פרשת לך לך - על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט''א  

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
בסוף פרשת נח מוזכר לראשונה אברהם אבינו. אולם הפרטים המוזכרים עליו הם פרטים "טכניים" מי היה אביו, מי היו אחיו, עם מי התחתן, ובסיום התורה מספרת שתרח אביו לקח אותו, את לוט ואת שרי אשת אברם ויצאו מאור כשדים ובאו לחרן. אין שום זכר על אישיותו של אברם ולא על פעילותו כמקרב את הבריות לאביהם שבשמים. והנה פותחת פרשתינו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב, א'). והקב"ה מבטיח לו הבטחות נפלאות "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" וכו'(שם)
שואל הרב נבנצל שליט"א: למה? איזה זכות גדולה ראה הקב"ה באברהם שבגינה בירך אותו בברכות כל כך טובות? למה הקב"ה בחר דווקא בו?
התורה לא מספרת כלום על תחילת דרכו של אברהם אבינו. במדרש מתואר התהליך שהוא עבר עד שהגיע להכרת בוראו, והרמב"ם מאריך בתיאור זה: "התחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תוהה: היאך אפשר שיהיה גלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו? כי אי אפשר שיסבב את עצמו! ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים... עד שהשיג דרך האמת.. התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים... ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם"
ועוד אריכות במדרש על מסירות נפשו של אברהם לפרסם ולקדש שם שמים. אבל בתורה לא מוזכר דבר מכל זה, והשאלה מדוע? למה הפתיחה היא "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" בלי שנדע מי הוא ומה הוא עשה? אם נשווה למשל עם נח: מסופר עליו בסוף פרשת בראשית: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו', ח') "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (שם ט') ורק לאחר מכן "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים לְנֹחַ" (שם י"ג) התורה נותנת לנו רקע על מידותיו של נח וכך אנחנו יכולים להבין על איזה אישיות מדובר. למה התורה לא עושה אותו דבר כשמספרת על אברהם?
אומר הרב שליט"א: בחירת ה' באברהם אבינו הייתה עוד לפני שאברהם הכיר את בוראו. הקב"ה נתן לו כוחות נפש עצומים שבאמצעותם הצליח אברהם להגיע לדרגות גבוהות בעבודת הבורא ובפרסום נפלאותיו בעולם. וזה חיזק אותו עד למסירות נפש גדולה ועמידה איתנה בעשרה הניסיונות שהסתיימו בהצהרה: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקים אַתָּה" (בראשית כ"ב, י"ב). אשרי ילוד אשה שזכה שהקב"ה מעיד עליו כך.
זה מה שהתורה מלמדת אותנו כאן. אין שום הקדמה, שום תאור על אישיותו של אברהם, אמנם אנחנו יודעים שכן הייתה פעילות ומסירות נפש, אבל הכל נבע מבחירת ה' בו עוד לפני שאברהם הכיר בבוראו. הקב"ה חנן אותו בנשמה גדולה וכוחות נפש עצומים עוד לפני שאברהם השיג את מה שהשיג. לכן התורה מקדימה לספר לנו על בחירת אברהם עוד לפני שהיא מספרת על מעשיו.
הרב מוכיח סברה זו בכמה הוכחות: אנחנו אומרים כל בוקר בתפילה: "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹקים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם" (נחמיה ט', ז').
בפירוש כתוב שלא אברהם בחר בה' אלא ה' בחר בו והוציאו מאור כשדים. וכן אנו קוראים בהגדה של פסח: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלהִים אֲחֵרִים וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר" (יהשוע כ"ד ב'-ג'). משמע שהקב"ה לקח את אברהם מאור כשדים ללא סיבה מוקדמת.
הקב"ה אמר לאיוב "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מ"א, ג'). מסבירים חז"ל: מי נתן לי לפני שאני נתתי לו? מי מל את בנו לפני שנתתי לו בן? מי עשה מעקה לגגו לפני שנתתי לו בית? מי הטיל ציצית בבגדו לפני שנתתי לו בגד? אין שום בריה בעולם שהקב"ה חייב לה משהו אלא להפך: אנחנו תמיד חייבים לקב"ה ולכן חייבים להכיר טובה לבורא, שהוא מקור הברכות, על כל הטובות שעשה איתנו. כך גם בנידון דידן: הקב"ה נתן לאברהם נשמה מיוחדת עם כוחות נפש עצומים ורק אז אברהם השתמש בהם נכון והגיע למה שהגיע. המסקנה שהגיע אליה אברהם היא שחייבים ללכת בדרכיו של הקב"ה. מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא רב חסד אף אתה תתנהג במידת החסד. וכך אברהם מתנהג עם הבריות: מכניס אורחים שאין להם היכן ללכת, אין להם מקום ללון ולאכול וטורח עבורם עד כדי שירות יוצא מן הכלל ("וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" בראשית י"ח, ח') ולאחר אכילה ושתייה כדת משכנע את האורחים שיודו למי שהכל שלו. כך קירב את הבריות לאמונה בהשי"ת.
חז"ל אומרים: "אמרה מידת החסד:כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עמד שם במקומי" (ספר הבהיר). החסד שעשה אברהם הוא כל כך גדול עד שכביכול אין צורך במידת החסד של הקב"ה. אברהם עצמו הוא הביטוי הגשמי של מידת החסד האלוקית בעולם. רואים מכאן שאברהם אבינו הגיע למעלות עצומות. אבל לפני שהגיע אליהן, הקב"ה בחר בו. היו עוד אנשים שהקב"ה העניק להם כוחות נפש גדולים ונפש מיוחדת. למשל נמרוד, שהתורה מעידה עליו שהיה גיבור חייל, אבל הוא לא ידע לנצל כוחות אלו לטובה והמריד את אנשי דורו על ה'.
הפ"ס אומר: "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד" (איוב י"ד, ד'). הקב"ה מסוגל להוציא טהור מטמא, מבית תרח- בית חרושת לעבודה זרה, ה' לוקח את אברהם לארץ ישראל להיות עבד ה'.
^^
חשבתי הרבה על הרעיון הנ"ל שלימד הרב ומעיז אני הקטן לומר שזה חוזר יום יום עד לימינו אנו. אנחנו נולדנו לאבא ואמא יהודים וזכינו (מי שזכה) לגדול בבית של תורה ויראת שמים. יכולנו להיוולד בבית של גוים בלי ערכים ובלי דרך ארץ. אבל הקב"ה בחר בנו, בכל אחד מאיתנו שנולד בבית יהודי, והעניק לנו כוחות ונתן לנו כלים על מנת שנוכל להתקדם ולעלות ברוחניות. הדרך שלנו היא הרבה יותר קלה מהדרך של אברם אבינו שלא היה לו רב ומחנך, וכשאביו תרח סיפר לו סיפורים במיטה לפני השינה אפשר לתאר איזה "בלופים" מכר לו. אין ספק שלאברהם אבינו היה קשה מאד. אבל במסירות נפש הגיע למה שהגיע והשריש בתוכנו את התכונות הבסיסיות של יראת שמים.
גם מי שלא זכה לגדול בבית של תורה יש לו גישה לתורה בקלות. אנחנו בדור שאין לנו תירוצים, אפשר להגיד שהכל נמצא על מגש של כסף, ישנם ספרים שעוסקים בכל התחומים: אמונה, השקפה, הלכה, משנה ועוד ועוד. לא קשה להגיע לאמונה בבורא, ובעיקר יש לנו אינסוף הזדמנויות לעשיית חסד: אם זה במוסדות צדקה, מפעלי חסד שמאכילים עניים, או תמיכה במי שעומד ליפול.
ללמד תורה לזולת, ללמוד על מנת ללמד וכך לקרב את הרחוקים ולחזק את הקרובים. ודאי שגם זה חסד. כל זה נקרא ללכת בדרכו של אבינו הראשון.
ויהי רצון שנהיה ראויים לקיים בנו "מעשה אבות סימן לבנים".
שבת שלום
יצחק חלבה

לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה
לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.