בגדול הכותרת.
אמנם ידעתי שלא ניתן להציל ילדים מאמא שלהם (לא לגמרי), אבל לא ידעתי שאני מוותר לגמרי על זכויותי במקרה שהיא תחליט להמציא תלונה במשטרה, כדי לפגוע בי (ובילדים, בעיקר בילדים) ושהכל יהיה "בדרך שלה".
בינתיים הנזק לילדים שלי הולך ומצטבר, עוד חברים מצאו את עצמם במצב שלי, ואני תוהה למה אני מרגיש כמו ישראל בהאג, ואחרי שחוויתי וספגתי הרבה, מאשימים אותי ברצח עם. אה ואני בכלל לא תקפתי חזרה. אמנם נותנים לי לפגוש את החטופים אבל רואים ושומעים את סבלם, אם מקשיבים, הרווחה והמסגרות מתעלמים ועוטפים את האמא בתמיכה, במקום את הילדים.
מנסיוני כשמגיעים למצב שלי קשה להתמודד, בטח להזיז דברים. אבל כל אבא אמור להבין שהוא וילדיו בסיכון.
מה גם שבשכונות שבהן גרתי בשנים האחרונות, שמעתי וראיתי אלימות בעיקר מצד הנשים, אני יודע שזה לא כך בכל מקום והאלימות איננה שוויונית, אבל ההתייחסות לגמרי לא פרופורציונלית ודה-פקטו לגברים וילדים אין הגנה אמיתית, בטח לא הגנה מוענת בצורת הרתעה כמו שיש לגברים.
כמה אבות שעדיין לא נחרב עולמם יודעים סטטיסטיקה והתעדכנו משנות ה70 (בניגוד כנראה לרווחה)?
לכל האנשים צריך להיות איכפת.
איפה אתם?
אשכול 22049