מקרי האונס של הימים האחרונים החדירו תחושה של מועקה בעיר ללא הפסקה • כמו בתקופה בה שוטט ברחובות בני סלע. זה ארבעה ימים מורן, ,23 לוקחת מונית הביתה אחרי שהיא מסיימת משמרת מלצרות אחר חצות. עד השבוע שעבר היא חזרה הביתה על הקטנוע שלה. עכשיו היא מפחדת. מנהג המונית שמסיע אותה היא מבקשת: "חכה עד שתראה אותי נכנסת." אחר כך הלב דופק בכוח עד שהיא נכנסת לדירה ונועלת את הדלת. בין לבין, בתוך חדר המדרגות, היא עם אמא בטלפון. משהו רע עובר על תל אביב. מעיב,

מכביד, לא נעים. שני מעשי האונס האחרונים הקפיצו את מפלס הפחד. החשודים במעשי האונס נתפסו, אבל תחושת הביטחון לא שבה. "לא רציונלי," אמרה לי אתמול מורן. "משהו שבא מהבטן, לא מהראש. הפחד שאת תהיי הקורבן הבא. ההרגשה שאין מקום בטוח. לא בצפון, לא בדרום, לא בשירותים ולא בחניון. לא יחד, ובטח לא לבד. מעיר בלי הפסקה הפכה תל אביב לעיר עם מועקה. שנתיים, אולי יותר, שכב הגז המדמיע של יוליה בשידה ליד המיטה. ביום שבת היא החזירה אותו לתיק...