הועבר בתאריך 23.03.24 בשעה 09:02 מפורום חדשות על-ידי Xeneize, (מנהל הפורום)
כשהייתי תלמיד בבית הספר אהבתי לדפדף קדימה בספרי הלימוד, להסתכל על התמונות ולקרוא את התיאורים, זכורה לי תמונה שהשאירה בי רושם עד היום שצולמה לאחר הטבח ביהודי חברון, לא הגענו לדבר על זה בשיעור, אבל התיאורים שהופיעו בספר זיעזעו אותי, מן הרגשה כזו של חוסר אונים והצטערות שלא יכולנו להשיב מלחמה, זה כמובן הצטרף לדברים שכן הספקנו לדבר עליהם כמו הפוגרומים ו-"עלילות הדם" והשואה וגם לסיפורים של סבתא על האווירה בתוניס אחרי מלחמת ששת הימים,
כמו בלימודים כך גם בזמן קריאת מגילת אסתר בפורים הייתי אוהב לקרוא לבד ולהתקדם קדימה, ואני זוכר שהפליא אותי כל פעם מחדש שמדובר במסמך מהיסטוריה לא ממש רחוקה, ושהכותב מביא תיאור ממש מעניין של התקופה, אני חושב שזו אחת הסיבות למה זה הסיפור האהוב עליי, ואולי גם בגלל שאחרי כל השנים האלה הוא גם עדיין רלוונטי, והשנה אפילו יותר מתמיד..
שני החלקים האהובים עליי במיוחד עוסקים בשני דברים דומים אבל שונים, הראשון קשור לרגע המפנה שבו אסתר חושפת בהפתעה גמורה בפני המלך אחשוורוש והמן, שהמן הרשע הוא האיש שרודף את העם שלה, וגורמת לו ליפול על המיטה ולסבך את עצמו אפילו יותר מהמתוכנן, והחלק השני הוא מעין סיכום סטטיסטי של כמות הנפגעים בימי הפרעות מאז נכנס הצו הראשון שנחתם על ידי המן לתוקף ועד כניסתו של הצו השני שהופץ על ידי מרדכי לתוקף, ניתן לראות איך המצב המעורער לאט מתאזן ומתהפך עד לכדי ניצחון וזה מזכיר לי בדיעבד את ההרגשה בימים הראשונים של המלחמה כשעוד נוהלו קרבות בתוך תחומי העוטף, מה אפשר ללמוד מהכתוב?
"בְִנֵים עָָר חֹדֶ הא-חֹדֶ אֲדָר, ְִלָה עָָר ים , אֲֶר הִִיעַ ְבַר-הֶַלֶךְ וְדָת, לְהֵעָת: ַם, אֲֶר ְִר אֹיְבֵי הְַהדִים לְִלט ָהֶם, וְנַהֲפךְ הא, אֲֶר ְלְט הְַהדִים הֵָה ְֹנְאֵיהֶם. ב נִקְהֲל הְַהדִים ְעָרֵיהֶם, ְכָל-מְדִינת הֶַלֶךְ אֲחְַוֵר, לְִלֹחַ יָד, ִמְבַקְֵי רָעָתָם; וְאִי לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, ִי-נָפַל ַחְָם עַל-ָל-הָעִַים."
ברקע אנחנו יודעים שהצו הראשון שנחתם על ידי המן זה צו שאומר שאפשר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים בכל הממלכה, ובנוסף שבאותם ימים לא היה אפשר לבטל צו שנחתם על ידי המלך ולכן הצו שהגיע בעקבותיו בסך הכל נתן ליהודים בממלכה אפשרות להגן על עצמם, בדומה למצבנו היום הצבא אינו מהווה פקטור מכיוון שבסיפור המגילה הוא אינו מוזכר וכפי הנראה זה לא היה חלק מתפקידיו ובימנו אנו הצבא לא היה ערוך לסוג כזה של מתקפת פרעות ולכן פעל רובו ככולו כיחידות בודדות במרחב עם יוזמות עצמאיות,
ולאור הדברים האלה ניתן להסיק שהדבר היחיד שעצר את הפרעות והביזה היה קיומה של האפשרות והזכות לאזרחים לקחת את גורלם בידיהם ולהגן על עצמם ועל משפחתם, כל עוד במדינת ישראל אשר חוסה בצילן של "המדינות המערביות הנאורות", הגנה עצמית היא מילה גסה, העובדה שיש לנו מדינה עם צבא אדיר (או להיפך) לא אומרת שהתפקחנו משום קונספציה, למעשה כשאנחנו חיים במדינה היחידה שמגדירה את עצמה יהודית, והעם היהודי הוא היחיד שאין לו את הכלים להגן על עצמו כשכל מערכות ההגנה של הצבא כושלות מראה שאנחנו כנראה עדיין עמוק בתוך הגלות,
העובדה שאין לנו תשובה החלטית מה צריך להיות גורלו של פולש בודד שחדר לשטח הבית הפרטי שלנו כדי לגנוב את הארנק, היא אולי הסיבה שאין לנו תשובה למה צריך להיות גורלם של אלפים שחודרים לתוך שטח המדינה, לאויב העומד מהצד, המסקנה מכל הסנגוריות שאנחנו מסנגרים על הבודד היא ברורה: "הערה לעצמי: בפעם הבאה יש להגיע בכמויות גדולות יותר ועם יותר תחמושת".
אשכול 22094