דבר תורה לאור המקדש - תרומה - המקדש – 'נויו של עולם'  

דבר תורה לאור המקדש
פרשת תרומה - פרשת המקדש
המקדש – 'נויו של עולם'
הרב ישראל אריאל שליט"א
ראש ישיבת המקדש
ויו"ר ומייסד מכון המקדש

ככל שמעיינים במעשה המשכן, מתברר, שהכל צריך להיות בו "לכבוד ולתפארת", ככתוב (שמות כח, ב): "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת". כך כותב הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (ח, ד): "בגדי כהונה מצותן שיהיו חדשים... כדרך בגדי הגדולים, שנאמר: 'לכבוד ולתפארת'".

יש אמנם בתורה הוראה כללית במצוות, ככתוב (שמות טו): "'זה אלי ואנוהו' - התנאה לפניו במצוות! - עשה לפניו סוכה נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה" (שבת קלג, ב). אך במקדש הנוי הוא חלק מהותי של המצוה, כי המקום נועד להביא יראת הרוממות בלב האדם, ככתוב: "את מקדשי תיראו".

כך נוצר יחס של כבוד למקדש ולשכינה השרויה בתוכו, כשאדם שם לב, לא רק לתוכן אלא גם לצדדים החיצוניים. הכל יודעים, כי אינה דומה נערה הלובשת בגדים לעבודת בישול במטבח, לנערה העומדת לצאת מביתה לחופה, ולפיכך לובשת שמלת כלה עשירה ומהודרת לקראת המעמד הגדול בחייה. שכן, יש רגעים שהם מעמד מסעיר ומרגש בחיי האדם, והוא משקיע את כל מעייניו לחוות את הרגעים הללו בכל נימי נפשו. ברגעים אלה הוא מגייס גם אמצעים חיצוניים כדי למצות את התרגשותו מרגע נאצל בחיים.

כך צריך להרגיש אדם העולה לבית ה', וכדברי דוד בשירתו: "שמחתי באומרים לי - בית ה' נלך!" ומורגשת ההתרגשות בשירתו.

הרמב"ם כותב במורה הנבוכים (חלק שלישי מה) שזו הסיבה לצורת הכלים במקדש ותפקידם. מנורת הזהב ניתנה "לכבוד ולתפארת לבית, כי הבית שדולק בו הנר תמיד ביום ובלילה יש לו בנפש מעלה גדולה".

כך גם "השמירה וסיבוב הכהנים והלויים, השומרים סביב למקדש ביום ובלילה, אלו מוסיפים כבוד לבית ה' ומפארים אותו. מכאן גם האיסור שלא יכנס טמא למקדש, או שיכור וכן אדם קרוע בגדים. כמו כן המצוה שהכהנים המשרתים בקודש לא יהיו בעלי מומים - הכל כדי "להגדיל את המקדש ולפארו - עד שיגיע לנו יראה ממנו ומן השוכן בתוכו... כי המון העם, לא יגדל כבודו של אדם אצלם, אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו". זו הסיבה שציוותה התורה לעשות הכל במקדש לנוי לכבוד ולתפארת, להוסיף כבוד ויראה לשכינה השרויה במשכן ה'.