חיזוק יומי... כו' אדר* *פרשת- ''ויקהל-פקודי'' - מחלוקת*  

במלחמת העולם השניה שהה בגטו איש צדיק. בוקר אחד הוא הלך ברחוב עם בתו הקטנה. לפתע ניגש אליהם קצין גרמני ובחיוך שטני שלף את אקדחו, כיוון לראשו של האב, לחץ על ההדק והרגו. בצחוק מצמרר עזב את המקום כשהוא מותיר אחריו את הילדה מבועתת ובוכה על גופת אביה...

שרדה הילדה את השואה כשצלקת חרוטה בנשמתה ובכעס גדול עזבה את יהדותה תוך שבחרה להינשא לגוי צרפתי.

כשנודע הדבר לחברו הטוב של אביה הוא נסע אליה כדי להניא אותה מהתבוללות שכזו. כשהגיע אליה כעסה הנערה ואמרה: "אם באת לשכנעני... חבל על טרחתך!"
אמר לה האיש: "לא באתי לשכנע, יש לי רק שתי שאלות וברצוני לקבל תשובות כנות... שאלתי הראשונה - מי האיש הצדיק, הטוב והטהור ביותר שהכרת מימייך?
השיבה הנערה: "אבי המנוח!"
"ומי האיש הרע ביותר, חית האדם שפגשת מימייך?"
בחלחלה אמרה: "הגרמני הרשע שהרג את אבי!"

הביט בה האיש בעיניים דומעות ואמר: "ועכשיו את עומדת לבגוד בדרכו של אביך המנוח, ולתת פרס לרוצחו על-ידי שאת נוטשת את עמך..."
הזדקפה ואמרה בגאון: "צדקת, לא אתן פרס לשטן!" (הרב משה חיים לאו)

"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה', ג') - דרש רבי שמעון בר-יוחאי: "לא תבערו את אש המחלוקת והכעס ביום השבת, שכל הכועס כאילו הבעיר אש גיהנם" (זוהר)

על דבריו הוסיף וכתב אליהו די וידאש בספרו "ראשית חכמה": "כמובן שאין לכעוס אף בימי החול, אלא שבשבת הפגם הוא גדול יותר, כי מאחר שאש הגיהנם שובתת בו והוא בכעסו מדליקה מחדש... ולכן צריך האדם להאריך אפו ולהיות סבלן".

מידת הכעס אינה רצויה כל עיקר, אך בשבת, כשכל בני הבית מסובים יחדיו יש להקפיד על-כך שבעתיים, כי כל רצונו של היצר הוא להכניס לבית כעס ומחלוקת, להפוך את את היום מענג שבת לנגע שבת.

לכן ידע האדם, כי כל מחשבה זרה הנכנסת לראשו ומביאה אותו לרתיחה וכעס, זוהי אך ורק עצת היצר, הוא זה שהחדירה אליו והוא זה שאף קוטף את "הפירות"...

אל תתן פרס ליצר, כבוש כעסך בימי החול ובעיקר בשבת, הכעס יכול להוביל אותך למקומות נדחים, ואילו הרוגע, הסבלנות וארך האפיים יובילו אותך אל אביך שבשמים...
במקום להבעיר את אש הגיהנם הבער את אש ההתלהבות והחשק לעשות רצון אביך שבשמים...

יום טוב, שבת שלום ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

*זמני כניסת ויציאת השבת:*