שיעור מתוך ספר החפץ חיים לחודש מנחם אב  

רכילות
כשיש הצדקה למעשה

אסור לספר רכילות אפילו כשברור שהיתה הצדקה מלאה למעשה הנידון .
לפיכך אסור לספר לאדם שמישהו דיבר בגנותו לתועלת.
יתרה מזו , אסור לספר לאדם שמישהו דיבר נגדו בעצת פוסק,
אנשים נוטים לחוש טינה כלפי מי שמדבר נגדם אפילו כאשר ברור שהיתה למספר הצדקה לעשות זאת .

ספר החפץ חיים , השיעור היומי , יום 119 , א' מנחם אב

רכילות
ועדות - קבלה ובתי דין
חשוב מאוד לזכור את האיסור לספר רכילות כאשר ועדת קבלה מתכנסת לדון במועמדים להתקבל כתלמידים,
במועמדים למשרה או למינוי לתפקיד קהילתי או ארגוני ,
בין אם תהיה התוצאה הסופית בעד אותו מועמד ובין אם לאו,
אסור לגלות את זהותו של כל מי שהתנגד למועמדותו.
אסור לחבר הועדה לומר למועמד " אני הייתי בעדך אבל חברי הכריעו נגדך "
הוא הדין כאשר בית דין פוסק נגד אחד הצדדים המתדיינים .
אסור לאחד הדיינים לספר שכולם הסכימו פה-אחד נגדו. או אלו דיינים צידדו עם איזה צד
או אפילו לומר "אני פסקתי לטובתך אבל החלטת הרוב היתה נגדך"
מפני שטבעי שאנשים יחושו טינה כלפי מי שפסקו נגדם .

רכילות
דעות שליליות
היות ועל אמירה העלולה לעודד מדנים בין יהודים נחשבת בגדר רכילות ,
אסור לומר ליצרן או למפיץ שפלוני אינו אוהב את מוצריו,
כך הדבר אפילו כשאותו מוצר בדרך כלל בלתי מקובל,
בדומה לכך, אסור לומר לדרשן או מרצה שהרצאתו לא מצאה חן בעיני פלוני או בעיני מספר אנשים,
וכן אסור לומר לסופר או לאמן שאנשים מסוימים מעריכים את עבודתו (אלא אם כן הדבר נחוץ בהחלט לתועללת)

ספר החפץ חיים , השיעור היומי , יום 121 , ג' מנחם אב

רכילות
ידידים וקרובים

סביר להניח שאנשים אינם מחבבים את אלו המדברים סרה בידידיהם או בקרוביהם .
לפיכך לספר למישהו שפלוני דיבר בגנות ידידו או קרובו הרי זה לספר רכילות.
חשיבות רבה יש לכלל זה כשהמדובר בילדים .
למדנו שמותר לאדם לספר על התנהגותו הרעה של ילד אם הן המספר והן השומע לא ישנו את דעתם על הילד עקב כך,
היות והתורה רואה ילדים כאשמים בגלל מעשיהם רק במובן מוגבל, הסיפור על התנהגותם נחשב כגנות רק אם אנשים נוהגים לראות את התנהגותם כגרועה .
בכל זאת תופעה נפוצה היא שהורים או סבים נוטרים טינה למי שמספר לאחרים על התנהגותו הבלתי ראויה של בנם או נכדם.
על כן יהיה זה בגדר רכילות לספר להורים או לסבים שמישהו דיבר בגנות התנהגותו של הילד.

ספר החפץ חיים , השיעור היומי , יום 122 , ד' מנחם אב

רכילות
עוקצנות ולעג
אסור לספר לאדם החבר בקהילה מסוימת או באירגון מסוים , או בן למשפחה מסוימת שישהו דיבר בלהג על
קהילתו, אירגונו או משפחתו, שהרי זו רכילות.
הוא הדין גם במקרים בהם בני הקחילה האירגון או המשפחה רגילים להתבדח על עצמם דרך קבע.
אף כי אנשים מוכנים להתבדח על עצמם , הרי הם נפגעים כשהם שומעים זאת מפי אחרים.
הוא הדין ביחס לבתי ספר. תלמידים הרגילים להתבדח על כיתתם או על בית ספרם , לרוב נפגעים כאשר זרים מתבטאים כל על מקום לימודם.
לפיכך יהיה זה משום סיפור רכילות אם יספרו לתלמידים שמישהו דיבר בגנות בית ספרם.
יש לציין שכאשר תלמידים מתבדחים על בית ספרם, בדרך כלל כרוכים בכך דיבורי לשון הרע,
או לפחות אבק לשון הרע.

ספר החפץ חיים , השיעור היומי , יום 123 , ה' מנחם אב

רכילות
בין שונאים

היות ורכילות מוגדרת כאמירה שיש בה להרבות מדנים בין יהודים,
עלול אדם לחשוב שדברים הנוגעים לצדדים שכבר ממליא שונאים זה את זה, אולי לא נכללים בהגדרה זו.
למעשה אין זה כך,
אסור להגדיל את השנאה בין הצדדים ואסור אפילו להזכיר למישהו את רגשותיו השליליים כלפי זולתו .

רכילות

לראות את הנולד

באיסור סיפור רכילות נכלל סיפור דברים שבסופו של דבר
יעוררו שנאה אם יגיעו לאזניהם של אדם מסוים או אנשים מסוימים .
לפיכך אסור לספר לאף אדם משהו העלול לעורר בשום אדם כלפי זולתו.
צריך לצאת מתוך הנחה שדברים המסופרים אפילו לאדם אחד בלבד עלולים לחזור ולהישנות באזני אחרים.
ובסופו של דבר יכולים להגיע לאזני כולם.
רק אם מזהירים את השומע שלא לספר לשום אדם את הדברים שהוא עומד לשמוע.
ואפשר לסמוך עליו שיקיים את האזהרה, יהיה מותר לספר לו את הדברים .
(כמובן בתנאי שאין אלו דברי גנות , אחרת , יהיה זה בגדר לשון הרע )

רכילות
אף כשהדברים כבר ידועים

האיסור לספר רכילות קיים אפילו כשהשומע כבר יודע את הדברים הללו,
רכילות כוללת כל דבר העלול לעורר מדנים.
אין לחזור לספר כיצד הרע פלוני לשומע.
כי על ידי כך מוסיפים לשומע פרטים על הדברים שנאמרו אודותיו או שנעשו נגדו ובעקבות זאת
הולכת ומתגברת שנאתו.
יתרה מזו , אם השומע עדיין לא התעמק בדברים ,
הרי החזרה עליהם תעורר אצלו שנאה חדשה , נוסף על הקיימת.
ספר החפץ חיים , השיעור היומי , יום 126 , ח' מנחם אב

רכילות

בגלוי וברמז

כמו באופנים השונים של לשון הרע ,
כן גם בהלכות רכילות , אין הבדל בין רכילות הנאמרת במפורש לבין זו הנרמזת בלבד,
דברים שהושמטו מהם שמות האנשים הם עדיין דברי רכילות ,
אם השומע יכול להכיר מתוכם את זהות האנשים המעורבים ,
גם אסור להעביר דברי רכילות הנרמזים באמצעות תנועות , שפת סימנים או כל אמצעי אחר.
כמו כן אסור להציג חומר כתוב או מוקלט אם ידיעת תוכנו עלולה לעורר שנאה בלב איש על רעהו.

רכילות

כפל פנים

דיבור העלול להתפרש על ידי השומע כאילו צד אחד פעל או דיבר נגד משנהו,
הוא סיפור רכילות .
למרות שבעיני המספר לא היתה זו המשמעות של הדברים אותם סיפר.
דברים כאלו יהיה מותר לספר רק אם המספר מבהיר שאין בהם כל כוונה רעה
וגם השומע אינו ידוע כאדם נרגן הנוהג לדון לחובה את זולתו ולהסיק תמיד מסקנות שליליות.

רכילות
המתבקש לספר

כמו בכל איסור מן התורה, אסור לאדם לספר רכילות
אפילו כשהוא מתבקש לעשות זאת על ידי מישהו
שלא יראה בעין יפה את סירובו לשתף פעולה ואשר יש בכוחו להזיק לו .
מוטב לו לבוא במבוכה ,לסכן את מעמדו החברתי ואפילו לאבד את מקום עבודתו
ובלבד שימנע מסיפור רכילות
כמו באופנים האחרים של דיבור אסור ,
אסור לספר רכילות גם אם הבקשה לעשות זאת באה מפי הורה, מורה או רב ,
אלא אם כן נחוץ הדבר לתועלת .

רכילות

יש מצבים שבהם עצם הסירוב לענות על שאלה ,
יכול להיות בגדר עבירה על איסור רכילות

לדוגמא, כאשר אדם נשאל האם פלוני היה האשם במעשה מסוים,
עצם שתיקתן מגלה את התשובה לא פחות מאשר תשובה מפורשת של "כן"
כאן דורשת ההלכה שהאדם יעלים את העובדות ולמען השלום פשוט יענה ויאמר "לא"

כמובן מתעוררת השאלה :מדוע עדיף השקר על פני סיפור רכילות- הרי שניהם אסורים מן התורה ?
כדי לענות על כך עלינו להתעמק בהבנת המצווה "מדבר שקר תרחק" (שמות ג' ז')
הגמרא (שבועות לא' עא') מדגישה ניסוח זה של "מדבר שקר תרחק"
התורה לא צוותה "לא תשקר" אלא ציוותה להתרחק מדבר שקר ,
כדי לקבוע אם אמירה מסוימת היא דבר שקר או שמא לא , צריך לבדוק יותר את תוצאתה הסופית מאשר את דיוקה הטכני .

אבק רכילות
הצתת שנאה - אבק רכילות

מי שאינו זהיר בלשונו ,עלול מבלי משים לעורר מדנים ולהצית את אש השנאה .
אסור לדבר על אדם מסוים או כל ידיעה אחרת שיזכירו לשומע מצב שבו נגרם לו עול על ידי פלוני.
סיפור דברים כאלו הוא בגדר אבק רכילות .
המספר אותם עובר עבירה למרות שלא הייתה לו כל כוונה לגרום לשומע כי יזכר בעוול שנגרם לו
וחז"ל אומרים שהיה עליו להיזהר בלשונו ולא להזכיר דברים העלולים לעורר מדנים

אבק רכילות
רכילות תוך כדי ההשתדלות להימנע ממנה

אסור לומר לאדם "אני מעדיף שלא לספר לך מה אמר עליך פלוני"
מיכוון שמשתמע מכך שפלוני דיבר בגנותו של השומע.
אם המדבר אכן באמת התכוון- אף כי בתמימות - להימנע מלספר רכילות ,
הוא עובר רק על איסור אבק רכילות מדרבנן ,
מכל מקום ,אם כוונתו הייתה לרמוז בדבריו על אותה גנות ,
הרי דבריו הם ממש רכילות והוא עובר על איסור דאורייתא .

אבק רכילות
דברי שבח

כאשר באמת ובתמים משבחים את נדיבותו של פלוני באזני אחרים,
צריך להיזהר שלא לעשות זאת באופן שיעורר עליו תרעומת מצד בני משפחתו
או שותפיו לעסקים הסבורים שאותה נדיבות באה על חשבונם .
כשמשבחים נדיב בנוכחות אשתו או מישהו מצאצאיו על תרומה נדיבה במיוחד
עלול הדבר לעורר בהם את ההרגשה שהוא נוהג פזרנות מכספי המשפחה.
אם כל כוונותיו של מקבל התרומה היו אך ורק לטובה
הריהו עובר על אבק רכילות .

אבק רכילות

בקשת עזרה

כשאדם פונה לחברו בבקשת עזרה , כספית או מסוג אחר
עליו להיזהר ולא לציין שידוע לו שאחרים נעזרו על ידו.
אלא אם כן אותו חבר ידוע כמי שמעריך פירסומה של עובדה זו .

כלל זה מבוסס על החשש שאנשים אולי אינם מעוניינים בפרסום מעשי הצדקה שלהם ,
היות ועל ידי כך עלול להתעורר זרם בלתי פוסק של פניות ובקשות עזרה,
כשאדם מזכיר שפלוני קיבל תרומה מאותו אדם , בכך הוא מגלה שפלוני סיפר על כך לאחרים וכתוצאה מכך
עלולה להתעורר בלב התורם תרעומת כלפי פלוני,
כשמזכירים את העובדה שמישהו נעזר על ידי אותו אדם לצורך קידום בקשת התמיכה הנוכחית
ולא כדי לעורר טינה הרי זה אבק רכילות .

אבק רכילות
רגישות

רכילות מעוררת שנאה גלויה בין יהודים .
אבק רכילות גורם לתרעומת -אמנם פחותה יותר- בין יהודים.
דוגמא לאיסור אבק רכילות הוא כאשר אדם מספר לשומע שפלוני דיבר עליו באופן שאמנם אין בו גנות
ואין בו נזק אבל יש בדברים כדי לעורר בשומע תרעומת כלפי אותו פלוני .

הדוגמא הידועה למקרה כזה היא בדברי הקב"ה לאברהם על שרה שלא האמנינה לדברי המלאך בבשורתו כי תיפקד.
למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי אומר ה' לאברהם.
אך לאמיתו של דבר אמרה שרה : ואדוני זקן (פסוק יב'), ובירושלמי (פאה א' ע"א)מובא שחזרה על דבריה היתה נחשבת לאבק רכילות .
והנה לומר על אדם בן תשעים ותשע שהוא זקן הרי אין זה גנאי ולא דבר מזיק .

בכל זאת אין זה נעים לאדם קשיש לשמוע שאשתו מתבטאת עליו כאדם זקן ודרך בני אדם להקפיד על כך .
לפיכך חזרה על ביטוי זה יש בה משום אבק רכילות .
על כן דיברו הכתובים "לשון בדאי" בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה.

אבק רכילות

סודות

האופן החמור ביותר של אבק רכילות הוא כאשר אדם מגלה סודות שהופקדו בידיו,
(על גילוי מידע סודי כדי למנוע נזק ממישהו נדון בהמשך הדברים)
גילוי סודות נחשב לאבק רכילות
מיכוון שהדבר גורם לחוסר שליטה עצמית בדיבור בנושאים הקשורים לעניין ומכאן מגיעים לרכילות של ממש.
כאשר מתברר שפרסום הסוד ברבים גרם לנזק , הרי יש בכך גם אבק רכילות וגם דיבור לשון הרע ממש .
גם כאשר הנזק לא היה צפוי מראש ,עצם הפרת הסודיות הופכת את האדם להולך רכיל.

רכילות -תועלת

כמו באיסור דיבור לשון הרע ,
כן גם באיסור רכילות נכללים רק דברי רכילות חסרי משמעות או מזיקים ,
אולם כאשר מספרים לאדם מה דיבר או עשה נגדו פלוני מתוך כוונה לתועלת ,
אין זה נחשב לסיפור רכילות ויתכן אפילו שהדבר ייחשב למצווה .

מכל מקום תנאי מוקדם לגילוי מידע מסוג זה
הוא הבנה ברורה של התנאים ההכרחיים להתרת הגילוי בתוספת גישה אובייקטיבית

רכילות -תועלת

במטרה להביא תועלת

אנשים המספרים רכילות, בדרך כלל מיחסים זאת למניע הנחשב בעיניהם כחיובי,אולם, על פי השקפת התורה, אין כאן אלא הליכת רכיל .
ודיבורים כאלו אסורים בהחלט אלא אם כן ברור בתכלית שהמניע הוא לתועלת.

המניעים לתועלת השכיחים ביותר שבגינם אפשר יהיה להתיר סיפור דברים שבדרך כלל אסור לספרם שלשה הם :

א. להזהיר אדם מפני כוונתו של מישהו אחר להזיק לו ,כך שאותו אדם יוכל להתגונן מפני הנזק הצפוי
ב. להודיע לאדם שמישהו גורם לו נזק עכשיו כדי שיוכל לשים קץ למצב זה
ג. לספר לאדם שמישהו כבר גרם לו נזק כך שיוכל לקבל פיצוי על הנזק (אם המדובר בנזק כספי)או לפחות למנוע נזקים נוספים.

ספר חפץ חיים יום 138 , כ' מנחם אב

רכילות -תועלת
עובדות ולא שמועות

כדי שדברים לא ייחשבו כסיפור רכילות ויוגדרו כתועלתיים, חייבים להתמלא מספר תנאים
החשוב מכל הוא לוודא שהמידע אכן נכון ומדויק לגמרי,לשם כך צריך הן לאמת את העובדות והן להבין בבירור את המצב,
תנאי ראשון -נפעל אך ורק על יסוד מידע מכלי ראשון ,
הציווי לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט' טז') מחייב אותנו למסור מידע מועיל אם הוא ידוע לנו ממקור ראשון .
אם אדם מחליט לספר על מעשה שעליו שמע ואשר הוא עצמו לא היה עד לכך,
כדי למנוע מזולתו הפסד או נזק צפוי,
עליו לומר בפירוש ובצורה ברורה שהידיעות שברשותו מבוססות על שמועות ואין לקבל אותן כעובדות .

רכילות -תועלת
הבנה יסודית
תנאי שני : ניתוח זהיר של הנסיבות

אפילו כאשר אדם היה בעצמו עד להתרחשות, עליו להמנע ממסקנה נמהרת שאחד מן הצדדים הזיק,או עומד להזיק לצד השני.
לעיתים קרובות אי אפשר להבין עד תום את גישתו ואת התנהגותו של אדם אחד כלפי רעהו מבלי להכיר באופן יסודי את מערכת היחסים ביניהם.
מה שנראה לכאורה כמזימה עשוי להיות בעצם תכנית להגנה עצמית של אותו אדם .
חשיפת ה"זומם" במקרה זה עלולה להותיר אותו כקרבן האמיתי כשהוא חשוף לפגיעות וחסר הגנה .

רכילות -תועלת

מציאות או דמיון

דיבורים הנשמעים לכאורה כתיכנון מזימה שיש לחשוף אותה בטרם תצא אל הפועל,
עלולים לפעמים להיות לא יותר מאשר דיבורים חסרי משמעות גרידא,
אם מגיעה לאזני אדם שמועה על אחרים המתכננים להזיק למישהו אחר,
אסור לו לספר על כך לקרבן המיועד אלא אם כן יש בסיס מוצק להנחה שכוונותיהם של הזוממים אכן רציניות .

מפעם לפעם קורה שאנשים מתמודדים עם כעס ותסכול באמצעות דמיונות ,אשליות ,
תיכנונים ואיומים בשעה שאין להם כל כוונה ממשית להוציא את הדברים מן הכח אל הפועל,
במצבים כאלו השומע בעל הכוונות הטובות ההולך ומספר את הדברים עובר כל איסור לשון הרע רכילות והוצאת שם רע .

רכילות -תועלת

תוכחה במקומה

תנאי שלישי : הוכח את הנאשם בטרם תדבר עליו

ראינו לעיל בעניין לשון הרע שאסור לדבר בגנותו של אדם לשם תועלת מבלי לדבר איתו על כך תחילה,
היוצא מן הכלל הזה הוא כאשר השיחה עם אותו אדם עלולה לחבל בהשגת המטרה הרצויה .
אשר לאיסור רכילות עלול היוצא מן הכלל ,כלומר שלא לדבר תחילה עם האדם שעומדים לדבר עליו רכילות,להיות שכיח יותר מן הכלל.
כאשר פלוני כבר גרם לזולתו או עומד להזיק לו, אין להיכנס עמו לשיחה בעניין זה אם הדבר יגרום לניזוק קשיים בהגנה על עצמו או בהשגת פיצויים.

במצבים אחרים של רכילות החובה הראשונה היא להוכיח את הנאשם,
ורק אחריה מותר יהיה לספר את הרכילות כשמכוונים לתועלת .
יתכן שהשיחה עם האדם תבטל את הצורך לספר את הרכילות אודותיו ותפיג את החשדות באשר לתכונותיו האמיתיות .

ספר חפץ חיים יום 142 , כד' מנחם אב

רכילות -תועלת
דיוק לעומת הגזמות

תנאי רביעי : בלי הגזמות

כמו בנוגע לאיסורי לשון הרע אסור להגזים בדברי הרכילות , אפילו כשמכוונים לתועלת .
אם אדם הזיק או מתכוון להזיק ,לזולתו חייבים להודיע על כך לניזוק.
אסור לספר לו בצורה מוגזמת על מה שקרה או שעתיד לקרות .
אפילו כשהאדם אינו מתייחס ברצינות מספקת לסכנה הצפויה לו ,אסור להגזים על מנת להמריצו לפעולה .
יתר על כן מותר לאדם לספר רק את הדברים הנחוצים להשגת המטרה,
ברגע שנתחיל לדבר על מגרעותיו של הזולת מסיבות מוצדקות , יש נטיה להיגרר לדברי גנאי
אחרים אודותיו,שאינם קשורים לנושא הנדון גם אם זו תהיה עבירה על איסור רכילות .

ספר חפץ חיים יום 143 , כה' מנחם אב

רכילות -תועלת
טוהר הכוונה

תנאי חמישי : כוונת המספר חייבת להיות אך ורק לתועלת

התורה מצווה עלינו "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט' טז')
ובכך מלמדת אותנו שהתענגות על הפצת רכילות עומדת בניגוד מוחלט לגישה הבוגרת ולהתנהגות המכובדת הנדרשת מאיתנו ,
וכך, מי שנהנה מהפצת רכילות עובר על מצווה זו אפילו כשדבריו מביאים לידי תועלת מועילה.
סיפור דברי גנאי לשם תועלת, שאחרת היו נחשבים לרכילות, מותר רק אם כוונתו של המספר היא אך ורק לשם השגת אותה תועלת ,
הסיפוק מלהיות בעניינים או מסיכול תכניותיו של מישהו בלתי אהוד עלינו , אסור בהחלט .
מכל מקום כוונה בלתי ראויה אינה פוטרת אותנו מהחובה לספר דברים לשם תועלת .
התורה מצווה עלינו שלא לעמוד מנגד אלא לפתח את הגישה הנכונה לדברים ולהחלץ לעזרת זולתנו
דאגה אמיתית וכנה .

ספר חפץ חיים יום 144 , כו' מנחם אב

רכילות -תועלת

תוצאה מועילה

למדנו ביום 144 שמותר לספר רכילות לתועלת אך ורק כשכוונת המספר טהורה לגמרי ואין לו כל מניעים אישיים בדבר.
אכן, הכוונה לתועלת היא זו המבדילה בין אדם אחראי ודואג לזולתו לבין ההולך רכיל.
יחד עם זאת, אין די בטוהר הכוונה כדי להתיר סיפור דברי רכילות,
אם אין סיכוי סביר להשגת המטרה הרצויה יעבור כאן המספר - למרות כוונותיו הטובות - על איסור רכילות .
מפעם לפעם אנו מוצאים את עצמנו נותנים עצות לידידים שנפלו קרבן להתעללות גופנית או רגשית,
במסגרת המשפחה החברה או העבודה לפעמים אין הניזוק מודע לחומרת הבעיה או שאין הוא יודע מיהו האחראי לנזק,
מסתבר שהבהרת הדברים לניזוק ויעוץ כיצד לטפל בצד שפגע בו הם בגדר של מעשה חסד ומצווה אמיתית .

ספר חפץ חיים - השיעור היומי , יום 145 , כז' מנחם אב

רכילות -תועלת
באין תועלת

במצב שבו נגרם נזק לאדם, אסור לגלות לו את זהותו של המזיק,
אלא אם כן יש סיכוי סביר שהדבר יהיה לתועלת
העובדה שמישהו היה עד להתנהגות בלתי נאותה אינה מצדיקה אוטומטית את סיפור הדברים לניזוק.
אם אין סיכוי סביר לפיצויים ואין מקום לחשוש שהניזוק צפוי לנזקים נוספים,
הרי שלא יושג שום הישג חיובי על ידי גילוי זהות האחראי לנזק,
גילוי זהותו של המזיק ייחשב כסיפור רכילות .

רכילות -תועלת

זה לעומת זה

תנאי שישי : כשיש דרך אחרת ,אסור לספר את הגנאי

כמו באיסור לשון הרע, אסור לספר רכילות אפילו כשמתכוונים לתועלת אם אפשר להשיג מטרה זו באמצעים אחרים.
כמובן שהגישה הישירה היא הקלה לביצוע ביותר,
כאשר מודיעים לקרבן המיועד על התכנית הנרקמת נגדו ומאפשרים לו להתגונן מפניה.
אך התורה רואה זאת כמוצא אחרון בלבד, במידת האפשר חייבים להגן על הקרבן מבלי שהלה אפילו יחשוד שמישהו מתכונן להרע לו.
(אפשרות זו אינה מעשית כאשר חשוב שהקרבן המיועד ידע לעמוד על המשמר מפני נזק הצפוי לו מיריבו כעבור זמן)

רכילות -תועלת

בלי נקמות

תנאי שביעי

התנאי האחרון הנחוץ להתרת סיפור דברים, שאחרת היו נחשבים לרכילות,
כשמכוונים לתועלת הוא והתנאי שהדברים המסופרים לא יזיקו יותר מדי לאדם שעליו מדובר.
כוונה לתועלת אינה מצדיקה גרימת נזק לאדם אחר.

לפיכך אין לספר לאדם שפלוני עומד להרע לו אם אותו אדם עלול להגיב בגרימת נזק לפלוני.
דבר זה חל לא רק על נקמה פיסית או כספית אלא אפילו גם על נקמה בצורה של דיבור לשון הרע באופן האסור על פי הדין.