חיזוק יומי... כה' אדר* *אוהב את הצדקות*  

לאחר שנים של בניה נפתחה ישיבה גדולה באמריקה, אך עד מהרה התברר שה"ישיבה" הזו היא אוניברסיטה לכל דבר, מעט תורה והרבה מקצועות חול.

כשנודע הדבר לרב אליעזר ש"ך הוא כעס "איך קוראים לאוניברסיטה ישיבה? זה מכשול לרבים הרוצים לשלוח את בנם ללמוד תורה".

לאחר כמה ימים נודע לרב כי ראש ה"ישיבה" נמצא בחופשה בארץ. מיהר הרב ונסע עם נהגו להיפגש עימו. סקרנותו של נהגו הייתה גדולה, ממתי הרב נוסע לבית מלון... "כבודו, מה לך ולבית-מלון...?"
השיב לו הרב: "אני מגיע לנזוף באיזה רב שקורא לעצמו ראש ישיבה".

הגיעו השניים אל חדרו, נקש הרב על הדלת, פתח ראש ה"הישיבה" את הדלת ונדהם לראות את גדול הדור מולו. נכנסו השניים אל החדר והרב ש"ך הכין את עצמו למחות בראש ה"ישיבה". מרוב התרגשותו של ראש ה"ישיבה" הוא קרא לאשתו שהייתה בחדר הסמוך כדי לקבל ברכה מהרב הגדול.

ישבו השניים והחלו לשוחח עם הרב ש"ך, להעלות זכרונות ולדבר על נושאים שונים. ישב הרב בחדר כשעה ויצא לדרכו. בדרך פנה אליו נהגו ושאל: "כבודו, הלא כל הגעתך הייתה כדי למחות בראש ה"ישיבה", מדוע לא מחית בו?"
ענה לו הרב: "באמת באתי כדי למחות בו וכבר הכנתי את עצמי, אך אשתו נכנסה, וכי יכולתי לבזות אותו ליד אשתו? ודאי שלא! גם אם ככ חשוב היה לעשות זאת, לא מבזים אדם כדי למחות, גם אם חטא, אשתו לא צריכה להתבזות אף היא, אלך אליו פעם אחרת ואמחה בו על מעשיו..." כך עשה, והרב סגר לבסוף את ה"ישיבה".

אומרת המשנה במסכת אבות (ו', ו') - כדי לזכות בכתר תורה צריך לקנות ארבעים ושמונה דברים, אחד מהם הוא: "לאהוב את הצדקות". מהו לאהוב את הצדקות? לאהוב את הצדק, את האמת. אך גם להיות אדם האוהב את הצדק והאמת ומוכיח עליהם, הוא צריך לעשות זאת בצדק...

מידי פעם אף אנו נמצאים במצב דומה, מחכים להזדמנות כדי להטיח דברים נוקבים באחר כדי להעמידו על טעותו, להראות לו את האמת והצדק. אך כדי לעשות זאת אין לפעול בפזיזות ורתיחה, ובעיקר לא לפני אחרים. לא שווה לבזות אדם בעבור כל הון שבעולם, כי המבזה את חברו קשה הוא יותר מההורגו...

אשרייך שהנך עומד על האמת, אך גם לאמת יש כללים, אולי על זה נאמר: "אל תהיה צודק היה חכם..."