שיעור ליום כ' טבת מתוך ספר החפץ חיים  

ראינו לעיל שסיפור גנות לצורך פריקת מועקה נפשית של המספר יכול להחשב כאופן של דיבור שכוונתו לתועלת.
סביר שאדם יביע את כעסו ותיסכולו שנגרמו לו על ידי פלוני באזני הוריו, בן או בת הזוג , מורו או רבו
כדי לקבל מהם עצה או אישור והשתתפות ברגשותיו וחובתו של השומע לספק לו את התמיכה הזו ולהרגיעו מדאגותיו.
אולם גם במצבים כאלו אסור לשומע לקבל בליבו את הדברים כדברי אמת ,
היות וככל שהדברים נוגעים אליו הרי המידע הזה הוא רק מכלי שני .
לפיכך חשוב שתהינה ההבנות הבאות בין המעורבים בשיחות מעין אלו :
ההלכה מתירה לאדם לפרוק מעת לעת את רגשותיו ולהביע את תיסכוליו באזני מישהו אחר.
אולם ברור שמי שמעורב במחלוקת עד כדי כעס , או רואה עצמו כקרבן לעלבונות של אחרים ,אינו מסוגל להיות אובייקטיבי.

כל דברי גנות המושמעים בנסיבות שכאלו חייבים להתקבל אך כתיאור רגשותיו של הדובר ולא כדיווח אמיתי ומדויק של המתרחש.
באופן זה בעל ואישה או ידידים קרובים יכולים לסמוך זה על זה במתן תמיכה רגשית מבלי לעבור על הלכות שמירת הלשון .