האם ראוי לשמוח על מות אויב  

וביאור ההבדל הוא:
שלשמוח על עצם מפלתו של האויב, על כך שהוא נופל ונכשל, סובל ומושפל, בלי קשר לתוצאות ולהשלכות של הדברים במציאות. שמחה כזו מפתחת באדם מידות רעות של כעס, שנאה ונקמנות. וזה לא ראוי. ולכן בשעת הנפילה בשעה שהדם ניגר השמחה עלולה לעורר אכזריות.

אבל לאחר שעת הנפילה כשממוקדים בתוצאות. והשמחה על כך שהעולם נעשה טוב יותר, רגוע יותר ובטוח יותר כתוצאה מאבדנם של הרשעים, שמחה על התוצאה החיובית של אבדן הרשעים, ולא על האבדן עצמו. על כל שיפור במצבו של העולם, זוהי שמחה ראויה.
ויותר מזה ראוי לשמוח על עשיית הצדק - בין אם הצדק נעשה בידי ה' בניסים גלויים, ובין אם הוא נעשה בידי אדם. שראוי ביותר לשמוח על ההתגלות של ה' בעולם, במיוחד כאשר הוא מתגלה כשופט צדק.

וכעין זה האיר ה'משך חכמה' על כך שחג הפורים (בערי הפרזות) לא נקבע ליום השלשה עשר באדר, שבו היהודים נלחמו והיכו בשונאיהם. אלא ליום הארבעה עשר, שעליו נאמר "כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם".