סיפורי הגבורה מהקרבות ב-7 באוקטובר ממשיכים להיחשף: טלי חדד (48) שמעה ירי, הבינה שמחבלים פלשו - והורתה לבנה איתמר לצאת ולהילחם. היא החליטה לפנות פצועים בעצמה - והראשון היה דווקא בנה. בקור רוח מדהים, היא פינתה אותו לאמבולנס, והמשיכה לחלץ נפגעים תחת אש: "המחבלים ירו לכל עבר"
אדם קוטב | פורסם: 11.10.23 | 21:13 48 תגובות
כשהחלה מתקפת הפתע של חמאס ביום שבת השחור, טלי חדד, בת 48 מאופקים ואמא לשישה ילדים, שהתה בביתה עם בנה איתמר - לוחם בצה"ל. כששמעו יריות והחלו להבין את המתרחש, אמרה חדד לבנה: "קח את הנשק ולך להציל כמה שיותר אנשים". לקול התופת, היא לא הייתה יכולה לשבת בבית בחיבוק ידיים, התניעה את הרכב ונסעה בעקבות בנה להציל חיים. היא לא דמיינה שהפצוע הראשון שתפגוש יהיה בנה.
בקרירות יוצאת דופן, האם העבירה את בנה לטיפול של אנשי מד"א - ולאחר מכאן, במו ידיה, פינתה 13 פצועים למקום בטוח, כשהיא נוסעת הלוך וחזור ממוקדי האש. כמו אמא לביאה, נסעה חדד בסוף יום הקרבות להיות עם בנה איתמר, שמאושפז כעת במחלקת הטראומה בבית החולים איכילוב.
בשיחה עם ynet היום שחזרה חדד: "שמענו את היריות, שהתרחשו בזמן ששתי בנותיי היו עם אביהן בתפילה. היריות התחזקו ואמרתי לאיתמר 'קדימה, לך לתפקיד של החיים שלך, לזה התכוננת. רוץ, יאללה כפרה, רוץ'. חזרתי הביתה, נעלתי נעלי ספורט ורצתי בעקבות הבת שלי. איתמר כבר נעלם, ובהמשך הסתבר שעלה על אוטו עם שני אזרחים נושאי נשק - והם היו הראשונים למעשה שנכנסו לגוש בניינים שמנו נשמע יריות".
חדד סיפרה שהקרב התחיל בזמן שעמדה בגן שעשועים. "המחבלים ירו לכל עבר, אני והבת שלי ראינו אותם יורים במעין מעגל של 360 מעלות", אמרה. "הירי היה מכל הכיוונים, והם עשו את דרכם לכיוון גוש הבניינים. הבנו את זה ורצנו מהם לתוך אותו הגוש, ושם התנהל קרב יריות שבדיעבד הבנתי שהבן שלי לוקח בו חלק".
לדברי חדד, שני הלוחמים שהיו עם בנה נהרגו. הצוות המאולתר הצליח לנטרל כמה מהמחבלים, אבל איתמר נפצע והחל לרוץ בזיגזגים כדי לא למות. "הוא ספג שני קליעים בבטן, אחד בירך ואחד ברגל", סיפרה חדד. חדד סיפרה כי החליטה לצאת שוב החוצה כשהבינה שיש פצועים והרוגים ברחוב, ואמבולנסים לא מגיעים. "רצתי, חציתי את כל קו האש לכיוון הבית שלי שנמצא שלוש דקות הליכה משם", אמרה. "התעייפתי, ראיתי מישהו עם אקדח וסיפרתי לו איפה אני גרה ומה מספר הרכב שלי. אמרתי שיביא לי את האוטו דחוף, הוא נענה והתחיל לרוץ לשם תוך שאני צועקת לו. הבנות מסרו לו את המפתחות, שיתפו פעולה, ואני נכנסתי לרכב ונסעתי לשטח האש.
"שאלתי איפה הפצועים, הוציאו לי את הראשון - וגיליתי שזה איתמר הבן שלי. הסתכלתי לו בעיניים, אמרתי לו שאני לוקח אותו ופצועים אחרים למד"א ואמשיך כי אין כאן אמבולנסים. הוא ילד חכם, הבין, הסתכל עליי ואמר 'בסדר אמר'. שמתי אותו באמבולנס ואמרתי להם שיפנו אותו מהר לבית החולים, והלכתי להביא פצועים נוספים תוך כדי שאני נוסעת על 120 בצורה מטורפת". לדברי חדד, "הייתי לבד בעיר עם מחבלים בכל מקום. אף אחד לא נמצא, ציפור לא מצייצת, ואני שועטת לכיוון הכיכר ואוספת משם עוד נגלה של פצועים. חזרתי לכיכר, שם בעצם כל האירוע, ואספתי עוד פצועים. אספתי כל אחד שראיתי".
עצרת את הרכב שלך והעמסת פצועים תחת אש?
"כן. רק תחת אש, לא היה רגע דל, לא היה רגע של הפסקה. פשוט בכל גוש בניינים היו יריות ופצצות של עשן, וגם צעקות 'אללה אכבר'. ראיתי גם מתים, ואני בשלי מביאה פצועים".
לאיפה לקחת אותם?
"לקחתי אותם מלב העיר לכניסה שלה, שם נמצאת תחנת מד"א. הורדתי אותם וחזרתי בחזרה להביא עוד. זה מה שעשיתי עד שכבר עלה מסוק לשמיים והתריע בפני הציבור לא לצאת. הבנתי שאני לא צריכה יותר לפנות פצועים, לקחתי את הרכב ונעתי לבן שלי כדי להיות איתו אחרי שעבר ניתוח. הכבד שלו נחצה לשתיים, כיס המרה נקרע, וברגל היה לו קליע בירך".
מאיפה הכוחות והתעוזה?
"לא יודעת איך להסביר את זה. יש לי ארבעה לוחמים, כולם עשו מסלול ויצאו לפיקוד, יש לי שני קצינים. הבן הגדול שלי הוא ראש מדור קצינים צפון ודרום, רמ"ד, ויש לי ילד שהיה לוחם בהנדסה קרבית ויצא לקורס פיקוד והלך למשמר הגבול. הילד השלישי שלי, איתמר, הוא בסיירת נח"ל, ויש לי ילד רביעי שלוחם עכשיו בלבנון בנצח יהודה. הרוח בבית היא רוח של לוחמים".
8. סיפור גבורה מצמרר | החייל הדתי שחזה את המלחמה, חיסל מאות מחבלים ונפלבתגובה להודעה מספר 0
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות וחברת הכנסת אורית סטרוק, כותבת היום (שני) על נפילתו ההירואית של סגן אורי מרדכי שני הי"ד ועל הצוואה שהשאיר.
שני הי"ד, היה בן קרית ארבע, תלמיד ישיבת רמת גן, שנפל בבסיס כיסופים תוך ניהול קרב גבורה עם חייליו נגד מחבלי כח הנוח'בה של החמאס. סטרוק, המתגוררת בסמוך למשפחת שני הי"ד, הלכה לנחם את המשפחה ומביאה את סיפורו המופלא.
"אורי הי"ד", כותב סטרוק, "סיים מסלול בהצטיינות בבה"ד 1 במסגרת אגוז, אבל אז ביקש לפקד דווקא על מחלקה בגולני, בגדוד 51, כי רצה לשלב שתי משימות: גם בטחון וגם חינוך, גם אהבת הארץ וגם אהבת העם. "יש לנו מעכשיו עוד 20 חיילים" – הודיע לרעייתו מרים, ואכן התנהג עם חייליו כאב, דאג לכל מחסורם וערך גם ביקורי בית. ומצד שני, הקפיד "לקרוע אותם" באימונים כדי להכין אותם למלחמה, שאורי היה בטוח שתפרוץ".
סטרוק מתארת: "אורי, היה חוקר בנשמתו, ראה את "הפרות הסדר" ליד הגדר, ואמר: אלה לא סתם הפרות סדר, מכינים כאן משהו אחר בחסות הפרות הסדר האלה. התצפיתניות שהגיעו לנחם את משפחתו סיפרו, שבכל ערב אורי היה מגיע ומבקש ללמוד מה היה בגזרה באותו היום, למרות שזה לא היה מתפקידו. היה ברור לו מה מתרחש לנגד עיניו, ולאורך חמשת החודשים בהם שמר עם חייליו בגבול עזה היה אורי חוזר אומר: כאן יפרקו את הגדרות, יכנסו לישובים, ויטבחו ביהודים. הוא ניסה להעביר את התובנות האלה הלאה בשרשרת הפיקוד, אבל לא הצליח, אלה שמעליו ראו באזהרותיו רק מטרד".
סטרוק מצטטת את אורי הי"ד: "אני מאמין מאד באיום, וחשוב לי בג'ג שלי להיות חלק מבנין כח איכותי למלחמה הבאה" – כתב אורי הי"ד. ואכן, אורי הכין את המחלקה שלו לקראת המתקפה הזו, שהוא היה בטוח שתגיע. כתוצאה מכך המחלקה הזו היתה בכושר מצוין, וביום פקודה הם לחמו כאריות ("גולנצ'יקים שלוחמים כמו סיירת מטכ"ל" – אמרו עליהם). כשהחלה המתקפה אורי שלח חלק מהמחלקה לקיבוץ כיסופים, והשאיר 6 חיילים אתו בצומת כיסופים. בשני המקומות, החיילים לחמו ברמת חיילות גבוהה מאד, כשבסופו של יום קיבוץ כיסופים היה הקיבוץ בו נרשמה הכמות הנמוכה ביותר של אבדות בנפש, ובבסיס כיסופים אף תצפיתנית לא נפגעה".
סטרוק ממשיכה לתאר את הקרב ההירואי: "אורי נשאר עם ששה חיילים בצומת כיסופים, פרש אותם בקור רוח מול כח הנוח'בה החמוש שהסתער עליהם בהמוניו, ואמר להם: עכשיו נפעל בדיוק כפי שהתכוננו בכל החודשים האחרונים. אורי וחייליו נתנו מכת אש חזקה מאד, והרגו עשרות מחבלים. הם לחמו בצומת עד שנגמרה להם התחמושת, כלמעשה הם היו מוקפים, ללא תחמושת וכמעט ללא מים. בשלב זה אורי הי"ד הצליח לנווט את חייליו בין כוחות האויב ללא שום פגע, מהצומת לתוך בסיס כיסופים, במטרה להצטייד בתחמושת נוספת ולחזור להילחם. אלא שאז נפגע אורי מרסיס של פצמ"ר בעורק הראשי... בתום יום הקרב התברר שהמחלקה של אורי, על שתי שלוחותיה, חיסלה מאות מחבלים, והשפיעה באופן דרמטי על תוצאות יום הדמים הזה גם בקיבוץ וגם במוצב".
"אורי", מספרת סטרוק, שאל: "מה עם ישראל הכי צריך ממני עכשיו?" – כך הגדיר אורי שני הי"ד את השאלה שהעסיקה אותו בעת גיוסו לצה"ל – "איך אני, אורי שני האדם הפרטי, יוצא מהארבע אמות שלי והופך להיות חלק מהעם המופלא, מהלאום היוצא דופן הזה?"
לדברי סטרוק: "על השאלה הזו ענה אורי הי"ד שלוש תשובות:
הראשונה – להקים משפחה בריאה גדולה וחזקה. אורי הי"ד זכה להינשא למרים, ואף להביא את רועי בבריתו של אברהם אבינו במערת המכפלה אשר בחברון, לפני ארבעה חודשים.
השלישית – להוביל/לקחת חלק בחיזוק צה"ל גם כי הוא כח המגן שלנו במדינה, וגם כי הוא צבא העם. כמה מרשימה הדרך בה בחר אורי לממש את היעד הזה.
והשניה – להוביל/ לקחת חלק בפרוייקט התיישבותי משמעותי. תוך כדי השירות הצבאי, אורי הי"ד החל לגבש גרעין התיישבות חדש לנגב. ובמוצאי השבת האחרונה, כשהגעתי לנחם את משפחתו, הבטחתי להם, כשרת ההתיישבות, לפעול למימוש חלומו זה".
סטרוק מספרת: "על שלחן העבודה שלי הנחתי את תמונתו של אורי הי"ד, אליה צורפה רשימת המטרות שסימן אורי לעצמו, (בפתק שנמצא לאחר נפילתו בתוך מחזור ראש השנה שלו), רשימה מסודרת ומאתגרת, ובתוכה: להתאהב בתורה (לא סתם לאהוב, להתאהב, כפי שלימד אותנו הרב דרוקמן זצ"ל), לעבוד לעבוד לעבוד את ה', עין טובה! לאהוב כל יהודי, לעבוד על מידת הכעס ("בנחת..." כתב אורי), שמחה – לא ליפול לעצבות, לראות את הטוב, לנצל כל דרה, ו... לשון הרע. וואוו, איזו רוח גדולה, איזו אישיות עצומה, איזו רשימה שמאירה כמו אורי עצמו. יה"ר שנזכה ללכת בדרכו, ללמוד מאורחותיו, של עלם-חמודות זה שנקטף מאתנו בדמי ימיו, אבל אורו ימשיך להאיר דרכנו".
15. כוח שפרה בוכריס: הקצינה והאם ל-10 שהצילה עשרות צעירים בציר המוות ברעיםבתגובה להודעה מספר 0
כוח שפרה: הקצינה והאם ל-10 שהצילה עשרות צעירים בציר המוות ברעים בשבת השחורה, עשרת ילדיה של רב פקד שיפרה בוכריס ממג"ב קמו בבוקר - ולא ידעו לאן הלכה אמם. בוכריס הוקפצה לשטח ויחד עם שלושה מפקודיה חילצה תחת אש במשך 11 שעות עשרות צעירים וצעירות ממסיבת הטבע בעוטף - והכל בקור רוח יוצא דופן. "חשבתי על כל האימהות שרוצות שילדיהן יחזרו בשלום"
17. הגיבור שלחם בכיבופים והגן על הבית סער מרגוליס ז''לבתגובה להודעה מספר 0
סער מרגוליס, בן 38 מכיסופים:
סער, תושב הקיבוץ, חשש תמיד מפני חדירה מחבלים.
לכן לקח על עצמו את תפקיד הרבש"ץ ולאורך כעשור מילא אותו, תוך שהוא מייסד, בונה ומאמן את כיתת הכוננות של כיסופים.
לאחרונה פרש והחל לעבוד במשרד הביטחון.
בבוקר השבעה באוקטובר הבין מיד, לפי כובד מטחי הרקטות, נהמות האופנועים וצרורות הקלץ', שהקיבוץ תחת פלישה.
הוא לקח את אשתו ושתי בנותיו אל הממ"ד, נתן לאשתו נשק, הדריך אותה כיצד להפעילו במידת הצורך, והורה להן להינעל ולשמור על דממה מוחלטת.
"את יודעת שלא אסלח לעצמי אם אשאר איתכן" אמר לאשתו. "אני הולך להציל את הבית וחוזר", הוסיף, נשק לה ויצא להילחם.
המתקפה היתה כה מסיבית ויעילה, שכל חברי כיתת הכוננות, כולל הרבש"ץ, רותקו בקרבות לבתיהם הפרטיים על ידי המחבלים, שמנעו מהם להתארגן ולצאת להתפרס בעמדות ההגנה והאבטחה שלהם.
נותרו שניים מול עשרות רבות של מחבלים שהציפו את הקיבוץ: סער מרגוליס וחברו שי אשר, סגן הרבש"ץ.
לאורך כשש שעות, עד השעה 13:00 בצהריים, נלחמו סער מרגוליס ושי אשר לבדם על הגנת קהילת כיסופים, תוך שהם נתקלים במחבלים שוב ושוב ומחסלים רבים מהם.
בצהריים הגיע הצבא. סער מרגוליס לא חזר לאשתו ובנותיו. הוא חבר לאחד הכוחות והחל להובילו בקיבוץ, בטיהור בית אחר בית.
לאחר כמה שעות, במהלכן הצליח עם הכוח שצירף אליו לפנות בבטחה שכונה שלמה של הקיבוץ, הגיעו אל בית שבתוכו מחבלים מבוצרים והכניסה אליו קשה.
הוא פיצל את הכוח לשני כוחות שיפרצו במקביל, משתי דלתות שונות, פרץ ראשון, נפגע מצרור מקלע ונהרג.
יום חייו האחרון של סער מרגוליס ז"ל, היה יום שכולו אומץ, גבורה, יעילות, הקרבה ונתינה.
אפשרויות ניהול
Seagulls
28.12.2305:40
18. סמל מתן אברג׳יל קפץ על הרימון והציל את חבריובתגובה להודעה מספר 0
"הגיעה הצעקה שלך - ואז הבום": מתן ז"ל קפץ על רימון - והציל את חבריו ככל שעוברים הימים מתגלים עוד ועוד סיפורים של אומץ לב וּגבורה בלתי נתפסים • סמל מתן אברג'יל ז"ל, בן 19 מגדוד 13 של גולני, לחם עם הצוות שלו כדי להגן על קיבוץ ניר עם • במהלך הלחימה מחבל השליך רימון לתוך הנגמ"ש של הצוות שלו - ומתן זינק עליו והקריב את חייו • "הוא אמר 'ניסיתי להגן על עם ישראל' - והפסיק לנשום", שיתף חברו
יונתן ריגר | המהדורה המרכזית | פורסם 05:30 16.10.23
בשבת השחורה של בוקר חג שמחת תורה, לוחמי גדוד 13 של גולני התקדמו עם הנגמ"ש אל עבר קיבוץ ניר עם - שם הם נקלעו לקרב קשה. שבעה חיילים ישבו בנמ"ר. סמ"ל מתן אברג'יל ז"ל יחד עם חבריו, בהם דניאל ואמרי, נלחמו ללא הפסקה במחבלים. רב"ט דניאל ורך, חברו של מתן ז"ל, שיחזר את רגעי האימה: "קיבלנו צרור של יריות על הנמ"ר. שמענו פיצוצים - מתן התחיל לירות עליהם בלי סוף. פתאום קיבלנו רימון לבפנים - לתוך הנמ"ר". דניאל, שטיפל בפצוע אחר, עוד ראה בזווית העין את מתן: "הרימון נתקע שם באיזושהי פינה. אז מתן בא, ניסה להוציא את זה, אמר 'פאק' - ופשוט קפץ על הרימון".
הוא המשיך לתאר את הרגעים הקשים: "עזבתי את הטיפול, באתי לתפוס אותו ואז היה פתאום פיצוץ. הכול היה שחור, צפצופים, הכול עשן בפנים. פתחתי את העיניים ופתאום קלטתי אותו עליי - כולי וכולו דם". ברגע הזה, מתן אמר את מילותיו האחרונות. "הוא אמר לי 'ניסיתי להגן על כולנו ועל כל עם ישראל'", שיתף דניאל. "אמרתי לו 'אני איתך'". ניסיתי לטפל בו תוך כדי - אבל אז הוא הפסיק לנשום ולא היה לו דופק".
"כבר נפרדתי, השלמתי עם זה שאני לא חוזר" אחרי שמתן נהרג חבריו המשיכו להילחם במחבלים שניסו לחדור לניר עם, מתוך הנגמ"ש הם הבינו שהם מכותרים לגמרי מבחוץ. "מסביב לנמ"ר היו 40 מחבלים. המזל שלנו שהם לא פשוט נכנסו אלינו, נראה לי שאולי הם חשבו שכולנו מתים", סיפר דניאל.
רב"ט אמרי אדרי, סיפר שחשב שאלו רגעיו האחרונים: "אני שלחתי למשפחה הקלטה שאני אוהב אותם ועשיתי את זה כדי לשמור עליהם ועל כל עם ישראל". דניאל הוסיף: "דיברתי עם אח שלי בטלפון באותו הרגע ואמרתי לו: 'שמע, אני כנראה מת, תגיד לכולם שאני אוהב אותם'. כבר נפרדתי, אני השלמתי עם עצמי כאילו זהו, אני כנראה לא חוזר".
אביו של מתן ז"ל: "הרגשנו הקלה וגאווה גדולה שהוא הצליח להציל חיים" אבל אז, ברגעים הדרמטיים הללו קרה נס - כשהגיע כוח לחץ אותם. "כולנו התחלנו לנשום פתאום. התפרקנו ביחד אחד על השני - מתחבקים ובוכים".
"הרגשנו הקלה וגאווה גדולה שהוא הצליח להציל חיים"
יממה אחרי שהוריו של מתן קיבלו את הבשורה הקשה מכול, נודע להם שהבן שלהם קפץ על רימון והציל את חיי ששת חבריו. "כשנודעו לנו הנסיבות של הנפילה שלו, באמת הרגשנו איזושהי הקלה וגאווה גדולה שלפחות שאנחנו יודעים שהבן שלנו נפל, ובמותו הצליח להציל חיים של הפרחים המקסימים האלה שיושבים כאן", אמר אביו של מתן, ריק.
כשדניאל ואמרי הגיעו להוריו של מתן, היה חשוב להם להגיד שהם לנצח יהיו אסירי תודה. "קשה להגיד את זה, אבל יחד עם זאת שמחתי להגיד שהוא גיבור, שהוא הציל אותנו", אמר דניאל.
מתוך ההלוויה חברו של מתן ז"ל ספד לו: "כל העולם הפך לדממה. הסתובבנו להבין שקפצת על הרימון, הצלת את כולנו" בהלווייתו של מתן, אחד מחבריו ספד לו בכאב: "שמעתי את הרימון נוחת על הרצפה, במקום הצפוף כשכולנו אחד על השני. ואז הגיעה הצעקה שלך, ואז הבום", ספד למתן בהלווייתו אחד מחבריו. "כל העולם הפך לדממה. הסתובבנו והבנו שקפצת על הרימון, הצלת את כולנו, זו תחושה שאין לה הסבר".
27. סנ''צ אבי עמר ז''ל נפל בקרב בבארי ב7/10. לפני שנפל בקרב תועד יושב על הכביש מחבק ומרגיע חייל הלום קרב. אחותו: ''היה גיבור אמיתי''בתגובה להודעה מספר 0
עכשיו 14 (Twitter)
אחותו של סנ"צ אבי עמר ז"ל שנפל בקרב בבארי: "היה גיבור אמיתי"
לריאיון המלא - now14.co.il/?p=897151
#ישראל_נלחמת @BoazGolan
ציטוט מאת: totoloto
אפשרויות ניהול
Seagulls
11.01.2408:49
28. ראומה קדם: איפה הייתם… למה לא התראתםבתגובה להודעה מספר 0
אשכול 27988
