תפילה, דורון ומרי אזרחי עכשיו

אחים, יהודים, תושבי גוש קטיף, צפון השומרון, הגליל, מישור החוף, הנגב וירושלים, יהודי התפוצות, חיילים, אזרחים, אנשי ספר ואקדמיה, תקשורת ומינהל, משפט, ומדעים, יהודים ומי שאינם יהודים; כל מי שנברא בצלם אדם, ומצפון אנושי לו - אליו מופנה מכתב זה.

אני קורא לכל אחד מכם אישית, ולכל הציבור גם יחד: צאו לעצור את התוכנית הנוראה, הבלתי אנושית, הבלתי חוקית, והאנטי חוקתית, שממשלת ישראל ופקידיה הבלתי מורשים, שמו על שולחנו של העם היהודי, היום, מיד לאחר צום יום הכיפורים, ביום ראשון, י"א בתשרי תשס"ה, 26 בספטמבר 2004, תשס"ה.

מונח לפני מסמך מצמרר הפותח במילים העבריות "תזכיר חוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה – 2004".

אלמלא היה מדובר בשפה העברית, ואלמלא היו ממשלת ישראל בכלל, ומשרד המשפטים בפרט, חתומים על תזכיר זה, מן הדין הוא שמסמך זה יישמר לעתיד לבוא, בין יתר המסמכים הפקודות, הצווים והוראות הדין של חוקי נירנברג, והחלטות ועידת ואנזה, שעל פיהן נעקר, הוגלה וגורש העם היהודי, לצורך "ישובו מחדש", בארצות-גזירה, גטאות ומחנות ריכוז. כזכור, נועדו חוקי נירנברג לערוך "יודנריין", קרי, טיהור אתני של השטחים בהם חי הגזע הארי, מיהודים.

צר לי שאני נאלץ להציג את חוק יישום תוכנית ההתנתקות בהקשרו הריאלי לפשעים שביצעו הגרועים באויבי האנושות נגד עמנו, אך לפני 60 שנה. קיוויתי בכל לבי, שלא אגיע לעולם למצב בו נאלץ לעשות השוואה בין הגרועים בצוררים, לבין אנשים מבני עמי, יהודים, אנשים שעם חלקם לחמתי בכל מלחמות ישראל, ועמם נשאתי בעול בניין הארץ והגנתה.

מקריאה של תזכיר החוק, רוחו, תכניו, מטרותיו, צרכיו, פרשנותו, תחולתו, סימניו, פסקאותיו ופסוקיו – על כל תו ותו, עד האחרון שבהם, מונף דגל שחור משחור של אי חוקיות, ועל כן דינו להתבטל בהיותו נוגד בתכלית הניגוד את החוק הבינלאומי בכלל את מגילת העצמאות של מדינת ישראל, ואת חוקי היסוד שלה בפרט.

אני טוען בשם העם היהודי כולו:

בארץ ישראל הוכרה זכותו של העם היהודי להקמת בית לאומי בארץ ישראל, כאמור בהצהרת סן רמו 1920, ובכתב המנדט של חבר הלאומים, 1922, שהפכו את הצהרת בלפור ממכתב סתמי, למחויבות של בריטניה הגדולה, להגשים את חובתה זו במשפט הבינלאומי, ולהקים בית לאומי לעם היהוד בארץ ישראל. לכתב המנדט נילוותה מפה מפורטת, שהגדירה בברור את שטחיו של הבית הלאומי היהודי, שכללו בין היתר, את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, שממשלת ישראל מתכוונת לצאת מחלקם, ולמוסרם לגרועים ולמסוכנים שבאויבי ישראל.

יתר על כן, סעיף 80 של אמנת האו"ם, 1945 קובע בבירור, וקביעה זו הפכה סופית על פי תקדים דרום-אפריקה נמיביה, שכתבי המנדט שנקבעו בשנת 1922 יישארו תקפים ולא ישונו.

זאת ועוד: בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, אשרה האסיפה המכוננת של מדינת ישראל במגילת העצמאות של מדינת ישראל, שהיא תפעל ותגשים את המנדט שניתן לעם היהודי על ידי חבר הלאומים והאומות המאוחדות.

לפיכך, כנסת ישראל, ריבון העם היושב בציון, ושלוחתו, ממשלת ישראל, הם נאמנים בפועל של העם היהודי,ו מחובתם לשמור את הארץ לעולם ולעולמי עולמים, ואין בידם כל זכות ורשות למסור אותה לאחרים. בהסתמך על הצהרתו של מקים המדינה, דוד בן גוריון, חובה זו קיימת לא רק כלפי הדור הזה, ולא רק כלפי הדור הבא, אלא כלפי כל הדורות הבאים של העם היהודי.

אשר על כן, לממשלת ישראל, אין זכות וסמכות, לא חוקתית ולא מוסרית לוותר על שטחי ארץ ישראל, שמדינת ישראל היא הנאמנה של המשמורת ההיסטורית והטריטוריאלית של כלל העם היהודי.

אחים, יהודים בארץ ובתפוצות - עצרו את התוכנית הזדונית הבלתי הפיכה שממשלת אריאל שרון, הפועלת ליישומה בדרכים דיקטטוריות, דורסניות ואנטי-דמוקרטיות.

מונח לפני תזכיר החוק עמוד ראשון סעיף הפתיח "ב. מטרה וצורך" סעיף קטן ג' לאמור: (ציטוט) "בכל הסדר קבע עתידי, לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה" ובהמשך נרמז, כי רק בחלק מיהודה ושומרון יישארו ישובים יהודיים.

פסקה זו מנוגדת כאמור לעיל, לזכויותיו של העם היהודי במשפט הבינלאומי ובמגילת העצמאות כאחד, ועל כן דינו של חוק זה בכלל, ושל סעיף זה בפרט, להיות בטל ומבוטל, וחובתו של כל יהודי באשר הוא להיאבק בכל דרך של מאבק סביל ולגיטימי בחוק זה ובסעיפיו הנפשעים האחרים.

באשר לסעיף ו. – אחריותה של ישראל לפלשתינים ברצועת עזה – ממשלת ישראל על עפ"י הסכמי אוסלו, א' וב' ממילא איננה אחראית לניהול חייהם של הערבים ברצועה, וכשאר סעיפי החוק האנטי קונסיטוטציוני הזה, סעיף זה מבוסס על הטיית האמת וסילוף עובדתי של ההסכמים הבינלאומיים שישראל חתומה עליהם בנוגע לפלשתינים ולסמכויותיה של הרשות הפלשתינית ביחס לעמה.

סעיף ג. להצעת החוק, בדבר "השפעה על החוק הקיים" אני טוען שאין הממשלה, ולא שלוחיה במשרד המשפטים, נותנים דעתם, במזיד ובזדון, על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ואינם מתייחסים אל חוק יסוד זה בהצעת החוק.

כידוע, במדינות דמוקרטיות השליט אינו יכול לגזור בהבל פיו על גירושן של אוכלוסיות, שכן הוא כפוף לחוק, ואין לו זכויות מעבר לאלה שמעניק לו החוק.

אחת ממשמעויותיו של עקרון שלטון החוק היא שכל רשויות השלטון – כולל ראש הממשלה – רשאיות לפעול רק במסגרת החוק, וכלשונו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק: "כל הרשויות השלטוניות, לרבות הממשלה עצמה, כפופות לחוק. אין רשות שהיא מעל לחוק" (בג"ץ 6163/92, פ"ד מז (2), 274).

כפיפותה של הממשלה למגבלות שמטיל החוק, קבועה גם בסעיף 32 לחוק יסוד הממשלה:

"הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת". המונח "דין" כולל, כידוע, לא רק את החוקים, אלא גם את הלכות בתי המשפט, ובראשם בג"ץ.

על רקע זה יש לבחון, האם מבחינת הדין הקיים, די בהחלטת ראש הממשלה או בהחלטת מליאת הממשלה, על פינוים הכפוי של יהודים מבתיהם בגוש קטיף או באזורי יהודה ושומרון - כדי לבצע מהלך זה, כשהכוונה היא לתושבי ישובים שהקמתם אושרה על ידי הגורמים המוסמכים.

על פי חוות דעת משפטיות מוסמכות, אין הממשלה רשאית להורות על עקירה וגרוש של בני אדם מביתם. יתירה מכך, בתי הדין הבינלאומיים דנים בימים אלה ממש בפשעי מלחמה, שבין יתר ההאשמות בדינים הבינלאומיים הנוגעים לפשעים נגד האנושות, עוסקים בגירוש כפוי של אוכלוסיות והעתקתן או גירושן לשטחים אחרים.

אנו חיים בעידן חוקי היסוד שקיבלה הכנסת לפני יותר מעשר שנים, ושתכליתם הגנה על זכויות היסוד של האדם. על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, "אין פוגעים בכבודו של אדם באשר הוא אדם" (סעיף 2), ו"אין פוגעים בקניינו של אדם" (סעיף 3). החוק קובע בצורה ברורה כי "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק יסוד זה" (סעיף 11). לראש הממשלה, וגם לממשלה כולה, אין אפוא סמכות לפגוע בזכויות היסוד שעליהן בא החוק להגן.

פינויים הכפוי של מתיישבים יהודים, שעלו על הקרקע בעקבות החלטות שקיבלו ממשלות ישראל לדורותיהן, ורכשו זכויות קניין בבתים וברכוש - יש בו משום פגיעה הן בכבודם והן בזכויות קניין שרכשו כדין. על כן, במצב החוקי הקיים, הוראה של ראש הממשלה או של מליאת הממשלה, על פינוי ישובים - יש בה משום פגיעה בזכויות יסוד מוגנות, כאמור.

אי הכללת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בהצעת החוק ליישום ההתנתקות מלמדת על הדרכים הנלוזות בהן מנהלת ממשלת ישראל, ושלוחיה במועצה לביטחון לאומי, במינהלת ההתנתקות, בצבא, בביטחון הפנים, בשירותי הביטחון ובמשרד המשפטים, את התוכנית המסוכנת והבלתי חוקית הזו.

משרד המשפטים שהיה אמור כלב השמירה של שלטון החוק, לשמרו ולכבדו כרוחו ולשונו, משמש בסיס פעולה בלתי חוקי הנותן ידו לעבירות מהותיות חמורות בחוקי היסוד של מדינת ישראל.

הנה, זה עתה למדנו מפיו של היועץ המשפטי לממשלה, מר מנחם מזוז, בראיון שהעניק לעיתונות יום הכיפורים תשס"ה, "הלכה" לפיה, "תוכנית ההתנתקות איננה בגדר טרנספר, איננה עקירה, ואיננה גירוש", וכי משרד המשפטים ימשיך וייתן לממשלת ישראל כל גיבוי שיידרש על מנת לחוקק חוק נפשע זה בשלוש קריאות בכנסת, ולהוציאו אל הפועל בעזרת כוחות צבא ההגנה לישראל, משטרת ישראל, השב"כ ושאר כוחות ביטחון אחרים, שיגויסו למטרה זו מכוחות המילואים של עם ישראל.

חוק זה כולל סעיפים דרקוניים לענישת מתנגדי הגרוש, כולל קנסות כספיים, מאסר, שלילית חירות בדרך של מעצרים מנהליים, כליאה במתקנים מיוחדים שיוקמו לצורך זה בכל רחבי הארץ.

אשר על כן, אני קורא לכל יהודי העולם, בארץ ובישראל להיכון למאבק נחוש ובלתי מתפשר בתוכנית הנפשעת של ממשלת ישראל ועושי דברה במשרדי הממשלה השונים.

א. לקרוא לתפילה לנפילת ממשלת הזדון, ולהתפטרות ראשיה ומחולליה של תוכנית ההתנתקות.

ב. להשית דורון למאבק נחוש - בכסף, בשווה כסף, בהפגנות זעם, בנחישות אישית לפעול נגד הממשלה ונגד מינהלת ההתנתקות עושת דברה. גייסו בקרב תפוצות העם היהודי בישראל הון וקרן להצלת העם והארץ מידי שוביה!

ג. לצאת למלחמת חורמה סבילה בדרך של מאבק סביל ובלתי אלים בממשלת שרון, תומכיה ועושי דברה, עד להחלפתה בממשלה שתהא נאמנה לעם היהודי.

ד. אני קורא לשופטי בית המשפט העליון לבטל על הסף כבלתי חוקתית את הצעת החוק ליישום ההתנתקות, כמנוגדת תכלית הניגוד לחוקי היסוד של מדינת ישראל בכלל ולמחויבותה של מדינת ישראל לעם היהודי בפרט.

ה. אני קורא לכבודו, נשיא בית המשפט העליון, בשעה האחרונה, בטרם סופה:

אמץ את החלטת כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר שמעון אגרנט ז"ל:

לא בכדי ראה נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט, בניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים פעולת שחרור (בג"ץ 223/67, פ"ד כב(1), 441). וממשלות ישראל לדורותיהן, שיזמו את תוכניות ההתיישבות של יהודים בשטחי יש"ע, פעלו אפוא על סמך התפיסה – שהוכרה, כאמור, גם על ידי המשפט הבינלאומי – שמדובר בחבלי ארץ מולדתו של העם היהודי, וכי "זכות עם ישראל להתנחל ביהודה ושומרון" (הודעת בא כוח המדינה בשם ראש הממשלה בבג"ץ 390/79, פ"ד לד(1), 16).

ו. אני קורא לחברי הכנסת של הליכוד, המפד"ל, ש"ס, אגודת ישראל, ואנשי מצפון משאר מפלגות הכנסת – אל תתנו ידיכם לחוק שיוביל בלא שאיש ירצה, לקרע בלתי יאוחה בעם, וחלילה, למלחמת אחים.

ז. תוכנית התנתקות תוביל בהכרח לאסון בטחוני, טרור חסר תקדים, ולאיום טילים כבדים על כל מרחב ישראל, כפי שהסתבר בימים האחרונים מחדירת איראן לארגוני החבלה הפלשתיניים.

· כל יהודי יפעל על מנת שכל חבר כנסת יהודי יצביע נגד ההתנתקות, ולחילופין, כל מי שיצביע בעד החוק, ייזכר וירשם לדיראון בתולדות ישראל, כרודף עמו, ומוסר ארצו לידי האויב.

· כל יהודי יפעל כמיטב כוחו ויכולתו כדי לפגוע בחוק ההתנתקות ולבטלו מן העולם.

· כל יהודי יהיה מוכן לצאת למרי אזרחי סביל ובלתי אלים נגד התוכנית, זאת על מנת להציף את הישובים המיועדים לטרנספר באלפי אוהבי העם והארץ שיסכלו בגופם, בדרך סבילה ובחירוף נפש, את פעולות הגירוש הנפשעות של ממשלת ישראל.

· יופעלו, ברגע שיוכרז ברבים, דרכי מאבק בלתי אלימות של מרי סביל, כדי לסכל את החוק הנפשע של ההתנתקות:

o שביתה כללית במדינת ישראל.

o סגירת הישובים בפני רשויות המשלה וניתוק הקשר עמה.

o שביתות שבת המוניות, תפילות וצומות של יהודים בכותל המערבי בבתי הכנסת ובחוצות ישראל.

o הפעלת הארגונים היהודיים בעולם נגד ממשלת ישראל הבוגדת בנאמנות שהתחייבה להם במגילת העצמאות.

o קריאה לארגונים היהודיים לנתק כל קשר עם מדינת ישראל וכל מי שיתמוך בהתנתקות ובגרוש.

o קריאה לחיילים ושוטרים לסרב לפקודת הטרנספר המנוגדת לחוק הצבא, ולחוק הבינלאומי בדבר החובה לסרב לבצע פשעים נגד האנושות.

אני קורא לכל יהודי באשר הוא לחתום על הצהרה זו, ולהיות מוכן לפעול בדרכים בלתי אלימות, אך נחושות ובלתי מתפשרות, כדי לסכל את תוכנית ההתנתקות ולהביא להתפטרותה של ממשלת ישראל.

חתמו והחתימו הצהרה זו, העבירו לאוהדים וחברים, היו נכונים לפעול נגד תוכנית הגרוש והעקירה.

המתינו להוראות רישום, תרומות, ופעולות מחאה שיפורסמו בהקדם.

בלא מורא ובלא משוא פנים

ראשון החותמים

יוסי בלום הלוי