צריך לדעת, שכאשר מוכיחים אדם, יש להשתדל שלא להעליבו, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", ואמרו חכמים בספרא: "יכול פניו משתנות"? היינו שהוא נעלב, "תלמוד לומר: וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", כלומר הוכח אותו בצנעה ומתוך אהבה, ואז לא ייפגע ולא ייעלב. אמנם אם לאחר הזהירות הנדרשת, הוא נעלב, אין לזה שהוכיח אותו שום עוון.ולהיפך, המצווה להוכיחו היא גם כאשר ברור שיתרגז, ולדעת הרמב"ם יש להוכיח את החוטא עד שכמעט ירצה להכות את המוכיח (הל' דעות ו, ז. ועיין בפניני הלכה 'העם והארץ' ז, ג-ה).
- שמירת חיי הזולת
חובה על אדם להציל את חבירו הנמצא בסכנה, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". במצווה זו מדריכה אותנו התורה שלא לעמוד מנגד בשעה שאדם אחר נמצא בסכנה, אלא נפעל בכל האמצעים העומדים לרשותנו להצלתו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
