היצה"ר. "עֵינֵיכֶם, הָרֹאוֹת, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה', בְּבַעַל פְּעוֹר" גם בעניין בעל פעור לא נתכוונו בנ"י לסגוד לו, אלא אדרבה כוונתם הייתה לבזות, שכן העבודה לבעל פעור הייתה מעשה של ביזיון, ואע"פ השמידו ה' אלוקיך. מכאן עלינו ללמוד, כי מצוות התורה אינן ניתנות לשנוי קל אפילו כחוט השערה, בשל הסברים והגיון עצמי, מפני ששכל התורה הוא נשגב מאוד ואי אפשר כלל למדוד אותו בקנה מידה של השכל האנושי. (חז"ל)

יותר מה שאנו שומרים את השבת, השבת שומרת עלינו.
כל המקיים נפש אחד מישראל, כאילו קיים עולם מלא.
מספרים על יהודי בעיקר, שחלם שהיה יחד עם הגאון ר' יוסף חיים במחיצה אחת בעולם האמת.
היהודי קם בבוקר ישר הלך לר' יהודה פתיה זיע"א שהיה מקובל, וביקש פתרון לחלום.
הרב אמר לו: חלומך טוב מאוד, אך אגד נא לי, האם עשית מעשה טוב בימיך? היהודי לא נזכר, הרב העיר לו, זה לא חייב כעת לך הביתה וכשתיזכר בוא ספר לי. ביהודי עוד לא הגיע לביתו חזר לרב וסיפר לו, שנזכר פעם בהיותו פקיד בכיר במשרד הפנים, כל הדואר היה עובר דרכו, יום אחד אני רואה פס"ד מוות ליהודי, שלפי החוק לא יהיה לו תוקף ללא חתימת שר הפנים, נדהמתי למראה פסה"ד, כי סיבת העונש של היהודי הייתה עלילת שווא, האשימו אותו שמכר גבינה מורעלת לבן השר, שממנה הוא מת. אני עיכבתי אצלי את פס"ד ולא מסרתיו לידי השר. ביום אחד התחלתי לעיין בכתה האישום, ואני רואה שהתאריך שבו מאשימים את היהודי שמכר את הגבינה היה ביום שבת, ואני מכיר את היהודי, שהוא מאוד אדוק ובוודאי שלא פתח חנותו ביום שבת. אני ביום ראשון, נכנסתי לשר ומסרתי לו פס"ד, אך הסברתי לו שזה לא יתכן, כי ביום השבת היהודי סגור. השר דרש חקירה מחודשת והתברר שהגבינה לא נקנתה מהיהודי אלא מסוחר גוי. ואז אמר לו הרב יוסף חיים, כעת ברור פתרון החלום.

"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" נאמר: "וְשִׁנַּנְתָּם" ולא וְלִמָדְתָם
הרב אלשיך זיע"א אוצר: אם רוצה אדם שדבריו התקבלו, עליו להיות בעצמו חדור הכרה בדברים שהוא אומר, כאומרם ז"ל "הדברים היוצאים מהלב, נכנסים ללב" וזה כוונת הכתוב: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עַל- לְבָבֶךָ" שהם חדורים עמוק בלבך, אזי יתכן "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" שישפיעו כמו חץ "שנון" על בנך ותלמידך