יום שלישי
ט' בתשרי, ערב יום-הכיפוריםמהיום ועד אחר ב' דראש-חודש מרחשוון אין אומרים תחנון8.
סדר כפרות9
בתרנגול לבן10. זמנו – באשמורת הבוקר של ערב-יום-הכיפורים11. הכפרות יהיו כפי חשבון בני-אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה ולנקבה, ולמעוברת12 שלושה: אחת בשבילה, וזכר ונקבה בשביל ספק הוולד13.
אומרים "בני אדם" עד "מצאתי כופר" פעם אחת, ואחר-כך אומרים פעם אחת "זה חליפתי" עד "ולשלום", ובעת אמירת "זה חליפתי..." מסבבים שלוש פעמים את התרנגול/ת מעל הראש, וחוזרים ואומרים "בני אדם...". כסדר הזה עושים שלוש פעמים.
בסך הכול אמירת "בני אדם" עד "ולשלום" – שלוש פעמים. ובסך הכול מסבבים תשע פעמים14.
אם היה פגם בשחיטה, צריך 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה הייתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה, אין צריך אחרת.
המהדרין מכסים בעצמם את הדם בברכה (ברשות השוחט, שהמצווה מוטלת עליו, שיכבד אותו להיות שלוחו). כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה מכסה את הדם על-ידי נוצה, בחמש תנועות. נוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדַם ֶעָפָר".
כיסוי הדם: יש להכין מראש עפר (חול יבש, שגרגיריו נפרדים, ולא גושים, ולפזרו גם תחת עמדת השחיטה עבור הדם שיישפך עליו). ממתינים לבדיקת הסימנים ע"י השוחט – שלא תהיה ברכתו לבטלה, ומכסים ביד בעפר (כנ"ל). אף מי שמכסה את הדם בפעם הראשונה, לא יברך 'שהחיינו'.
יש אומרים שמיד אחרי השחיטה נהג הרבי בקביעות לשלם לשוחט על עבודתו.
אחרי כפרות לבש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בגדי משי, וגם לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ציווה לעשות כן.
ראוי לתת את פדיון הכפרות לעניים או לקופות הצדקה בו ביום, ובהקדם האפשרי. אם נותנים את העופות עצמם לעניים, שאינם מתביישים בכך, יש להיזהר לתת לעניים היודעים (או ללמדם) כיצד להכשירם במליחה כדת וכדין.
ענייני ערב יום-הכיפורים
אסור להתענות היום.
בתפילת שחרית אין אומרים "מזמור לתודה", ולא "אבינו מלכנו".
אין מאריכים היום בתפילת שחרית15.
מבקשים 'לעקאח' (עוגת דבש), וגם אוכלים ממנו.
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה נוהג לחלק 'לעקאח' לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בגדי משי של שבת וחגור אבנט, ומברך את כל אחד ואחד ב"שנה טובה ומתוקה".
בדרך-כלל, אין רגילים בין אנ"ש ללכת היום לקברי צדיקים16.
מרבים בצדקה, ובפרט לפני תפילת מנחה. הבעש"ט אמר: "מקול קשקוש המטבעות בקערות, מתפרדים הקליפות".
לפי הוראת הרבי, אחר חצות היום יקרא כל אחד לעצמו את ההפטרה של יום-הכיפורים17.
אכילה בערב יום-הכיפורים
מרבים באכילה ובשתייה כשיעור שני ימים – ערב יום-הכיפורים ויום-הכיפורים. וכל האוכל ושותה בערב יום-הכיפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
מצינו שבערב יוהכ"פ יש לאכול מרק ג' פעמים. אמנם, כ"ק מו"ח אדמו"ר – לא הי לו פנאי בערב יוהכ"פ לאכול ג' פעמים מרק, ולכן הי' אוכל כף אחת, והיו מוסיפים בצלחתו עוד מעט מרק, והי' נחשב לו לצלחת שני', ואז הי' אוכל עוד כף, ושוב היו מוסיפים בצלחתו, והי' נחשב לו לצלחת שלישית18.
נוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסני-בצק ממולאים בבשר בהמה).
היום טובלים פרוסת המוציא בדבש אבל על השולחן שמים גם מלח19.
אין לאכול היום אלא מאכלים קלים להתעכל, כגון עופות ודגים. גברים לא יאכלו היום שום וביצים כלל.
אבלות (רח"ל)
כשסיים הרבי 'שבעה' על פטירת אמו הרבנית חנה ע"ה (תשכ"ה) טבל אחר חצות, קרוב ליום-הכיפורים. לא נהג בכל פרטי המנהגים האמורים בספר-המנהגים ביציאה מהשבעה, ואמר שגם לאחר יום-הכיפורים אין עושים מאומה מזה.
מלקות
לפני טבילה ותפילת מנחה נוהגים ללקות ל"ט מלקות קלות ברצועה של עגל. הנלקה – מוטה, ופניו לצפון20. סדר ההלקאה: על כתף ימין, על כתף שמאל ותחתיהם באמצע, וחוזר חלילה. המלקה והנלקה שניהם אומרים שלוש פעמים פסוק 'והוא רחום', בכל הלקאה אומרים תיבה אחת, סך הכול ל"ט תיבות.
אחרי מלקות יש לבדוק שלא יהיה על הגוף שום חציצה וטובלים שלוש פעמים, לפי שטבילה זו היא משום תשובה, כגר המתגייר. הטבילה ביום זה חובה.
תפילת מנחה
בתפילת מנחה בלחש. אחר 'יהיו לרצון' הראשון אומרים וידוי ו"על חטא".
בכל הווידויים מתוודים בעמידה, ושוחים בעת הווידוי21. מפסיקים קמעא במקומות המופסקים במחזור בנקודותיים לאחריהם ("דברנו דופי:" – "טפלנו שקר:" – "קישינו עורף:"). מכים על החזה באותיות הא"ב של 'אשמנו' וגם באמירת "ואנחנו הרשענו", ובעת אמירת: 'על חטא...', 'ועל חטאים...', 'סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו'22. אין אומרים "אבינו מלכנו".
סעודה מפסקת וההכנות אחרונות ליום-הכיפורים
בסעודה המפסקת23 – המאכלים יהיו בלי מלח24.
גברים לא יאכלו מאכלי חלב וחמאה ולא תבלינים חריפים בסעודה המפסקת.
"יש טובלים אחר סעודה המפסקת, כדי שיהא סמוך ליום-הכיפורים"25.
מפסיקים לאכול מבעוד יום26.
הדלקת הנרות: מברכים: "להדליק נר של יום-הכיפורים", ו"שהחיינו".
מרבים בנרות בבית-הכנסת.
כל איש נשוי מדליק " לעבעדיגע ליכט" . ולנשמת הוריו שנפטרו – נר נשמה27.
חתן בשנת הנישואין שלו, שלבש ה'קיטל' לחופה, אינו לובשו ביום-הכיפורים. אבֵל (רח"ל) בשנת האבלות – ילבשנו. אין להיכנס בקיטל לבית-הכיסא.
מתעטפים בטלית כנהוג, ומברכים עליו לפני השקיעה28.
נועלים נעלי בד, גומי וכל סנדל שאינו של עור, ודלא כהמחמירים בזה.
לפני ההליכה לכל-נדרי – ברכת הבנים והבנות. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נהג לברך אז את תלמידי הישיבה, כשהוא לבוש בקיטל ובטלית.
כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בירך את נכדותיו, כשידיו למעלה מראשה של כל אחת ואחת.
רבותינו נשיאינו היו מברכים בנוסח "יברכך" (עד כולל "ואני אברכם").
אם יש שהות, יאמר כל אחד לעצמו (לפני פרקי התהלים שקודם כל-נדרי) וידוי – 'אשמנו' ו'על-חטא', וכן נהגו רבותינו נשיאינו.
יום רביעי
י' בתשרי, יום-הכיפורים
ליל יום-הכיפורים
אין מדקדקים לומר כל-נדרי מבעוד יום.
לפעמים היה מורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לנגן 'אבינו מלכנו', ואחר-כך אמרו את תשעת מזמורי התהילים קטו-קכג שקודם כל-נדרי.
פותחים הארון ומוציאים לפחות שלושה ספרי-תורה. ומצווה גדולה לקנות החזקת 'ספר ראשון'. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נהג להחזיקו.
שני אנשים כשרים פונים עם ספרי-התורה למקום הש"ץ (המצטרף לבית-הדין). עומדים עם ספרי-התורה בסמוך לו, ואין מקיפים את הבימה, ואין עומדים איתם על הבימה.
מתחילים: "ה' מלך, תגל הארץ".
"על דעת המקום... בישיבה של מעלה" צריך הש"ץ (בלבד) לומר בקול נמוך, אך באופן שהעומדים סביבו, שהם בית-דין, ישמעו29.
פסוק "אור זרוע" – פעם אחת, ובקול רם.
כל-נדרי
גם הקהל אומר זאת בלחש (אך באופן שיישמע לעומדים בסמוך), עם הש"ץ.
"ויאמר ה' סלחתי כדברך" – אומר הקהל ג' פעמים ואחר-כך הש"ץ ג' פעמים.
הש"ץ מברך 'שהחיינו' בקול רם, והקהל מברך כל אחד לעצמו בלחש, וייזהרו לסיים קודם שיסיים הש"ץ כדי שיוכלו לענות אמן אחר ברכתו.
יש להכריז בבית-הכנסת, שמי שבירכו 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות – לא יברכוה עתה.
מחזירים את ספרי-התורה וסוגרים הארון.
תפילת ערבית
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" – אומרים בקול רם.
אחר עלינו – קדיש יתום, ארבעה מזמורי תהילים א-ד (באמירת שמות הוי"ה שבהם, מכוונים שניקוד כל שם הוא כמו בתיבת 'בברית', כנדפס במחזור), קדיש יתום. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנהיג לומר אחר-כך את כל התהילים (והתחילו שוב מתחילתו).
לעניין לימוד מסכת יומא ביום-הכיפורים, כתב הרבי "אבל לא ראיתי שרבים נוהגים כן. ולולי דמסתפינא לומר – אפילו לא מספר ניכר כלל. ובדבר הרגיל ונעשה בפרסום, 'לא ראינו' – ראיה".
קריאת-שמע שעל המיטה
כמו בשבת ויום-טוב. 'ברוך שם...' – בקול רם. אין אומרים תחנון ו'על חטא'.
קודם השינה אומרים תשעה מזמורי תהילים: קכד-קלב30.
אכילה ביום-הכיפורים
מי שצריך לאכול ביום-הכיפורים31, אינו מקדש ואינו צריך לבצוע על לחם-משנה. אבל אומר בברכת המזון 'יעלה ויבוא', ואומר: "ביום-הכיפורים הזה, ביום סליחת העון הזה, ביום מקרא קודש הזה"32.
שיעורי (כמויות וזמני) אכילה לחולה וכו' ביום-הכיפורים
שיעור אכילה – 30 סמ"ק מוצק (נפח קופסת גפרורים רגילה).
שיעור שתיה – כ-40 גרם/סמ"ק נוזל.
אכילה ושתיה אינן מצטרפות.
ממתינים בין כמות לכמות 9 דקות, ואם אי-אפשר – לפחות 7 או 6 דקות.
מאחר ו-30 סמ"ק אינם 30 גרם, הרי ממוצע-הצפיפות בלחם לבן הוא 0.4 (12 גרם), בלחם אחיד 0.6 (18 גרם), וניתן ורצוי לדחוס את הלחם וכד' בתוך כלי-המדידה ככל האפשר. בפירות וירקות המשקל שווה בערך לנפח.
אכילה ושתיה של קטנים
מחנכים את הילדים (בנים ובנות) – הבריאים מגיל תשע והכחושים מגיל עשר – להתענות לשעות. ובזמננו אין מדקדקים שיתענו בני שתים-עשרה ובנות אחת-עשרה כל היום. מה שנהגו המון העם לענות את התינוקות בליל יום-הכיפורים, ואף כשצריכים לאכול מונעים זאת מהם – טעות היא בידם.
ילדים הזקוקים לאכילה ביום הקדוש, יש להשגיח עליהם שלא יאכלו אכילה גסה, ושיברכו כדין33.
רחיצת ידיים
היוצא לבית-הכיסא בליל יום-הכיפורים אחר התפילה, ייגע במקומות המכוסים כדי שיצטרך ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ולברך "אשר יצר" בידיים טהורות. אבל ביום, דיי בכך שעשה צרכיו (אף ל'קטנים'), כדי ליטול כאמור, מכיוון שצריך להתפלל אחר-כך.
חתימה וגמר חתימה טובה.
מקור ולהמשך: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=14516&CategoryID=2319
''הגיע זמן הגאולה והנה זה משיח בא'' (הרבי מה''מ שליט''א) יחי המלך לעולם!
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
