האם דברי המדרש נאמרו על דורנו?  

לכל מה שכתבתי יש אלפי מקורות מפורשים בתנ"ך בגמרות במדרשים ועוד

אבל...

ברור לי מעל כל ספק שזה לא יזיז לך...
שתישאר עם הראש תקוע באדמה...

ושהנפש שלך מתחברת יותר לדיכאון ולפחד ולאימה וליראת העונש ולעבודת ה' קדורנית שחורה ועבדותית וקשה לך להשתחרר מזה אחרי 2000 שנות גלות...
אז למה לטרוח...

והם חלחלו לעם היהודי - בין היתר על רקע האכזבה מהנסיון להשתלב בחברה המקומית.

ועל בסיס זה - מאוחר יותר - צמחה התנועה הציונית

ולא לחינם בשנת 1781 - הרבה לפני הציונות - כתב הרב רפאל כהן:
"תפקידי העיקרי הוא להדריך את הקהילה הנתונה להשגחתי בדרכי עבודת אלוהים ואהבתו, ולסכל את המחשבה החופשית ואת אי הדתיות שלדאבון הלב מתפשטות באומתנו כמו בדתות אחרות"

וגם אחרי שהתחילה התנועה הציונית, לא לחינם המשך חכמה כתב - בפירושו לפרשת בחוקותי על -
"הישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף ממקלקלתא ולא יליף מתקנתא, יחשוב, כי ברלין היא ירושלים" - זה לא על ציוני, כמובן.

אני לא מכיר מספרים, אבל אני מכיר את התהליכים שארעו ומועדם; והם כפי שתיארתי לעיל. אתה יכול לקרוא גם כאן:
https://www.haaretz.co.il/literature/1.1198381

ב. בלינק שהבאתי בתגובה האחרונה, על יסוד המחקר של פרופ' פיינר נכתב "בשליש האחרון של המאה ה-18 (כלומר הרבה לפני התנועה הציונית - י.צ.)המרידה בדת והספקנות נהפכו מנחלתם של בודדים למגמה של ציבור רחב, ולרבנים באירופה נעשה ברור שהקרב, מבחינתם, אבוד" (אין בידי את הספר עצמו - אני לא יודע אם שם יש מספרים מדויקים או משוערים).

ג. וזה מוביל לנקודה חשובה בה להבנתי ולדעתי אתה טועה:
מדבריך עולה שמה שהיה לאחר שהתנועה הציונית החלה לקנות אחיזה בעם, הוא גם כתוצאה הימנה.
זה היקש שגוי. אם היה תהליך שגרם גם לחילון וגם הביא בסופו של דבר לציונות - אזי הדעת נותנת כי גם לולא הציונות תהליך החילון היה נמשך. כלומר הציונות היא לא גורם לחילון. לכל היותר - לשיטתך - האיצה אותו במידה מסוימת.

ג. כפי שקראתי בספרים בכל עיר ועיירה יהודית של אירופה המזרחית היו סניפים של חובבי ציון שסחפו את הצעירים שהיו מבתים חרדיים שלא שלחו את ילדיהם למוסדות שלמדו השכלה, אבל התנועות משכו את הצעירים וכך הם ירדו מהדרך. שוב, אין בידי נתוני אמת, אם תוכיח לי שטעיתי, אודה על האמת.

מאוד קל להסתכל אחורה ולהגיד שבית שני היה גאולה. עובדה שמי שחי אז לא תמיד ראה את זה בעיניים.

למשל, רד"ק ומצודת דוד אומרים שמדובר בגאולת עשרת השבטים
אבן עזרא, גם עפי הפשט, אומר שה' אומר לעם להפסיק לדאוג לצומות ("דברי האבות") ולהתחיל לדאוג לעשות את דבר ה'

אנחנו מדברים על זמן שבו כבר בונים את בית המקדש! ועדיין הנביאים צריכים לעודד את העם שיהיה טוב. שיבוא יום וזקנים ישבו ברחובות ירושלים, וילדים ישחקו בה. שיבוא יום והגויים יבואו לירושלים לחלות את דבר ה'. מה, הם לא ידעו שזו הגאולה?!

אבל גאולה הייתה גם הייתה. כמו שמבוא בברכות דף ד': כדתניא "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ": "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה" - זו ביאה ראשונה "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" זו ביאה שנייה מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא.

המקורות פה מאוד לוקים בחסר, אבל בגדול:
1. ישעיה חזה שעם ישראל יחזור בדרך המלך. זה לא קרה
2. בתחילת הדרך סבלו מבצורות ופגעי טבע. יש נבואות על כך שהמצב ישתפר, כי היה צריך לעודד את העם
3. כולם חיכו ל 70 שנה לעבור כדי שיוכלו לבנות את המקדש (וזה מה שעשו). אבל בדניאל אנחנו פתאום מגלים ש 70 שנה זה לא הכוונה 70 שנה אלא הרבה יותר.
4. בתקופת החשמונאים כבר אין נבואה אבל יש משהו חדש - יהודים נענשים על קיום מצוות.
5. ואז יש הבזק של עצמאות. בעיקר בזכות היכולת של המנהיגים החשמונאים לשחק בפוליטיקה בינלאומית. אבל גם זה נעלם ואנחנו מגיעים לתקופה שבה קונים כהונה בכסף

אבל אתה יודע מה. לא משנה. תמשיך לצפות לגאולה האמיתית. שכנעת אותי כבר שעדיף את הגאולה הלא אמיתית של ימינו

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וכו'.

תקרא קצת גם כאן
http://www.orhaorot.022.co.il/BRPortal/br/P103.jsp?cat=83625

תלמד כתבים שלו בנושאים שמעניינים אותך בהלכה או באגדה

תברר סוגיות בדעתו

ותראה איך אתה עושה שבעה נקיים על קברו ומבקש סליחה בדמעות...

בנוסף לזה, לנו יש פרווילגיה להסתכל בראיה היסטורית על כל ה100 שנה האחרונות:

שיטת מתנגדיו גרמה לאיבוד של יותר מ6,000,000 יהודים...
שיטתו גרמה לכל הפריחה ובניית המדינה והרמת קרן ישראל בעולם פיזית נפשית ורוחנית וזה רק מתקדם...
כל מה שכתב קורה אחד לאחד כבר 70 שנה...
או כנבואה או בגלל שחכם עדיף מנביא...

שיטת רבותי שהמדינה זה רק חורבן, אז אתה רוצה שאשתכנע מזה בגדולתו ?

לגבי 6 מיליון הקדושים, אולי נסתכל על זה הפוך, וכי נחש ממית או נחש מחייה ? הכל זה בגלל החטאים. אולי זה בגלל הנני מפקיר את בשרכם ?

הגישה של - אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי (כפשוטה) יוצרת קשיים אדירים עם רעיון הבחירה החופשית, מייתרת את כל ספר איוב (לרבות תשובת האל לאיוב), וכו'.

אני אגיד אף יותר מכך: נסיון להצדיק דבר כזה מבחינה מוסרית - לא רק שנדון לכשלון; אלא הוא מקומם ומרחיק. אם הייתי חושב שמוסר יהודי יכול לקבל רצח המוני של תינוקות כדבר ראוי - לא הייתי רוצה חלק במוסר זה.

בעיני תשובותו של האדמו"ר מצאנז חכמה ומוסרית הרבה יותר - דווקא בראיה אמונית:

• "אחת השאלות שעולות היא איך יתכן שבשואה נהרגו כל כך הרבה צדיקים. מה אפשר לענות?
"משה רבינו כבר שאל, למה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ואלו הם דברים שאין עליהם תשובה. התמיהה היא לא רק על הריגת הצדיקים בלבד, אלא גם על פשוטי העם, שהרי נהרגו אז משמנה ומסלתה של היהדות הנאמנה. צריכים להגיע למדרגה שלא תהיה קושיה כלל, כי הלא בעצם, כל סדר הנהגת כלל ישראל מאז חורבן בית המקדש הינו רצוף קשיים וניסיונות, צרות וגזירות רעות, ואין לנו אלא להתחזק באמונה ובידיעה שיש מנהיג לבירה".

• היו שתלו את סיבת השואה בזלזול בבתי כנסיות, או התבוללות שהחלה בשנים שלפני המלחמה, ועוד. האם אביכם הציע סיבה או טעם?
"אם רק פורקי עול היו נהרגים אולי היה בזה נתינת טעם, אבל איך אפשר לומר זאת כאשר נרצחו ונשרפו מאות צדיקים וקדושים תלמידי חכמים ויראי ה'? האסון של השואה הוא יותר מדי גדול וכבד שיוכלו להסביר ולומר שזה בא על עבירה מסוימת. זה היה מאורע שלמעלה מדרך הטבע, שאינו ניתן להבנה בשכל אנוש ואין צריכים לרצות להבין הכל".

לא היה ברור למשה רבינו ("מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו" (ברכות, ז, א))

ולא היה ברור לחכם באדם (אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ (קהלת ז, טו))

אמר לפניו (משה לקב"ה) 'רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו'?
אמר לו (הקב"ה למשה) 'משה, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע'.
אמר מר 'צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע', איני (האמנם)? והא כתיב "פקד עון אבות על בנים", וכתיב: "ובנים לא יומתו על אבות", ורמינן קראי אהדדי, ומשנינן - לא קשיא: הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם.

וכך מפורש בעירובין כ"ב ע"א: ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו, אמר רבי יהושע בן לוי: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו. לא יאחר לשנאו, אמר רבי אילא: לשונאיו הוא דלא יאחר, אבל יאחר לצדיקים גמורים. והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם - ולא למחר לעשותם, היום לעשותם - למחר לקבל שכרם. אמר רבי חגי ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב ארך אפים? ארך אף מבעי ליה! אלא: ארך אפים לצדיקים, ארך אפים לרשעים.

הקב"ה עושה כל דבריו ביושר. ויותר ממשפט בשר ודם שהשופט אינו יכול לקחת בחשבון העונש כל מי שנפגע בעקיפין מן העניין (משפחת האסיר תסבול חרפת רעב וכדו'), הקב"ה הוא כל יכול, וכל מי שסובל מהעונש שבן אדם מקבל, זה מגיע לו ביושר. אם כך מה הוא עונש קולקטיבי. אמשיל את זה במשל. מורה נפגש עם שני תלמידים שביצעו אותו פשע. אחד יוצא עם עונש קל או באזהרה בלבד. השני מסולק מבית הספר לשבועיים. מה ההבדל ביניהם, הראשון הוא תלמיד מצוין בדרך כלל ונתפס פעם אחד למעשה משובה, השני הוא כבר פושע מועד והוזהר כבר עשרות פעמים. מצד שני יש מקרה בו גם התלמיד הטוב נענש כמו הפושע הכי גדול. מתי זה קורה, כאשר המורה נכנס לכיתה ומוצא את כל הכיתה מבצעת ביחד פשע (והתלמידים הטובים או שמשתתפים בפועל או שלא נקטים שום עמדה בעניין), במצב כזה גם תלמידים טובים שבדרך כלל לא נענשים מקבלים אותו עונש כמו כולם.

מה שאני מנסה לומר שגם הצדיקים לא מקבלים עונש כאשר כלל לא מגיע להם, אלא שהם מקבלים עונש על מה שעשו, בנסיבות שמחליטים לא לוותר להם.

למה אתה מתקשה לומר ״אני מאמין שאלוהים צודק בכל דרכיו, גם כשאינני מבין את הדברים״?

במחשבה נוספת - בכל מקרה ראוי שאודה לך על השיחה המעניינת... ואם אני כבר עושה זאת אנצל את ההזדמנות להפנות את תשומת ליבך לענין הבא:

הרעיון של 'גלגול נשמות' - הוא רעיון קבלי, שבמיינסטרים רבים התנגדו לו.
בכל מקרה הוא סותר את תפיסת 'העולם הבא' - הן זו של רס"ג, הן זו של הרמב"ם, והן זו של הרמב"ן.

נראה, איפוא, שצריך לבחור או זה או זה.