גדולי ישראל הרב יוסף צבי דושינסקי  

תאריך לידה 28 ביולי 1867 כ"ה בתמוז ה'תרכ"ז
תאריך פטירה 17 באוקטובר 1948 (בגיל 81) י"ד בתשרי ה'תש"ט
מקום פעילות ארץ ישראל
השתייכות העדה החרדית
תחומי עיסוק גאב"ד
תפקידים נוספים פוסק, ראש ישיבה
חיבוריו שו"ת מהרי"ץ

הרב יוסף צבי דושינסקי (בכתיב מיושן: דושינסקיא, מכונה: מהרי"צ דושינסקי, כ"ה בתמוז ה'תרכ"ז, 28 ביולי 1867 - י"ד בתשרי ה'תש"ט, 17 באוקטובר 1948) היה רבן של הערים גלנטה וחוסט בהונגריה, וגאב"ד 'העדה החרדית' בירושלים, פוסק וראש ישיבה.

תולדות חייו
בהונגריה
נולד בעיירה פאקש שבהונגריה לרב ישראל דושינסקי. היה תלמידו של רבי שמחה בונם סופר, רבה של פרשבורג, ושל רבי משה פולק, רבה של בוניהד.

נשא את בתו של רבי מרדכי יהודה לייב וינקלר, רבה של מאד. בשנת ה'תרנ"ה נתקבל לכהן כרבה של גלנטה, שם הקים ישיבה גדולה. בשנת ה'תרפ"א עבר לכהן כרבה של חוסט, שם התקיימה ישיבה מהגדולות בהונגריה. באלול ה'תרס"ד (1904) חתם על כרוז שהתנגד בחריפות לציונות ולניסיונותיה הראשונים לחדור להונגריה.

במרץ 1932 (ה'תרצ"ב) הגיע לארץ ישראל לביקור, במהלכו פגש את הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשון של העדה החרדית - שעדיין השתייכה לאגודת ישראל, והייתה הסניף הירושלמי שלה. כעבור מספר ימים נפטר הרב זוננפלד, והרב דושינסקי השתתף בהלוויתו ואף נשא הספד. כעבור כחצי שנה, בספטמבר 1932, החליט ועד העיר האשכנזי להזמינו לכהן כרב העדה החרדית במקום הרב זוננפלד, למורת רוחם של אחרים ב'עדה', שהעדיפו את הרב יואל טייטלבוים, וחלק מהחסידים שהתנגדו לרב דושינסקי בשל היותו מתנגד. התנגדות נוספת הובעה עקב העדפת רב מהונגריה על פני רבני ירושלים.

בישראל
בז' באלול ה'תרצ"ג (29 באוגוסט 1933) עלה מהונגריה לארץ ישראל יחד עם חלק מתלמידיו, והקים בירושלים ישיבה שנקראה "בית יוסף צבי" על שמו. בישיבה זו לימד בעצמו תנ"ך לתלמידים, בניגוד למקובל בישיבות.

היה בין ראשי אגודת ישראל בארץ ישראל. בשנת 1934 היה שותף לגיבוש רשימה יהודית מאוחדת לבחירות לעיריית ירושלים, הוא צוטט כאומר שאילו גר ברחביה היה מצביע עבור יצחק בן צבי, נציג הרשימה המאוחדת במקום. הרב דושינסקי חפץ להשתתף בהלווית הרב אברהם יצחק הכהן קוק ב־1935, אך הדבר נמנע בשל התנגדות קיצוני ירושלים שהשתמשו בכח.

בדצמבר 1936 העיד בפני ועדת פיל בראש נציגות אגודת ישראל וועד העיר האשכנזי, יחד עם משה בלוי, יצחק ברויאר וזאב שיין. הרב דושינסקי דיבר על הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וציפייתו הארוכה לגאולה וציין: "כל חלקי עם ישראל ראו עצמם כבני ארץ ישראל וציפו לגאולה למען יוכלו לחזור אליה, והצהרת בלפור באה לאפשר להם זאת". עם זאת אמר: "אנו מצווים לא לכבוש אותה בכח ולא להשתלט על אחרים". בשם "עם התורה" ביקש הרב דושינסקי שלא תוטל שום מגבלה על העלייה ורכישת קרקעות בארץ ישראל.

באלול ה'תרצ"ז (1937), השתתף בכנסייה הגדולה השלישית שהתקיימה במרינבד שבצ'כוסלובקיה, ונמנה כחבר במועצת גדולי התורה.

התנגד לשותפות עם הועד הלאומי וכנסת ישראל, וקרא ליציאה מאורגנת מגופים אלו. כן התנגד למגבית כופר הישוב, ולרכישת בשר ממערכת השחיטה שתחת הרבנות הראשית.

בשלהי 1942, התנגד להשתתפות באירוע צום ותפילה בבית הכנסת החורבה, שאורגן על ידי האדמו"ר מגור בשיתוף עם כנסת ישראל והרבנות הראשית, על רקע הידיעות שהתפרסמו על השואה, וזאת מתוך התנגדות לשיתוף פעולה עם גופים ציוניים וחילונים. תחת זאת הכריז על עצרת צום ותפילה נפרדת. התנגדות זו יוחסה להשפעתם של אנשי קבוצת נטורי קרתא, והיא, ומקרים נוספים, וויכוחים בין אנשי היישוב הישן לעולים מחו"ל, הובילה למשבר פנימי מתגלגל בתוך אגודת ישראל. בסופו של דבר, בשנת ה'תש"ד (1944) נפרדו דרכיהן של אגודת ישראל והעדה החרדית, בתוכה התחזקה השפעת נטורי קרתא. בעקבות הפירוד ירדה השפעתו של הרב דושינסקי והצטמצמה לעדה החרדית.

ב־1946, בזמן פעילות ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, שלחה הוועדה המדינית של העדה החרדית תזכיר לוועדה, והרב דושינסקי צירף מכתב נוסף מטעמו.

ב־1948 חתם על הסכם שנערך בין הרבנים הראשיים, הרב יצחק אייזיק הרצוג, והרב בן ציון חי עוזיאל, וראשי ישיבות בירושלים, לבין המפקד לשירות העם, לפיו בני הישיבות פטורים משירות צבאי, ונוכח קרבות מלחמת העצמאות יעברו חלקם אימונים קצרים בלבד וחלקם ישמרו כמה ימים בחודש, ובשאר הזמן ילמדו. את מי שהתנגדו להסכמות אלו מטעמים קנאיים האשים באהדה לציונות. לאחר מספר ימים הוציא, לבקשת שלטונות הצבא, גילוי דעת בו קרא לציבור להצטרף לעבודת הביצורים בימות החול, במהלך העבודות הגיעו לבקשו להתיר עבודות ביצורים אף בשבת מטעמי פיקוח נפש, אולם הוא סירב להצטרף להיתר שניתן על ידי הרב הרצוג בטענה כי אין מדובר בפיקוח נפש שהתעורר בשבת, אלא בדחיית עבודות שיכלו להיעשות בימות החול, וטען כי אם אין די נשק כנגד האויב, עבודת הביצורים היא "דבר מועט". עם זאת כשבאחת השבתות נצפו כוחות צבא ירדנים מתקרבים לכיוון ירושלים, פורסם בשם הרב דושינסקי, כי יש לצאת בשבת לחפור תעלות הגנה, אולם במהלך ההתארגנות הירדנים נסוגו וגיוס החירום בוטל.

הרב דושינסקי נפטר בערב סוכות ה'תש"ט, ונקבר בבית העלמין שערי צדק בירושלים.

תלמידיו
הרב ישראל חיים הירש - רבה של בילקא ולימים האדמו"ר מבאדישל בירושלים.
הרב דוד שלמה אייכלר - לשעבר יו"ר העדה החרדית האשכנזית בירושלים.
משפחתו
הרב דושינסקי נישא לאסתר (נפטרה בשנת תשל"ב). בנם יחידם הוא הרב ישראל משה דושינסקי, ששימש גאב"ד העדה החרדית בירושלים, וראש הישיבה והקהילה אחרי אביו (בימיו קיבלה הקהילה צביון חסידי יותר).