חיזוק יומי... כה' תמוז* *פטירת הרב אריה לייב גנצבורג* *כוח הדיבור*  

רב אחד היה רגיל לשלב בכל יום בשיעוריו את פלפוליו וחידושיו של בעל ה"שאגת אריה" - רבי אריה לייב.

ערב אחד, לפני שיעורו הקבוע, נרדם אותו הרב. בחלומו, בא אליו ה"שאגת אריה" ובקשה מוזרה בפיו – "היום אני עסוק, אל תטריד אותי". התעורר הרב מהחלום וניסה להבין את פשרו.

באותם הימים עדיין היה בחיים בנו של ה"שאגת אריה" ואף שימש ברבנות. החליט הרב לשגר מברק בהול לעיר בה שימש ברבנות, ובמברק שאלה קצרה: "מה שלום הרב שלכם?"
למחרת התקבל מברק תשובה: "הרב שלנו נפטר אתמול".

הבין הרב, שבעל ה"שאגת אריה" יצא לקבל בשמים את פני בנו ולכן ביקש ממנו שלא יצטט מספריו ולא יטריד אותו...

הסביר הרב אברהם שפירא: "הרי יש לתמוה, וכי בכך שמצטטים את ה'שאגת אריה' מונעים ממנו לצאת לקראת בנו? והתשובה נעוצה בדברי הירושלמי (קידושין פ"א הלכה ז) – גידול אמר: 'כל האומר שמועה בשם אומרה, יהא רואה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו'.

כשאנו מצטטים דברי תורה בשמו של גדול מישראל, הרי שאותו גדול נמצא עימנו ממש, ולכן ה'שאגת אריה ביקש שלא יצטטוהו, כי היה עסוק במקום אחר..."

"וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז', י') - "דובב שפתי ישנים" - כל תלמיד חכם שאומרים דבר תורה משמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, ויש לו הנאה ונחת רוח כשותה יין קונדיטון (יבמות צו'.)

אדם המצטט אדם שנפטר גורם בכך ששפתותיו ינועו בקבר... לאדם יש כח עצום בפיו עד שיכול להזיז את שפתיו של אדם שנפטר.

אם משבחו ואומר דברים טובים שאמר, אשריו שמענג את נשמתו, אך אם חלילה מגנה אותו, מספר עליו לשון הרע, ואומר דברים שליליים שאמר, נזק עצום גורם לנשמתו.

כך הדבר על אדם שנפטר ובטל מן העולם, כל שכן אדם חי המהלך בעולם, כל דיבור גנאי ולשון הרע יכולים להזיקו..

לכולנו יש אוצר הקרוי פה, באמצעות הפה שלך אתה יכול להזיז שפתיי מתים, לתת חיים לחברך, או חלילה לשפוך דם נקי... ההחלטה נמצאת בידך, אל תתן למילים שלך לשלוט על חייך, תשלוט אתה על מילותיך, תביא מזור ומרפא לחברך ותעשה בהן נחת רוח ליוצרך...