זאב,

את זה להכניס במסגרת לאורך כל הכתבה

מסמך:

איגרת קצין חינוך ראשי וראש חטיבת תורה והדרכה בצה"ל בנושא חילוץ פצועים

ביום ראשון, ב' של ראש השנה תשס"א, 1 באוקטובר, נפל לוחם מג"ב, סמל שני מדחת יוסוף ז"ל - מטובי הבנים והלוחמים שלנו, בקרבות שהתנהלו בקבר יוסף, לאחר מותו נשמעה בצה"ל ומחוצה לו ביקורת שעיקרה "שבירת הערך " של חילוץ פצוע - ערך שהוא מאבני היסוד של ערכי הלחימה, עליהם גדלנו וחונכנו ואנו ממשיכים ומחנכים על פיהם מפקדים וחיילים.

קבר יוסף - תיאור האירוע:

ביום שני של ראש השנה - ב' בתשרי תשס"א, 1 באוקטובר 2000 - התחולל קרב סביב קבר יוסף, במזרח שכם, בין שוטרי מג"ב וחיילי צה"ל לבין פלשתינאים חמושים במסגרת אירועי "גאות ושפל" (המכונים בפי הפלשתינים "אינתיפדת אל אקצה"). מתחם קבר יוסף הנו אתר יהודי קדוש הנמצא בלב שטח A (שטח שבו האחריות על הביטחון והסדר הציבורי הנה פלשתינאית לחלוטין) ומרוחק כ-800 מטר מהשטח הישראלי הקרוב.

ביום האירוע שהו במקום שנים-עשר לוחמים כולל מפקד, פרמדיק ושני חובשים. שוטר פלשתיני, שיורה לכיוון הכוח, נפגע מירי הלוחמים לעברו. הפלשתינאים מגיבים בירי אגרסיווי. כתוצאה מהירי הפלשתיני נפתחת לחימה במקום, שבמהלכה נפגע בחזהו לוחם מג"ב, סמל שני מדחת יוסוף, הנלחם באותה עת באחת העמדות.

מרגע הפגיעה הוא מטופל על-ידי הפרמדיק, המחלץ אותו חילוץ נועז תוך שהוא נושא אותו על ידיו תחת אש למקום בטוח. מטפלים בפצוע, ובמקביל מתחילים במאמצים לפנותו.

בפני המפקדים ניצבות שתי דרכי פעולה:

하나. פריצה בכוח, השתלטות וכיבוש אזור הקבר והדרך המובילה אליו.

둘. היעזרות בפלשתינאים לביצוע החילוץ. בהסתמך על הסכמים ועל ניסיון העבר, ההחלטה המתקבלת על ידי המפקדים הבכירים ביותר, השוהים באותה עת על התל - מפקד אזור יהודה ושומרון (איו"ש) ואלוף פיקוד המרכז - הייתה לנהל עם הצד הפלשתיני בהנחה שזה הערוץ המהיר ביותר לחילוצו של הלוחם.

במהלך שלוש השעות הבאות מתנהל מו"מ מייגע ורצוף עם הפלשתינאים בערוצים שונים, במהלכו הגיע הרמטכ"ל למקום (על אף שהרמטכ"ל אינו נוכח בחילוצו של כל פצוע). באותה עת, תחושת המפקדים ברמות השונות היא שמאמצים כנים נעשים לטובת חילוץ הפצוע. התחושה נתמכת בהערכת מודיעין ובתצפיות המדווחות על הגעתה של קבוצה גדולה של שוטרים פלשתינאים ולאחר מכן על הגעתו של ג'יבריל רג'וב לשטח. תוך כדי לחימה תחת אש, מגלים החיילים יוזמה ונחישות, הם מתפקדים במקצועיות ובאווירה רגועה אותה משרה מפקד המתחם. כשלוש שעות לאחר הפציעה חלה הידרדרות מהירה במצבו של הפצוע, סמל מדחת יוסוף ז"ל והוא נפטר מפצעיו. הוא מפונה באמבולנס פלשתיני בסיוע הפרמדיק תחת האש, לעבר בסיס צה"ל בקרבת מקום, שם נקבע מותו.

שיתוף פעולה ישראלי-פלשתינאי נמשך גם במהלך השעות הבאות שלאחר הפעלת הכוח. (עוד באותו הליילה מוחלף הכוח השוהה במתחם בכוח אחר, בתיאום ובסיוע של הפלשתינאים) בימים הבאים ועד לפינויו של קבר יוסף.

תקציר מסקנות ועדת החקירה

בשלב מאוחר יותר, מינה הרמטכ"ל צוות תחקיר לשם בחינת סוגיית הפינוי והשיקולים השונים הקשורים בו. עבודת צוות הוצגה בפני פורום מבצעי בכיר ונדונה בו. לנוכח הדברים, עלינו להישיר מבט קודם אל משפחתו של החייל מדחת יוסוף ז"ל אבל גם אל עצמנו וכלפי פקודינו ולומר: צה"ל נכשל במבחן התוצאה! לא חילצנו את הלוחם מדחת יוסוף ז"ל בזמן, והשאלה האם יכולנו לעשות אחרת צריכה אכן להמשיך ולהדיר שינה מעינינו. יחד עם זאת נאמר ביושר מול אותה מראה, הניתוח והבדיקה העלו, כי קבלת ההחלטות הפיקודיות בזמן אמת היו סבירות, בהתאם לתנאים ולזמן בהן התקבלו.

1. המפקדים סברו שצריך לפנות את הפצוע בדרך המהירה ביותר, הדילמה היא הדרך המהירה ביותר לפינויו.

2. בשל לקחי אירועים קודמים ומערכת יחסים עם הפלשתינאים במתחם קבר יוסף בימים שקדמו לאירוע היה יסוד סביר להניח שחילוץ באמצעות הפלשתינאים אכן יתממש.

3. במהלך האירוע שהתפתח באופן הדרגתי, ידעו המפקדים, כי הגעת הפלשתינים "הולכת ומבשילה" לטובת הצלת הפצוע. ידיעות שנתמכו בממצאי התצפיות ובמודיעין שנאסף.

4. בכל רגע נתון, נראה היה שהחילוץ על-ידי הפלשתינאים הנו מהיר יותר מכל חלופה אחרת.

כל החלטה פיקודית מורכבת ממרכיבים רבים - ערכים, עקרונות מלחמה, טכניקות לחימה, תנאי הסביבה ועוד. במערכת השיקולים הכוללת עלולות להיות התנגשויות רבות והן מתרחשות ברמות שונות. לעתים יש התנגשויות בין עקרונות המלחמה ובין ערכים, כמו לדוגמה: דבקות במשימה לאור המטרה אל מול חיי אדם או אל מול טוהר הנשק, לעתים מתרחשת התנגשות גם בין עקרונות הלחימה לבין טעמם כמו לדוגמה: רציפות והמשכיות מול ריכוז המאמץ. פעמים ערכים מתנגשים כמו לדוגמה: דבקות המשימה מול חיי אדם או טוהר הנשק אל מול הרעות. לעתים הערך אף מתנגש בתוך עצמו: חיי האדם מול חיי האחר, או חיי היחיד מול חיי הרבים. מרכיבים שונים מושכים לכיוונים שונים, וכל ערך בפני עצמו אינו משפיע במנותק מן המציאות המאתגרת. ערך יקבל את המשקל היחסי הראוי ביחס לאירוע בו הוא "לוקח חלק" כאחד משיקולי ההחלטה המתבקשת. באותה מידה נכונים הדברים גם לגבי עקרונות המלחמה או לגבי כל שיקול אחר.

יותר מאשר בכל סיטואציה אחרת, דווקא בשדה הקרב והלחימה, עשוי המפקד לעמוד בפני הדילמה שמעלה ההתנגשות עזה וקשה מנשוא, אך משום אופן אינה בנתינת עדיפות או משקל רב יותר לערך מסוים שגובר על משנהו. בכדי לבטל את האחר, אלא רק לגבי האירוע הספציפי ושבו הם "נוטלים חלק" עכשיו, שכן במצב אחר ייתכן והבחירה הייתה אחרת.

מפקד אינו יכול להתחמק מהתמודדות עם התנגשויות אלו, התחמקות פירושה פשטנות, החלטות קלות וזילות האתגר הפיקודי.

אפשר לומר שדווקא מורכבות זו, היא המחייבת אותנו בשמירה על רמתו של הקצין, והיא שגורמת לנו להבין את כובד המשא והאתגר שבתפקידי הפיקוד בצה"ל.

בבואנו לבקר את קבלת ההחלטות הפיקודית לאחר מעשה, עלינו לשאול לא רק "האם המפקד פעל על פי כל המידע שהיה לפניו ועל פי המצופה ממנו".

כאמור, בפני המפקדים עמדה לכאורה דילמה: באיזו דרך לפנות את הפצוע כך שיגיע לטיפול במהירות האפשרית, לכאורה בלבד, כיוון שלכל המפקדים עמדה דילמה: באיזו דרך לפנות את הפצוע כך שיגיע לטיפול במהירות האפשרית. לכאורה בלבד, כיוון שלכל המפקדים על הגבעה - קצינים ואנשי שירות הביטחון - היה ברור שהדרך המהירה לפנות את הפצועים היא באמצעות חילוץ פלשתינאי כלל לא עמדה בפניהם שאלת סיכון כוחותינו, שכן אנחנו מחנכים וממשיכים לחנך, כי אנו מסכנים חיים על מנת להציל חיים - ואירועים מאוחרים יותר, במהלך החודשים האחרונים, מוכיחים כי כך אנו פועלים. כך גם בליל ה-1 בנובמבר, ג' בחשוון, שבו נהרג סגן דוד חן-כהן ז"ל כשחילץ תחת אש כבדה את סמל שלמה עדישנה ז"ל.

בפרשת קבר יוסף, התוצאה מדברת בעד עצמה - נכשלנו בפינוי הפצוע -אולם השיפוט הערכי אינו יכול להסתכם בנקודת המבט הבלעדית של מבחן התוצאה.

בקבר יוסף התקבלה ההחלטה על בסיס הידע שהיה בידי המפקדים ומתוך ההבנה שהדרך המהירה ביותר לחילוצו של הלוחם הנה חילוץ באמצעות הפלשתינאים. לכל אורך האירוע הנחתה את המפקדים המחויבות הערכית העמוקה לפינוי הפצוע. הובאו בחשבון, כמובן, גם גורמים אחרים, וודאי ניתן לבצע ירי של שני פגזים על בית אבו רביע הנמצא ממערב לקבר ובכל לגרור זירוז הפלשתינאים, אולם אין ערובה לכך שמערך זה, אכן היה מביא לקיצור החילוץ ולא להארכתו ולסרבולו כתגובה לירי כזה. העריכו המפקדים, ינטשו השוטרים את האזור, או אפילו יצטרפו לצד השני והאש מסביב לקבר ואולי אפילו בתוכו, תוסלם.

יש הקוראים לפינוי הפצוע "בכל מחיר" באופן שמתאים, לדעתם, למסורת צה"ל. שאלת המחיר בעייתית מאד ותמידית, כפי שצוין באירוע זה השיקול היחיד של המפקדים, היה הדרך המהירה ביותר לפינוי הפצוע, אך אנו צריכים לחשוב האם באמת ישנו ערך שנדבק בו מבלי לחשוב על המחיר? שרק הוא "מעל לכל מחיר"? את כך הרי שברור שיש לחלץ פצוע גם במחיר שלושה הרוגים". ואם מה שקובע באמת הוא רק הערך האחד אזי במקום שלושה הרוגים, אולי יהיו שלושים, או שלוש מאות? האם זוהי באמת כוונתנו? שאלת המחיר היא שאלה קשה, אבל גם היא הנה רק עוד מרכיב נוסף במערכת השיקולים של המפקד בזמן אמת. התעלמות משאלת המחיר כמו גם מתנאי הסביבה טומנת בחובה אי הבנה של מהות הפיקוד. אין דבר כזה "בכל מחיר". המפקד מודד בעצמו השכם והערב מהו המחיר שעלולה המשימה ובעיקר הדרך שבה בחר לבצע אותה - לגבות. לאור כל האמור לעיל, איננו יכולים לומר שההחלטה שהתקבלה הייתה אפילו ההחלטה הנכונה. אנו כן יכולים לומר ובוודאות, שההחלטה הייתה סבירה לאור הנתונים בעת קבלתה ובוודאי שאין בה ולא הייתה בה בעיה ערכית.

סיכום

קיימות שתי גישות יסוד לחינוך לערכים: האחת, להקנות קבוצת ערכים ולתארם כמבנה יציב מושתת על עקרונות קשיחים וקבועים. האחרת, להקנות ערכים ועקרונות ברורים אך גם את ההבנה שבהוויית המציאות. יישומם של ערכים כרוך על פי רוב בדילמות ובבחירה בין ערכים הנראים לא פעם כמתנגשים זה עם זה.

אנחנו בחרנו לחנך לערכים על פי הגישה השנייה.

"כבוד האדם" המוכר כערך - משמעותו, בין היתר גם להאמין שלכל מפקד ולוחם יש יכולת להפעיל שיקול דעת ערכי גם במציאות סבוכה ומורכבת. לו ניתן היה ליישם ערכים באופן קבוע, מוגדר ומוחלט אפשר היה לברר כל דילמה ערכית על ידי תוכנת מחשב פשוטה. יש בידינו רשימה של ערכים, עקרונות וכללים - אולם את מידת החשיבות, סדר העדיפות או המקדם של כל ערך ועקרון, יקבע תמיד המפקד, ותמיד אך ורק נוכח האתגר, שאותה מציאות מסוימת ומורכבת מעמידה בפניו.

במציאות החיים יישום של ערכים - תלוי תמיד בשיפוט לגופו של אירוע, ולכך נדרשים המפקדים. העשייה הפיקודית היא עשייה מורכבת ואכזרית במובן זה שהיא עוסקת ביקר מכל -חיי אדם. זה כובד האחריות שמוטלת עלינו, המפקדים, ואל לנו לברוח ממנה. כל העמדה של מלאכת הפיקוד כ"עשייה אוטומטית" הנגזרת מערך מוחלט כזה או אחר, פירושה זילות ופגיעה בתמציתה של העשייה הפיקודית ושל האחריות הנגזרת ממנה. חייו של מפקד, על אחת כמה וכמה במצבי לחימה דוגמת זה שהתהולל בקבר יוסף, בנויים מרצף של דילמות ושל הצורך להכריע הכרעות פיקודיות - ערכיות בעיצומן של ההתרחשויות.

ערך השמירה על חיי אדם, ובמסגרתו חובת פינוי פצועים בשדה הקרב (הנגזר גם מערך הרעות) הנו ערך בעל משקל רב בקבלת החלטות פיקודיות. גם בפרשת לוחם מג"ב מדחת יוסוף ז"ל. הדריכה מחויבות זו את המפקדים בקבלת החלטותיהם.

גם במקרה זה לא הפקרנו פצוע. לצערנו הרב לא הצלחנו לחלצו ומכאן שבמבחן התוצאה נכשלנו. יחד עם זאת במבחן הביקורת על תהליך קבלת ההחלטות - בנסיבות שבהן התקבלו, ההחלטות נראות סבירות. בהדגשת ערך השמירה על חיי אדם וערך הרעות, שאחד מביטוייהם הנו פינוי פצועים משדה הקרב, התחייבנו לעשות כל שביכולתנו להצלת אנשינו. אולם אין רק דרך אחת לממש התחייבות זו וראוי תמיד להתאים את הדרך לנסיבות.

ואומנם לא פעם במורשת צה"ל הארוכה, פינוי פצועים בוצע בדרכים שונות כתוצאה ממערכות שיקולים מורכבות.

במבחן ההתנהגות הנורמטיווית, כפי שעולה מסך ההתנהגות של מפקדים וחיילים בשבועות הלחימה האחרונים. נראה כי בערכי הלחימה ובהם גם ערך "פינוי פצועים" - לא חל כרסום, מצב זה אינו מובן מאליו ועלינו המפקדים חלה החובה לשקוד על כל יום-יום: להמשיך ולטפח את מערכת הערכים והנורמות של צה"ל ואת מסכת יחסי האמון העמוקה בין הלוחמים ומפקדיהם.

ואחרי ככלות הכל, עוד משהו על הערך של פינוי פצוע: "איננו בטוחים" שיש עוד צבא בעולם שכאשר נפצע חייל, היו נזעקים לטפל בחילוצו, צמרת הצבא - ממפקד האוגדה ועד לרמטכ"ל עצמו.

ישנם אירועים, רגעים ותמונות הנחרטים בזיכרוננו כציון דרך לדורות, כזה הוא גם האירוע בקבר יוסף שבו נכשלנו בחילוצו של סמל שני מדחת יוסוף ז"ל. דיון ישיר, אמיץ, פתוח ונוקב בסוגיות אלו ובנסיבות הרחבות של האירוע כפי שמתקיים ביחידות צה"ל גם במקרה זה - יהווה מנוף נוסף להקניית ערכי צה"ל.

מתוך הפורום המבצעי המצומצם מיום י"ד בחשוון 12/11/00

מדברי סגן הרמטכ"ל, אלוף משה (בוגי) יעלון: "... המפקדים כל הזמן צריכים לקבל החלטות שהן התנגשויות בין ערכים שונים. אמירה שונה שאנחנו מחלצים נפגעים, בכל מחיר היא אמירה של מי שכנראה עדיין לא עמד בפני הדילמה של קבלת החלטה בסדר גודל כזה".

מדברי הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז: "... עם כל הכאב: לא הייתה כאן בעיה ערכית. היה שיקול דעת, נבחרה הדרך לפעולה, אך בסוף - לא הצלחנו לפנות את הלוחם מדחת יוסוף ז"ל. כולנו רצינו שהוא יפונה משם, אך הדרך שנבחרה לא עמדה במבחן המציאות.

"אני רוצה להאמין שכאשר כל אחד מהמפקדים היושבים כאן, יעמוד במצב של קבלת החלטה מורכבת: שיש בה התנגשות בין ערכים שונים - שיקול הדעת שלו יהיה נכון, וממנו תיבחר הדרך הנכונה, מתוך אמונה, כי היא זו שתביא להצלחת המשימה".

גרשון הכהן, תת-אלוף אלעזר שטרן, תת-אלוף

ראש חטיבת תורה והדרכה קצין חינוך ונוער ראשי