11.10.08     אור ליום ראשון י''ג בתשרי תשס''ט

אדיר מילר

מירי בוהדנה

חני נחמיאס

יעל בר זוהר

אורנה דץ

צביקה הדר

סופי צדקה

עינת ארליך

אורלי ווינרמן

סנדי בר

יואב שווייד

דודו טופז

רבקה מיכאלי

אורנה בנאי

שלמה ארצי

דן שילון
איור: שלמה כהן

ספי ריבלין

מתי כספי

ריטה
פסטורל קלטורל.....
6.02.2007   23:33    טיולים בארץ ובעולם

פסטורל קלטורל.....
מאת: רחלי אדם

מה יותר מהנה ומספק להיות בסוף שבוע הכולל גם מנוחה ומרגוע משגרת החיים הלוחצת ובנוסף מעניק עושר לנשמה... מלון 'פסטורל' בכפר בלום מצא את הנוסחה המדייקת. הן בשל מיקומו הגיאוגרפי המיוחד, הנוף הירוק הנוסך רוגע ושלווה כשמרחוק נצפה הר החרמון המושלג והן בשל סופי השבוע התרבותיים שהוא מנפק.

איך שנכנסים ללובי חשים במסורת האירוח של המקום שמציע גם ספא מפנק עם מיני מסאז'ים מרגיעים. מלון 'פסטורל' הוא שילוב של מלון ברמה איכותית גבוהה (חדרים גדולים ומרווחים, ארוחות גורמה שהשף אילן שליידר אחראי להן) שמאפשר לאורחיו גם להעשיר את רוחם. בכל סוף שבוע מתקיימים בו אירועים עשירים בתכנים תרבותיים, כמו סוף שבוע שכולו מוקדש לצ'יקובסקי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, סוף שבוע המוקדש ל"וואלנטיין דיי" עם האופרה הישראלית או סוף שבוע המוקדש לספר התנ"ך; "צלילים לספר הספרים" - מסע מוסיקלי לאורך התנ"ך.
.
אני זכיתי לשהות בסוף שבוע הספרותי רוחני ששילב שיח עם סופרים ויוצרים,שכלל מוסיקה, טבע, סדנת כתיבה וטיולים ברחבי הגליל.
את סדנת הכתיבה העביר הסופר-משורר-מחזאי אילן שיינפלד. עשינו תרגילי כתיבה ועבדנו על זיכרונות, רגשות, דמיון, חלומות וחושים. הסופר סמי מיכאל סיפר על ספריו, רון לשם הרצה על הספר שכתב על מלחמת לבנון ולקינוח יוכי ברנדיס סיפרה כיצד מאין ואיך היא שואבת את רעיונותיה הספרותיים.
ואם לא בא לכם ללמוד אלא חשקה נפשכם בטיולים בטבע יש סיורים מאורגנים לאתרי הטבע הקסומים בסביבה.
ביום שישי בערב התענגנו על ערב נוסטלגי של מוסיקה וסיפורי ראשית ימי שירת הירדן והכנרת ומקורות שירתה ולחניה עם המלחין אליהו הכהן, שהוא אנציקלופדיה מהלכת. הכוהן גם סיפר בין היתר את תהליך התהוותם של השירים "היו לילות" ו"אולי", והזמרת אורה זיטנר ליוותה אותו בפסנתר כשאנו מצטרפים לשירתה.
עזבתי את המקום מלאה בהשראה ותוכן ובכוחות מחודשים להתחיל שבוע חדש....



  


המלון


המלון

נהג ציירת - קונצרט לשניים
3.01.2007   19:42    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

נהג ציירת - קונצרט לשניים
מאת: שוש מיימון

תיאטרון בית לסין
כתב וביים: הילל מיטלפונקט

שחקנים: מרים זוהר, יורם חטב


'נהג, ציירת' הוא חלום של כל שחקן ושחקנית. רק שני אנשים על הבמה, גבר ואשה, שמשפריצים מונולוגים ודיאלוגים נוקבים ורוטטים. בתחילה הם שוטמים זה את זו, אבל לאט לאט הם נפתחים ומכירים במגבלות ובמעלות זולתם. היא - גברת מסוגננת ומלוטשת, אמנית שמפיצה 'שיק' וניחוח בינלאומי. הוא - נהג משאית, אדם פשוט, עילג, נראה כמו 'בוק', לא מתוחכם ולא מתחכם, גדל גוף, ארצי, נטול יומרות. שני עולמות קוטביים שלומדים לחיות ביחד, לאהוב ולהעריך אחד את השני, לקבל זה את זו. להזדקק ולהישען זה על זו.
כשצפיתי בהצגה ובמערכת היחסים המתפתחת בין הציירת והנהג נזכרתי בסרט 'הנהג של מיס דייזי' (ג'סיקה קנדי ומורגן פרימן) . גם שם מתפתחת מערכת יחסים לכאורה בלתי אפשרית בין שני אנשים מנוגדים לחלוטין. לכן הופתעתי לקרוא בתוכנייה שמיטלפונקט כתב את 'נהג, ציירת' ב-87, באותה שנה שבה נכתב 'מיס דייזי'. אז עלה המחזה בתיאטרון באר שבע בכיכובם של חנה מירון ואוהד שחר.
מיטלפונקט , מחזאי מוערך ורב תפוקה, שמאחוריו ''גורודיש'' ו''עיר הנפט'' - מחזות גדושי אמירות פוליטיות -חברתיות נוקבות, סטה, לכאורה, ממנהגו וכתב מחזה על מערכת יחסים בין גבר ואשה. שני טיפוסים עם אישיות מאוד אינדיבידואליסטית, שלומדים לחיות זו עם זו ואף להפיק מכך הנאה ותועלת. מבט שני בסיטואציה מלמד שהזוג הזה, על יחסיו המורכבים, הוא בעצם מטאפורה לסכסוך הישראלי הערבי.
גם במחזה, כמו במציאות, מגיעה הגברת האקסצנטרית לבית הישן שלה, אחרי היעדרות בת 40 שנה ומוצאת שמישהו אחר מתגורר בו ומרגיש שייך למקום לא פחות ממנה. מתפתח ביניהם קונפליקט שבתחילה נראה בלתי ניתן לגישור. זה מתחיל ב'או הוא או אני', אבל בהמשך, למרות החריקות והצרימות, למרות ה'שונות' והפער התהומי בין שתי הדמויות, הם לומדים לחיות ביחד ואף להפיק מזה רגעים של נחת ונועם וחסד.
מרים זוהר מעולה בדמות הציירת האגוצנטרית שחושבת שהכל מגיע לה. יורם חטב, לפעמים צעקני מדי, אבל בסך הכל הוא פרטנר נפלא. מגושם, מסורבל, כבד פה, מנותק, בוטה ויחד עם זאת רגיש עדין ומתחשב. הכימיה בין השניים יוצרת דואט נפלא.
מומלץ.



  


D:\aa\נהג ציירת- מרים זוהר ויורם חטב.

'האב' - מי האבא?
3.01.2007   19:39    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

'האב' - מי האבא?
מאת: שוש מיימון


התיאטרון הקאמרי

מאת: אוגוסט סטרינברג

בימוי: יוסי פולק

שחקנים: גיל פרנק, שרה פון שוורצה, רויזנה קמבוס, יוסי קאנץ, דינה סנדרסון, אבי טרמין ואסף גולדשטיין.



למרות ש'האב' של סטרינברג נכתב לפני למעלה ממאה שנה ולמרות שחלק מהנושאים הנדונים בו מיושנים, עדיין הוא אקטואלי, פועם, מפעפע ומרטיט וברגעי השיא, הוא אפילו גורם לך להחסיר פעימה.

סטרינברג לקח פחד קמאי עמוק שטמון בכל גבר: חוסר הבטחון והוודאות אם הילד שלו, הוא באמת שלו. כי תמיד מנקר איזה ספק קטן. איזו תולעת מכרסמת ומרעילה.

עד לא מזמן, בימים של טרום בדיקת רקמות, תחושת חוסר הוודאות הניעה לא מעט גברים לנקוט בפעולות קיצוניות: קנאה אובססיבית או אלימות כלפי האשה שאתו. מעין הפגנת כוח שבאה ממקום של חולשה. של הכרה בחוסר האונים של הגבר כלפי כוחה.

סטרינברג מצליח להמחיש, בו זמנית, את הניגוד במצבה של האשה: מצד אחד הגבר שולט ופוסק אחרון והאשה, אחרי שנישאה, סרה למרותו, כשהוא בתמורה דואג לכלכל אותה ואת הילדים. אבל מצד שני האשה היא בעצם השולטת. בעיקר בזכות העובדה שנשים הן שמגדלות את הגברים והן אלה שנושאות איתן את הסוד הגדול: מי האבא האמיתי של הילד?

הקושייה המרכזית היא זאת שמניעה את העלילה עד להתקף הטירוף של האב (גיל פרנק המצויין), שהספק שמכרסם בו מוציא אותו מדעתו. סטרינברג, שבעצמו היה גבר מפוחד שהכיר בכוחן של נשים ובה בעת בעט בהן, מצליח לשרטט כאן את מאבקי הכוחות בין גברים ונשים שכנראה יימשכו לנצח. כאן עומדים זה מול זו: גיל פרנק, כקצין מאצ'ו שתלטן, וגם חוקר ומדען, שמנסה לכפות את מרותו ולפסוק בקשר לעתידה של בתם (דינה סנדרסון השברירית) ושרה פון שוורצה, בדמות האשה הקרה, המחושבת, השטנית והמניפולטיבית שחולקת על החלטתו ומנסה להשליט את רצונה.
וכמי שבעצמו היה תלוי בנשים, העריץ ושנא אותן, סטרינברג חזה את הנולד: הגבר החזק, הנוקשה והמחוספס הוא בעצם חלש ושברירי ואפילו בוכה (מה שנתפש כחולשה נדירה באותם ימים). ומאבק האיתנים הזה בין גבר ואשה צריך להוליד מערכת יחסים שוויונית יותר. בינתיים, אליבא ד סטרינברג החיים בזוגיות הם גהינום. ערבוב של תשוקות, פחדים, שנאות, קנאות, יצרים, משיכה ורתיעה.
גיל פרנק מעולה ומרגש בתפקיד האב, פון שוורצה קרה מיכנית ומדוייקת בתפקיד האם. רוזינה קמבוס אנושית וטובה בתפקיד האומנת ודינה סנדרסון שברירית ופגיעה בתפקיד הבת.
שורה תחתונה: הצגה קלאסית שלא נס ליחה. מומלץ.



  


האב- גיל פרנ ק ושרה פון שוורצה


האב- גיל פרנק ודינה סנדרסון.

אמהות ובנות בסרט "שלוש אמהות"
3.01.2007   19:36    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

אמהות ובנות בסרט "שלוש אמהות"
יורם ולאה גלובוס תרמו את הקרנת טרום בכורה של "שלוש אמהות" לבי"ח לנשים בבילינסון


יורם ולאה ידידי בית החולים, תורמים בקביעות הקרנות בכורה לבית החולים, במטרה לסייע ולקדם מחלקות שונות. השבוע תרמו את הקרנת טרום בכורה של הסרט המדובר "שלוש אמהות" בכיכובן של גילה אלמגור, מירי מסיקה, ריימונד אמסלם, נטלי עטייה ומפורסמים נוספים.
יורם, החבר בוועד המנהל של עמותת ידידי המרכז הרפואי וידיד ותיק .

כל ההכנסות מהסרט הן קודש לבי"ח לנשים ע"ש הלן שניידר שבבילינסון בניהולו של פרופ' מרק גלזרמן.

לרגל ההקרנה נפרס שטיח אדום שכיבד את מאות מידידי ביה"ח באולמי גלובוס עזריאלי, בין האורחים היו גם אמהות ובנות- נאוה ברק, נשיאת עמותת ידידי המרכז הרפואי בישראל ובתה מיכל ברק לוטנברג, שרה זלקינד מבעלי אלקו ואלקטרה ובתה דפנה ססלר שבאו לצפות יחדיו בסיפור המשפחתי ויהודית לין (בעלה הוא אוריאל לין, נשיא אגוד לשכות המסחר) ובתה מיכל סלנט.
.
עוד נראו בקבלת הפנים מאושיות החברה הישראלית הסופר עמוס עוז ,חתן פרס ישראל, עמוס שוקן, מו"ל עיתון הארץ, יוסי ניצני חבר הנהלת בנק מזרחי-טפחות ודליה מזור מגישת החדשות המיתולוגית ובמאית הסרט המפורסמת דינה צבי-ריקליס.

בתום הסרט סיכמה נאוה: "נהנתי מכל רגע, הסיפור חזק בדיוק כמו בחיים, התרגשתי והזדהתי עם סרט שמדבר לרגש האמהי".



  







איזבלה- הקונפליקט הנצחי
15.11.2006   19:29    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

איזבלה- הקונפליקט הנצחי
תיאטרון באר שבע
מחזה: מאת יעל רונן;
שחקנים: יפית אסולין, רועי אסף, רון ביטרמן, לירון בן-שושן, חן דנון, ניר נדיר, עינב סבן, לאור ערן, אור קרן, יובל תלמודי.

יעל רונן הבימאית מטיבה לבטא באמצעות שחקנים צעירים שופעי אנרגיה את הדילמא של כולנו: הכמיהה לחיים של חופש מלאים בחוויות והרפתקאות מול הצורך ביציבות משמימה ונטולת ריגושים.

הלכתי ל'איזאבלה' כי ידידה המליצה, בלי לדעת על מה ההצגה, מי ביים ומה בכלל מצפה לי. כשכבו האורות ושחקנים עם מסיכות בסגנון הקומדיה דל ארטה הגיחו אל הבמה נאנחתי: 'למי יש כוח עכשיו לשחקנים במסיכות, שמדברים בשפה נמלצת ובסגנון שמתאים בעיקר לשעורי משחק בחוג לתיאטרון?'
אבל תוך כמה דקות מצאתי עצמי שבוייה בקסם שהתחולל על הבמה. קבוצת שחקנים צעירים פזזו, חוללו וקפצו, על רקע של עושר חזותי מרהיב ובתלבושות ססגוניות כשהם מעלים ומורידים מסיכות, מחוכים ותלבושות, מקפצים, משתוללים, כואבים וצוחקים.
תוך כדי התברר לי שמדובר בעיבוד שעשתה יעל רונן הבימאית לספרו של תיאופיל גוטייה -"קפיטן פרקסה" (שגם הפך לסרט בבימויו של אטורה סקולה).
המחזה מספר על להקת שחקני קומדיה דל-ארטה שנודדת באירופה של המאה ה-17. הלהקה נאבקת על קיומה וחולמת להגיע אל חצר המלך כדי להנות מחסותו. בתוך המסע ההרפתקני נחשפות מערכות היחסים ביניהם, לפני ומאחורי הקלעים. כל זה מסופר בסגנון הקומדיה דל ארטה שמשלב משחק, אקרובטיקה, שירה ומחול.

המחזה מגולל את סיפור אהבתם של איזאבלה, בתו של מחזאי ומנהיג הלהקה, שהוא אביה החורג וגם מאוהב בה, ובמקביל ספורו של בן אצילים צעיר שמצטרף לקבוצת השחקנים והופך לשחקן ומחזאי.
חבורת הנוודים חווה שלל הרפתקאות ויחסים אינטנסיביים רצופי קנאות, תככים והתלבטויות, בעיקר של איזבלה היפה שמואסת בחיי הנוודות ומשתוקקת לחיים יציבים.
אין ספק שרונן בתו של אילן רונן (המנהל האמנותי של 'הבימה' ובימאי מוצלח בזכות עצמו) לא נפלה רחוק מהעץ. ההצגה קצבית, תוססת, מליאת חיים, יצרים ריגושים וחן. רונן, מטיבה לבטא באמצעות שחקנים צעירים שופעי אנרגיה את הדילמא של כולנו: הכמיהה לחיים של חופש מלאים בחוויות והרפתקאות מול הצורך ביציבות משמימה ונטולת ריגושים.

הכל מקסים בהצגה. התפאורה העשירה שלמיקי בן כנען, התלבושות הצבעוניות של ילנה קרליך, והמשחק הסוחף של השחקנים. אבל התגלית של הערב הוא רועי אסף, שמשחק את ארלקינו, ונותן מונולוג מדליק על הקסם של התיאטרון תוך שהוא מקפץ ומלהטט בשלושה כדורים צבעוניים.

שורה תחתונה: הצגה מסוגננת, מדוייקת ומקסימה. לרוץ.


  







נטישה נפשית
15.11.2006   19:24    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

נטישה נפשית
מאת: שולמית לפיד

תיאטרון הבימה

בימוי:איציק ויינגרטן

שחקניות: גילה אלמגור, הילה פלדמן, רותם זיסמן




'רכוש נטוש' היא מסוג ההצגות שאי אפשר לומר שאתה נהנה מהן , אבל כדאי לצפות בהן. ולו בשל הדרמה השקטה והמעיקה המתרחשת בין ארבע קירות. בין אם שתלטנית ומרירה (גילה אלמגור) לשתי בנותיה המתבגרות (הילה פלדמן ורותם זיסמן). אמנם מדובר בספור קטן על מערכת יחסים מחניקה, לוחצת ועמוסה, בין האם ובנותיה, אבל בסוף ההצגה את נשארת עם תחושת מחנק קלסטרופובית ותחושת דכדוך מעיקה.

שולמית לפיד לקחה את המושג ''רכוש נטוש'' (בתים ודירות שננטשו על ידי ערבים שברחו ו/ נמלטו ו/ גורשו מהארץ ב- 48 ) והפכה אותו לסמל. מטאפורה למצב הנפשי של טוני, האם, שננטשה על ידי בעלה לטובת אשה אחרת. היום היא כמושה, קמלה ומקומטת, אבל עדיין מצפה לו שיפתח את הדלת ויופיע וששגרת החיים הקודמת תחזור.
בינתיים היא מתגוררת בבית מט לנפול שנחשב לרכוש נטוש. המועצה שרוצה להרוס אותו, כדי לבנות שם כביש, מציעה לטוני בתמורה, דירה אחרת. טוני המרירה והעקשנית מסרבת לשנות את המצב, כי כאמור, היא נאחזת בכל שריד שמזכיר לה את בעלה. בינתיים, היא מתעמרת בבנותיה, שמתות לעוף כבר מהחור הזה ולהתחיל סוף סוף לחיות.

טוני שנראית כמו חורבה עבשה - בדיוק כמו הבית שבו היא מתגוררת - מצליחה לתמרן את הבנות ולשלוט בהן תוך שהיא נוטעת בהן פחד ותחושות אשמה.
אבל בתוך החדר המחניק והאוירה הדחוסה, הנשים בעצם לא יכולות להיפרד זו מזה. הן לכודות. לפותות בקשרי אהבה, שנאה קנאה ונקמנות. לא לבלוע ולא להקיא. אין מוצא.
איציק ויינגרטן, הבימאי, הטיב לבטא את תחושת האין מוצא ולהפיח במחזה רגעים דרמטיים חזקים. גילה אלמגור פשוט טובה. גם הילה פלדמן ורותם זיסמן אנרגטיות וכאובות. אבל הספור עצמו קטן מדי. לא מתפתח. סצינה אחת ארוכה ומתמשכת שאין בה נקודות מפנה שמשנות את העלילה. הכל מינורי. ליניארי. קטן וקומפקטי. יחד עם זאת, על הבמה מתקיימת התרחשות ששווה צפייה.



  










היה היה פעם גן דודבנים......
15.11.2006   18:34    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

היה היה פעם גן דודבנים......
גן הדובדבנים

תיאטרון גשר
מאת: אנטון צ'כוב
בימוי יבגני אריה

שחקנים
ישראל דמידוב, יבגניה דודינה, אלון פרידמן, שירי גדני , גלעד קלטר
עמוס תמם, יעל לוין, אלכסנדר סנדרוביץ , בוריס אחנוב ,
עדי שליטא, מתי אטלס, מיקי לאון, יבגני טרלצקי , רות חיילובסקי , נטלי ווטולביץ-מנור.


הבימוי מדוייק, השחקנים נפלאים, התפאורה מרשימה ומשחקי התאורה יוצרים מיזנסצינה ציורית. אבל יש בעייה: ההצגה משעממת.



משפחת ראנייבסקי, משפחת אצולה כפרית, יורדת מנכסיה ונאלצת למכור את האחוזה ואת גן הדובדבנים הקסום שלה ללופאחין הסוחר. לופאחין, שבא ממעמד נמוך ואביו עבד אצל משפחת ראנייבסקי, מתכוון לעקור את עצי הגן ולהפוך את הגן היפהפה למיתחם צימרים שישאב אליו תיירים.

כך מתחיל 'גן הדובדבנים', מחזהו הפיוטי לירי של צ'כוב, גדול המחזאים הרוסיים. המחזה שנכתב ב-1904 הוא שירת הברבור של העולם הישן שקורס ומפנה מקומו לעולם חדש וברוטאלי.
זוהי פריחתו האחרונה של 'גן הדובדבנים' הפורח. עולמה של האריסטוקרטיה התרוקן ממשמעות. חוקי המשחק השתנו, אך בעלי האחוזה עיוורים למתרחש סביבם. הם שקועים בחלומות ובחוסר אונים, כשברקע כבר נשמעים קולות הגרזנים שיגדעו את עצי הדובדבן כדי להפוך את השטח לעסקת נדל"ן נחשקת.
כמו תמיד, מה שיפה אצל צ'כוב הם מצוקות הגבורים שאנו מכירים כה מקרוב. למרות שמדובר במשפחת אצולה אנו מזדהים עם הטרדות והחששות של מי שעולמם עומד להתמוטט והם אינם יודעים ויכולים איך להתמודד עם המצב החדש.
אצל צ'כוב כמו אצל צ'כוב. המחזה מדבר על הכאב שבפרידה מגן העדן האבוד של הילדות, על הקושי להסתגל לשינויים, על חיפוש אהבה, על החמצות, על תקוות מפוספסות, על האבסורד היומיומי של הקיום. כשכל זה מהול באירוניה דקה, כשהקומי והטרגי, המגוחך והנוגע ללב שזורים זה בזה.
הבימוי הפיוטי של יבגני אריה מדוייק, עשיר ומלא דמיון. כמו ציור מסוגנן. יבגני אריה מצליח לבטא את אווירת הנכאים, השאננות והסנוביות שמאפיינים משפחת אצולה שיורדת מנכסיה. השחקנים נפלאים, בפרט סאשה דמידוב ויבגנה דודינה, שמה שהם לא עושים הנוכחות שלהם ממלאה את הבימה. התפאורה מרשימה ומשחקי התאורה של יבגני יוצרים מיזנסצינות כה ציוריות שגורמות לך להחסיר פעימה.
אבל יש בהצגה בעייה אחת, מרכזית: היא מתנהלת באיטיות מסורבלת ובקצב לאה. לא אחת מצאתי עצמי משתעממת כשמחשבותי נודדות למחוזות אחרים. אני לא יודעת אם זה בגלל שצ'כוב כבר מיושן או בגלל תפיסת הבימוי של אריה. בכל מקרה, אוירת הניוון הדקדנטית שהוא רצה ליצור היתה כל כך מוחשית שהיא גרמה אצלי לתחושת רפיון כללית.
שורה תחתונה: ההצגה מומלצת לשוחרי יבגני אריה ולאוהבי צ'כוב.



  







בקורת סרט: מים
15.11.2006   18:20    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

בקורת סרט: מים
המצורעות

בימוי: דיפה מהטה
הפקה: דיוויד המילטון

שחקנים: סימה ביסוואס, ליסה ריי, ג'ון אברהם, סאראלה.


הייתי בטוחה שזה מנהג ההודי לשרוף אלמנות יחד עם הבעל שייך לעבר. אבל אחרי הסרט המעולה 'מים' התברר לי שטעיתי: 34 מיליון אלמנות סגורות שם באשרמים כמו מצורעות.
סרט חובה לכל אשה. כל ארגוני הנשים צריכים לאמץ את 'מים' ולנפנף בו על כל במה ובכל כנס לשיחרור האשה.


חלפו מספר ימים מאז צפיתי ב'מים' והסרט עדיין אופף אותי. יכול להיות שהוא פרט אצלי על נימה עמוקה מאוד בגלל היותי אשה. כך או כך אני עדיין הלומה ממה שהסרט חשף בפני. בפרט שהוא מזכיר לי שזה עניין לגמרי מקרי שלא נולדתי להיות.... אלמנה הודית למשל.
חשבתי שאני מכירה את הודו, אחרי שצפיתי ב'מים' התברר לי שאני כמעט ולא יודעת כלום. עלילת הסרט אמנם מתרחשת בשנות הארבעים של המאה שעברה, עם עלייתו של גנדי ובשורות השחרור שלו, אבל גם היום, כמעט שבעים שנה אחרי, מצבן של האלמנות בהודו מחפיר, מזעזע, מצמית.
ידעתי ידיעה כללית כזאת שבהודו היה נהוג לשרוף אלמנות יחד עם הבעל. לתומי חשבתי שכך היה, בלשון עבר. באה הבימאית ההודית האמיצה, דיפה מהטה, ופותחת בפנינו צוהר אל מה זה אומר להיות אלמנה בהודו. אתמול היום וגם מחר. שלוש ברירות עומדות היום בפני האלמנה ההודית: להישרף על המוקד ביחד עם בעלה המת; להסתגר ב'אשראם' שמתגוררות בו רק אלמנות כשהן מנודות, כמו עדת מצורעות, רחוקות ונבדלות מן החיים. נזהרות שלא להתערבב בין 'הנורמלים', ששפר עליהם מזלם, כדי לא לטמא אותם, חלילה, ולא להביא עליהם את ה'נאחס'; והאופציה השלישית, וזה רק אם האלמנה ברת מזל, היא להתחתן עם האח הצעיר של הבעל המת.

אבל הכי מחריד - מדובר בילדות בנות.... שמונה ושש שכבר נחשבות לאלמנות. בהודו מחתנים אותן כשהן ילדות, ואם קרה שהבעל נפטר, הילדונת התמימה מוצאת עצמה אלמנה ומובלת אל מאחורי החומות המאיימות של האשראם המחניק.

מהטה היא אמנם הודית אבל הסרט הוא הפקה קנדית. מה שאיפשר את הזוית הבקורתית והספור הריאליסטי שצובט לך בבטן. חמש שנים עבדה דיפה על צילומי הסרט בהודו, כשבכל פעם פונדמנטליסטים הודים הורסים לה את הסט. היו רגעים שדיפה כמעט ונשברה, אבל היה חשוב לה להביא את המסר. לספר לעולם שגם היום, בשנת 2006 , 34 מיליון (!) אלמנות סגורות ומנודות באשרמים בהודו.
'מים' שייצג את קנדה בתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר ( מול 'אדמה משוגעת' שלנו), הוא אפוס צבעוני יפהפה שנמשך 118 דקות מרתקות. הוא מביא את ספורן של צ'ויה, אלמנה בת 8, וקיליאני, אלמנה יפהפייה בת עשרים, שכמעט מצליחה לשבור את מחסום הקללה ולהינשא.
סרט מעולה. מרגש. תופס אותך בגרון לימים רבים.



  


ג'ון אברהם+ליסה ריי.


ליסה ריי


סאראלה


סאראלה


סימה ביסוואס

"עצור, משטרה!" - המדריך הבטיחותי והמשפטי לנהג
15.11.2006   18:10    על ספרים, דיסקים, סרטים, הצגות וכל מיני

"עצור, משטרה!" - המדריך הבטיחותי והמשפטי לנהג
מאת: שוש מייימון
מי מאיתנו לא מצא את עצמו לפחות פעם אחת מתווכח עם שוטר בצד הדרך תוך כדי רישום דו"ח? האם באותו הרגע כולנו מודעים לזכויות שלנו?
מי מאתנו לא חטף דו"חות קנסות ושלילות כשלרוב אין לנו מושג איך בכלל מתנהלת המערכת הזאת. על בעיה זו עונה ספרו החדש של עו"ד אילון אורון "עצור, משטרה!". אורון, עורך דין מומחה לדיני תעבורה ובעל הטור "על גלגלים" ו"רישיון להרוג" ב'ידיעות אחרונות', יחד עם אינג'ינר גדי וייסמן, סוקר בשפה בהירה וקולחת את תחום עבירות התעבורה, משפטי תעבורה וכד' כשהוא מביא דוגמאות מפסקי דין מהעבר, הצעות להתנהלות מול המערכת, וגם לא מעט הומור.
אורון מבהיר לנהג הפשוט איך להימנע ממעורבות בתאונות דרכים וכיצד לפעול לאחר התאונה, אם נגרמה.
הספר סוקר את כל תחום התעבורה – החל מדו"ח פשוט ועד למשפטי גרימת מוות ברשלנות, תוך הסברים על ההבדלים בהגדרות השונות, והצעדים שניתן לנקוט בכל שלב.
כדאי שכל נהג יחזיק ספר כזה כי כל דוגמא שאילון אורן מביא מזכירה לנו שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.



  




העולם הקסום של הקבלה הצפתית
22.10.2006   17:29    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

העולם הקסום של הקבלה הצפתית
מאת: רחלי בת חיה - מביאה: שוש מיימון


בימים נוראים של אמירת סליחות שבין ראש הנשנה ליום כיפור חווינו סיור עוצמתי ומיוחד במינו. עם בוקר הגענו למרכז 'אסנט' בצפת, המרכז למיסטיקה יהודית על פי תורת החסידות ושם נפתח בפנינו העולם הקסום של הקבלה הצפתית.
כבר בכניסה קבלו את פנינו כליזמרים במנגינות יהודיות החודרות אל הנשמה. אחרי סיור קצר בצפת העתיקה על בתי הכנסת העתיקים שלה: האר"י הקדוש ואבוהב, מפעל לנרות עבודת יד ובקור אצל האמן דוד פרידמן הציוריו הם פרשנות מופלאה לתורת הזוהר הקדוש, חזרנו אל מרכז 'אסנט' השוכן בפינה קסומה בעיר העתיקה בבניין יפהפה בן 4 קומות. זהו בית אבן עתיק שנבנה כמלון הראשון בצפת בשלהי המאה התשע עשרה (מלון 'פרידמן') ומשקיף אל נוף מרהיב.
אייל ריס המנחה ספר לנו שאת המרכז הקימו בשנת 1883 שלושה צעירים אמריקאים, בראשות הרב שאול לייטר, שנחשפו לתכנים המרתקים של המיסטיקה החסידית ונשבו בקסמה. הם קראו למקום 'אסנט' כי פירוש המלה ascent באנגלית 'לעלות' והכוונה לעלייה במדרגות הרוחניות. השלושה שמו להם כמטרה להפיץ את תורת הקבלה הצפתית וגם זכו לקבל את ברכתו של הרבי מלובאביץ' שעודד ובירך אותם להפיץ את האור והחום החסידיים.
. מאז מארח מרכז 'אסנט' קבוצות ומטיילים מהארץ והעולם הבאים להתבשם מן האוירה והתכנים המרתקים המופקים במרכז. האווירה הרוחנית המיוחדת של צפת העתיקה, מקום הולדתה של המיסטיקה היהודית, עושה את המקום לאידיאלי ללימוד רזי הקבלה. למדנו מאייל ריס שלמרות ש'אסנט' הוא מרכז דתי חסידי הרי שהוא מושך אליו סקרנים, מאמינים ומחפשים מרחבי הארץ ומחו"ל - מכל גווני הקשת, הגילאים וקבוצות האוכלוסיה. בסדנאות סופי השבוע המתקיימות ב'אסנט' ניתן לפגוש דתיים בצד חילוניים מובהקים שיושבים בצוותא ולומדים קבלה ויהדות על פי תורת החסידות.
מרכז 'אסנט' מתמחה בלימוד חוויתי של פנימיות הקבלה והמיסטיקה היהודית ועשרות אלפי מבקרים פוקדים את המרכז. כדי להמחיש לנו את חווית הלימוד הרב אלי קיי ספר לנו על הצופן התנ"כי. הוא בחר מועמדת שהתנדבה למסור את שמה ותאריך הלידה שלה. אלי קיי פיתח תוכנה מיוחדת שעל פיה ניתן למצוא את שמה באחד החומשים . הרב קיי פענח את איפיון האישיות של המתנדבת לפי מיקום הפרק והפרשה שבה מופיעה שמה. היה מאלף לשמוע את הפרשנות של אליהו קיי כשהמתנדבת מהנהנת בהתלהבות שכל מלה נכונה.

בהמשך שמנו פעמינו לכיוון עמוקה לקברו של יונתן בן עוזיאל. שם בשעת בין ערביים התמקמנו מתחת אחד העצים ואייל קרוצ'י, שבילה הרבה שנים במנזרים בודהיסטים בהודו והיום הוא חב"דניק, הבהיר לנו שהכל נמצא ביהדות ונתן לנו מדיטציה יהודית עמוקה ומעוררת. אחר כך המשכנו לכיוון קברו של יונתן בן עוזיאל שכידוע ההשתטחות עליו היא סגולה לזוגיות. הרווקים והרווקות ביננו הקיפו את הקבר 7 פעמים הדליקו נרות ובקשו שבשנה הקרובה סוף סוף יפגשו בן זוג.

אחר כך חזרנו לארוחת ערב עשירה ב'אסנט' בליווי מוסיקה יהודית החודרת לנשמה ואייל הזמין אותנו להגיע בחול המועד סוכות כי אז מתקיימת שם בכל יום סדנא אחרת.
מאייל שמענו גם שאחת לחודש מתקיימות במקום סדנאות חווייתיות בעברית, אנגלית ספרדית ורוסית בנושאים כמו: זוגיות ואהבה, סוד האותיות, מבנה הנפש, טיולים רוחניים בטבע - פרד"ס הבריאה, מופעי מוסיקה מיסטיים, הצופן האישי על פי הקבלה, גלגל המזלות, תנועת עץ החיים ורפואת הרמב"ם.

חזרנו לתל אביב רצוצים ונפעמים. אמנם קבלנו טעימות על קצה המזלג אבל זה רק עשה לנו חשק של עוד.

לפרטים נוספים:
1800 30 40 70
www.ascent.co.il



  













הפסטיבל ה-7 לטלוויזיה וקולנוע בראש פינה יוצא לדרך 25-28/10/06
22.10.2006   17:26    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

הפסטיבל ה-7 לטלוויזיה וקולנוע בראש פינה יוצא לדרך 25-28/10/06
מאת: שוש מיימון

הפסטיבל ה-7 לטלוויזיה וקולנוע בראש פינה מתחיל ב
25-28/10/06 . הפסטיבל השנה משלב בין נושאים חדשניים בענף לצד ההומור שבתעשיית הטלוויזיה.

הדיון הפותח יהיה ביום חמישי ב- 12:00 תחת הכותרת "כאן שידורי הטלוויזיה מירושלים" – עם השאלה האם השידור הציבורי ישרוד. בהמשך יתקיים דיון על עתידה של הטלוויזיה הרב ערוצית ועל המשבר בתעשיית ההפקה לטלוויזיה.

ביום שישי, יתקיים הדיון המרכזי של הפסטיבל בו ייערך משפט ציבורי: "הקרב על המלחמה" – תפקודה של התקשורת בזמן המלחמה ודרך הסיקור שלה. השופט – בועז אוקון, התובעת – אורנה לין ומטעם ההגנה עו"ד גיורא ארדינסט. בין העדים: שלום קיטל וחנוך מרמרי.

בהמשך אותו היום יתקיים הדיון "נינט כמשל" – בניית מותגים מוזיקליים באמצעות הטלפון הסלולארי. נינט טייב שאלבומה האחרון יצא קודם לסלולאר היא הדוגמא הבולטת ביותר לתופעה זו בתקופה האחרונה.מנחה: מירב מיכאלי. משתתפים: איריס בק, טמירה ירדני ורענן שקד.

בשבת יחתום את הפסטיבל הדיון "נשים עושות זאת טוב יותר" – על סאטירה נשית, הומור נשי ומה שביניהם. עולם הסטנד אפ כבר לא נחלתם של הגברים ויותר ויותר נשים נכנסות לתחום.
מנחה: גורי אלפי. משתתפות: רבקה מכאלי, עלמה זק, נתי קלוגר, אור ישראלי,עירית לינור, יעל לוונטל ושחר סגל.



שלוש מלגות מטעם הקרן על שם יוהנה פרנר בסך 210,000 ₪ יוענקו ליוצרים בתחום הטלוויזיה והקולנוע בפסטיבל לקולנוע וטלוויזיה בראש פינה


במהלך שנת 2006 פנתה 'קרן יוהנה', הקרויה על שם יוהנה פרנר ז"ל, מי שהיתה מעמודי התווך של הטלויזיה הישראלית, ליוצרים ישראלים בעזרתה של קרן הקולנוע הישראלי. התקבלו הצעות ב-3 מסלולים:
א. רעיון יצירתי מקורי בתחום סדרות הדרמה.
ב. רעיון יחודי, חדשני, ופורץ דרך בכל ז'אנר שהוא.
ג. מסלול הפרויקט השנתי לצורך יצירת מיני סדרה דרמטית או תיעודית או סרט טלוויזיה/קולנוע .

הנושא שנקבע לשנת 2006 : אמא.

ההצעות מוינו ע"י קבוצת לקטורים מתנדבים חברים של יוהנה פרנר ובינהם: אורנה בן דור, אודי לאון, יוסי רונן, יעל אלדור ושחר רוזן. ביום שישי, ,27/10/06 בשעה 18:30, בהנחיית גיא פינס. בערב זה ייבחר זוכה אחד מכל מסלול ותוענק לו מלגה של סך 70,000 ₪.




  




תקופת הסתגלות
22.10.2006   17:22    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

תקופת הסתגלות
מביאה: שוש מיימון

מאת: טנסי ןויליאמס
בימוי: דדי ברון

תיאטרון הבימה

שחקנים: רמי הויברגר, אוהד קנולר, קלרה חורי, דוריתבר אור, אריה מוסקונה, אורנה רוטברג




איך שקראתי שהמחזאי הוא טנסי ויליאמס, רצתי ל'הבימה' בשקיקה. שהרי ויליאמס אחראי על כמה יצירות הנחשבות לקלאסיקות בתיאטרון העולמי: 'חשמלית ושמה תשוקה' (עם מרלון ברנדו וויויאן ליי), 'ביבר הזכוכית', 'חתולה על גג פח לוהט' ( עם ליז טיילור ופול ניומן) ו'מי מפחד מוירג'יניה וולף' (עם ליז טיילור וריצ'רד ברטון) . אז נכון ש'תקופת הסתגלות' הוא אחד המחזות החלשים שלו, לטעמי, אבל גם מחזה חלש של ויליאמס הוא חזק בהשוואה לכל היתר.

ויליאמס נוקט בז'אנר של קומדיית יחסים קולחת ושנונה, ומציג מערכת יחסים מורכבת בין שני זוגות המתפתחת אל תוך הלילה בחסות האלכוהול (סיטואציה שתתפתח בהמשך ל'מי מפחד מוירג'יניה וולף' הבלתי נשכח). כמו תמיד אצל טנסי ויליאימס גם כאן מסתתרים יחסים מורכבים, זרמים תת קרקעיים, מאבקי כוחות ויחסי משיכה- דחייה בין הגבורים.
זה מתחיל בשלווה פסטוראלית: בית בורגני מהוגן בפרברים של אמריקה של אחרי מלחמת קוריאה. סוף שנות החמישים. ערב חג המולד, האח מציפה אור נגוהות, עץ האשוח מקושט ומאיר בעשרות פנסים קטנים ומוקף בשפע של מתנות. בחוץ יורד שלג, ובסלון יושבים ראלף, (רמי הויברגר המדוייק), טייס קרב שהודיע בבוקר על התפטרותו מהעבודה, ודורותיאה אשתו (דורית בר אור ה'קלפטע') שנטשה אותו ולקחה איתה את הילד (שהוא בעצם בן אבל היא מלבישה אותו כמו ילדה) לבית הוריה המאוד עשירים.
אל הסלון המטופח והחמים מתפרצת איזאבל, (קלרה חורי), הכלה הטריה והנרעשת של החבר הכי טוב של הויברגר. חורי, קוקטית, נשית, צייצנית ומטופחת (ההפתעה של הערב) התחתנה רק אמש, אבל עדיין לא נרגעה מן הסיוט שעברה עם בעלה הטרי, ג'ורג' (אוהד קנולר) בערב הראשון של החתונה. בהמשך, מופיע גם קנולר ('הבועה') , כשהפעם לשם שינוי כבר לא משחק הומו נחשק וחושק. עכשיו הוא קאובוי בוטה, מחוספס ונסער, וכמו הויברגר גם הוא טייס. שניהם שירתו יחד בטייסת, הפציצו את קוריאה וחזרו מצולקים משדה הקרב. קנולר גם סובל מהתקף של רעד לא מוסבר בכל הגוף. אגב, גם כל הבית היפה, עם 'האנרגיות החיוביות', יושב על לוע של הר געש ומפעם לפעם גם הוא נתקף בהתקף של רעדה.

אווירת חג המולד הסולידית מתפוגגת במהרה, כשהמחזה חושף באופן אכזר אך מצחיק את התקוות וחלומות העבר של שני הזוגות לעומת מה שקורה איתם בהווה . את הנסיונות לגשר בין פצעי הנפש שגרמה להם המלחמה לבין האפשרות להסתגל לחיי זוגיות נורמלית.

למרות שמדובר באחד המחזות החלשים של ויליאמס, הצליחה הבימאית דדי ברון לצקת לתוכו מתח וסערות והתפרצויות של רגש. קנולר כובש בנוכחות שלו וצובט את הלב בדמות הטייס החולה שרגיל ללכת רק ''עם זונות'' וככה גם מתייחס אל אשתו השברירית. חורי מקסימה בתפקיד 'הכלה הבתולה' הבובתית והעדינונת, ונכון לה עתיד גדול בתיאטרון ובקולנוע. הויברגר בשל ומדוייק, אם כי לעתים היה רדום או כבוי מדי. ומוסקונה שאמנם מגיח רק לחמש דקות מנער את הבמה בנוכחותו.
בקיצור- טנסי ויליאמס הוא טנסי ויליאמס. ונראה שכל תיאטרון המכבד את עצמו מציג העונה איזה ויליאמס אחד: בקאמרי 'ביבר הזכוכית', בבאר שבע 'אל תגעו בזמירים' ובהבימה 'תקופת הסתגלות'. האם טנסי שנמצא מוטל מת בחדר במלון כשהוא אוחז בקבוק יין ריק ונחשב ל'מי שהיה' יכול לאחל לעצמו יותר מזה?
כדאי לראות.


התמונות מתוך "תקופת הסתגלות".
קרדיט לתמונות: ג'ראר אלון.





  







Israel in your pocket
22.10.2006   17:18    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

Israel in your pocket
מאת: שוש מיימון

עוזי טאובר, צלם, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובחו"ל, הוציא מדריך קצר ושימושי
בספרון כיס המכיל מידע קצר ועינייני על ישראל, עברה, אתריה ונופיה.
הספרון ,הכתוב בשפה האנגלית, מכיל צילומים מרהיבים וכן קטעי מלל קצרים אודות המקומות החשובים והבולטים בארץ ישראל.
הספרון, כולל 72 עמודים מודפסים בנייר עבה ויוקרתי וכרוך בכריכת ספירלה. זהו שי חינני לתייר, למבקר בארץ ישראל או לחילופין, לכל אדם או עסק המקיים קשרים עם ארצות חוץ ורוצה להעניק מתנה אישית קטנה ולא יקרה אודות מדינת ישראל.

הספרון יצא בהוצאת 'תור-כארד'.



  













פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-22 בחיפה
6.10.2006   12:34    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-22 בחיפה
ההצגה חייבת להמשך"
פסטיבל הסרטים
הבינלאומי ה-22 חיפה
חוה"מ סוכות
7 באוקטובר – 14 באוקטובר 2006


מאת: שוש מיימון

פסטיבל הסרטים הבינ"ל ה- 22, חיפה, ייפתח במוצאי שבת, ה-7 לאוקטובר ויינעל במוצאי שבת ה-14 לאוקטובר 2006.
לא קולות הנפץ והטילים שנחתו על העיר חיפה, לא סירנות האזעקה והריצות למקלטים, אפילו לא "התרגיל היווני",שביטל את השתתפות יוון בפסטיבל ואח"כ חזר בו - כל אלה לא מנעו מצוות הפסטיבל, בעידודו של ראש העיר, יונה יהב, להמשיך ולעבוד כדי להבטיח קיומו של אירוע, בעל רמה אמנותית גבוהה, כמתוכנן.

המעיין"(ארה"ב 2006) סרטו החדש של דארן ארונופסקי , ("רקוויאם לחלום" ), שהוקרן החודש במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל ונציה 2006, יפתח את הפסטיבל. הסרט בכיכובם של רייצ'ל וויז (הגנן המסור) ויו ג'קמן, יוצג בטקס הפתיחה במוצ"ש 7 באוקטובר 2006.
הסרט "הוליוודלנד" בבימויו של אלן קולטר יחתום את פסטיבל הסרטים במוצ"ש, 14 באוקטובר. הסרט בכיכובם של בן אפלק, אדריאן ברודי, דיאן ליין ובוב הוסקינס השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל וונציה 2006 וזיכה את בן אפלק בפרס השחקן.

באירוע פתיחת הפסטיבל, יוענק השנה, פרס למצוינות קולנועית, לבמאי הישראלי ג'ד נאמן. נאמן, קולנוען, מורה ואיש רוח. נאמן ביים, בין היתר, את "מסע אלונקות", "מגש הכסף","רחובות האתמול" וסרטים תיעודיים רבים. היה ראש החוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א וחינך דורות רבים של יוצרים ישראלים. הוא יוצר בעל מודעות חברתית ופוליטית ונאמן לדרכו בצורה עקבית ועיקשת. לאחר 20 שנות דממה יצירתית, יוקרן בפסטיבל סרטו העלילתי החדש "נוזהאת אל פוהאד".
כמו כן יוקרנו 3 סרטים תיעודיים, שביים, "הסתכלות,עכו העתיקה"(76),"כן לשבור", על מרד הימאים בחיפה(81), ו-"דמעת שחרזדדה"(06), על רקדנית וכוריאוגרפית ממוצא אוקראיני, הנשואה לערבי, חיה עמו בכפר ראמה, והקימה ביה"ס לבאלט בחיפה.
פאנל בנושא "טראומה אישית-טראומה לאומית",בעקבות יצירתו של ג'אד נאמן, יתקיים בפסטיבל. בפאנל ישתתפו אנשי קולנוע ומקצוע ותנחה אותו ד"ר יעל מונק.
בין הסרטים שכבר אושרו להקרנה: "כשהרוח נושבת", סרטו החדש של הבמאי הבריטי קן לואץ', זוכה דקל הזהב 2006, פסטיבל קאן, "במאי החתונות" סרטו החדש של הבמאי האיטלקי מרקו בלוקיו, שהשתתף בקאן השנה, "שכרון הכח",סרטו החדש של הבמאי הצרפתי קלוד שברול, סרטו האחרון של רוברט אלטמן_"הצגת הרדיו האחרונה", "מרי אנטואנט", של הבמאית סופיה קופולה, ו-"אורות בין הערביים", סרטו החדש של הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי – שניהם השתתפו בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן 2006.
"פלנדרס"סרטו החדש של הבמאי הבלגי ברונו דומו, זוכה הפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן 2006, "ימים של תהילה" של הבמאי ראשיד בושרב, זוכה פרס המשחק, בקאן.

מסגרת מיוחדת תוקדש השנה לקולנוע מן הבלקן, ויוקרנו בו סרטים מסרביה, קרואטיה,קוסובו,בוסניה- הרצגובינה,יון,רומניה,בולגריה ומקדוניה.
מסגרת נוספת תוקדש לקולנוע התיעודי האמריקאי העצמאי.

בפסטיבל יוקרנו 150 סרטים חדשים מ-40 מדינות, לצד הסרטים ייערכו אירועים מיוחדים – פאנלים כנסים ומפגשי קולנוע עם יוצרים. בחוצות הפסטיבל ייערכו הופעות אמנים ומוסיקה חיה, פתוחות לקהל, עד השעות הקטנות של הלילה, הקרנות סרטים לאור הכוכבים בגן האם ואירוע גדול של פעלולי קולנוע, ראשון מסוגו בארץ, במתחם קניון חיפה.


כמו כן יוקרנו בפסטיבל 74 סרטים ישראלים חדשים במסגרות השונות.

• תחרות הקולנוע העלילתי .
6 סרטים עלילתיים משתתפים בתחרות:
1. בשמים אחרים – בימוי: אריאל טלפלר, הפקה: רפי בוקאי ז"ל, גלית בן גלאס ועדו צוקרמן
2. מלנומה אהובתי – בימוי: יוסי מדמוני ודוד אופק, הפקה: חיים שריר
3. אסקימוסים בגליל – בימוי והפקה: יונתן פז,
4. תנועה מגונה – בימוי: צחי גראד, הפקה: איז'ו שני, ד"ר דוד כהן,
גל זייד וצחי גראד
5. חופשת קיץ – בימוי: דוד וולך הפקה: אייל שיראי.
6. נוזהאת אלפואד, בימוי: ג'אד נאמן, הפקה: אלכסנדרה סלנצ'ר

• תחרות הקולנוע התיעודי.

• 16 סרטים משתתפים בתחרות:
80 קמ"ש על הכביש, אהובתי ואני – בימוי והפקה: הגר קוט
פירמידה אנושית – בימוי: ליסה שילוח, הפקה: אילון רצקובסקי,קובי גל רדאי,יוסי עוזרד.
זועמים – בימוי: אייל איצקוביץ, הפקה: לירן עצמור
רוח דרומית בחוף הילטון – בימוי: קרין קיינר, הפקה: ליאורה לנדאו
החברות משם – בימוי: אביטל ליבנה לוי, הפקה: ליאורה לנדאו
חילמי שושא מת מעצמו – בימוי: עידית אברהמי, הפקה: יעל שביט
המורדים האחרונים - בימוי: רונן זרצקי ויעל קיפר, הפקה: יעל קיפר
מדריד לפני חניתה – בימוי והפקה: ערן טורבינר,
המלחמה של גיורי – בימוי: דניאל סיון, הפקה: אריק ברנשטיין,יריב מוזר
52/50 – בימוי: אורי בראון, הפקה: אריק ברנשטיין
המודרנים – בימוי: חלי רוזנברג, הפקה: עירית עשת
בקשר ליוסי – בימוי: אבי המי, הפקה: עידן רגב
שולץ האיום – בימוי: שירי צור, הפקה: אבי בנון
אמא – בימוי והפקה: תמנע רוזנהיימר
מרגיש את הרוח – בימוי: גלעד רשף, הפקה: גדי אייזן
ערוס אלג'ליל – בימוי: באסל טנוס, הפקה: איתן חריס

• התחרות לדרמות טלויזיה

• 6 דרמות משתתפות בתחרות:
באותה קומה – בימוי: גדעון לצמן, הפקה: רוני ששון
נגטיב – בימוי: לנה טוראל, הפקה: שירלי מזור
הימנית האחרונה של מכס בר – בימוי: אבידע לבני, הפקה: עמי אמיר
תמונות מצחיקות – בימוי: מיכאל טפליצקי, הפקה: טטיאנה בדנינה
מרחק נגיעה – בימוי: רוני ניניו, הפקה: צפריר קוחנובסקי ומירי עזרא
גם ילדים התחילו קטנים – בימוי: יניב ברמן, הפקה: ענת ברמן, לירון בלומנקרנץ ואילנה ציקנובסקי

• התחרות ל סרטים קצרים- 41 סרטי סטודנטים, יוקרנו בשלוש תוכניות: תכנית אחת תוקדש כולה לסרטי אנימציה.
יוצרי הסרטים הינם סטודנטים בבתי הספר לקולנוע: מכללת הדסה,
ביה"ס מעלה , האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצ"ו- חיפה, מרכז תקשורת
תל-חי, מכללת בית ברל, סם שפיגל, המכללה האקדמית ספיר,
אוניברסיטת תל-אביב, בצלאל- האקדמיה לעיצוב ואמנות והמכללה
האקדמית כינרת.

• תחרות הקולנוע הצעיר –תחרות סרטי תלמידים במגמות הקולנוע באזור חיפה והצפון. לצד התחרות יתקיים כנס קולנוע.

• זהות יהודית – קשר קולנוע חיפה בוסטון(מחוץ לתחרות)
הקטנה הנ"ל – בימוי: רונית קרצנר
שירת החיים – בימוי: רן ברנר ויוסי ליאון
בהיים בחצר האחורית – בימוי: נעמה פיריץ ואסף שפיר
גליל – בית ספר ללא חומות –קופרודוקציה ישראלית צרפתית
בימוי והפקה אבי הרשקוביץ ושרון חמו


במסגרת הפסטיבל יתקיימו שני פאנלים העוסקים בתעשיית הקולנוע הישראלי:

1. הכנס הבינלאומי ה – 3 לפיתוח דרמה וקו-פרודוקציות לקולנוע ולטלוויזיה – בחסות האיחוד האירופי והמועצה הישראלית לקולנוע.
משדרים ויוצרים מאירופה יציגו את היעדים והמגמות הדרמתיות
בשווקים הבינ"ל השונים באירופה. יוצרים ישראליים יציגו ויערכו
פיצ'ינג לרעיונות חדשים לפיתוח תסריטים, בפני נציגי התעשייה
הבינ"ל והישראלית, במטרה לקדם קופרודוקציות ותמיכות לסרטיהם.
לפני הכנס יעבירו מדריכים אירופיים וישראלים, סדנת הדרכה לפיצ'ינג,
ליוצרים הישראלים הנבחרים.

2. "יוצרים ויצרים" – עתידה של דרמת הטלוויזיה ?– הצורך בקיום כנס זה התעורר עקב הצמצום הדרסטי בתמיכה, בהפקות של דרמה בודדת לטלוויזיה. במהלך הכנס יתקיים דיון נוקב על עתידה וסכנת הכחדתה של דרמת הטלוויזיה הישראלית, ומה קרה להשקעה הציבורית והפרטית בז'אנר זה. בכנס ישתתפו נציגי הגופים המשדרים, אירגוני היוצרים, קרנות הקולנוע, מועצת הקולנוע ומשרד התרבות. נציגים אירופיים ייתרמו את ניסיונם בתחום זה.


פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה – 22 חיפה מתקיים בחסות הבירה "סטלה ארטואה"
מפיקת הפסטיבל: עיריית חיפה – החברה לאמנות תרבות וספורט – אתו"ס,מנכ"ל החברה, דני צייזלר. מנהלת אמנותית: פנינה בלייר


  


אסקימוסים בגליל


החברות משם


המעיין


המעיין

NO אקזיט
4.10.2006   16:55    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

NO אקזיט
בימוי ותסריט: דרור סבו
הפקה: 'שמים' הפקות
שחקנים: עופר שכטר, גל זייד, נועה ברקאי, אמנון וולף, מלי לוי, מיכאל מושונוב

מאת: שוש מיימון

'נו אקזיט' זכה בפרס 'וולגין', הפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בירושלים.
כשהסרט זכה בפרס הבעתי תמהון מהול בתרעומת על הזכייה כי לדעתי התמודדו מולו סרטים ראויים יותר כמו 'אדמה משוגעת' של דרור שאול ו'אביבה אהובתי' של שמי זרחין.
לכן הלכתי לצפות בו שוב, הפעם במנותק מאווירת הפסטיבל הדחוסה והתחרותית. גם עכשיו אני עומדת על דעתי שהסרט לא ראוי לפרס הגדול אבל הוא בהחלט סרט קטן ומעניין בפרט שזהו סרטו העלילתי הראשון של דרור סבו.
סבו, בימאי סרטים דוקומנטרים שביים את 'פרוייקט Y', אחת מסדרות הריאלטי הראשונות בישראל, מביא כאן ספור שהוא מכיר מבפנוכו. ואולי זה הספור האישי שלו: יהודה, בימאי סרטים דוקומנטרים צעיר ומוכשר (עופר שכטר המפתיע), מתפתה לביים סדרת ריאליטי ומוכר את נשמתו בדרך אל ההצלחה.
כמי שמכיר את העולם הזה מקרוב, סבו מיטיב לבטא, כמעט אחד על אחד, את האוירה על הסט ומאחורי הקלעים של תעשיית הריאלטי: ציניות מושחזת, רוע לב, אינטרסנטיות, כוחניות וקריסת ערכים מוחלטת. כשהכל מוקרב על מזבח המולך של ה'רייטינג' - חזות הכל והאלוהים החדשים.
במרכז הספור: איתן, חייל שהתעוור במהלך שירותו הצבאי בלבנון מחפש אשה בתחרות נוסח 'כוכב נולד'. עשרות צעירות יפות ותאבות פרסום מתדפקות על דלתו. הן לא יודעות שהגבור עוור. רק הקהל יודע. על כל ה'טרארם' הזה מנצח זכי ריבנבך, 'קוסם הרייטינג' (גייל זייד המעולה), מנהל התוכניות והמפיק הראשי.
זה מתחיל טוב. סבו יודע ליצור קצב, מתח ועניין. אלא שאחרי השליש הראשון יש נפילה והספור הופך להיות רדוד ושטוח בדיוק כמו תוכניות הריאליטי שהוא לועג להן. נועה ברקאי כיעל, החברה של יהודה, מאוד מעניינת אבל הקונפליקט שלה בין גל זייד ועופר שכטר רעוע ולא משכנע. כך גם מיכאל מושונוב, הש.ג. הדתי שקורא את 'הגולם' (רמז למה שקורה בהמשך הסרט: הגולם קם על יוצרו).
עופר שכטר שפרץ כאליל נוער מטופש ב'אקזיט' (תוכנית טלויזיה ששם הסרט שואב ממנה את השראתו) מתגלה כשחקן נבון ואינטליגנטי. אבל את כל הקופה לוקח גל זייד שהוא פשוט נפלא בתפקיד 'הרשע הרגיש', הסרקסטי והציני. או בקיצור, המאניאק.
הסרט שצולם בתקציב דל וצולם במצלימת וידיאו, מיטיב לבטא תחושה שהצופה נמצא מאחורי הקלעים של אולפן טלוויזיה ונושם את הריח הקר, המתכתי, הריק והנבוב של 'התהילה'. יש שם לא מעט רפליקות מצחיקות וכמה סיטואציות אירוניות מבריקות (כמו, למשל, השימוש בשוטר המשחק בסדרת טלויזיה כמי שחוקר את 'הפרשה').
האמירה של סבו חדה ונוקבת אבל הוא לא המציא כלום. לפני כשלושים שנה בסרט ההוליבודי 'רשת שידור' (עם פיטר פינץ', וויליאם הולדן ופיי דונאווי) נצלב אותו רעיון בדיוק: פולחן הרייטינג כאלוהים החדשים של המאה העשרים. סבו בסך הכל לקח את זה צעד אחד קדימה. בכל זאת, עברו שלושים שנה והמציאות, מה לעשות, נעשתה עוד יותר צינית ואכזרית.
שורה תחתונה: כדאי לראות.



  


אקזיט- גל זייד


אקזיט-עופר שכטר

יתוש בראש – הקומדיה של הקיץ
4.10.2006   16:47    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

יתוש בראש – הקומדיה של הקיץ
מאת: שוש מיימון



מאת: ז'ורז' פאדו
התיאטרון: הקאמרי
בימוי: עומרי ניצן


שחקנים: שמואל וילוז'ני, לימור גולדשטיין, איתי טיראן, יצחק חיזקיה, אולה שצור, אמיר קריאף, ניסים זוהר, אלון דהאן, עירית קפלן, אבי פניני, שרון דנון, עזרא דגן, אסף פאריינטה, עופר רגירר.

'יתוש בראש' הוא מסוג הקומדיות שגם זמן רב אחרי שהסתיימו נשארים עם חיוך טיפשי גדול מרוח על הפנים. ז'ורז פאדו, צרפתי יהודי, כתב את הפארסה הפרועה והמשעשעת הזאת לפני 99 שנים ולמרות הזמן שחלף לא אבד עליה הכלח. נכון שלפני מאה שנה, כשאשה היתה מגלה שבעלה בוגד בה, עולמה היה נחרב עליה, כי כל מהותה והמעמד שלה נבעו מעצם היותה אשת איש. וככל שהדג שתפסה היה שמן יותר כך המניות והבטחונות שלה היו גבוהים יותר. אז למרות שהיום נשים לא לגמרי תלויות בגבר, המחזה עדיין רלבנטי ומצחיק עד דמעות.

רמונד שאנדביז (לימור גולדשטיין הנשית ) חושדת שבעלה ויקטור עמנואל שאנדביז (שמוליק וילוז'ני הפרוע והכובש) בוגד בה בגלל שהוא לא מסוגל לקיים איתה יחסי מין.
כדי לאמת את חשדה רוקחת הגברת הבורגנית והמעודנת רוקחת מזימה, וכך מיטלטלת המערכה מבית בורגני מטופח ורגוע ל 'מי ומי' - מלון זול לפגישות חטופות של אוהבים בוגדניים. שם מתפתחת עלילה מוטרפת ומשעשעת עד דמעות, כשכו-לם נקלעים למלון הפגישות הזה ולא מצליחים לנמק לבן הזוג שלהם מה בדיוק הם עושים שם. בקיצור, חוכא והיטלולא.

פעם שישית ש'יתוש בראש' מועלה אצלנו ונראה שגם הפעם, כמו בפעמים הקודמות, הוא הולך להיות שלאגר גדול. אמנם התיאטרון 'הקאמרי' לא תיכנן שתפרוץ מלחמה כשבחר להעלות את המחזה, אבל הדיסוננס המטורף בין המלחמה בצפון לפרצי הצחוקים הגדולים של הקהל רק הדגיש את התחושה שגם כשעצוב וקשה אין מיפלט טוב יותר לנפש מקומדיה טובה.

הבימאי עומרי ניצן רקח במיומנות תמהיל משובח של כל המרכיבים שהופכים את 'יתוש' לחוויה מבדרת. גלריית השחקנים שליהק- משמוליק וילוזזני דרך לימור גולדשטיין, איתי טיראן, עירית קפלן, אלון דהאן, יצחק חיזקיה, עזרא דגן וכל היתר נותנים שעה וחצי של צחוקים פרועים.
שורה תחתונה: קומדיית מצבים קלאסית טבולה בשארם צרפתי. מהודקת וקולחת. אנינה ואלגנטית. לרוץ.



  




הזוהר הקדוש והחת"ת (חומש, תהילים ותניא) – קמיע במהדורת כיס
4.10.2006   16:44    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

הזוהר הקדוש והחת"ת (חומש, תהילים ותניא) – קמיע במהדורת כיס
מאת: שוש מיימון




אמונה עממית מקובלת אומרת שכדאי לכל אדם להחזיק צמוד אליו ובכליו ספר תהילים או כל ספר קודש אחר כקמיע והגנה. אבל כולנו יודעים שהתנ"ך,
החומש, או ספר תהילים הם ספרים עבי כרס ולא כל מקום יכול להכיל אותם.
בא יצחק רוטר מכפר חב"ד והעלה את כתבי הקודש על מיקרופילם. מעכשיו כל אחד יכול להחזיק ספר תנ"ך, תהילים, הזוהר הקדוש או את שלושתם ביחד בתוך הארנק שלו או בכיס חולצתו.
מה זה 'מיקרופילם'? זוהי שקופית זעירה, שבאמצעות ציוד חדשני ניתן לצלם עליה ספרים שלמים בהקטנה של עד פי 3000. את הטקסט ניתן לקרוא בבירור בזכוכית מגדלת.
חת"ת : חומש – תהילים – תניא
יצחק רוטר העלה על גבי מיקרופילם חת"ת ממוזער. מעכשיו אפשר לשאת בכיס, בארנק ובילקוט של הילדים את החת"ת הממוזער. זהו ספר רגיל, אך כתוב באותיות הרבה יותר קטנות. מי שרוצה לקרוא יכול להשתמש בזכוכית מגדלת 30 X.
מה זה חִת"ת? חת"ת זה ראשי תיבות של חומש, תהילים, תניא. שלושתם מכונסים בספר ומהוים סדר לימוד יומי בחב"ד. הלימוד נקבע על ידי אדמו"ר השישי של חסידות חב"ד, הרב יוסף יצחק שניאורסון.
שם החיבור גם מבוסס על הפסוק: ''ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב "( בראשית לה,ה)
ספר החת''ת המכיל בכריכה אחת : חומש תהילים תניא וסידור – וכשמו כן הוא מהוה ''חתת'' = הגנה נפלאה לכל יהודי.
הרבי מלובביטש ביקש שבכל בית יהודי ובכל רכב יהודי ימצא ספר חומש-תהילים-תניא.
הדיעה גורסת שיש סגולה להגנה בהחזקת ספרים קדושים אלו בכל רכב ובכל בית בנוסף ללימוד היומי בחת"ת. ספרי-קודש המצויים בבית משווים לו אווירת קודש ומקדשים אותו.

ספר הזוהר הקדוש

גם את ספר הזוהר הקדוש העלה יצחק רוטר על מיקרופילם ומהיום אפשר לשאת את כל הספר העצום הזה על שיקופית בגודל כרטיס אשראי.
הזוהר הוא החיבור הגדול והמרכזי שכלולה בו תורת הסוד. הזוהר נערך כפירוש לפי סדר פרשיות התורה, והוא מגלה את סתרי התורה והאמונה הרמוזים בלשונות המקרא, לרוב בצורה של דרשות שבהן השתמש בהרחבה בשפת הסמלים של תורת האמונה.
לפי האמונה סגולות גדולות טמונות בזוהר הקדוש. הזוהר הוא תיקון לשכינה ומקרב את הגאולה . ספר הזוהר הוא עיקר כל ספרי מוסר, והוא ילהיב את הלב בשלהבת אש לעבודת האל התמימה. ספר הזוהר הוא המפתח והוא הסוגר . על ידי לימוד והפצת הזוהר הקדוש מתקשרים לרשב"י – רבי שמעון בר יוחאי, בחינת : ספרו של הצדיק הוא נשמת הצדיק.

ספר הזוהר ערוך כפירוש לתורה, ומסודר לפי פרשיות השבוע. הוא מכיל את סודות היקום כולו, ביניהם: תורת הקוואנטים, תיאורית המיתרים, גלגול נשמות, זמן ומרחב, מערכות יחסים ועוד. עצם הימצאותו של ספר הזוהר במקום מסוים יוצרת מעטה הגנה, ומביאה ברכה, ביטחון ושפע לסביבה.

השל"ה הקדוש כתב:
"חיבור הזוהר היה עתיד להיות גנוז עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים שאז יתגלה לתחתונים ובזכות העוסקים יבוא משיח כי אז תמלא הארץ דיעה. וכשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד שהוצרך הקב"ה לקדשם בדם הפסח ובדם המילה כן הגאולה העתידה, לא יהיה הגאולה עד שיזכו לתוספת הקדושה הזו."

את המיקרופילם המשמש כקמע אפשר להשיג אצל יצחק רוטר
www.770.mn כפר חב"ד
www.shalom-from-israel.co.il
טל – 039606431 א.ת. כפר חב"ד 72915



  













'אדמה משוגעת' לתחרות האוסקר בהוליבוד
4.10.2006   16:40    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

'אדמה משוגעת' לתחרות האוסקר בהוליבוד
'אדמה משוגעת' לתחרות האוסקר בהוליבוד

מאת: שוש מיימון

הסרט 'אדמה משוגעת' בבימויו של דרור שאול, נבחר על ידי חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע לייצג את ישראל בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר" בתחרות אוסקר האמריקאי. השנה, לראשונה, זכו שני סרטים, 'אדמה משוגעת' ו'אביבה אהובתי' (של שמי זרחין) בפרס 'אופיר' לסרט הטוב ביותר לשנת 2006. היות ורק סרט אחד יכול לייצג את ישראל בתחרות אוסקר שתתקיים בהוליבוד בפברואר 2007, התקיימה הצבעה נוספת בין 700 חברי האקדמיה כדי לקבוע מי משני הסרטים הזוכים יצא לאוסקר.
"אדמה משוגעת" בהפקת שרון שמיר, דרור שאול, פיליפה קוברסקי ואדגר טנמבאום יקבל מענק כספי של 100 אלף שקל לקידום ושיווק בחו"ל.
עלילת "אדמה משוגעת" מתרחשת בשנות ה-70 ומתמקדת בנער בן 12 בשם דביר, המעביר את שנות התבגרותו בקיבוץ. במהלך שנת בר המצווה שלו הוא נאלץ לנווט את דרכו בין עקרונות הקיבוץ לבין יחסיו המסובכים עם אמו. הניגוד בין השניים מוציא אותו למסע התבגרות בלתי אפשרי שבשיאו בחירה גורלית שתשנה את חייו לנצח. בתפקידים הראשיים בסרט מככבים תומר שטיינהוף, רונית יודקביץ', שי אביבי, הנרי גרסין וגל זייד



  




שמנה? לא ממש
24.08.2006   16:55    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

שמנה? לא ממש
התיאטרון הקאמרי

מאת: ניל לאביוט

בימוי: משה נאור

שחקנים: עירית קפלן, מיכה סלקטר, יפתח קליין, תמר קינן

מאת: שוש מימון

שם המחזה מסגיר את הנושא שלו: איך זה להיות אשה שמנה בחברה שסוגדת לנעורים ולגיזרה דקה? מה קורה כשגבר, חביב ונורמטיבי מתאהב בבחורה שמאוד טוב לו איתה, והוא מרגיש איתה הכי פתוח והכי אמיתי בעולם אבל מה לעשות - היא ....'שמנה'?

בניל לאביוט פגשנו לפני למעלה משנה בהצגה 'צורה לאהבה'. גם שם המחזה ממחיש לנו כמה צורה חיצונית היא מרכיב דומיננטי במשיכה ובבחירות שלנו - כשבחורה לוקחת בחור ומעצבת אותו מחדש כשלבסוף מסתבר שכל התהליך שהיא מעבירה אותו, עבורה זה בסך הכל 'אייטם' - חלק מפרוייקט גמר לעבודה שלה במגמת אמנות.
גם ב'שמנה' לאביוט מתמודד עם ההופעה החיצונית. עד כמה אנחנו תלויים במה הסביבה שלנו חושבת על בני הזוג שבחרנו ומה זה בעצם אומר עלינו.

המחזה מתחיל בפגישה מקרית של טום (מיכה סלקטר ) בהלן (עירית קפלן) באיזה 'דיינר' חטוף בשעת צהרים.
טום והלן מתחילים להיפגש ולאט לאט הוא נמשך דווקא אל אותן תכונות המאפיינות שמנים: טוב לב, אהבת החיים, אימהות, יכולת טיפולית, הומור. טום גם נמשך למשמניה של הלן, וסצינת ההתעלסות ביניהם מגלה לנו אשה שמנה אך סקסית ונשית.


אבל החברים במשרד של טום לועגים לו כשהם מגלים שהוא יוצא עם 'אחת שמנה'. טום חסר הבטחון מרגיש כל כך לא נעים שעד סוף המחזה הוא בעצם מסתיר את הלן , לא יוצא איתה בפומבי ונפגש איתה רק במקומות שאין סיכוי שייתקל בחבר'ה.

זאת, עד לסוף שבו הוא נדרש לעשות החלטה: לקבל את הלן כמו שהיא או לעזוב אותה. (וזה למרות שהלן מבטיחה לו שתעשה השתדלות ו ותפצח בדיאטה). ולמרות שטום אוהב אותה ומרגיש איתה הכי טוב בעולם הוא עושה בחירה קונבנציונלית מתבקשת.

לאביוט המחזאי מחזיר אותנו לראייה הצינית והמפוכחת שלו את החיים: גם כשבן אדם מוצא אהבה הוא מוותר עליה בשל אילוצים כמו נורמות וחשיבה סטריאוטיפית.

מדובר במחזה מקסים והצגה עשוייה היטב. מיכה סלקטאר רך וחלש וחסר אונים ומשכנע בחוסר הבטחון שלו. יפתח קליין, החבר הקנטרני שלו, מעצבן כמו שצריך. גם תמר קינן, שרוצה את סלקטר ולא מבינה איך הוא מעדיף 'פילה שמנה' על פניה, טובה מאוד.

הבעייה היא הליהוק של עירית קפלן, אשה מליאה ויפה. קפלן עושה עבודה טובה אלא שנראה לי שבמחזה שנקרא באנגלית 'fat pig ' הכוונה היתה לאשה ממש גדולה ושמנה דוחה שנראית כמו פילה ולא אחת שנראית כמו עירית קפלן, יפה וחושנית. אמנם יש עליה כמה קילוגרמים מיותרים אבל היא ממש לא דוחה. קשה היה להבין איך טום מוותר על אשה כל כך נעימה וסקסית כמו עירית קפלן. הקונפליקט לא מחודד כאן ולא בא לידי מיצוי. אבל למרות ההסתייגות הקלה- כדאי לראות. בפרט לשמנים ולשמנות ביננו.



  




'שעה וחצי איחור' קומדיה רומנטית לגיל הבלות
24.08.2006   16:52    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

'שעה וחצי איחור' קומדיה רומנטית לגיל הבלות
תיאטרון באר שבע
מאת: ג'רלד סילברה בשיתוף עם ז'אן דאל
בימוי: נתן דטנר
שחקנים: אבי אוריה וחנה רוט

מאת: שוש מימון

קצת הזוי היה לצפות במה שקורין 'דרמה קומית רומנטית ומשעשעת' כשבצפון מתחוללת מלחמה קשה. אז בתוך כל המהומה לצפות ב'שעה וחצי איחור' היה מעין 'קומיק ריליף'. אתנתחתא קומית. לפני הכל - זו הצגה לבני חמישים פלוס. עד עכשיו גבורי קומדיות חצי קלילות היו בשנות הארבעים, כלומר באמצע החיים. כאן הגבורים נושקים לשישים, עומדים לצאת לפנסיה ופרצי תשוקה עדיין מפעפעים בהם.
הרעיון מוצלח: מה קורה לזוג שבן הזקונים שלהם נוטש את הבית באותו שבוע שנולדה להם נכדה ראשונה ובעוד חודש הגבר יוצא לפנסיה? והאשה שהיתה סטודנטית מבריקה בצעירותה התמסרה אחרי נישואיה לבית ולגידול שלושת הילדים. ולהזכירכם, בן 60 היום זה לא מה שהיה פעם. תוחלת החיים עלתה והיום בני שישים הם אנשים במלוא אונם, מוצאים עצמם יוצאים לפנסיה, בעצם לחוסר מעש, כשהם עדיין בכושר.

המחזאי יכול היה לעוף מנקודת המוצא והגיל המשברי הזה למונולוגים כואבים ונוקבים , אבל הוא הסתפק בפתרון קל: הזוג הבורגני השבע עומד לצאת לארוחת ערב אצל השותף שקנה מהבעל (אבי אוריה) את חלקו בעסק במחיר מצויין ובכך הפך את הבעל לפנסיונר. רגע לפני היציאה אשתו (חנה רוט) 'חוטפת קריזה' ומכריחה את בעלה לעשות עימה חשבון נפש ולהתעמת עם מה ש מצפה להם עכשיו, כשהילדים עזבו את הבית ושניהם בעצם בפנסיה.
וכך במשך שעה וחצי אנו צופים בקומדיית מצבים משעשעת כששני בני הזוג מפטפטים על כל מה שמעיק: ההזדקנות, החופש הכפוי, חוסר המעש, בגידת הגוף, איבוד הפוקוס, הזוגיות, המיניות, החרטות, הכשלונות. יופי של נושאים אלא מה שקורה בין פייר (אבי אוריה) ולורנס (חנה רוט) הוא בעצם סקיצה למחזה, דראפט ראשון, רישום קריקטורי קל. התוצאה: מחזה דליל שהיה רוצה להיות קומדיה בסגנון 'ניל סיימון' , אבל הוא בעצם תזכורת קלושה למה שניל סיימון היה עושה עם סיטואציה כזו.
הבימוי מלא התנופה של נתן דטנר מצליח לחפות על דלות החומר אבל הבחירה בחנה רוט נראית לי שגויה. אבי אוריה סוחף, מלא חיות ומשעשע, ואילו חנה רוט, שהיטיבה לשחק דמויות גרוטסקיות במחזות של חנוך לוין, מגישה גם כאן דמות הקרובה לקריקטורה. אבי אוריה מצליח להפיח רוח חיים בבעל המיובש וליצור דמות בעלת נפח, חיה ובועטת, עד כדי כך שלמרות שהוא לא נחשב ל'סקסי' האמנתי לחרמנות המתעוררת שלו ולעתים אפילו נראה מושך. חנה רוט היתה די 'עצית' ומלבד כמה מאניירות המאפיינות נשים צרפתיות הנושקות לשישים קשה היה להאמין לה שפעם היתה 'פאם פאטאל'. ברוב הפעמים היא דקלמה טקסט והיוותה רפליקה יבשושית לאוריה הכובש.
אבל עם כל זאת יש בהצגה רגעים משעשעים, והיא מעמתת את בני החמישים פלוס עם מקצת הבעיות שהם מתחבטים בהם. קומדיה רומנטית קלילה לגיל המתקדם. כדאי.

שוש מיימון



  


חנה ואבי חיבוק


חנה ואבי סצינת מריבה


חנה רוט ואבי אוריה

לרקוד- סרט מופרך
24.08.2006   16:47    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

לרקוד- סרט מופרך
תסריט: חיים מרין

בימוי והפקה: מארק רוזנבאום
שחקנים: אלון אבוטבול, מיטל דוהאן, יובל סגל


מאת: שוש מיימון

בהזמנה להקרנה צויין שמדובר בקומדיית פשע רומנטית, מה שעל פניו נראה כמיפלט לא רע מהחדשות ומחום המהביל של אוגוסט.
זה גם התחיל לגמרי לא רע. שלושה שחקנים עם כריזמת מסך ממגנטת: אלון אבוטבול, יובל סגל ומיטל דוהאן מתכננים שוד. אבוטבול הוא בעליו של מועדון שבו מיטל דוהאן מופיעה כרקדנית בטן, ה'כוכבת' של המקום. לדוהאן יש חבר - יובל סגל, עבריין צחקני וסקסי שמכיר את החיים מהצד האחורי שלהם. השלישייה מתכננת להרים 'מכה שתסדר אותם בחיים'. כל זה מתרחש על רקע ריקודי בטן מסעירים ותלבושות מרהיבות טובלות בשפע של פאייטים מוזהבים ומוסיקה ערבית קצבית.
התסריטאי, חיים מרין, היה בעברו הרחוק מדו"רניק במשטרה ומכאן בקיאותו בהווי הפשיעה המקומי. הוא גם אחראי על כמה תסריטים ממש טובים כמו: 'מתחת לאף' ו'מקס ומוריץ'. אבל ב'לרקוד' הוא הולך לאיבוד ומושגים אלמנטרים כמו 'רצף הגיוני בעלילה', 'איפיון דמויות' ו'פעולות מנומקות' נשמעים כאן כמו שפה מעולם אחר. העלילה כל כך מופרכת ולוקה בפיגור שלא ברור מה הדליק את מארק רוזנבאום לרקוח מזה סרט ואת הקרן לקולנוע ישראלי להשקיע בזה כסף.

על פניו המרכיבים נשמעים מושכים: רקדנית בטן יפהפייה שנעה בין שני גברברים, שוד של אוסף יודאייקה והווי של חוזרים בתשובה. כשבתוך כל זה אבוטבול, השודד האכזר שלנו, מחליט פתאום שהוא הופך ליהודי דתי והרקדנית שלנו מתלבטת בין ה'פארש' של עולם הזוהר לבין הקדושה שבעולם 'הטוהר'.

מרין ניסה לקדוח מין תבשיל שמשלב בין עולם הפשע לבין העולם הדתי כשהוא לועג לעולם החוזרים בתשובה. אבל לפני שהוא מתחיל לצחוק על הדתיים שיתפנה וילמד קצת יהדות. היו שם סיטואציות מה זה מופרכות! מיד אחרי הקידוש של ערב שבת אבוטבול, הדתי החדש שלנו, גוזר במספריים עבות את חליפת הריקוד של דוהאן (זה חילול קודש נוראי ). כל זה קורה רגע אחרי שאבוטבול חיסל באיזה שמונה יריות את החבר הטוב שלו (אורי קלאוזנר) ומיד אחר כך הוא חובש כיפה, לומד תורה ונוקט ב'ישתבח שמו'. מרין רצה אולי לעשות פארודיה על ה'דוסים' אבל יוצא מגוחך בעצמו.

גם היומרה להציג את נפתולי הגבורה המרקדת, שכאילו נקרעת בין שני העולמות, כאיזה מין מאבק של חיפוש עצמי- נלעגת. (כשבסוף הדחף היצירתי והרצון שלה להתבטא גוברים כמובן והיא חוזרת לעולם הציצים והפאייטים. וואאאו!!!)

האמת שלולא גלריית השחקנים שמעטרת את הסרט לא הייתי טורחת להתייחס אליו כלל. אני גם לא מבינה על מה זרקו כאן 800 אלף דולאר (כך היה כתוב בקומוניקט שהסרט עלה). אבל אבל אלון אבוטבול מקרין חושניות וחום ובכלל נראה נהדר כיהודי חובש כיפה ועטור זקן. גם יובל סגל, מקסים וחתיך וחצוף ושובב ומלא חן ואורי קלאוזנר ממש מעולה בדמות העבריין שחזר בתשובה. מיטל דוהאן תמיד יפה ומאוד נעים להתבונן בה אבל היא נטולת חושניות ואירוטיקה ובלתי אמינה כרקדנית בטן וכוכבת המועדון.

נכון שהמילייה של ריקודי הבטן, המוסיקה הערבית, הבנות היפות והציצים הנשפכים ממחוכים הדוקים מלהיבים ונותנים הרבה צבע ואירוטיקה. אבל זוהי מסגרת חיצונית בלבד שחוץ מהרבה פאייטים מוזהבים וצעיפים אדומים שקופים אין בה ולא כלום.
הבעייה היא בתסריט המופרך. נראה לי שאם מארק רוזנבאום היה מקבל תסריט מהודק יותר היה יכול לצאת סרט לא רע.
שורה תחתונה: מאכזב, חבל.



  


אלון ויובל במכונית


מיטל באדום

ONE מופע ראווה מוסיקאלי בכיכובה של ריטה בסגנון לאס וגאס
30.06.2006   10:45    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

ONE מופע ראווה מוסיקאלי בכיכובה של ריטה בסגנון לאס וגאס
ONE מופע ראווה מוסיקאלי בכיכובה של ריטה בסגנון לאס וגאס מה- 6 ביולי עד ל6 באוגוסט בגני התערוכה בתל אביב

מאת שוש מיימון

בתחילת חודש יולי יעלה מופע ספקטקל ראשון מסוגו בארץ - One - מופע ראווה מוסיקלי בכיכובה של ריטה ובהשראת מופעי הענק בלאס וגאס ובברודווי . את המופע שמביים חנוך רוזן, מפיקה חברת 'סלקום' בהשראת מופעי הענק המועלים על במות לאס וגאס, שהם בעלי מורכבות טכנית נדירה, שילובים הנדסיים, שילובים של מגוון אמנויות במה והפקה מוסיקלית גרנדיוזית.
ביתן 1 בגני התערוכה יהפוך למשך חודש ימים להיכל ההופעות של One. ההופעות יתקיימו מידי ערב ברציפות החל מה- 6 ביולי ועד ה-6 באוגוסט.
עשרות רקדנים, זמרי ליווי, במות משופעות, מנופי נשיאה, מסכי מים, אימאז'ים תלת ממדיים, כדורי פייבר, קירות מרחפים, מסכי ערפל, להביורי אש, קשתות אור, מקרנים ממוחשבים, מראות זוויתיות, קרני לייזר, זרמי חול ומנגנוני ריחוף המיובאים מחו"ל, ירכיבו את מפגן הטכנולוגיה הראוותני, מהמורכבים ביותר שהועלו אי פעם על הבמות בישראל.
מיזם One הוא המיזם המורכב ביותר שהועלה אי פעם בישראל. מופע המשלב את מגוון אומנויות הבמה והאמנות הפלסטית עם אמצעים טכנולוגים המיובאים מאירופה ומארצות הברית.


  




פסטיבל 'לא בשמיים' 2006 בכפר בלום
30.06.2006   10:41    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

פסטיבל 'לא בשמיים' 2006 בכפר בלום
חגיגת לימוד יהודית ישראלית בגליל העליון ב3-5 ליולי
בין המשתתפים השנה: השופטת בדימוס דליה דורנר, שולמית אלוני, הרב יעקב אריאל, מוטי שקלאר, דר' דני גוטווין, פרופ' יעקב נאמן ואמנון ליפקין שחק. הפסטיבל יקיים גם מופע הצדעה למשוררת רחל שפירא

מאת: שוש מיימון


פסטיבל 'לא בשמים' 2006 בגליל העליון (כפר בלום) חוגג השנה את שנתו השישית ביותר משבעים מופעים שונים שיערכו במשך שלושה ימים בכפר בלום. בנוף פסטורלי גלילי יהנו משתתפי הפסטיבל משילוב של מופעי תרבות ולימודים יהודיים וישראלים בשילוב מפגשים עם אנשי רוח, רבנים, אמנים ועיתונאים.
חגיגת "לא בשמים" נוסדה כדי לגעת בתרבות יהודית ישראלית. זוהי בעצם חגיגת לימוד יהודית ישראלית המשלבת לימוד ודיון, עיון ורב שיח, מפגשים עם העבר הרחוק והעכשווי, הגות ומעש, מומחים ואמנים.
מטרת הפסטיבל לזמן מפגש בין אוכלוסיות, בין מומחים ולומדים, בין עמדות שונות, וליצור בסיס לכבוד הדדי.
לאחר הצלחת הפסטיבל בשנה שעברה, שהתבטאה במכירה של למעלה מעשרת אלפים כרטיסים, הרחיבה השנה הנהלת הפסטיבל את מגוון האירועים והאולמות. תוכנית הפסטיבל מורכבת השנה ממגוון אירועים הכוללים הרצאות, הצגות, פאנלים, טיולים ודיונים בנושאי החברה הישראלית באמצעות ספרות, סרטים, תיאטרון, פילוסופיה, הגות, משפט, פוליטיקה ותקשורת.
בין המרצים שישתפו : השופטת בדימוס דליה דורנר , שולמית אלוני, הרב יעקב אריאל, פרופ' תמר אלאור, לובה אליאב, אורי אורבך, מוטי שקלאר, רינו צרור, רות דיין, גאולה כהן, אבי בניהו, דר' דני גוטווין, פרופ' שלמה אהרונסון, הרב אבי גיסר, הרב צפניה דרורי, פרופ' יעקב נאמן ,אלוף( מיל) איתן בן אליהו, רא"ל ( מיל) אמנון ליפקין שחק, יעקב נמרודי, ג'קי לוי עו"ד אורי סלונים.

הפסטיבל יערוך גם ערב הוקרה מיוחד למשוררת רחל שפירא שכתבה שירים מרגשים למיטב אמני ישראל. בין מאות שיריה: 'כמו צמח בר', ' מה אברך', ' עוד יהיה לי'. בערב ההוקרה יטלו חלק יזהר כהן, מרגלית צנעני, רוחמה רז ולהקת הזמר של הגליל העליון.


אירועים בולטים במהלך הפסטיבל:

החובה לציית או הזכות לסרב- מתי קמה לאזרח הזכות לערער על החובה לציית? מהו מרחב התמרון השמור ליחיד בתוך הקבוצה? דיון עקרוני , לא פוליטי על מוסר הלכה, תרבות וחברה


בהשתתפות השופטת דליה דורנר, פרופ' ידידה שטרן, יפתח ספקטור והרב אליקים לבנון . מנחה- טלי ליפקין שחק.

כיפה על הלב- על התהליך הדו כיווני המתרחש בתקופה האחרונה בו דתיים מתרחקים מעול מצוות אך מקפידים להישאר במסגרת ולעומתם חילונים שמתקרבים לדת אבל לא ילכו עד הסוף. בהשתתפות: רועי שרון( עורך nrg יהדות) הסופרת יעל משאל והעיתונאי ארא"ל סגל. מנחה: שהרה בלאו.

כדת משה וישראל- מדוע רבים כל כך מחפשים מסלולים עוקפי רבנות בכדי להינשא? מהם האלטרנטיבות העומדות בפני זוגות אלה? פאנל בהשתתפות שולמית אלוני, הרב יובל שרלו, דר' רות הלפרין קדרי והרב עינת רמון. מנחה: קובי אריאלי

תפילטיש- איש ותפילתו בשירה העברית בדיבור והגיגים, במיתר ובצלילים. ג'קי לוי עם חברים ידברו וישירו בהשתתפות, קובי אריאלי, שולי נתן, דר' סמדר שרלו והרב יוחנן פריד.

יובל למלחמת קדש- אחרי 50 שנה יערך מפגש בין לוחמים באותה מלחמה לבין החוקרים של אותה המלחמה. מפגש טעון שינסה לברר על מה יצאה ישראל למלחמה? מי עמד לתקוף אותה אם בכלל? מה הקשר בין מה שידעו אז לבין מה שאנו יודעים היום. משתתפים: רא"ל (מיל') אמנון ליפקין שחק, יגאל צחור, רות דין, מיכאל קפוסטה. מנחה: דר' מוטי גולני.

עמותות החסד- צדקה או פשיטת רגל- עמותות החסד פתרון למצוקות ולבעיית העוני או ככל שגדל מספר העמותות כך גדלה בעיית העוני. האם עמותות החסד הן התשובה המודרנית לחסד היהודי. משתתפים פרופ' יעקב נאמן, רשם העמותות ירון קידר, עו"ד אורי סלונים והגב' דינה נמדר. מנחה איתמר לוין.

שנה להתנתקות- על החברה הישראלית שלא חיכתה למפונים בזרועות פתוחות, על רבנים שלא אמרו הלל ביום העצמאות. על החשבון ועל הנפש. משתתפים: הרב אבי גיסר, ד"ר אבי לוי, ד"ר תמר אלאור, לאה שקלאר. מנחה: עמנואל הלפרין.

פדיון שבויים הדילמה המוסרית- דיון ערכי על הגבולות המוסריים, המשפטיים, הצבאיים וההלכתיים בדילמה שבין מצוות פדיון שבויים לבין קדושת חיי האדם. משתתפים- הרב יעקב אריאל, מר יעקב אביטן, עו"ד אורי סלונים, סא"ל איל אחיקר. מנחה ניצן חן.

בעזרת השם: המקפידים יאמרו אלוקים. המרהיבים אלוהים. והפמיניסטיות יגידו שהוא בכלל היא. מושב פילוסופי – אקטואלי בעקבות החיפוש אחר בורא עולם. משתתפים: פרופ' יובל דרור, אורי אורבך, פרופ' בנימין איש שלום, מוטי שקלאר, שהרה בלאו, אורי אורבך. מנחה: דר' עליזה לביא.

פרטים נוספים על הפסטיבל נמצאים באתר הפסטיבל:
http://www.galil-elion.org.il/yahadut




  




פנאי
30.06.2006   10:37    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

פנאי
מאת שוש מיימון


עניין של סגנון -קומדיה קיצית קלילה


תיאטרון גשר
מאת: נואל קוארד
בימוי: לנה קרינדלין


כשהמחזה הוצג לראשונה בשנות השלושים הוא היה נועז מאוד לתקופתו: שני גברים, ליאו ואוטו, המאוהבים באותה אשה, גילדה, ומתחרים על ליבה, אחר כך מתאהבים זה בזה וחוזרים לחיות במשולש עם אהובתם שבסוף נוטשת אותם למען גבר שלישי שגם הוא החבר הכי טוב שלהם.
סר נואל קוארד הבריטי כתב הרבה קומדיות רומנטיות שנונות ומתוחכמות שסובבות סביב חיי החברה הגבוהה באנגליה שבהם דגש על 'התנהגות נכונה' ואלגנטית. כשקונארד, שבעצמו היה הומוסקסואל, דבר על האפשרות של משולש דו מיני זו היתה סנסציה עסיסית. למרות הזמן שחלף יש הרבה חן, אירוניה ורגעים מבדרים בקומדיה הרומנטית הזאת.
המחזה מביא את סיפורם של גילדה, ליאו ואוטו (אפרת בן צור, סשה דמידוב ויחזקאל לזרוב), שלושה אמנים צעירים המחפשים את עצמם, הצלחתם ואהבתם, בפאריס-לונדון-וניו יורק. שלושתם מוכשרים, יפים, מבריקים, אגוצנטרים, נהנתנים וחסרי מעצורים.
אוטו, צייר מתחיל ומוכשר, אוהב את גילדה - מעצבת פנים, שאוהבת אותו אבל לא נשארת אדישה כלפי חיזוריו של חברו הטוב ליאו, מחזאי מתחיל גם הוא. אל השלישייה הזאת מצטרף ארנסט (עמי ויינברג), אספן ומוכר תמונות מבוגר מהם, שצופה מן הצד במתרחש עד שגם הוא נסחף למערבולת אבל רק לתקופה קצרה. כי ארנסט הוא 'נורמלי', 'שיגרתי'. הוא לא שייך למחנה הזה של אינדיבידואליסטים חסרי אחריות ופורצי גבולות.
הבימאית לנה קרינדלין גם ביימה את 'מדיאה'. שם לא אהבתי את האינטרפטציה הקרה והמנוכרת שהיא נתנה למחזה, ואילו כאן היא מצליחה למסוך ב'עניין של סגנון' קור אלגנטי וקלילות מרפרפת המאפיינת את שלושת הבוהמיינים החיננים. אבל הבחירה באפרת בן צור ככוכבת שסוחבת על כתפיה את ההצגה היא שגיאה. האיפיון שלה כפאם פאטאל שהגברים נופלים שדודים לרגליה לא היה משכנע. חסר בה את המוטיב החתולי, המתגרה והמפתה שגורם לגברים לאבד בגללה את הראש. סשה דמידוב ויחזקאל לזרוב היו מקסימים כמו תמיד. עמי ויינברג הפתיע בנוכחות שלו ואביבה מרכס עשתה תפקיד קטן מצחיק וגרוטסקי בדמות אספנית האמנות המיליונרית הניו יורקית.
אהבתי את התלבושות של דורין פרנקפורט ובעיקר את הפרשנות של מעצב התפאורה מיכאל קרמנקו שמצא פתרון יחודי לכך שכל אפיזודה מתרחשת במיקום אחר: פעם לונדון, פעם פריז ופעם יורק. במקום לבנות תפאורה גמלונית וחסרת חן הוא שיקף על מסך ענק תצלומי מולטימדיה של רחובות ניו יורקים, לונדונים ופריזאים שנותנים לך את תחושת הנוכחות במקום.
אבל בסך הכל לנה קרינדלין לא הצליחה להעביר את הקונפליקט שקונארד מכוון אליו: חיים בוהמיינים משוחררים וחסרי מעצורים או 'קום איל פו' מאורגן וצפוי? מה עדיף: חופש מוחלט שמביא להתנהגות חסרת אחריות או חיים בורגנים שמבוססים על שיקול דעת ואחריות?
לסיכום: זה אולי לא מחזה גדול, אבל בהחלט שעתיים של צחוק משחרר. קומדיה רומנטית קייצית קלילה ומשעשעת.




  


ישראל דמידוב,אפרת בן-צור,יחזקאל לזרוב

פסטיבל הקולנוע ה-23 בירושלים - 6-15.7.06
30.06.2006   10:29    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

פסטיבל הקולנוע ה-23 בירושלים - 6-15.7.06
מאת: שוש מיימון


פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה- 23 בירושלים ייפתח ביום חמישי 6.7.06 ויימשך 10 ימים , עד מוצ"ש 15.7.06
במהלך הפסטיבל יוקרנו למעלה מ 200 סרטים מהארץ ומרחבי העולם לפי מסגרות משנה: "קולנוע בינלאומי", "סרטי ביכורים", "ברוח החופש", "אנימציה", "החוויה היהודית", "קולנוע דוקומנטרי" , "סרטים על בני נעורים ".
הקולנוע הישראלי יקבל ייצוג נרחב במסגרת הפסטיבל בו יוצגו כ – 50 סרטים ישראליים עלילתיים,דוקומנטריים, קצרים ודרמות.
הסרטים הישראליים יתמודדו בשתי מסגרות תחרותיות מקבילות:
1. פרס וולג'ין שיחולק לסרט העלילתי הארוך המצטיין , לסרט התיעודי המצטיין ולסרט הקצר המצטיין.
2. פרס ע"ש ענת פרחי שיוענק לסדרה ולדרמה הבודדת הטובות ביותר. כמו כן יוענקו פרסים לשחקן המצטיין ולתסריט הטוב ביותר.
בין אורחי הפסטיבל מחו"ל יהיו יוצרי קולנוע, כוכבים, אנשי תעשיית הקולנוע. מפיקים, מנהלי פסטיבלים ובימאים.



כמו בכל שנה גם השנה יתקיימו סימפוזיונים המיועדים לאנשי הקולנוע בישראל וחלקם לקהל הרחב.
ערב הפתיחה ייערך ביום חמישי 6.7.06. לראשונה, יפתח סרט ישראלי את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ירושלים על מסך הענק של בריכת הסולטן. "מישהו לרוץ איתו", סרטו העלילתי השני של עודד דוידוף ("מרס תורכי") המבוסס על הרומן רב המכר מאת דויד גרוסמן.

תשעה סרטי קולנוע ארוכים (פיצ'רים) יתחרו בפסטיבל הקולנוע על פרס וולג'ין: "הדברים מאחורי השמש" של יובל שפרמן, "ידיים קשורות" של דן וולמן, "אביבה אהובתי" של שמי זרחין, "אדמה משוגעת" של דרור שאול, "מחילות" של אודי אלוני, "מלך של קבצנים" של אורי פסטר, "שלוש אימהות" של דינה וצבי ריקליס, "מכתבים לאמריקה" של חנן פלד, "NO EXIT" של דרור סבו.

מתוך 130 סרטים תיעודיים שהוגשו השנה לפסטיבל כדי להתמודד על פרס וולג'ין נבחרו 14 סרטים. לסרט הזוכה יוענק פרס וולג'ין בגובה 40,000 ש"ח.

הפסטיבל יתהדר השנה גם ברשימת אורחים מגוונת ועשירה.
הבימאי רומן פולנסקי יגיע כדי לקבל את אות הפסטיבל על מפעל חיים, וגם להציג את סרטו החדש "אוליבר טוויסט".
דברה וינגר, מכוכבות הוליבוד הבולטות בשנות השמונים, שהיתה מועמדת לפרס האוסקר על משחקה בסרט "תנאים של חיבה", תשמש בירושלים כשופטת במסגרת תחרות פרס וולג'ין לסרט העלילתי הטוב ביותר. ווינגר, בילתה בצעירותה בישראל ואף שרתה 3 חודשים בצבא.
קנדה שולחת לירושלים משלחת גדולה של יוצרי קולנוע קנדיים שבראשה עומד המפיק רוברט לאנטוס, יחד עם הבמאי אטום אגויאן, ועמם יגיעו גם קים קטראל, כוכבת סדרת הטלוויזיה הפופולארית "סקס והעיר הגדולה", והבמאית/שחקנית פטרישה רוזמה שסרט הבכורה שלה "שמעתי את בנות הים שרות" נחשב לאחד מעשרת הסרטים הקנדיים הטובים ביותר.
אורח נוסף שנחשב לידיד הפסטיבל וכבר ביקר בו בעבר, הוא הבמאי הסיני צ'ן, קאיגה אשר יציג את סרטו האחרון "ההבטחה". קאיגה צ'ן נחשב לאחד הבמאים הבולטים של סין אשר זכה גם להכרה בינלאומית.

בימאי מוכר נוסף אשר מגיע לביקור חוזר הוא אישטבן סאבו ההונגרי אשר יהיה נוכח בהקרנת סרטו "קרובים". יגיע עמו גם התסריטאי של הסרט וסטיץ' אנדראה.
המפיק ההוליוודי אנטוני ברגמן ("ניחוח אישה") יבוא כאורח הפסטיבל ויציג את סרטו החדש "חברים עם כסף" בבימויה של ניקול הולפסנר ובכיכובן של ג'ניפר אניסטון, ג'ואן קיוזק, פרנסס מקדרמונט וקתרין קינר.

אחד מגדולי יוצרי הקולנוע הדוקומנטרי, אלן ברלינר, גם יגיע לפסטיבל ויציג את סרטו "ער לרווחה". אורח חשוב נוסף מהתחום הדוקומנטרי, הוא ג'ונתן הוק, שמציג את סרטו "דרך האש".
מאיסלנד מגיע הבמאי קורמאקור בלתאזר עם סרטו "טיול קטן לגן עדן". הבמאי זכור לנו לטוב בזכות שני סרטיו הקודמים "101 ראיקיאביק" ו"הים".
מצרפת תגיע ידידת הפסטיבל שאנטל אקרמן עם סרטה "שם למטה". במקביל תוצג תערוכה שלה במוזיאון תל אביב.
ז'ולי דפרדייה, בתו של ז'ראר דפרדייה תגיע עם סרטה "עם כל הכבוד".
טקס הנעילה יתקיים בערב האחרון של הפסטיבל, ב- 15 ביולי ובו יוענקו הפרסים לסרטים המתחרים (עלילתיים ותיעודים).



  


אחרוני מגדלי האורז

"פסטיבל פיאסטה 2006" בגני יהושע- פארק הירקון בת"א, בין 4-6 ביולי 2006
30.06.2006   10:23    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

"פסטיבל פיאסטה 2006" בגני יהושע- פארק הירקון בת"א, בין 4-6 ביולי 2006
מאת: שוש מיימון


5 מתחמי ענק על פני 80 דונם של קצב, מוזיקה, אופנה, אוכל, רקדנים והופעות ב-3 ימים של קרנבל לטיני ססגוני בהנחיית רות גונזלס

פסטיבל פיאסטה, הפסטיבל הלטיני הגדול בעולם, יתקיים זו הפעם השנייה ברציפות בפארק הירקון בת"א, בתאריכים 4-6 ביולי 2006 בשיתוף 16 נציגויות לטיניות בישראל, עריית ת"א ומשרד החוץ. לאור הצלחת פסטיבל בשנה הקודמת (למעלה מ-60,000 מבקרים), הוכפלו השנה ההשקעה והשטח של פיאסטה פי שלושה, וכך גם כמות הכרטיסים המוצעים למכירה. השנה יוכל הקהל ליהנות מ-80,000 מ"ר של קצב, מוזיקה, אופנה, אוכל, סדנאות וקרנבל לטיני בשיתוף מאות רקדנים ועשרות מופעים של מיטב האמנים של הז'אנר הלטיני בישראל.
במשך משלושה ימים של קרנבל ססגוני הפסטיבל יכלול מסיבות לטיניות, סדנאות לימוד של כל סגנונות הריקוד הלטיניים כמו סלסה, סמבה, צ'ה צ'ה ומרנגה, הופעות של כ-28 הרכבים לטיניים, עשרות מופעי ריקוד וכן הופעות של אמנים מובילים ולהקות חיות.
על במות המתחם השונות יופיעו כ- 40 בתי ספר לריקוד מכל הארץ, תהלוכות קרנבל ומופעי רחוב - רקדניות, בטוקדה, קפוארה (80 רקדני קפוארה) וסגנונות נוספים, מסעדות ודוכנים של בשרים ואוכל דרום אמריקאי אותנטי (אסדו, צ'וריסוס,אייסאי, אמפנדס וכדו'), רחבות ריקודים, מתחמי פעילות אלטרנטיבית, דוכני אופנה ותכשיטים ועוד. כל זה בנוסף לחמישה מתחמי ענק: קובה, ברזיל, ארגנטינה, מקסיקו, ספרד ובמה מרכזית למופעים המרכזיים בהנחיית רות גונזלס. בין האמנים המשתתפים: פבלו רוזנברג, פרלה וליליה מלקוס.

פרטים נוספים ועדכונים באתר הפסטיבל - www.layla.co.il/fiesta



  










נשיות – ספר חדש וסדנה חדשה
31.05.2006   12:03    על ספרים, דיסקים, סרטים, הצגות וכל מיני

נשיות – ספר חדש וסדנה חדשה
אירית רושין: ההתחברות לאנרגיה הנשית היא הפתרון להגשמה עצמית

מאת: שוש מיימון

"נשיות", ספרה החדש של אירית רושין, החוקרת זה יותר מעשר שנים את המהות הנשית, ממשיך לשבור מוסכמות ודיעות קדומות על מה זה נשיות ומה תפקידה ועוצמתה של האשה.
רושין טוענת ששחרור האשה הפך את האשה לגברית יותר כי במירוץ אחרי קריירה והגשמה עצמית היא נאלצה לטפח תכונות גבריות כמו כיבוש ואגרסיביות. האשה במערב אמנם הגיעה לשוויון זכויות אבל במחיר של נשיות חנוקה ומדוכאת.
ב"נשיות" בודקת רושין את המהות הנשית על גווניה וצפונותיה. הספר מכיל אוסף מאמרים שקובצו לחמש קבוצות: תחיית הנשיות, המיניות הנשית, חשיבה נשית, הנפש הנשית, הגוף הנשי - דרכם היא מבהירה את הסיבות למצבה הנחות של האישה וכתוצאה מכך למצב הכאוטי-רגשי של החברה כולה.


רושין סבורה שהסיבה לאלימות בעולם מקורה בהתכחשות לנשיות. חוסר ביטויו של המרכיב הנשי בעולם יוצר חברה ה"עומדת על רגל אחת" ומתפקדת מתוך חוסר איזון משווע.
כתוצאה מהדחקת הנשיות גם גברים וגם נשים לא ממומשים. הנשיות היא מרכיב בסיסי הקיים אצל שני המינים, ובהיעדרה, שני בני המין האנושי מסורסים ולא מכירים את עצמם האמיתי.
הספר לא מאשים את הגברים אלא רואה גם אותם כקורבנות. הגברים אמנם "תפשו" עמדה נוחה יותר מזו של הנשים וניצלו זאת היטב, אבל הם לא אלה שיצרו את חוסר האיזון. רושין מדגישה שהדתות חיזקו את עמדתו העליונה של הגבר ותרמו להעצמת העיוות. הדתות גם חסמו את האדם מלחפש מוצא מהסבל שנגרם לו, בגלל שהנשיות לא בא לידי ביטוי.
הספר מזמין את הקורא להתבונן בנשיות מזוית שונה. לא לפחד ממנה ולבוז לה – למרות, שהיא מכילה אלמנטים שאותם חונכנו לשנוא. הספר מתאר את העולם הנפשי המורכב של האישה, ומראה כיצד מערכת יחסים קשה בין בת לאימה, יוצרת את הבסיס למבנה מעוות בחברה.
הספר משתמש באגדות ילדים, ספורי התנ"ך, המיתולוגיה היוונית, ונסיונותיה של רושין כמטפלת. מומלץ.



אל תוככי הנשיות
אירית רושין היא גם כמנחה טיפולית לנשים המבקשות לברר מי הן ומה המהות הנשמתית שלהן. שיטת עבודתה משלבת חוויה גופנית ויצירתית וכך היא מאפשרת לאנשים לגלות בתוך עצמם דרך חיים אותנטית, שמקרבת אותם לאהבת עצמם ולאמונה ביכולת שלהם לשנות ולהשתנות.
את הסדנאות בת 12 המיפגשים מעבירה רושין בכפר סבא.
אירית רושין: "אני מאמינה כי החיים, כפי שהם נתפשים ונחווים היום על ידי מרבית בני האדם, הם חיים מצומצמים, מפוספסים, רוויי פחדים וסבל מיותר, חסרי תכלית ונטולי שמחה אמיתית.
מזה שנים רבות, אני משקיעה את כל מרצי, זמני ויכולותיי הטיפוליות, הרוחניות והאמנותיות, לפתיחת עיניהם של בני האדם, לראות כי החיים הינם חוויה מלהיבה של מימוש הפוטנציאל הגלום בכל אדם, מימוש האהבה, היצירתיות והיכולת לידיעה עצמית אמיתית".

טלפונים לבירור: 09-7674298



  




בטטות בשלות
31.05.2006   11:57    תיאטרון, קולנוע, גלריות, ספרים, מוסיקה

בטטות בשלות
''אני שונאת לבשל''- כתיבה ומשחק : שושה גורן. בימוי : רבקה וולמן.
''הגירושים הנפלאים שלי '' - מאת: ג'רלדין ארון. תרגום, עיבוד ומשחק: יעל שטרן. במאית: איריס שביט. ייעוץ אמנותי: נולה צ'לטון.

מאת: שוש מיימון

ההישג העיקרי של פסטיבל ה'תיאטרונטו' הוא מתן הזדמנות ומרחב ביטוי לנשים. מתוך עשרת ההצגות שהתמודדו בתחרות הרבה מאוד חומרים דשו ועסקו בחיי נשים: מצוקות, חוויות, חלומות, כמיהות ותשוקות.
מתוך ההצגות שהתחרו בפסטיבל לכדו את לבי 'הגירושים הנפלאים שלי' שיעל שטרן תרגמה ועיבדה ומשחקת. הצגה נוספת שלכדה את תשומת לבי היא 'אני שונאת לבשל' שלא השתתפה בפסטיבל אבל נכללת בז'אנר הצגות יחידשכתבה ומשחקת שושה גורן.
המכנה המשותף לשתי ההצגות הוא העיסוק שלהן בנשים שחצו את החמישים ומגרדות את השישים. א פרופו נצחון הגימלאים, כנראה שזהו גיל שהגיע הזמן לעסוק בו. יש גם משהו אמיץ בשתי נשים שכבר לא נראות בנות עשרים, ואין להן גוף מתוח וחזה זקוף, והן עומדות על הבמה ומלהגות על נשיותן שהולכת ומקבלת צורה של בטטה בשלה.
ב'גירושים הנפלאים שלי' יעל שטרן מגלמת מורה בת חמישים פלוס שהבעל שלה, קצין בקבע, יום אחד עוזב את הבית לטובת רוסיה צעירה. בתחילה אנו חוות עם יעל את ההלם על לכתו של הבעל ואת הצורך להתעמת עם החיים לבד בגיל חמישים פלוס: קשיי פרנסה , בגידת הגוף, הבת שפרחה כבר מהקן והבעל שמתהולל בחיקה של פרגית רוסיה חטובה. בהמשך אנו מזדהות עם החיפוש העצמי והליך השיקום שלה. יעל שטרן נוגעת ללב ומצחיקה מרביצה קונצרט יחיד מקסים ומשעשע.
אם שטרן ייצגה את בנות החמישים פלוס שושה גורן מייצגת את בנות השישים פלוס. ב'אני שונאת לבשל', גורן יצרה קולאז' של שישה מונולוגים משעשעים בהם היא מתפייטת על מה שטוב בגיל הזה. החיים על פי גורן לא נגמרים בגיל שישים. גם בגיל שישים אשה רוצה לחוש נשית, נחשקת וסקסית.
היתרון של יעל שטרן על שושה גורן הוא העובדה ששטרן לקחה מחזה שהצליח בלונדון ועשתה לו ישראליזציה. במקרה של שושה, מלבד העובדה שהערב היה קצר לטעמי ובהחלט הייתי מוסיפה לו מערכון או שניים, נראה שטוב היתה עושה לו צירפה כותב מקצועי שהיה מלטש ומארגן את הרעיונות המאוד חביבים שלה.
כך או כך, יעל שטרן ושושה גורן מגישות ערב נשי שגם גברים ימצאו בו עניין.



  


יעל שטרן


שושה גורן

פסטיבל הסרטים באילת - בעקבות האהבה