ישנו סיפור מפורסם בגמרא, נדרים ט' ע"ב:
"אמר (רבי) שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'"שואל המהרש"א:
1. מה מיוחד בלהזכיר שבא מהדרום? מה זה משנה מהיכן בא אותו אדם?
2. למה להזכיר שהיה רועה דווקא לאביו?
3. למה להזכיר שהיה רועה דווקא בעירו? (ולא, לא הכוונה כאן "בעירו" מלשון צאן אלא מלשון עיר)
4. דחוק מה שפירש רש"י בפירוש "פחז עלי יצרי" - להביאני לידי הרהור עבירה. כי מה הקשר לגאווה?
5. מה הכוונה "ובקש לטורדני מן העולם"?
6. מה הכוונה "שאגלחך לשמים"?
ומתרץ:
אותו אדם היה מן הדרום, כלומר היה אדם חכם. כמו שכתוב "הרוצה להחכים ידרים". אותו אדם היה גם יפה, כפי שנראה מהסיפור "שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים".
בכל זאת, למרות יופיו וחכמתו, משום כיבוד אב היה רועה את צאן אביו. רק בגלל שהיה זה צאן אביו, עסק ברעיית צאן כדי לכבד את אביו. ואפילו שהיה זה בעירו, שכולם מכירים במעלותיו, לא התבייש לעסוק ברעיית צאן.
ואז, כשראה את בבואתו במים, פתאום אמר לו היצר: מה לאדם יפה וחכם כמוך לעסוק בכזה עיסוק?
עכשיו מובן גם מה זה "ובקש לטורדני מן העולם". כי מצוות כיבוד אב ואם נאמר בה "למען יאריכון ימיך". ובזה שמסית אותו להפסיק לעשות את המצווה הזו, לא יזכה לאריכות ימים.
ולכן הלך אותו אדם ואמר "שאגלחך לשמים". כי גילח למען קיום מצוות כיבוד אב, וזה גילוח לשם מצווה, מצוות כיבוד אב.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
