|
|
 סופשבוע מפנק לכוכבי 'מיכאלה ' ב'רג'נסי' ירושלים  | ![]() | ![]() 30.08.2004 19:10 טיולים בארץ ובעולם |
|  |  |  |
סופשבוע מפנק לכוכבי 'מיכאלה ' ב'רג'נסי' ירושליםכתבה: שוש מיימון
תצלומים: נורית יהלומי
עיריית ירושלים, משרד התיירות והתאחדות בתי המלון בירושלים מצאו דרך מקורית להזכיר לכולנו- ישראלים שמחפשים לאן לברוח מחום יולי-אוגוסט הלוהט, שירושלים על המפה. הם הזמינו את כוכבי הסדרה הפופולארית, 'מיכאלה' עתירת הרייטינג, לטייל ולהתפנק בירושלים ולשכוח מהלחות התל אביבית המעיקה.
אז ככה נחתו בצהרי יום חמישי במלון רג'נסי שעל הר הצופים – רובי פורת שובל, שרון אלכסנדר, אלברט אילוז, נתי רביץ, יונתן רוזן, אפרת כוהן ואביטל דיקר שאמנם משחקת ב'אסתי המכוערת' אבל הצטרפה לחבורה.
מיותר להכביר מלים על יופייה של ירושלים, מזג האויר היבש והנוח שלה ובכלל בואו לא נשכח שירושלים היא עיר הבירה שלנו. נכון שבשנים האחרונות היא קצת מוכה וסובלת אבל היא עדיין יפה ומדהימה וסוחבת על הגב הסטוריה בת 3000 שנה.
אני לא יודעת איך אתם- אבל בכל פעם שמזדמן לי לנחות בירושלים אני חשה תחושת התעלות. מתבשמת מיופייה של העיר הזאת, משלל סגנונות הבנייה ומהאויר הצלול והיבש. גם הפעם שמחתי לארוז את עצמי ולנחות ב'רג'נסי' יחד עם כולם.
ואכן היה כיף.
אלה שהגיעו לסופ שבוע כבר ביום חמישי זכו לאכול צהרים במסעדת 'פרימוורה' במלון 'שרתון פלאזה', לצפות בפסטיבל תיאטרון בובות ולקנח בארוחת ערב ב'מינגלינג'- לאונג' בר חדש שנפתח סמוך לסינמטק וצופה על נוף מרהיב.
למחרת בקרנו במוזיאון ליהדות איטליה שמציג פריטים של בית כנסת עתיק מלפני 3000 שנים, המשכנו ל'חוצות העיר'- יריד חוצות ענק במרכז ירושלים המכיל עשרות דוכנים ססגוניים של עבודות יד, אוכל, ומופעי רחוב.
הקהל הירושלמי התנפל על כוכבי הסדרה בהרבה חום ואהבה ובתמורה אלברט אילוז ויונתן רוזן עלו לבמה ופצחו בשיר, ואפרת כוהן עמדה מאחורי אחד הדוכנים ומכרה תבלינים. ארוחת צהרים אכלנו במסעדת 'אלביס' באבו גוש, חלל ענק שמעוצב ברוח ה'דיינרס' האמריקאים מעוטר כולו בפריטי אספנות ותצלומים של אלביס פרסלי והמוסיקה המתנגנת היא של אלביס, כמובן.
בשעות אחר הצהרים נחתנו במלון 'רג'נסי' שעל הר הצופים. מלון ענק. 502 חדרים. משקיף לנוף הכי יפה בעיר. את מתעוררת בבוקר וכיפת הזהב נשקפת מול החלון שלך. מהמרפסת את רואה את העיר העתיקה, כיפת הסלע, הר הצופים, מרכז העיר, אוגוסטה ויקטוריה, ארמון הנציב.
מלון 'רג'נסי' מפורסם גם בגלל ששם נרצח רחבעם זאבי גנדי, וגם בגלל ששר התיירות הקודם, בני אלון, התחבא שם כשלא רצה שיפטרו אותו. זהו המלון השני הכי גדול בירושלים. הוא יושב על אם הדרך. על הציר למרכז העיר. מאוד קל להגיע אליו מאזור השפלה ומים המלח.
כאן גם המקום להוסיף שהמלון כבר לא נקרא 'הייאט רג'נסי'. אחרי ש'הייאט' חברת הניהול שנהלה את המלון החליטה לעזוב את הארץ מנוהל המלון באופן עצמאי.
מעבר לארוחות הערב והצהריים המדהימות שהמלון האביס אותנו בהן, למחרת זכינו למסלול פינוקים מטורף. נכון שהיום בכל מלון שמכבד את עצמו יש 'ספא' שמעניק לך שפע טיפולים ומסאג'ים. אבל הספא של רג'נסי שנקרא 'ג'רוזלם ספא' יכול בהחלט להתחרות עם בתי מלון ששמם הולך לפניהם בזכות הספא שלהם. לא רק אורחי המלון פוקדים את הספא. אנשים גם מחוץ לירושלים מגיעים לספא להעביר יום של כיף: טיפולי מסג', בריכת שחייה, סאונה רטובה ויבשה, ג'קוזי ומכון כושר.
אז ככה בחרו להם כוכבי 'מיכאלה' טיפולי אצות, מסג' שבדי, שיאצו, עיסוי תאילנדי, איור וודה, פילינג גוף בנוסח חמאם תורכי, פילינג עמוק בנוסח סאונה רוסית ועוד כהנה וכהנה כל טוב הארץ.
אגב, יש במלון גם בריכת שחיה פנימית מחוממת שפתוחה גם בחורף וג'קוזי משותף. במלתחות יש ג'אקוזי נפרד לגברים ונשים – וזה טוב לדתיים ולמי שרוצה להסתופף רק בחברת בני מינו.
בגלל גודלו המלון פונה לכל מיני סוגי אוכלוסין: קבוצות צליינים, דתיים מסורתיים, משפחות, חברות עסקיות. יש בו בית כנסת ו- 15 אולמות, מה שמאפשר לו לתת פתרונות כמעט לכל סוג של שהייה: סמינרים קטנים, גדולים, כנסים, ברי מצוות ושבתות חתן.
כל שבת מתקיימות בו חגיגות בר מצווה ושבתות חתן. לכן המלון מושך אליו יהודים מסורתיים. היות והם מתפללים בשבת בבוקר וזה מתנגש עם זמני הגשת ארוחות הבוקר במלון, הם מקבלים ארוחת בוקר מאוחרת יותר באולמות אחרים וככה אין התנגשות בין סוגי הקהלים השונים הפוקדים את המלון.
בחודשי הקיץ יש צוות הפעלה לילדים ויש כמובן גם חדרים יחסית גדולים שיכולים להכיל זוג ושני ילדים. אגב, ילדים עד גיל 18 לא משלמים על לינה וארוחת בוקר.
יש גם שלוש פאטיוס – שבהם אתה יכול לתפוס פינה שקטה ולקרוא עיתון בשקט. שלוש פעמים בשבוע זמר או זמרת מופיעים בפני אורחי המלון בשעות אחר הצהרים. בשבתות בבוקר יש סיור מודרך לאזור הר הצופים ללא תשלום. בקצור, מקום שטוב להיות בו עם כל המשפחה.
| | 
עין כרם
REG PoolDay
אביטל דיקר ברגנסי ירושלים
נתי רביץ מניק ברגנסי ירושלים
| 
שרון אלכנסדר ויונתן רוזן ברגנסי ירושלים | | 
רובי פורת שובל ונועה פורט ברגנסי ירושלים |
מדורת השבט – תענוג של סרט | ![]() | ![]() 30.08.2004 18:51 תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה |
| | | |
מדורת השבט – תענוג של סרטכתבה וצלמה: שוש מיימון
עדיין לא התאוששתי מהצגת הבכורה החגיגית שהתקיימה אמש לסרט 'מדורת השבט' בסינמטק תל אביב. מאות אנשים צבאו על הפתח וכמעט רמסו את הכרטיסן האומלל. נכון, שכמות האנשים שזרמה לאולם הצביעה על הסקרנות העזה והרצון לצפות בסרט שגרף את כל המועמדויות בכל הקטגוריות (13) בתחרות על פרס האוסקר הישראלי. אבל יש גם משהו צורם וסר טעם לראות אנשים קשישים וקשי יום שהתדפקו על הפתח ונאמר להם שהאולם המלא ושיחזרו כלעומת שבאו. כמאה איש, ואני לא מגזימה, מאה איש לפחות עמדו בחוץ עם כרטיסים והזמנות לסרט ולא יכלו להיכנס.
הייתי בלא מעט הקרנות בסינמטק תל אביב, גם כאלה שהותירה כמה אנשים בחוץ, אבל בסוף תמיד איכשהו הפלונטר הסתדר ומי שהיה צריך להיכנס נכנס בסוף.
נראה ש'מדורת השבט' השאירה כוויות אצל די הרבה אנשים והותירה אותם כועסים, המומים ופגועים. אין לי מושג מי אחראי ל'פאשלה' (משרד יחסי הצבור שארגן את האירוע ושלח יותר מדי הזמנות?), אבל לא יתכן שבהצגת בכורה לסרט- מיכאלה עשת, השחקנית הראשית, תישאר בחוץ. גם יהודה לוי שמשחק בסרט מצא עצמו מבקש שיאפשרו לו להיכנס. שלא לדבר על אנשי צוות והורים קשישים של שחקני משנה שהגיעו מקרית מלאכי ומקומות נדחים אחרים. הם התחננו שיתנו להם לשבת על המדרגות, לעמוד. אבל את כולם שילחו הביתה. איך קורה כזה דבר? לא ברור לי.
אבל הסיפתח הצורם לא פגם בהנאה הצרופה שלי מהסרט. יוסי סידר כמו בסרט הקודם שלו 'ההסדר', פורש גם כאן את אורחות החיים של הציונות הדתית ומה שקורין הווי המתנחלים. הוא מתאר דרך מאבקה של אלמנה (מיכאלה עשת הנפלאה), אם לשתי בנות מתבגרות (חני פירסטנברג ומאיה מרון המקסימות) המנסה להתקבל להתנחלות חדשה אבל נחשבת חריגה כי אין לה 'בן זוג', את הצורך שלנו בהשתייכות ל'שבט'. את היתרונות בהשתכשכות המשפחתית המלוכדת הזאת ואת המחיר שאנו משלמים על כך.
נכון שזה קורה בהתנחלות דתית אבל הקודים הם אותם קודים בכל מקום. האלמנה הנוגה מוכנה לצאת לבליינד דייטים כדי שתמצא בן זוג ותתקבל להתנחלות. היא פוגשת את יהורם גאון המגלם כאן חזן מפורסם וגרוטסקי תפקיד קטן ומעולה), ואת איבגי שמשחק רווק בתול בן 40 פלוס, מזרחי, איש פשוט וטוב לב שלא שייך לקבוצה העיליתיסטית והיהירה של המתנחלים. גם אסי דיין מעולה בתפקיד מוטקה מזכיר הקבוצה.
יוסי סידר, שגדל באחת ההתנחלויות, משרטט בקוים עדינים וברגישות, ביד אמן ממש, את מערכת היחסים בין האם לבנותיה, הבנות המתבגרות ועולמן, האם ומחזריה, האם והקבוצה.
ספור קטן, שלא נגלה את עלילתו, רגיש, מלא הומור ושחוק ודמע.
יופי של סרט. לרוץ לראות.
אחר כך בפואייה פגשנו את הבימאי יוסי סידר, אורי אורבך, עירית לינור, אלון גרבוז, דוד ליפקינד, ריקי גל, מיכאלה עשת, חני פירסטנברג, מאיה מרון, עידית טפרסון, נתן דטנר, דני ונעמי סנדרסון, יהודה לוי, טינקרבל, לוסי דובצ'ניק, בטי וקווי, יגאל שילון, יוחנן צנגן ועוד.
| | 
דני סנדרסון
אורי אורבך
בטי רוקווי, סוכנת דוגמניות
חני פירסטנברג
טינקרבל
יגאל שילון
עידית טפרסון
עירית לינור
| 
יוסי סידר, בימאי הסרט | | 
לוסי דובצ'ניק, שחקנית | | 
מיכאלה עשת, שחקנית | | 
נתן דטנר | | 
ריקי גל |
אקסטרים – פסטיבל אלטרנטיבי בכפר ויתקין | ![]() | ![]() 16.08.2004 09:40 תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה |
| | | |
אקסטרים – פסטיבל אלטרנטיבי בכפר ויתקיןמאת: שוש מיימון
בין גודש הפסטיבלים ששוטף את ארצנו נוחת עלינו מותג חדש: 'אקסטרים'. פסטיבל שמתעתד לתת במה וייצוג מלא לסצינה האלטרנטיבית בארץ!!!
ביום חמישי ה-19.08.2004 החל מהשעה 14:00 ועד השעה 06:00 בבוקר במתחם ה"פלג", בכפר ויתקין יתאספו 60 להקות אלטרנטיביות מהארץ, ועוד שלוש להקות מובילות מחו"ל ויופיעו על ארבע במות במופע 'אקסטרים'.
הפסטיבל מתקיים זו השנה החמישית ברציפות, ועד כה היה ידוע
כ "אקסטרים רוק" וכלל הופעות של להקות מקומיות תוצרת הארץ, מתחילות ומפורסמות. השנה שידרגו המפיקים את האירוע ואיגדו תחת קורת גג אחת את ארבע הסצינות האלטרנטיביות: רוק, פאנק, מטאל ואי.בי.אם.
כאמור, הפסטיבל מארח השנה גם שלוש להקות מובילות מח"ול:
Das-Ich* – להקה גרמנית הקיימת מסוף שנות השמונים ומגיעה בפעם הראשונה לישראל. הלהקה הופיעה בפסטיבלים הגדולים באירופה ובמסעות הופעות נרחבים בארצות הברית ובעולם כמו: מרה לונה, ה'וויב גותיק טרפן' הנודע שבלייפציג, 'לדור אופן אייר' שבבלגיה, 'קאסל ראבנסטיין', 'זילו פסטיבל' ועוד.
הלהקה גם הופיעה עם הרכבים בולטים בסצינה האלקטרונית-אירופאית כגון: Skinny Puppy, Front Line Assembly ועוד...
ה- Das-Ich משלבים מגוון רחב של סגנונות מוסיקליים החל ממוסיקה אלקטרונית, נסיונית, פאור ביט, ניו וייב, גותי ותעשייתי.
הלהקה מפורסמת גם בהופעתה התיאטרלית בה חברי הלהקה מופיעים מחופשים.
eter And The Test Tube Babies* - הרכב פאנק משנות השבעים המאוחרות שבלט בשנות השמונים מעל להקות אחרות בסצינה עם שירים כמו: "Banned From The Pubs", "Intensive care", "Run Like hell", ועוד...
הלהקה הופיעה בארצות הברית, ברזיל וקנדה ונחשבת אחת מלהקות הפאנק הפוריות בתעשייה וחלוצת הדרך בפאנק הבריטי. הם אף תרמו שיר לפסקול הסרט של טוני הוקס, אשף הסקטבורד, בשם "The End" ואהודים על סצינת ה'אקסטרים'.
הם גם צעדו בראש מצעדי האינדי בשנות השמונים עם הלהיט: "The Mating Sounds Of South American Frogs" אשר צעד במקום הראשון במשך ארבעה חודשים.
להקה שלישית: 'סופר גרופ' עם חברת ה'ניו יורק רליקס' ומיטב נגני הפאנק.
בפסטיבל יתנו את הטון מיטב תקליטני הסצינה. מחצות בלילה על רחבה אלטרנטיבית יופיעו שמות גדולים כמו: עידן אזולאי (סיטי הול - חיפה), ארז הדוכס (wave gothic treffen), גותיק טוליק, דוריס וגל(אסיילום), שי ומור(הקטע), עידו ונאור(אמנזיה, שברולט), תמיר ואבירם(אזימוט, שברולט) ועוד...
מיני יריד יתקיים מחוץ למתחם ובו אטרקציות רבות, דוכני אוכל, שתייה, אמנויות, גלידות ועוד... הקרנת ענק בחוץ של ההופעות, סרטונים, קליפים וכו'... מופע 'אקסטרים' ייחודי לפסטיבל של אופניים על רמפות של Team Triple X!!!! ומופע אופנועי מוטוקרוס!!!!
לפרטים נוספים: אפשר להתקשר 24 שעות ביממה לקו המידע: 057-225511
אתר האינטרנט של הפסטיבל: http://www.extreme-fest.com
| | 
|
|
חודש בריאות ושאנטי בשרתון מוריה ים המלח | ![]() | ![]() 12.08.2004 15:05 טיולים בארץ ובעולם |
| | | |
חודש בריאות ושאנטי בשרתון מוריה ים המלחמאת: שוש מיימון
בחודש ספטמבר, איך שנגמר החופש הגדול, מלון 'שרתון מוריה' בים המלח מכין לנו חגיגת בריאות ושלוות נפש.
אורחי המלון יקבלו מבחר פעילויות, סדנאות, הרצאות ושיעורי תנועה כחלק מחוויית השהיה במלון.
בין הסדנאות לשלוות הנפש: התמודדות עם לחץ ושחיקה, ניהול זמן, חשיבה חיובית להעצמה אישית, תקשורת בינאישית, פשר החלום ושיפור הזכרון.
ובנוסף סדנאות בריאות הכוללות תזונה נבונה, הכנת אוכל גורמה ובריא, צמחי מרפא בהתאמה אישית ושיעורי תנועה כמו יוגה, טאיי-צ'י, שיטת פלדנקרייז, שיטת פאולה ומדיטציות שונות מהודו.
המלון נערך לקראת חודש השאנטי וכבר בכניסה יוגשו כריכי בריאות שישתנו מידי יום כולל פינת תה, תה צמחים ועשבי מרפא. גם מסעדת המלון תגיש לאורחים מזנון בריאות עם סלטים ורטבים ייחודיים, מרקי בריאות, לחמים מיוחדים ועוגות מקמח מלא. בבריכה יוקם 'בית הפרי' ובו יוגשו שייקים ומיצים מפירות טבעיים וכריכים מחיטה מלאה וסלטי בריאות.
| | 
בריכה חיצונית
בריכה פנימית
|
|
פסטיבל הסרטים בירושלים – ילד גדול בן עשרים | ![]() | ![]() 1.08.2004 23:55 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
פסטיבל הסרטים בירושלים – ילד גדול בן עשריםכתבה וצלמה: שוש מיימון
פסטיבל הסרטים בירושלים, שחגג השנה את שנתו העשרים, הוא אחד האירועים המרתקים והיפים שנתברכה בהם ארצנו משופעת הפסטיבלים.
קודם כל, תמיד כיף להגיע לירושלים. ירושלים היא מפלט מרנין לתל אביבית כמוני שעומס החום והלחות כאן הופכים אותי לפשטידה מטוגנת. אז מה יכול להיות יותר טוב מלברוח לירושלים ועוד בתירוץ של פסטיבל סרטים? בפרט שהסינמטק הירושלמי ממוקם באחד המקומות הכי יפים בארץ אם לא בעולם? בקיצור, היופי עוצר נשימה, מזג האויר יבש וצלול והסרטים.... חבל על הזמן.
ליה ואן ליר, שיזמה את הפסטיבל, ליקטה יחד עם אבינועם חרפק ויגאל מולד-חיו למעלה ממאה סרטים מרחבי העולם, עלילתיים ודוקומנטרים שאתה לא יכול למצוא במקום אחר. והתוצאה, כאמור, מרתקת.
אורח הכבוד השנה היה הבימאי היוגוסלבי הנפלא אמיר קוסטריצה ('שעת הצוענים') שהסרט שלו 'החיים הם נס' פתח את הפסטיבל. כמו בכל שנה גם השנה התמודדו סרטים ישראלים על פרס וולג'ין, כשהזוכה בו, מקבל 40 אלף דולאר ועל פי רוב גם קוטף בהמשך גם את פרס האוסקר הישראלי.
השנה התמודדו 14 (!) סרטים על הפרס. מספר שיא שהוא תוצאה ישירה של חוק הקולנוע שנחקק לפני כארבע שנים, והשנה ביבי וחבורתו רוצים לבטל או לצמצם אותו. הגזרה הזו מרגיזה במיוחד כי שפע הסרטים הזה רק מראה שיש כאן כשרונות מתפרצים שעם קצת תמיכה עושים עבודה נהדרת.
מה שמאפיין את הסרטים המתמודדים הוא הפלוראליזם. אין מכנה משותף אחיד. המבחר הזה פורש פנורמה צבעונית ומרתקת של ההוייה הישראלית על מורכבותה וגווניה השונים. יש כאן ערבים ויהודים, חרדים, מתנחלים, הלומי קרב, אינתיפאדה ופיגועים, נשים וגברים, אבות ובנים ואפילו מסות פילוסופיות נוגות.
רפרוף קצר ברשימת הסרטים המתמודדים: 'דיסטורשן' של חיים בוזגלו, על בימאי תיאטרון תקוע שמתחקה על חיי חברתו באמצעות חוקר פרטי וכך שואב חומרים למחזה שלו. כל זה על רקע האינתיפאדה, פיגועים, מתח וחרדה. 'אהבה קולומביאנית' של שי כנות, היא קומדיה פרועה ומבדרת על דור תלוש ומנותק ועל נצחונה של אהבה מול מנהגים מסורתיים נוקשים ואב קפדן. 'עטאש' (צמאון) של תאופיק אבו וייל על משפחה ערבית שנאלצה לעזוב את הכפר בגלל 'כתם' בכבוד המשפחה, על אב נוקשה ושתלטן ועל חיים ללא מוצא בכבלי המסורת. 'בלק ג'ק' של אריק לובצקי ומתי הררי, דרמת פשע קלילה ומבדרת על תהליך התבגרותו של עבריין צעיר. 'האושפיזין' של שולי ראנד וגידי דר, חושף בפנינו את ההווי בשכונה חרדית ומספר על מפגש בין חוזר בתשובה עם חבריו מן העבר, שני עבריינים שנמלטו מהכלא. 'ולקחת לך אשה' של רונית ושלומי אלקבץ, סרט טעון המתאר שלושה ימים בחיי זוג, הורים לארבעה ילדים, ש'תקועים' זה עם זה וחווים גהינום משותף. מה תוקע אותם ביחד? מסורת? אהבה? פחדים? הרגל?
'תגובה מאוחרת' של שמוליק קלדרון, מטפל בחוויית הלם קרב דרך תקליטן צעיר שמלחמת המפרץ מחזירה אותו אחורה לפחדים שחווה במלחמת לבנון. 'אור' של קרן ידעיה, עוסק במערכת יחסים בין אם שהיא זונה לבין בתה, נערה בת 18, המטפלת באמה החולה. 'מדורת השבט' של יוסף סידר, מספר על אם חד הורית המנסה להתקבל להתנחלות שמקבלת לשורותיה רק 'זוגות' ובוחן דרכה את הצורך העז של כולנו להשתייך, ואת המחיר שמשלמים על כך. 'אבנים' של רפאל נדאג'רי, עוסק בשגרת יומה של אשה צעירה, נשואה ואם לילד שמנהלת רומן עם גבר אחר. כשהוא נהרג בפיגוע חייה מתנפצים. 'מטאליק בלוז' של דני ורטה הוא ספור מסע קומי- טראגי של שני ישראלים שמנסים למכור מכונית אמריקאית מפוארת בגרמניה ותוך כדי כך הם מתעמתים עם הזכרון הקולקטיבי הישראלי כלפי גרמניה הנאצית. 'שנת אפס' של יוסף פיצ'חזדה , קולאז' יפהפה המושפע מ'תמונות קצרות' של רוברט אלטמן ושוזר כמה ספורים שלכאורה נפרדים זה מזה אך מתחברים ביניהם בקשר עדין. דרך הדמויות מתאר פיצ'חזדה את האבסורד, הכאב, הרוך, הציניות, הרשע ואובדן התמימות המאפיינים את חיינו.
'ספור קיץ' של שמוליק פלג חיימוביץ', הוא ספור קטן ונוגה על אהבתו של נער מתבגר אל צעירה חולת לב. 'הכלה הסורית' של עירן ריקליס מספר על קבעון מחשבתי, על האבסורד שבביורוקרטיה ועל המבוי הסתום בסכסוך הישראלי ערבי, דרך חתונתה של מונה שעם המעבר לבעלה החי בשטח הישראלי נאלצת להתנתק ממשפחתה. זהו ספור על גבולות ומחסומים פיזיים, נפשיים ורגשיים.
אז יש לנו כאן סלט ישראלי עם מבחר טעמים: סרט אחד פוליטי, 'הכלה הסורית, קומדיה מטורפת על גבול הקומיקס –'אהבה קולומביאנית'. עריצותו של הגבר ומצבן הנורא של הנשים בחברה הערבית. סרט פסיכולוגי בנימה אירונית דקה- 'דיסטורשן'. 'ולקחת לך אשה' של רונית ושלומי אלקבץ , שבעיני הוא סרט חשוב ואמיץ, וארחיב עליו את הדבור בהזדמנות אחרת, שחודר אל לב המאפלייה של הזוגיות ומתאר תמונה דחוסה ומעיקה של זוג מסורתי צפון אפריקאי, תוך שהוא משחיל אמירות נוקבות על יחסי גברים נשים ומעמד האשה בחברה המסורתית. סרט חזק, נוקב, חושני, עסיסי, יצרי ובוטה. 'מטאליק בלוז', סרט מרנין ומצחיק עד דמעות שמחטט בפצע המדמם של יחסי ישראל-גרמניה ובוחן מושגים כמו חברות, משפחה, מולדת ונאמנות.
'תגובה מאוחרת' מתמודד עם הטראומה של מלחמת לבנון, 'ספור קיץ' ו'מדורת השבט' – שניהם דרמה מקסימה על גיל ההתבגרות, 'שנת אפס' היה מצחיק, וכואב ואבסורדי ונפלא. 'אור ' ו'עטאש' (צמאון ) שגם זכו במשותף בפרס וולג'ין, נוגעים ביחסי אבות ובנים - אמהות ובנות, ו'האושפיזין' בוחן את כוחם של אמונה, חברות ואהבה.
אם בשנים קודמות היה ברור מי הסרט הישראלי הזוכה, כי לרוב היה סרט אחד שהוביל, השנה הדילמא היתה קשה במיוחד. צפיתי בכל כך הרבה סרטים טובים שמבחינתי הפרס הראשון הגיע בקלות לחמישה-שישה לפחות..
לא רק אני התלבטתי איזה סרט יקבל את הפרס. גם השופטים. עובדה שהם חלקו את הפרס בין שני סרטים. עד כדי כך קשה היה להם להחליט. אמנם 'עטאש' של תאופיק אבו ויל ו'אור' של קרן ידעיה קטפו את הפרס הראשון, אך מצדי הפרס הגיע גם ל'ולקחת לך אשה ' של רונית אלקבץ, 'מדורת השבט' של יוסי סידר, 'האושפיזין' של גידי דר ושולי ראנד, 'שנת אפס' של פיצ'חזדה ו'מטליק בלוז של דני ורטה. אז טוב לראות שלמרות כל הקושי בהפקת סרט יש לנו קולנוע ישראלי והוא חי ונושם ובועט
******
הפסטיבל גם היווה מוקד עלייה לרגל לכל תעשיית הקולנוע הישראלית וכו-לם היו שם: מפיקים, בימאים, תסריטאים, שחקנים, עתונאים ומבקרי קולנוע. בין היתר פגשתי שם את הבימאים: אמיר קוסטריצה, דובר קוסאשווילי, חיים בוזגלו, דני ורטה, עירן ריקליס, אבי נשר, אריק לוביצקי ומתי הררי, ינקול, יוסף פיצ'חזדה, שמוליק קלדרון. השחקנים: רונית אלקבץ, מילי אביטל, שולי ראנד, מוני מושונוב, עזרא ופרי כפרי, מירי אלוני, מכרם חורי. המפיקים: מרק רוזנבאום, דודי זילבר, מיקי רבינוביץ', משה אדרי, נורית ואיז'ו שני, שיש קולר. המבקרים: מאיר שניצר, עירית שמגר, נחמן אינגבר, אורי קליין, יהודה סתו. אורחים ואנשי קולנוע רבים: אהוד אולמרט, אמנון דנקנר, אמנון ומירי זכרוני, שיש קולר, זוהר יעקובסון, זוהר לסקוב, שאול דישי, מאיר פניגשטיין, ליא ואן ליר, אבינועם חרפק, יגאל מולד-חיו, זיו נווה ועוד.
| | 
שולי רנד
שולי רנד ובת שבע אשתו
אהוד אולמרט
קושניר
שולמית אהרוני
אילי גורליצקי
טומי לפיד
אמנון דנקנר
|
|
מלון 'אמריקן קולוני' ירושלים – פינוק מזרחי בטעם של עוד | ![]() | ![]() 28.07.2004 10:27 טיולים בארץ ובעולם |
| | | |
מלון 'אמריקן קולוני' ירושלים – פינוק מזרחי בטעם של עודמאת: שוש מיימון
רק 50 דקות מתל אביב ואתה נמצא בעולם אחר. נכון שגם כך עצם המעבר מתל אביב לירושלים הוא חצייה בין שני עולמות שונים באופי, בנוף, באווירה. אבל מלון 'אמריקן קולוני' בירושלים מעביר אותך במסע קסום אל אווירה מזרחית מדושנת, מפנקת, מסתלבטת, מפתה, עצלה ומענגת, שגם כשאתה חוזר ממנה אל השגרה, אתה עדיין שבוי בקסמיה במשך ימים.
אז נכון שמדברים איתך באנגלית מתובלת במבטא ערבי, ונכון שהעתונים שאתה מקבל לקרוא הם בשפה האנגלית- אבל דווקא הניתוק הזה מכל רמז של עברית הגביר אצלי את התחושה של 'חוויה ממקום אחר'. אתה כאילו נמצא לגמרי בחו"ל, וכל זה בתוככי ירושלים.
הגעתי אל 'אמריקן קולוני' עם שלל המלצות. אמרו לי שמדובר במלון יפהפה. משהו-משהו. אמרו, ולא ידעתי עד כמה השהייה במקום היא חוויה יחודית. עד כמה מהווים הארכיטקטורה ועיצוב הפנים הקסומים מיפגש מושלם בין מזרח למערב. שילוב של החן, החמימות והנועם המזרחי עם היעילות, הסדר והפונקציונאליות המערבית.
כבר בכניסה את נוחתת אל תוך לובי שתקרתו קמורה, קשתות וכיפות, טובל בשפע של שטיחים קשמירים ופרסיים, ספות וכורסאות וכריות בצבעים חמים, בגווני הבורדו, סגול, ירוק זית וכתום כהה, עץ זית בחצר המסעדה וגינה פורחת יפהפייה. את מרגישה שאת נוסעת במנהרת הזמן אל עולם של אלף לילה ולילה, טובל בספורים הלקוחים מעולם האגדה.
ואכן, את לא יכולה לדווח על 'אמריקן קולוני' מבלי לדעת את הספור של המקום. מסתבר שהמקום הוקם בשנת 1870 על ידי רבאח אפנדי אל חוסייני, פחה עשיר וערירי שהתחתן עם 4 נשים, כשבכל פעם הוא קווה שהאשה שנישא לה, תביא לו את היורש הנכסף. וכמו באגדות של פעם, הפחה העשיר בנה לו ולארבעת נשותיו את המקום המדהים הזה, מחוץ לחומות ירושלים, מוקף בגן פורח, כרמים ומטעי פרי.
כיאה לאיש שהפרוטה מצויה בכיסו אפנדי אל חוסייני בנה בעצם ארמון שהחדרים בו בנויים קמרונות וקשתות ומרוצפים בשיש, והחלונות והדלתות מקושטים במסגרות אבן מגולפות. בקיצור- פנינה ארכיטקטונית. אבל כל זה לא עזר, ולפחה לא נולדו ילדים, והוא מת בלי להעמיד יורש.
בינתיים, במקביל, בשנת 1881 קבוצת מאמינים נוצרים מארצות הברית, החליטה לעשות עלייה ולהתיישב בירושלים. מה שהתחיל כשיגעון של כמה יחידים, הפך תוך זמן קצר לקהילה קטנה וחרוצה שמנתה למעלה ממאה משפחות.
הגידול באוכלוסיה הצריך חיפוש שטח גדול ונרחב יותר, וכך הגיעה החבורה אל מעבר לחומות ירושלים ורכשה את הארמון המדהים של אפנדי אל חוסייני .
המתיישבים האמריקאיים שהיו נוצרים אדוקים אבל גם אנשי עמל חרוצים, הפריחו את המקום והפכו את בית האחוזה לבית מלון שקלט את הצליינים שהגיעו מהמערב לארץ הקודש. ומכאן בעצם שמו 'אמריקן קולוני'.
יש משהו במלון וותיק שנותן לך תחושה של ביתיות, יציבות, המשכיות, שקט פנימי. כך גם 'אמריקן קולוני'. מעבר ליופי ולאסטתיות המוקפדת הוא מקרין שורשיות. סולידיות.
אז המלון חווה את מלחמות העולם, את עלילות השלטון הבריטי ותהפוכות ירושלמיות מקומיות אחרות. לאורך כל השנים סלבריטאים בינלאומיים, כמו גנרל אלנבי, ווינסטון צ'רצר'יל, ולונרנס איש ערב העדיפו אותו ובצדק.
אחרי מלחמת ששת הימים הפך המלון למרכז העתונות הבינלאומית הזרה. כתבים זרים מכל העולם נשבו הכבלי הקסם המזרחי והפכו את המקום למרכז הפעילות שלהם. גם כוכבי קולנוע ומפורסמים אחרים שמגיעים לארץ הקודש נוחתים כאן.
ואיך לא? מלונות מודרנים יש להם למכביר אצלם בבית, 'אמריקן קולוני' מציע אלטרנטיבה יחודית.
רשימת מפורסמים חלקית: הסופרים גראהם גרין, סול בלו, הצייר מארק שאגאל, השחקנים פיטר אוטול ורוברט דה נירו והזמרת ג'ון באאז. עובדה הסטורית נוספת: כאן התקיימו המיפגשים הראשונים בין ישראלים לפלשתינאים שהולידו את הסכמי אוסלו.
אז 'אמריקן קולוני' כשמו כן הוא: מצד אחד מהלך עליך קסם מזרחי שלו ומצד שני מהווה מרכז לנציגות מערבית בינלאומית.
מה שקורין: קוקטייל קטלני. לא בכדי הוא נכלל ברשימה הועלמית היוקרתית של אחוזות האירוח 'רלה שאטו'. (המלון הישראלי הנוסף שנכלל ב'רלה שאטו'- מצפה הימים בגליל.)
כשאתה נכנס לחדרים אתה גם מבין למה: חדרים ענקים, מעוצבים, תקרה מצויירת, מגשי נחושת עם פירות ועוגות מזרחיות, חדרי אמבטיה ומקלחות מסוגננות, פונים לגן ירק מרהיב.
'אמריקן קולוני' על 86 חדריו הוא המקום האידיאלי לחופשה רומנטית. שקט, שפע, גן ירק משגשג, תבשילי גורמה מעודנים, מלצרים שמהלכים חרישית ומדברים חרישית, בריכת שחייה מעוטרת בפסיפס מעודן, חדר כושר, סאונה וספא.
האמת כשמגיעים לשם- אין חשק וגם אין סיבה לצאת לאף מקום. פשוט לשקוע בהתפנקות חתולית ממושכת ולתת לחושים להתענג.
ארוחות מלכים אכלנו במסעדת 'ערבסק', שהיא בעצם גן פורח ומרהיב ומפנקת אותך במאכלי גורמה כאלה, שכשאתה חוזר לשגרה אתה פוצח מיד בדיאטה חריפה.
אגב, כל שבת ב'ערבסק' מוגש 'בראנצ' בופה'. אתה אוכל כפי יכולתך ב 23 דולאר. 'דיל' שמושך ישראלים רבים למקום.
אני יכולה להמשיך ולהפליג בשבחי המלון, הגן הקסום, רמת השירות הגבוהה וה'סטייל' המדוקדק. אבל מאז פרוץ האינתיפאדה הישראלי המצוי מדיר את רגליו מהמלון, הן בשל מיקומו- ירושלים המזרחית, וגם בגלל שאין בו קורטוב ישראליות. אז אולי זה הזמן והמקום להגיד שאם חפצה נפשך בפנינה רומנטית, ובחוויה שמשאירה אותך עם טעם של עוד- 'אמריקן קולוני' הוא הבחירה הטבעית. אגב, טוב תעשה הנהלת המלון (את המקום מנהלת חברת ניהול שוויצרית) אם תדאג להסיר את העתונים הערבים שמדברים בשבחי החיזבאללה ואם יוגש לישראלי המבוהל עיתון בשפה העברית. נראה לי שזה יעזור להסיר כמה מחיצות מיותרות.
וכמה עולה התענוג? החדר הכי זול 230 דולאר ללילה, והוא מאמיר בהדרגה עד 700 דולאר ללילה. כאן אתה מקבל את הסוויטה המפוארת של אשתו הרביעית של הפחה אפנדי אל חוסייני. מה רע?
| | 
|
|
תיירות עממית בירושלים | ![]() | ![]() 28.07.2004 10:18 טיולים בארץ ובעולם |
| | | |
תיירות עממית בירושליםירושלים ב-200 שקלים ללילה
מאת: שוש מיימון
כמה פעמים קרה לך שאתה צריך להעביר לילה או שניים מחוץ לבית, ומה שאתה מחפש זה מקום נוח, נקי ואסתטי לישון בו. מלון קטן ופונקציונאלי, שהמחיר ללילה הוא לא בשמיים, בלי בריכת שחיה וכל האקסטרות והפינוקים, אבל עם תחושת נוחות ביתית, וסיפוק צרכים אלמנטרים?
והרי לא תמיד יש לנו תקציב למלונות הגדולים, מה גם שהם בדרך כלל ממוקמים רחוק ממרכז העיר.
כל מה שאתה צריך בעצם זה מקום לשים את הראש. לא משהו בומבסטי ומנקר עיניים. חדר פשוט. צנוע. מקום שאפשר לנוח בו, להירגע, להתקלח במים חמים והכי חשוב- שהמחיר יהיה עממי ושהמלון יהיה במיקום מרכזי. כך שאם יבוא לך לשוטט קצת בעיר, לא תזדקק למוניות ולמדריכים למיניהם (שזו עלות נוספת בתקציב המוגבל שלך). שתוכל ללכת ברגל ממקום למקום, לשבת בבית קפה סמוך, לרוץ לסידורים או סתם לטייל להנאתך. מיקום שקט אבל קרוב לתחבורה ציבורית שוקקת ומיידית.
אז השבוע נחתתי בירושלים למספר לילות ועשיתי עבורכם את הסלקציה. החלטתי לישון במה שנקרא מקומות 'עממיים' שהמחיר ללילה ינוע בסביבות ה- 200 -220 ₪ והם יענו על הדרישות המפורטות לעיל. מצאתי את מלון 'פלאטין' ברחוב אגריפס, 'ג'רוזלם גסט האוז' ברחוב ההסתדרות ו'ג'רוזלם אין' ברחוב הורקנוס.
היתרון המיידי של כולם הוא המיקום המרכזי שלהם. שלושתם ממוקמים ברחובות צדדיים ושקטים אבל במרחק של פסיעות ממרכז העיר. בדקה הליכה אתה נמצא ברחוב יפו ובן יהודה, שהם כידוע 'מיד טאון' ירושלים. תוך רבע שעה אתה מגיע ברגל או באוטובוס לתחנה המרכזית, למרכז הקונגרסים, לכנסת, לסינמטק, לבית הכנסת הגדול ולעיר העתיקה.
'מלון פלאטין' – רחוב אגריפס 4
איך שאתה נכנס לאתר האינטרנט של 'פלאטין' מקבלת אותך הכותרת: 'קיים מאז 1936'. יש משהו במלון ותיק שנותן לך תחושה של ביתיות, יציבות, המשכיות, שקט פנימי. חישוב קל מראה לך שמדובר במקום שחווה את עלילות השלטון הבריטי ותהפוכות ירושלמיות מקומיות אחרות. כך ש'פלאטין', גם בגלל המיקום המרכזי שלו, הוא עורק בלתי נפרד מהנוף הירושלמי.
כשמלון 'פלאטין' הוקם היו בירושלים רק עוד כמה בתי מלון: 'קינג דיוויד', 'אטלנטיק' ו'תל אביב'. מאז זרמו הרבה מים בנהר. מלון 'אטלנטיק' נהרס ממכונית תופת שהבריטים הניחו ב-48, מלון 'תל אביב' הפך למלון 'רון' ו'פלאטין' לא רק שנשאר עם אותו שם, אלא שבמשך חמישה דורות הוא מנוהל על ידי אותה משפחה. בעל המקום, טודי ורשבסקי, הוא ירושלמי שורשי וכבר בכניסה אתה מרגיש תחושת ביתיות ויחס חם ואישי.
במלון 28 חדרים והוא ממקום במרכז העיר(ליד צומת הרחובות יפו והמלך ג'ורג'), במדרחוב החדש ברחוב אגריפס, מה שמבטיח לך שלא תתעורר אל רעש האוטובוסים והפיח. החדר כאמור מינימליסטי ויש בו כל מה שאתה זקוק לו: מיטה זוגית, מזגן, טלוויזיה בכבלים, טלפון, מקלחת חמה, שולחן כתיבה קטן ואפילו חיבור לאינטרנט. אז אפשר לבוא עם מחשב נייד ולהתחבר לעולם. החדר מעוצב בצבעים חמים מה שמדגיש את אווירת הביתיות והמשפחתיות של המקום. המחיר ליחיד ללילה, כולל ארוחת בוקר - 220 ₪.
אם אתה שוהה במקום מספר לילות אז המחיר יכול להגיע גם ל- 140 ₪ ללילה.
'גרוזלם גסט האוז'- רחוב ההסתדרות 6
'ג'רוזלם גסט האוז' נמצא במרחק 2 דקות הליכה ממלון 'פלאטין'. המקום נפתח רק לפני כמה שבועות וגם הוא ממוקם במדרחוב שברחוב הההסתדרות. כך שמצד אחד יש לך שקט ומצד שני אתה נמצא הכי במרכז העיר.
גם ה'גסט האוז' הוא מלון משפחתי קטן וכשמו כן הוא: בית הארחה קטן לאורחים שנוטים ללון. יש בו רק 12 חדרים ובכל חדר- מזגן, מיטה זוגית, טלפון, מקלחת ושירותים משופצים וחדישים, מרפסת קטנה, שולחן כתיבה, טלוויזיה בכבלים וחבור לאינטרנט.
היות והמקום בשלבי שיפוץ אחרונים, לא מגישים שם בינתיים ארוחת בוקר וגם הכניסה למקום זקוקה לשיפוץ קוסמטי. מוטי בלינקו, הבעלים, הבטיח שזה יקרה תוך שבועות ספורים.
המחיר ללילה נע בין 140 ל220 ₪, תלוי בגודל החדר.
'גרוזלם אין'- רחוב הורקנוס 6
פעם קראו לו מלון 'ירושלים'. לפני 15 שנים הוא הפך ל'גרוזלם אין'. המלון המקסים הזה ממוקם מול בנק 'טפחות' וצמוד למסעדה המרוקאית המשובחת 'דארנא'. אז נכון שבנק 'טפחות' מזכיר לך את המשכתנא אבל מצד שני הרחוב ציורי ושקט ועתיר עצים וירק וצל.
גם 'ג'רוזלם אין' נושא אתו נופך של עתיקות ומסורת. הוא הוקם ב-48, על ידי משפחה אמריקאית, והיה אחד מבתי המלון הראשונים שהוקמו עם המדינה. הוא נחשב אז למלון יוקרתי ומוביל. בכנסת הראשונה והשנייה חברי כנסת, חוץ ירושלמים, נהגו ללון בו. כשאריק שרון ושלמה להט (צ'יץ') היו קצינים צעירים הם התגוררו ב'ג'רוזלם אין' משך שנתיים.
מאוד אהבתי את המיקום המרכזי ועם זאת המאוד שקט וירוק שלו. כשאתה הולך ברחוב אתה מרגיש שאתה נמצא בכלל באירופה. מצד אחד מדובר במוסד ותיק אבל מאידך הוא גם עבר שיפוצים רבים, מה שנקרא טיפולי שורש: כל תשתית החשמל והמים חדשה וגם עיצוב הפנים עדכני יותר. ניתן לומר שהיום 'ג'רוזלם אין' הוא בעצם גירסה מודרנית של המלון הישן. החדרים מעוצבים בסגנון כפרי אבל מאוד נוחים ופונקציונאלים.
את המקום עיצב מוטי בלינקו, בעלי המקום, שהוא גם מעצב פנים וארכיטקט. הוא השתמש בחומרים טבעיים בלבד: אבן, ברזל ועץ מלא. יש לחדרים 'לוק' אירופיאי סקנדינבי במקצת. מה שמשרה אוירה צוננת בחום המהביל של ירושלים. יש במקום 15 חדרים בגדלים שונים: ליחיד, לזוג, למשפחה.
בכל חדר מיטה זוגית, מזגן, מרפסת קטנה, טלוויזיה בכבלים, מקרר קטן, טלפון, כספת וחבור לאינטרנט. זוהי בעצם יחידת דיור קטנה, והעובדה שיש בחדר כספת ומקרר קטן מאפשרת לשוהה בו לארגן לעצמו משק בית קטן ועצמאי.
כאמור, גם כאן מדובר בחדרים צנועים ולא מנקרי עיניים. אין שואו אופ. הכל נקי ומינימליסטי. נוח. נעים. אינטימי. משפחתי. המקום מומלץ כמלון מוביל בתיירות עממית במדריכי תיירות עולמיים כמו: 'לונלי פלאנט', 'גייד דה רוטר', 'פרומרס' ואחרים.
גם מכאן אתה הולך ברגל - לבן יהודה, למדרחוב. הנגישות לכל מקום בטווח הליכה. חדר ליחיד – 220 ₪.
השבוע נפתחה שם מסעדה: 'חומוס אל עפיה'. מסעדה עממית בעיצוב מלא חן של מוטי. פעם היתה שם המסעדה המפורסמת 'אקליפטוס'. היום התפריט כולל ואריאציות על חומוס ביתי: חומוס עם בשר, חומוס עם פטריות, חומוס עם צנובר, חומוס עם חצילים. הכל עם חומוס. מטבח ערבי אותנטי, שהכל חותכים בו במקום. אוכל טבעי. ללא חומרים משמרים. וכל זה במחיר של 13 ₪ למנה. איך אומרים באנגלית? You can't beat it .
לסכום, מאוד נהניתי מהשהייה שלי בירושלים. דווקא בגלל שמדובר בבתי מלון עממיים, הרגשתי יותר בבית. ירושלים היא גם תמיד מקום להפוגה קלה מהשגרה. גם בגלל העובדה שתוך פחות משעה מתל אביב אתה נמצא בעולם לגמרי אחר, וגם בגלל מזג האוויר היבש שלה שמהווה מפלט מהחום התל אביבי המהביל. אז אפשר גם סתם כך לגנוב יום או שניים, ולעבור לזמן בקצב אחר ונופים אחרים.
| | 
|
|
כל ישראל חברים | ![]() | ![]() 28.07.2004 10:00 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
כל ישראל חבריםכתבה וצילמה: שוש מיימון
יועץ התקשורת רמי מלין המלווה את עמותת הפצועים מדווח מאירוע התרמה שנערך בביתם של בני הזוג דן ואילנה אלרוד בהרצליה פיתוח:
חליפה של ננסי ברנדס נמכרה ב-2000 $
תמונות מקוריות, פרי יצירתם של פצועים והלומי קרב נמכרו במכירה פמבית בהיקף של עשרות אלפי שקלים - כולם קודש לפעילותה של העמותה.
החום הכבד והלחות המעיקה לא הזיזו איש מכיסאו במהלך אירוע חגיגי שקיימה עמותת "אם הפצועים", המטפלת בפצועי צה"ל ונפגעי פעולות טרור, בביתם של בני הזוג אילנה ודן אלרוד מהרצליה פיתוח.
את האירוע הינחה ננסי ברנדס שהפליא באמרות שפר על בני העדה הרומנית. הוא הגיע עם מריו לזניק (גם ממוצא רומני) שניגן וריגש את הקהל.
עוד ננסי מדבר על החליפה הלבנה שעימה הוא הגיע לאירוע, קם ציון בקשי, ישראלי בעל ממון היושב בפילדלפיה, והציע לרכוש את החליפה ב-2000 דולר.
ננסי הסכים מיד אך אמר כי גם לתרום הופעה וגם לצאת בתחתונים בלבד על גופו זו כבר הגזמה. אז בקשי נתן את מספר האמריקן אקפרס שלו וקנה יצירה נוספת ב-2000 ₪.
לאירוע הגיעה גם בטי רוקווי בעלת סוכנות הדוגמניות 'אימג' חמושה בדוגמניות חן שילוני ואורטל נוריאל. בטי הפתיעה כאשר רכשה שתי עבודות ב 3200 ₪. בין התורמים הנוספים: שלמה נחמה שתרם עשרת אלפים ₪,יצחק תשובה שתרם 5000 ₪ ועוד.
אסתריקה נגיד מבאר שבע הגיעה עם פול ומרים גליק, יהודים בעלי ממון מדרום אפריקה, השוהים בישראל . בני הזוג קנו תמונת שמן שצויירה בפה על ידי רונן ארגלזי, צייר פצוע צה"ל שגם מעביר סדנאות צבע לבטיחות בדרכים.
את המכירה הפומבית ניהלה הציירת מרים ברנהרט שריתקה את הקהל ולא ויתרה עד שנמכרו כמעט כל העבודות שהוצגו במהלך הערב.
במהלך האירוע דיבר שר הביטחון שאול מופז על ההקרבה שהקריבו הפצועים למדינה, ושיבח את דליה שץ "אם הפצועים".
באירוע הופיעו להקת 'בום פם', רותי נבון ודויד קריבושה ורמי עמר פצוע צה"ל המרותק על כסא גלגלים שר לפני הקהל.
בין האורחים יוסי פלד, שלמה נחמה, ההריונית בת שבע בובליל, סגן הרמטכ"ל אלוף גבי אשכנזי, מלי לנגוצקי, פרופסור רחמלביץ, ורד פאר יועצת ראש הממשלה לענייני חברה ועוד.
| | 
מופז וציון בקשי
גבי אופיר בחברת אורחים
אסתריקה בחברת בני הזוג בקשי
בטי רוקווי בחברת חן שילוני ואורטל נוריאל
דליה עם בטי והדוגמניות
| 
דליה עם הדוגמניות | | 
שאול מופז בארוע | | 
ננסי מוריד את החליפה |
'בגדי המלך' – כשלון מפואר! | ![]() | ![]() 6.07.2004 17:56 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
'בגדי המלך' – כשלון מפואר!כתבה וצלמה: שוש מיימון
הלכתי להצגה 'בגדי המלך', שניסים אלוני כתב לפני למעלה ב-40 שנה עם ציפיות גבוהות. זכרתי את הבקורות המתלהמות כשהמחזה הועלה לראשונה ב'הבימה' (ב-1961). את ההתפעלות מבליל הדמויות הגודש את הבמה, מן המטאפורה של המחזה ומן החדשנות (כמו למשל שימוש בבובו פורטונה העתונאי המשדר מתוך חצר המלך.)
האמת, התאכזבתי. את הפואייה ב'הבימה' גדשה שמנה וסלתה של העיר שכנראה באו לחוות שוב את אותה חוויה מפעימה שהעניק להם אלוני בשנות השישים, אבל הפעם לצערי הקסם הזה לא קרה. גם נוכחותה של שרת התרבות, לימור לבנת, כפוליטיקאית שלבטח חווה מקרוב את התככים שהמחזה נוגע בהם לא הוסיפה דבר.
קשה לי לשים את האצבע: האם זה בגלל המחזה שהתיישן, או בגלל הבימוי הלאה ונטול החיים של מיקי גורביץ'? אבל משהו לא עובד כאן. יש סוללה מפוארת של שחקנים שעושים עבודה טובה מאוד, יש תפאורה מאוד זוהרת, יש עלילה שאמורה להיות מטאפורה לציניות של כל שלטון ויש את השפה הפיוטית והנפתלת של אלוני – אבל כל זה לא עזר.
המחזה לא הצליח לתפוס או לרגש אותי. לא אחת מצאתי עצמי נודדת במחשבות אל עולמות אחרים שואלת עצמי מתי כל זה ייגמר. מדובר בכשלון מפואר. אחד מאותם מקרים בהם סך כל המרכיבים המשובחים יוצרים תבשיל משמים.
אחרי ההצגה התקיים בגן ליד 'הבימה' מופע של שלישיית גברים שבין היתר כללה את אורי בנאי ואורי הוכמן. הם שרו משיריו של ניסים אלוני, שאת מרביתם כתב ל'גשש החיוור'. היה מקסים לחזות באורי, בנו של גברי בנאי, מבצע את הטקסטים הקלאסיים של אביו.
כאן פגשנו את יענקעלה רוטבליט, שם טוב לוי, בני תורתי, לימור לבנת, שולמית אלוני, יענקעלה אגמון, גילה אלמגור, נירה גל, יעקוב בן הרצל, יהודית אוריאן, בלה אלמוג, נטלי עטייה, עידית טפרסון, אורי לוי, טלילה בן זכאי ועד רבים וטובים.
| | 
יענקעלה רוטבליט ושם טוב לוי
בני תורתי, בימאי סרטים
גדעון סער ויודית אוריאן
טלי בשן, עתונאית
יגאל שילון
יוסי יזרעאלי וליא קניג
לימורלבנת ואילן רונן
| 
יענקעלה רוטבליט | | 
נטלי עטייה, דוגמנית | | 
נירה גל ויעקב בן הרצל | | 
עידית טפרסון | | 
רזי אמיתי, לשעבר מנכ"ל תיאטרון באר שבע |
נועם מזור - תספורות קיץ 2004 | ![]() | ![]() 24.06.2004 11:00 טרנד- אופנה, סטייל, יופי וכל מיני |
| | | |
נועם מזור - תספורות קיץ 2004כתבה: שוש מיימון
מהמספרה שלו ברמת אביב הירוקה יושב נועם מזור ומתכנן את תספורות הקיץ שנחת עלינו במלוא עוזו.
מזור, שהשתתף בתצוגות בינלאומיות של מעצבי שיער לא שוקט על שמריו. כל עונה הוא יוצא ב'ליין' תספורות חדש שמתאים לאשה החופשייה והעסוקה של שנות אלפיים.
מזור שמאמין בחדשנות, רב גוניות והתאמה אישית ללקוחה – משתדל להתאים את התספורת והמראה לפי האישיות שלך ולא לפי איזה קו אופנה שרירותי.
גם המספרה שלו ברמת אביב שמעוצבת בריהוט הצבוע בצבע מתכתי ומסכי פלזמה יקרים משדרת שילוב בין נינוחות של פעם וקידמה. כשבאים לנועם מזור כדאי להגיע עם מוכנות נפשית ל'סתלבט' מתפנק: מיגוון של מגאזינים מעודכנים, תה צמחים, עיסוי מפנק לקרקפת, פדיקור, מניקור ובניית צפרניים. בקיצור- מקום טוב לאתנחתא מן החיים לאשה המתרוצצת.
| | 
|
פסטיבל שנטיפי בחוף אכזיב, מוסיקה, צבע, ים ואהבה . | ![]() | ![]() 11.06.2004 12:09 תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה |
| | | |
פסטיבל שנטיפי בחוף אכזיב, מוסיקה, צבע, ים ואהבה .כתבה וצלמה: שוש תמר מיימון
שמתם לב שלכל חג יש את הפסטיבל האלטרנטיבי שלו? בראש השנה – פסטיבל 'בראשית', בפסח- 'בומבמלה', בל"ג בעומר- 'סגול' ובשבועות- 'שנטיפי'. בכל אחד מהפסטיבלים האלה מדובר בשלושה ימים של חג, מוסיקה, יצירה ומפגש של תרבויות- ונראה שעם ישראל מגיב אליהם בהתלהבות.
הפעם גם מארגני 'שנטיפי' , שחגג השנה יומולדת שמיני, הבינו שכדאי למקם את ההילולה למרגלות חוף ים אקזוטי. אז גם הפעם כמו בפסטיבל 'סגול', שימש חוף אכזיב בצפון הארץ אכסניה הולמת לאירוע ההמוני בחג השבועות.
שנטיפי זה לא 'בומבמלה' ההמוני עם כל החן הנלווה לכך ולא 'סגול' המעודן. 'שנטיפי' הוא מקום טוב באמצע.
אוירה פסיכודלית של זריקות ססגונית , דוכנים למכביר, טיפולים, סדנאות אלטרנטיביות ומיתחמי מיסטיקה ומעל הכל- מיתחם הבית היהודי- שמארח כמו בכל פסטיבל את הזרמים השונים ביהדות. וכך היה ניתן לפגוש במיתחם אחד את חסידי חב"ד, שיצאו במחולות עם ספר התורה במוצאי החג, את חסידי הרב קרליבך ואת 'אסנט'- המרכז למיסטיקה חסידית מצפת.
וכמו בכל פסטיבל גם כאן גמענו מוסיקת עולם, ושמענו את
'הברירה הטבעית' עם מאיר בנאי, עידן רייכל תיקלט מוסיקת עולם במסיבה לתוך הלילה, מוסיקאים מהודו וישראל פצחו בחגיגה בימתית ומוש בן ארי נתן קטעים מהאלבום שבדרך.
כאמור, שנטיפי הציע עיסוקים למכביר אבל מה שהכי דבר אלי היה כפר התפילה
שבו התקיימו תפילות החג ותיקון שבועות, סדנאות ומעגלי הידברות, בית מדרש ללמידה בחברותא, אוהל הכנסת אורחים, סעודות חג וריקודים עם ספר התורה.
כפר התפילה עם סדרת ההרצאות שלו מעניק לאירוע את הגוון היהודי ונותן לך הרגשה שאתה נמצא בבית שלך.
בקצור, חגיגה של זריחות ושקיעות, ים, מוסיקה, טבע והרבה אהבה.
| | 
|
טיול לצפת- עיר קסומה | ![]() | ![]() 11.06.2004 11:58 טיולים בארץ ובעולם |
| | | |
טיול לצפת- עיר קסומהכתבה וצלמה שוש מיימון
שמחים וטובי לב יצאנו את תל אביב, משאירים מאחורינו לרגע את הצרות הגדולות והקטנות ושמנו פעמינו לגליל. תחנה ראשונה - נחתנו ב'וילה גליליי', מלון חדש על הר כנען ומשקיף לנוף מרהיב. לא שמעתי על המקום קודם כי הוא לגמרי חדש חדיש ומחודש. אפילו סימני הגימורים האחרונים בשיפוץ עוד ניכרים בו.
ל'וילה גליליי' קוראים 'מלון בוטיק' וזה מיד מסגיר שלא מדובר במלון רחב מידות - אלא במהדורה קטנה ומוקפדת יותר. היות ואני נהריינית לשעבר המקום הזכיר לי את הפנסיונים המשפחתיים הקטנים שהיו פזורים בנהריה בשנות ילדותי. גם כאן מה שמאפיין את המקום זה מספר לא גדול של חדרים, אוירה ביתית ומשפחה – אבא, אמא, בן וכלה - שמנהלים את העסק.
מקסים בן אבו מנכ"ל עמותת התיירות של הגליל נתן לנו הרצאה על הפוטנציאל התיירותי העצום הטמון בצפת, ואכן מיד אחר כך כששוטטנו בסמטאות צפת, נתפסתי מיד באווירה המיסטית הקסומה האופפת את העיר, באויר ההרים הצלול, בהוד קדומים ובהסטוריה העתיקה והמדהימה של צפת.
בזמן הקצוב שעמד לרשותנו למדנו שצפת בת אלפים שנה והיא גם בירת הגליל, ושלאורך התקופות התקיים בה ישוב יהודי שבדרך כלל היווה גם מרכז רוחני. בכלל, בגלל האיכויות המיסטיות שלה, עד היום צפת היא אבן שואבת למחפשי דרך, חוזרים בתשובה ולכל מי שהחבור שלו אל האמונה 'נקי' ו'אמיתי' יותר.
נחשפנו גם אל קריית האמנים, רובע שתסס בשנות השישים מעשייה אמנותית וחברתית, משך אליו תיירים ושוחרי אמנות רבים והפריח את העיר. בשנות השמונים כשצפת איבדה את מעמדה כמרכז תיירות גם האמנים פרחו והלכו להם. מה שנשאר מאז זה הגלריות של ציירים גדולים כמו קסטל ופרנל פרנקל- תזכורת לזמנים מפוארים יותר.
גם עכשיו אחרי ההרצאה שקבלנו שם לא ברור לי מדוע צפת כבר לא מהווה מרכז אמנותי ולמה העירייה לא מעודדת אמנים לבוא ולגור בבתי האבן המדהימים שם ובכך להעשיר את המקום ויזואלית ותרבותית. אבל כמו תמיד גם כאן, צריך ראש עיר עם שאר רוח וחזון שיקלוט למה חשוב לחדש את קריית האמנים ולהשיב עטרה ליושנה. סך הכל, גם האמנים וגם העיר יוצאים מורווחים מהעיסקה הזאת.
לאורך הסיור אי אפשר היה להימנע מהאווירה היהודית שהמקום משרה עליך, ואכן באופן הכי טבעי המשכנו אל בית הכנסת של האר"י הקדוש שחי בצפת במאה ה-16 וכתב את ספר הזוהר בשפה שאפשר להבין. ארון הקודש בבית הכנסת עשוי כולו עבודת יד והוא נוצר לפני 150 שנה. מלאכת מחשבת של פיתוחים ועיטורים ועבודת עץ יפהפייה.
הספקנו גם לבקר ב'אסנט'- המרכז למיסטיקה יהודית בגליל.
במקום היפה בפשטותו נחשפנו אל המיסטיקה של החסידות, למדנו על סדנאות למודעות עצמית המתקיימות במקום וגם קבלנו פרשנות, ישר מן המקורות, לגבי מהות השם הפרטי שלנו. בקור מאלף ומרתק שהשאיר טעם של עוד.
עייפים אך מוקסמים נחתנו ב'וילה גליליי' ושם אחרי מסג' רקמות עמוק, על רקע ארוחת הערב הטעימה, מעשי ידי השף, קבלנו הרצאה קצרה על המקום ותולדותיו:
בני ורחל סיוון חיו חיים שלווים ומטופחים בהרצליה . כשיצאו לפנסיה מוקדמת החליטו שזה הזמן לעשות שינוי מהותי בחיים. רחל נזכרה בבתי המלון המשפחתיים והציוריים הפזורים לאורכה ורוחבה של צרפת מולדתה, ושבעצם היתה רוצה מקום כזה גם בארץ.
חלמו ועשו. הם קנו את מלון 'עדן ' שמרומי הר כנען והעבירו אותן שיפוץ יסודי מן המסד עד הטפחות. היום המלון כולל 21 חדרים ביניהם 4 פנטהאוזים מפוארים שיש בהם גם ג'אקוזי ומרפסת שממנה נשקף נוף מהמם של הגליל, מרחב צפת, רכס מירון, רמת הגולן והכנרת. החדרים מעוצבים ברהיטי עץ ומשרים אווירה חמימה ואינטימית.
אחרי ארוחת הערב שקענו בספות הרכות והעמוקות בלובי והרגשנו כמו בבית.
למחרת אחרי ארוחת בוקר דשנה ב'וילה לגיליי' שמנו פעמינו אל ראש פינה. ראש פינה אמנם משרה אוירה שונה מצפת, אבל גם היא קסומה ויפהפייה. כאן צפינו בחיזיון אור קולי על מתיישביה הראשונים של ראש פינה, טיילנו בסמטאות קסומות ונחשפנו לכמה צימרים מעניינים כמו 'וילה תהילה'.
היה קשה לנחות חזרה בתל אביב אחרי התחושות המענגות והממכרות של צפת וראש פינה. מה שכן, חזרנו משם עם טעם של עוד.
| | 
סימטה בצפת
צפת סראייה
וילה תהילה
אמן צפתי
אתר השחזור בראש פנה
בני ורחל סיוון
| 
וילה גליליי אוירה ביתית | | 
וילה גליליי מלון בוטיק | | 
וילה גליליי-פנים אוירה ביתית | | 
וילה גליליי-פנים אוירה ביתית |
עיר הנפט- הבהלה לזהב | ![]() | ![]() 31.05.2004 23:21 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
עיר הנפט- הבהלה לזהב כתבה וצלמה- שוש מיימון
חוץ מהשם ה'לא סקסי' שיש להצגה - 'עיר הנפט', הפקה משותפת של 'הקאמרי' ו'תיאטרון חיפה', היא הצגה מטלטלת ומרגשת. הילל מיטלפונקט שכתב וביים את המחזה, ממשיך כאן את סאגת 'יום כיפור' שהוא התחיל ב'גורודיש' ו'איסמעיליה'.
גם כאן הוא חוזר לשנים בין מלחמת ששת הימים ויום הכיפור כשהרגשנו אימפריה, חזקים ומנצחים, והתחלנו לראות כסף ופיתחנו יהירות וחמדנות וכל מיני חולות רעות נוספות.
באמצעות 'אבו רודס'- שמסתבר שהיתה מקור לא אכזב להפקת נפט- הידוע גם כ'הזהב השחור', מספר מיטלפונקט את תהליך הבהמותה של החברה הישראלית. בעיניו - אבו רודס, שהיתה אבן שואבת לכל מי שחלם על התעשרות קלה ומהירה, היא נקודת המפנה. נקודת השבר שבה אנשים שחררו קפיצים נפשיים פנימיים ופתחו בחגיגה של חמדנות וניוון מתמשך. אבו רודס כמשל, ומלחמת יום הכיפורים - תוצאה בלתי נמנעת של ההילולה הגדולה.
לאט לאט ובהתמדה כובש לו מיטלפונקט מקום של כבוד בצמרת המחזאות הישראלית. מ'שרגא הקטן', 'הבית ברחוב נחמני', 'הקוף', 'גורודיש', 'מדריך למטייל בורשה' 'איסמעיליה' ועכשיו 'עיר הנפט' הוא התפתח כמחזאי ויוצר שיש לו תפיסת עולם מגובשת ואמירה חברתית נוקבת.
מה שיפה אצלו - שגם הדיאלוגים והאמירות הקשות ביותר מהולים בצחוק, בקריצה. אתה לא מפסיק לצחוק ולגחך ב'עיר הנפט', (וגם ב'וורשה' וב'איסמעיליה'), אבל מבעד לצחוק מסתתרים אמת מרה ומציאות כואבת.
לאורך כל ההצגה ראיתי באילו אמצעים מיטלפונקט עובד עלי ונהניתי מכל רגע. הוא לקח את הסרט 'קפה בגדד', שגם מדבר על מקום זרוק והזוי באמצע שום מקום במדבריות של אריזונה, גבורים שנפלטו מכל מיני מערכות ב'עולם הנורמלי', וערבב אותו עם 'אמא קוראז' של ברכט. גם פה יש אמא קשה ושורדת סידרתית (תיקי דיין הנפלאה) שעושה את כל הקונצים וכל המניפולציות האפשריות כדי להתקיים.
התמהיל הזה- של איטה, נצולת שואה, אשה קשת יום וסוחרת ממולחת, עם גלריית הטיפוסים שפוקדת את פונדק הדרכים שלה : מדלן הסרסורית עם רטיית משה דיין ושתי הזונות שלה (רוזינה קמבוס הנהדרת ויעל הדר ומרינה שויף החמודות להפליא), בן חמו ובן בסט (אלברט אילוז ורוברטו פולק) היזמים החמדנים, רובק הרס"ר טוב הלב (יוסף כרמון שהוא טוב תמיד), קובו ה'רואה בקלפים' והבת יודית (מיכה סלקטר ואולה שצ'ור המצויינים), יואב בר לב הרופא הטראגי וארבעת החיילים מצוות ההווי שגם נקלעו לפנסיון של איטה ושרים לנו משירי הנצחון של ששת הימים, שהיום במרחק של זמן, נראים לנו כה נאיבים, מתקתקים, מטומטמים ומשוחצים – יוצר מלודרמה מטלטלת שבסופה את מוצאת עצמך מזילה דמעה- ואת לא יודעת אם זה על איטה, על בתה, או על נעורינו שחלפו והתמימות האבודה.
בקיצור- ספור טוב. דיאלוגים קולחים. שחקנים מצוינים. ותיקי דיין שסוחבת את ההצגה על הכתפיים עושה תפקיד גדול. לרוץ לראות.
| | 
אהוד ברק
אהוד ונילי
אודטה
הלל מיטלפונקט ואהוד ברק
| 
יהודית אוריאן, עתונאית | | 
יואל אסתרון, עורך | | 
נורית גפן, אמא של אביב | | 
רודיקה אלקלעי, סוכנת שחקנים |
מה שיותר סגול יותר עמוק | ![]() | ![]() 21.05.2004 17:34 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
מה שיותר סגול יותר עמוקכתבה וצלמה: שוש מיימון
יותר ויותר הופך 'סגול', פסטיבל שהגתה ויזמה לילך אברג'ל, צעירה נמרצת ואסרטיבית לפסטיבל האמיתי של החבר'ה שוחרי השאנטי. פירוש רש"י: נכון ש'בומבמלה' הפך השנה לפסטיבל כמעט לאומי ופקדו אותו כ- 40,000 איש ! אמנם כבודו של 'בומבמלה' ההמוני במקומו מונח אבל החן של פסטיבל סגול הוא בהיותו התשובה ההפוכה. הפקה קטנה, צנועה, מוקפדת ומליאת חן, שמתקיימת כבר פעם שביעית נדמה לי. זו הפעם השנייה שה'הפנינג' הקסום הזה מתרחש בכפר הנופש אכזיב על חוף ים מרהיב וכרי דשא נרחבים שהותיר מאחוריו מועדון הים התיכון הצרפתי הנטוש.
לפי כמות האנשים שפקדה את המקום (כ-4000) נראה שאכזיב הולכת להפוך לבית הקבוע של פסטיבל סגול. הרעיון המנחה של אברג'ל: שלל סוגי מדיטציות, סדנאות חווייתיות, התבוננות פנימית ומגוון טעימות בתחום העידן החדש- מאפשר לכל הסקרנים למיניהם ולכל מי שחשקה נפשו בחוויה אלטרנטיבית אמיתית לבוא ולהתבודד וגם לכייף ב'סגול'.
מאוד אהבתי את פעילויות המדיטציה על החוף שהתקיימו על רקע שקיעות וזריחות מגניבות, את אוהל הנשים שלימד אותנו להתחבר לכוח הנשי שלנו ולפנימיותינו, את אוהל העזרה הראשונה האלטרנטיבי, את מיגוון הסדנאות שלימדו אותך איך להתחבר אל עצמך ולמגנט אליך את כל הדברים הטובים שיש לחיים להציע. אהבתי את האוהלים שבהם אפשר היה להסתלבט על צ'אי הודי ואוכל צמחוני מעולה, את הבמה המרכזית שם נוגנה מוסיקת עולם מענגת לכל אורך היום. והכי אהבתי את 'הבית החדש' של הרב גפני שמעניק פרשנות מרתקת וגישה חדשה ליהדות ואת קבלת השבת מרוממת הנפש שהתקיימה שם.
בקיצור- אם אתה רוצה לתפוס קצת שלווה, לנוח מהקצב הקשוח של העיר, ללמוד כמה דברים על עצמך ולהתענג לחופו של ים קסום- פסטיבל סגול הוא תשובה אלטרנטיבית תרתי משמע.
| | 
שקיעה ב'סגול'
רוקדים בסגול
באבא הודי
| 
מתחבקים ב'סגול' | | 
פרשת השבוע עם אברהם לידר | | 
חוגגת בסגול |
ארטון- תשוקה אסורה | ![]() | ![]() 21.05.2004 17:27 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
ארטון- תשוקה אסורהכתבה וצלמה: שוש מיימון
אל 'ארטון' הלכתי עם ציפיות גבוהות. ידעתי שמדובר במחזה ראשון של מחזאי אלמוני, אהרון עזרא, שלמד תיאטרון ועובד כספרן ושהמחזה מדבר על תשוקה אסורה בין אח לאחות. ידעתי גם שעזרא הגיש את המחזה לפני שבע שנים לפסטיבל התיאטרון בעכו ורוני ניניו, שהיה אז מנהל הפסטיבל, נדלק על הנושא והסגנון ויחד עם עזרא ליטש את כתב היד והגיש אותו לתיאטרון הלאומי 'הבימה'.
אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד) ולמרות שמדובר במערכת יחסים חולנית ובמשפחה חולה במיוחד נראה לי שהספור עדיין בוסר, אין בו עלילה מנומקת ומניעי הגבורים לא ברורים. בכלל, למרות השפה השירית פיוטית של המחזה (שהיא בהחלט מיוחדת) רוב הזמן היה לי קשה לעקוב אחר המתרחש על הבמה - גם בגלל הנושא: גילוי העריות בין האח לאחות וגם בגלל האווירה החולנית השוררת במשפחה.
למרות המשחק החזק של כולם, בעיקר של גילה אלמגור ואהרון אלמוג, יצאתי מן ההצגה בתחושת מועקה, קבס ורצון להקיא. נכון שזה מה שהמחזאי רצה להשיג אבל חוץ מהרגשות הקשים הללו יצאתי בהרגשה שמדובר בשרטוט ראשון לעלילה לא מפותחת ולא מפוענחת.
על 'ארטון' אפשר לומר שסך כל המרכיבים טוב יותר מהמחזה עצמו - הבימוי של רוני ניניו , התפאורה והקונצרט שנתנו חמשת השחקנים הרימו אותה בכמה דרגות. כך או כך מגיעה ליענקעלה אגמון טפיחה על השכם שהחליט ללכת על נושא טעון כל כך ועל מחזאי לא ידוע.
| | 
גילה אמגור ורוני ניניו בימאי המחזה
אהרן אלמוג
איה עזריאלנט ואפי ארזי
אלכס אנסקי ולולה מ'צוותא
גדעון סאמט
דורון נשר
דינה דורון ובעלה אילן אלדד
יענקעלה אגמון ואהרון עזרא המחזאי
| 
סביון ליברכט, סופרת | | 
עמליה ארבל | | 
עמנואל בר קדמא |
'מכיוון היער' – פרמיירה עצובה ! | ![]() | ![]() 30.04.2004 18:14 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
'מכיוון היער' – פרמיירה עצובה ! כתבה וצילמה: שוש מיימון
במוצאי יום השואה התקיימה בקולנוע 'לב' הצגת בכורה ל'מכיוון היער', סרטם הדוקומנטרי של לימור פנחסוב וירון כפתורי. האמת לא כל כך ידעתי למה אני הולכת ואולי לכן 'השוק' שלי היה גדול פי כמה וכמה.
ידעתי שמדובר ב'סרט על השואה' אבל לא תיארתי לעצמי שזה מה שמצפה לי. הסרט פותח בשגרת יומיום של עיירה שלווה ויפה, עתירת עצים וצמחיה, הכל שקט ופסטוראלי ואנשים שבסך הכל טוב להם עם עצמם.
לאט לאט מתחוור לך, שכאן בפונאר (זה שם הכפר) ביער הסמוך טבחו הליטאים יחד עם הנאצים 100 אלף איש, מתוכם 70 אלף יהודים. כל זה נעשה על רקע שגרת הכפר השקטה, כשהאנשים יצאו למרעה, ועבדו בשדות.
לימור פנחסוב וירון כפתורי, יוצרי הסרט, מראיינים את תושבי הכפר, שהיום הם אנשים די קשישים, מעמתים אותם עם עברם ושומעים מהם מה קרה שם בשנים השחורות ההן.
מתוך עדויות הכפריים את מתחילה לקלוט איך זה קורה שמאה אלף איש נטבחים לידך ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף. או כמו שאומרת שם אחת הכפריות: "היהודים לא התקוממו אז למה שאנחנו נעשה משהו?"
מסתבר שהסרט המצוין והמדהים הזה מבוסס על יומן של קאזימראס סאקוביץ, עיתונאי פולני, שחי בפונאר ותיעד את השנים ששימשה גיא הריגה.
סאקוביץ שקלט שמשהו לא תקין מתרחש מעבר לחלונו, החל לרשום את מה שראה ושמע. כשנגמר לו הנייר כתב על כל מה שהיה לידו- לוח שנה ישן, פיסות נייר זעירות. את דפי היומן הוא החביא בתוך בקבוקי לימונדה ריקים, סגר אותם בפקק וקבר אותם באדמת גינתו. בסך הכל תיעד 835 ימים של רצח עם.
סאקוביץ לא מתמקד דווקא ברצח היהודים. הוא מאשים את תושבי הכפר הפולנים והליטאים בכך ששיתפו פעולה עם הנאצים. סאקוביץ מתאר מה עובר על תושבי כפר חקלאי שקט, כאשר בחצר האחורית שלהם נפתח מפעל ליצור המוני של רצח. איך לאט לאט הכפריים מפיקים תועלת מהמפעל הזה על ידי מסחר בבגדי הנרצחים, שמירה על גדרות הבסיס או בישול במטבח של הרוצחים. בקיצור, עסק משתלם למדי.
ואם את לרגע מתקוממת איך דבר כזה יכול לקרות בכלל, מופיעה פולניה כפרייה על המסך ואומרת: "ככה זה העולם. אנשים הם אדישים. וכל עוד זה לא נוגע להם אז למה שזה יטריד אותם?" ופולניה אחרת תוהה-שואלת: "שמעתי שאצלכם בישראל אי אפשר לקבל אזרחות, אבל אם הבן שלך נהרג את הופכת לישראלית."
כפתורי ופנחסוב הביאו לפונאר גם כמה יהודים שנצלו באורח נס, ושם ליד בורות המוות הם ספרו את הספור האישי שלהם. הקולאז' הנרקם מספורם של המקומיים, הניצולים היהודיים והיומן של סאקוביץ יוצר חוויה עזה ומטלטלת שהרבה זמן אחרי שהסרט נגמר את מוצאת עצמך חושבת עליו ומוטרדת ממנו.
אגב, יוצרי הסרט, בני הזוג לימור פנחסוב וירון כפתורי, החליטו באופן לא שגרתי, להוציא את הסרט לבתי הקולנוע ברחבי הארץ, כדי שהסיפור החשוב הזה יגיע לכמה שיותר אנשים.
למרות העובדה שמדובר בנושא כאוב וטעון, לפרמיירה החגיגית, הגיעו מוזמנים רבים, שרובם הגדול מורגל באירועים מסוג אחר. בין המוזמנים, ענת עצמון שהגיעה עם אמה, רובי פורת שובל שהגיעה עם אחותה, גלית גוטמן הגיעה בלי בעלה זיו קורן שנסע ליפן להציג תערוכת צילומים,
גל גדות מלכת היופי הטרייה, המתכוננת בימים אלה לנסיעתה לתחרות "מיס יוניברס" שתתקיים ביוני באקוודור, יובל כספין, דנה הרמן, השחקנית שרה פון שוורצה, דב גילהר ורבים נוספים. בתום ההקרנה נראו רבים מהם עם עיניים דומעות...
סרט חובה!!!!
| | 
פרמיירה מכיוון היער
ענת עצמון
גל גדות וגלית
|
|
אדון V – מסע בעקבות מרדכי ואנונו | ![]() | ![]() 30.04.2004 18:04 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
אדון V – מסע בעקבות מרדכי ואנונוכתבה וצלמה- שוש מיימון
היה מעניין לראות את 'אדון v ', הצגת יחיד בביצוע יונתן צ'רצ'י, בתיאטרון היהודי-ערבי ביפו בדיוק למחרת שחרורו של מרדכי ואנונו מהכלא. מה גם שיונתן צ'רצ'י בישר לאומה בתוכנית 'מהיום למחר', בראיון עם דוד ויצטום , ש"זוהי ההצגה האחרונה. עכשיו כשהוא השתחרר אין לי מה להגיד יותר".
אז על רקע האמירה הזאת, וגם על הרקע הסיכוי שאולי ואנונו יבוא לראות את עצמו במונודרמה שיגאל עזרתי כתב וביים, אצתי-רצתי לתיאטרון היהודי –ערבי ביפו.
ואנונו אמנם לא היה שם, אבל האולם היפהפה ביפו היה גדוש ויונתן צ'רצ'י היה מרתק בדמות מרדכי ואנונו, 'מרגל האטום'. יגאל עזרתי ויונתן צ'רצ'י, הלכו על הדמות של ואנונו מהאספקט הפסיכולוגי- כלומר, יש כאן נסיון להבין מה הביא אותו לעשות את מה שעשה. איזה שבר בילדות יצר את הכעס ותחושות הניכור שהפעילו אותו עד כדי כך שגם קם והתנצר (ואנונו הילד למד בישיבה ואביו האומלל, שחטף שבץ מוחי בעקבות התנצרותו, ייעד אותו להיות רב) .
יגאל עזרתי יצר קולאז' של אסוציאציות ומצבים כשיונתן צ'רצ'י נע בין זכרונות ילדות, הקשר עם אבא, העבודה בכור, החוג לפילוסופיה באוניברסיטה, ההתלבטויות האידיאולוגיות ועד להחלטה הגורלית ששינתה את חייו. אהבתי שהמחזה לא נוקט עמדה. הוא רק מביא לך את הרקע, את הקרקע שבה צמח ואנונו.
אחרי המונודרמה העשוייה כאמור להפליא (בכלל זו היתה חוייה תיאטרונית חזקה ), התקיים דיון בשיתוף נציגי 'הקשת הדמוקרטית המזרחית' אם ואנונו עשה את מה שעשה בגלל שהוא 'מזרחי'. כלומר, האם תחושות הזעם והקיפוח הם שהפעילו אותו. היה משעשע לצפות בקריאות הזעם והמחאה שהתעוררו בקהל על ש"יגאל עזרתי ונציגי 'הקשת' העלו בכלל את הרעיון הנואל הזה."
בכל מקרה, היה ערב מרתק, שבסופו- הודיע יגאל עזרתי שעקב דרישת הקהל ההצגה ממשיכה לרוץ. אז לרוץ לראות. מומלץ ביותר!
יונתן צ'רצ'י בתפקיד מרדכי ואנונו
| | 
יונתן צ'רצ'י
|
|
יעקובי ולידנטל | ![]() | ![]() 30.04.2004 13:05 דופק תל אביבי: אירועים, פתיחות, פרמיירות |
| | | |
יעקובי ולידנטלכתבה וצילמה: שוש מיימון
בפעם הראשונה ראיתי את 'יעקובי ולידנטל' לפני שלושים שנה. חנוך לוין היה אז מחזאי צעיר ומבטיח, וכשההצגה הועלתה ב'צוותא' היה ברור שכשרון ענק נולד.
לוין גם ביים את המחזה, ויעקוב כרמון, אלברט כוהן וזהרירה חריפאי, שבהמשך הפכו לשחקנים המובילים שלו, שיחקו את השלישייה –שני גברים ואשה שלא סובלים זה את זה אבל לא יכולים זה בלי זה.
אפשר לומר שב'יעקובי ולידנטל' לוין יצר את השילוש הקדוש- את הדמויות הגרוטסקיות עם יחסי הניצול וההשפלה ביניהן שהמשיכו להעסיק אותו לאורך מחזותיו הבאים.
איתמר יעקובי שמחליט שהגיע הזמן שלו לחיות ולכן מנתק את קשריו עם דוד לידנטל. הוא פוגש ברחוב ברות שחש והוא נמשך לישבנה-ביג תוחס. שחש מציגה עצמה כפסנתרנית ומסכימה לשבת איתו בבית קפה.
לידנטל שלא יודע מה לעשות עם עצמו רודף אחריהם והם בורחים ממנו. כשהם מתחתנים סופסופ, אחרי הרבה תרגילים ותמרונים של 'ביג תוחס' יעקובי מביא עצמו כשי כלולות לזוג המאושר.
המערכה השנייה כוללת את התפכחות השלישייה מה"עיסקה" שנקלעו אליה ואיך הם שוב חוזרים לנקודת ההתחלה: חייהם המשמימים וחסרי המוצא.
בהפקה הנוכחית, שוב בתיאטרון 'הקאמרי', יעקוב כרמון ביים את המחזה, לצלילי אותה מוסיקה נפלאה של אלכס כגן ואותו מישה בלכרוביץ מאז גם היום מנגן על הפסנתר. רמי ברוך, דרור קרן ותיקי דיין נהדרים. מגוחכים ועצובים ומעוררי רחמים ודוחים בו בזמן.
הצגה טובה מאוד. כדאי מאוד לראות.
בפרמיירה החגיגית שהתקיימה תביאטרון החגיגי פגשנו את יעקוב כרמון, זהרירה חריפאי אלברט כוהן- השחקנים מההפקה הראשונה, אלכס כגן ומישה בלכרוביץ, אורי לוי, אורי ודורית ליפשיץ, יעל דן והלל מיטלפונקט, גבי עמרני, ג'יטה מונטה ודובלה גליקמן, דורית זילברמן, האחיות: עדית נעמן וחנה רוט, יהודה פוקס, יוסי פרוסט, מנשה נוי, מנחם פרי, נועם ועדי סמל, מירי ואמנון זכרוני, עומרי ניצן , רון חולדאי, רמי ברוך, עופרה ויינגרטן, תיקי דיין, שייקה לוי אמנון לוי, עומרי ניצן ועוד רבים.
אלייקים ירון, מבקר תיאטרון | |
אלכס כגן, מוסיקאי |
| 
ג'יטה מונטה |
| 
דובלה גליקמן | |
דורית זילברמן , סופרת | |
דורית ליפשיץ, אשתו של אורי |
| 
האחיות עדית נעמן, עתונאית וחנה רוט, שחקנית |
| 
יהודה פוקס. שחקן | |
יוסי פרוסט | |
יעקב כרמון. שחקן |
| 
יעקעלה יעקובסון, שחקן |
| 
יצחק חזקיה. שחקן | |
מירי זכרוני, יחצנית | |
מנחם פרי, מבקר ספרות |
| 
מנשה נוי |
| 
עדי סמל | |
עומרי ניצן | |
רמי ברוך ועופרה ויינגרטן |
| 
רמי ברוך שחקן |
| | 
אורי לוי, מנכל תיאטרון גשר
שייקה לוי
לובה אליאב
רון חולדאי
אמנון לוי
גבי עמרני
אורי ליפשיץ, צייר
אלברט כוהן, שחקן
|
|
כחול ולבן כחול ולבן זה צבע שלי | ![]() | ![]() 30.04.2004 12:09 טעימות וכיופים - מה חדש, איך לעשות מה, איפה ומתי |
| | | |
כחול ולבן כחול ולבן זה צבע שלי
כתבה: שוש מיימון
חברות תכשיטים, אופנה, רהיטים וכלי הבית נערכים בצבעי כחול לבן במיוחד לחג העצמאות
סיכת קצונה בזהב לבן ויהלומים
התכשיטן עודד קאשי מכיכר המדינה, דור שלישי לתכשיטנים בארץ, עיצב במיוחד לרגל יום העצמאות זוג טבעות כחול לבן נוצץ ומרהיב
ביופיו. סט הטבעות כולל טבעות זהב לבן (18 קארט) משובצות ביהלומים לבנים שעוטרו באבני ספיר כחולים.
לבקשת הורים הרוצים להפתיע את ביתם הקצינה עיצב עודד את סיכת הקצונה היקרה ביותר שנראתה אי פעם בישראל עשויה כולה זהב לבן ומשובצת ביהלומים.
ערכת בר ביקיו בכחול לבן
חברת "TUPPERWARE" אחת היצרניות הגדולות בעולם לכלי פלסטיק למטבח מציגה ערכת ברביקיו בצבעי כחול לבן הכוללת סדרת סכינים בעלי להב חד במיוחד העשוי פלדת אל חלד קשיחה בליטוש ידני .
הערכה מכילה: סכין שף – לחיתוך מדוייק של מזון ופריסה דקה. סכין לחם –לפריסה ישרה וקלה של לחמים שונים. סכין ירקות– לחיתוך פירות וירקות בעלי קליפה דקה. סכין לכל- לשימוש יומיומי ופריסת פירות וירקות קשים . סכין קילוף- לדיוק ושליטה נוחה בזמן קילוף , הוצאת הליבה או הגלעין .
כמו כן מצורף מעמד סכינים- מעץ מלא יציב ונוח לשימוש השומר על להבי ששת הסכינים וקרש חיתוך בצבע לבן , בעל שתי ידיות רחבות ופינות מעוגלות וניתן לחתוך על שני צדדיו.
ספת והדום מעוצבים בכחול לבן
בית האופנה לרהיטים "מאיירס" מהרצליה פיתוח, בעיצובו של המעצב תומר מאייר משיק במיוחד ליום העצמאות ספת מטאור והדום מעוצבים בצבעי כחול לבן.
הספה מתאפיינת במראה אופנתי ועכשווי והיא מותאמת לישיבה של עד 5 אנשים. היא עשוייה בד כחול מבריק, לצד רגליות ניקל מלבניות ומקושטת בכריות עור בלבן מטאלי.
ההדום המעוצב יכול לשמש גם כספסל, המתאים לעיצוב כל בית או משרד ומוסיף מראה מיוחד. צבעו כחול מטאלי בשילוב פרווה ועור. ניתן להשתמש בו גם כשולחן או כפריט משלים. אגב, את הספה וההדום ניתן לעצב לפי הזמנה גם בגדלים וגוונים שונים.
טבעות ליום העצמאות
גלריית התכשיטים "פורטופינו" מנמל תל אביב, המתמחה בייבוא אישי של תכשיטי יהלומים מעוצבים ובלעדיים בארץ, מציגה במיוחד ליום העצמאות שתי טבעות עשויות עבודת יד בגווני כחול לבן .
טבעת דגם "טוליפ" – בעיצובו של מעצב הודי בעל חנות יוקרתית בדובאיי., הטבעת משובצת ביהלומים ואבני ספיר..
טבעת דגם "גלים כחול לבן" - הטבעת משובצת ביהלומים ואבני ספיר בעיצובו של מעצב איטלקי.
רהיטים וחפצי חן מיוחדים להשכרה לאירועי יום העצמאות !
"דרך המשי" – מרכז לעיצוב הבית והגן ברשפון המתמחה בייבוא ריהוט וחפצי חן מרחבי תבל בעיקר מהמזרח הרחוק ומאירופה ייבאה במיוחד עבור לקוחותיה רהיטים וחפצי חן לבית או לגינה לצורך אירועי החג . ב 'דרך המשי' גם מתמחים בפירוק דלתות, חלונות, תקרות, משקופים ושערים מטירות , ארמונות , בתים וכפרים עתיקים .
הקולקציה דיובאה כוללת:נדנדות עץ מגולפות מהודו, ספסל עץ טיק מהודו המתאים לבית ולגן, שולחנות אוכל לבית או לגן וכיסאות אבירים מרופדים או מגולפים.
קולקציה חדשה בסגנון "כחול לבן"
רשת האופנה RAMI-LEE, המתמחה באופנת הריון ,חושפת ליום ההולדת של המדינה- קולקציה נועזת , צעירה ודינמית בצבעי "כחול לבן",בסימן אורבני ובנגיעות ברוח שנות ה- 50 וה- 60 .
הקולקציה בגוונים של טורקיז , כחול, ג'ינסים מגוונים והרבה לבן טהור,.בגזרות מקצועיות ומחמיאות המדגישות את ההיריון. ביניהן קולר וסטרפלס , מיני קצרצר , חולצות א- סימטריות, מכנסי 7/8 , מגוון שמלות קלילות ועוד.
בתמונה חולצת תחרה לבנה בעלת מראה אלגנטי ,עם חצאית ג'ינס קצרצרה – לבעלות התעוזה....
בתמונה גופיה לבנה עם צווארון מבד וואל מקומט , וג'ינס כחול משופשף 7/8 בחיתוכים עדינים , במראה אוורירי וקליל לימות הקיץ החמים.
כל צוק מנרה דגלים דגלים...
כניסה חינם למי שנולד עם המדינה
לקראת חגיגות יום העצמאות למדינת ישראל שיתקיימו בתאריך 27/4/04 יוצאת הנהלת אתר צוק מנרה במבצע חגיגי למבקרי האתר – כל מי שנולד בתאריך הזהה להולדת המדינה יוכל ליהנות מעליה חופשית ברכבל חינם (יש להציג תעודת זהות).
בנוסף יפעיל האתר אטרקציות מיוחדות לכל אורחי האתר מבוגרים וילדים כמו: סיור מזמר עם מדריך מזמר ומספר שינעים בשירי ארץ ישראל ודי-ג'יי שינעים עם שירים והפעלות, כמו כן, באתר קיים משטח ענק שנועד לשמש כאזור לפיקניקים ומנגלים, כל הפעילויות האלו בנוסף לפעילויות הקבועות שמציע האתר.
| | 
| 
סט טבעת עגיל כחול לבן.jpg | | 
ספה כחולה עצמאות |
שתי פרמיירות 'בהבימה' - 'פרפרים הם חופשיים' ו'חתול רחוב' |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
