האם תתכן הפיכה בישראל?

יוסי בלום הלוי

ככל שרציתי להימנע מהשוואה עם מעשיהם הנפשעים של עמים אחרים כלפי העם היהודי, לא יכולתי שלא ליצור את המשוואה בין ממשלת גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, עם ממשלת ישראל. צר לי לומר, אך ככל שחיפשתי ובדקתי, ההבדל היחיד שמצאתי, שהגרמנים שלמו ליהודים פיצויים לאחר הגרוש, בעוד יונתן בשיא, בשמם של אריאל שרון, כנסת ישראל, וממשלת ישראל, משלם פיצויים לפני הגרוש. יחי ההבדל הקטן מר יונתן בשיא!

האם תתכן הפיכה בישראל – זו כבר איננה שאלה היפותטית! בישראל כבר התרחשה הפיכה שכזו, פוטש בלעז, הפיכה מתוחכמת שריסקה את הדמוקרטיה הישראלית השבירה לרסיסים. ההפיכה הזו לא נעשתה ביום אחד והיא התמשכה לה באיטיות, כשהיא נוגסת לאיטה בחירויות הפרט ובזכויות האדם היהודי בארץ ישראל. לא דיקטאטור אלים אחד הפך אותנו באחת לציבור מדוכא, ואף לא רשות ממשלתית אחת יצרה מאיתנו נתינים חסרי זכויות במשטר כיבוש, שהוא יהודי לכאורה, ציוני במירכאות, ודמוקרטי כביכול.

משטר הכיבוש הזה נישל לאיטו את העם היהודי מכל זכויותיו הלאומיות; האנשים שמאחוריו גנבו לנו את המדינה, וניכסו אותה לעצמם מבעליה החוקיים. תשאלו מיהם הגנבים, הללו, המנשלים, החומסים, והכובשים? כיצד עשו את פשעיהם בלא שאיש עצר בעדם? מי מימן אותם וסייע בידם? מהיכן הם פעלו ושמא גורמים זרים סייעו בידיהם לעשות את מעשה הנבלה הזה?

התשובה ידידי, פשוטה והמציאות אכזרית מאין כמוה: הביטו מסביבכם אל פניו של המשטר החוקתי במדינת ישראל! כלום קיימת הפרדת רשויות בישות האובדת הזו הקרויה "מדינת ישראל"? האם הכנסת אכן מימשה את התחייבויותיה כלפי העם היהודי, כפי שהוצהרו במגילת העצמאות ברגע ייסודה של המדינה היהודית? והאם יסודותיה של מדינה זו אכן נוצקו בסלע קיומנו, או שמא, על חולות ייסדוה מנהיגינו, ולכל רוח נישאו מילותיה הכבירות, שנאמרו קבל עם ועולם, בה' באייר תש"ח: "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל".

האם מי מחברי הכנסת שהרימו את ידם פעמיים, בעד תוכנית ההתנתקות הנפשעת והבוגדנית, מכיר את שני המשפטים הפותחים את מגילת העצמות:

"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. האם מבינים 67 מרימי הידיים מקרב חברי כנסת ישראל, מצביעי תוכנית הגרוש והטרנספר ליהודים, את משמעותו של הפתיח, כפי שחותמי המגילה חרתו על לוח לבו של העם היהודי, כאמור במילים הבאות: "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית"..... "חלוצים מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים הקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו".

מהיכן שאבו אנשי משרד המשפטים והמועצה לביטחון לאומי את מקורותיו של חוק "פינוי פיצוי", אם לא מהמחוזות האפלים ביותר, שאף בסיוטינו הנוראים ביותר, לא שערנו, כי יהיו מי מתוכנו שיעשו בהם שימוש נפשע שכזה?

וכך חזרה אלינו מהשאול גזירת הגלות של העם היהודי, בפקודות שיינתנו בשפה העברית, מפיו של ראש ממשלה יהודי, הגוזר בלא כל הגיון ונימוק, גרוש כפוי, הרס וחורבן של כפרים וערים בהם חיים תושבים יהודיים שחורי שלום. מי יגול עפר מעיניהם של חותמי מגילת העצמאות?!

מי פילל שיבוא יום ומשטר ישראלי, מושחת וזדוני יקום על עמו לעוקרו ולאבדו בשמה של "דמוקרטיה" שקרית, בשם "רוב" שאיננו קיים, בשמם של סקרים-שקרים וגניבת דעת מתמשכת המובילה עם שלם לחורבן?

שום דבר איננו עוצר את המשטר הכיבוש הזה! כפטריוט ישראלי, כמי שלחם לתקומת המולדת מרגע היוולדו, אינני יכול אלא להביט בחרון אין קץ ובזעם נורא אל מחריביה של האומה, הראויה יותר מכל עם לחירות, לשלום ולביטחון. אין דרך רווית דמים, אין ניסיון נואל, אין שטות ומעשה איוולת, שששים ושבעה מחוקקי חוק הטרנספר של אריאל שרון, לא הוליכו בה אותנו, בעריצות איוולתם ובצביעות נפשם.

במעשה הנורא הזה, בו נכפים על הצבא וכוחות המשטרה, ביצוע פשעים של מלחמת אחים, מי אם לא יוזמיו של הפשע הזה, ראש הממשלה וחברי הכנסת, תומכיו, הבאים אל הנבגדים ואל הנעקרים, ובצביעות אין קץ, מאשימים את הקורבנות של הפשע המתוכנן, במלחמת אחים, בסירובי פקודה, בעצם המחאה והתחינה, שלהם, העולים כזעקה מתוך שורות החיילים.

"אל תרימו יד על חיילים" – קורא כמתחסד ראש הממשלה!

הרצחת וגם ירשת? מר אריאל שרון!

"אל תגרמו להתפוררותו של צה"ל" מחרה אחריו שר הביטחון שאול מופז, בתגובה לקריאות הרבנים, גדולי התורה ומנהיגי הציבור החילוני, הקוראים לסרב לפקודת-הגרוש הבלתי חוקית הזו!

האם קיים בית משפט גבוה לצדק בירושלים, והאם יושבים בתוכו שופטי צדק והולכי-דרך-הישר, שיעצרו את המפולת והחורבן, הבאים עלינו מידו של משטר הרשע הישראלי אשר בירושלים?

אומרים לנו אנשי השמאל אובדי הדרך, הצבועים, והמאיימים במלחמת אחים נוראה אם יעז מי שיעז, לגרש ערבים מביתם: "דם יישפך כדי לעצור את המשאיות! יש גבול לציות, כי את פקודת הטרנספר לא נקיים!" זאת אמרו אז, וזאת אומרים היום, אותם יפי הנפש הדגולים, הקוראים ללא הנד עפעף: "לא ניתן למיעוט יהודי וקיצוני להכתיב לרוב את הפיתרון הסופי של בעיית ההתנחלויות". דברי "הדמוקרטים הדגולים" מקרב עמנו - אלה שפגיעה בזכויות האדם, כל עוד אינם יהודים חובשי כיפות ומאמינים, אסור ומגונה בתכלית האיסור.

כך נותר העם היהודי חסר ישע בארצו, נכבש בידי עריצים, ומדוכא בידי מיעוט שערך פוטש בכנסת הבזויה הזו, בתואנה שהם הרוב ו"הרוב קובע" – כך אומרים שלטי החוצות שלהם במימון אירופי זר – "חייבים לצאת מעזה, ומיד!"

האם יש חסם משפטי בכנסת ישראל שיכול לעצור העלאת החוק הגזעני והמפלה הזה נגד היהודים, כשם שהוא מופעל בהצעות חוק, בהם מתעורר צל של ספק, של פגיעה בזכויות עם אויב? לא ולא אין חסם ואין עוצר בעד הנבלה שנעשתה כנסת ישראל אך לפני כשבוע!

האם יש משרד משפטים, תביעה כללית, פרקליטי צדק ויושר שיהיו מסוגלים לומר "חוק פינוי-פיצוי", הגרוש והנישול, מנוגד לחוקי היסוד של מדינת ישראל?

אריאל שרון, ראש הממשלה הישראלי, בנה את תוכנית ההתנתקות הזו על בסיסה של ההפיכה הזדונית הזו, שמיעוט קיצוני, ואובד דרך ערך בנו בעורמה ובהונאה במשך שנים ארוכות. באותן שנים שטפו את מוחנו, בסיסמאות שווא של "דמוקרטיה ויהדות" ההולכים יחדיו. הם שקרו לנו, כפו עלינו את שקריהם, וסממו את נשמותינו ונשמות בנינו, עד לידי אובדן דרך מוחלט, מוסרי, דמוקרטי, ויהודי גם יחד.

ההתנתקות היא פעולה אלימה, אין בה לא מוסר, לא יהדות ולא דמוקרטיה. ראש הממשלה שיקר, הונה, התכחש לכל התחיבות, ושבועה לבוחריו, הוא "מכר" לציבור מוניטין של "גיבור צבאי" רב עוצמה ונחוש, אותו הבטיח כי ישמש לניצחון על הטרוריסטים הערבים, ולצורך הבאת שלום וביטחון לאזרחים החפים מכל פשע, בני עמו, שנקטלו ללא רחם ברחובות ערינו ובחוצותינו.

ראש הממשלה נכשל כליל בתפקידו זו וכאלף יהודים ובני בריתנו במלחמה, נרצחו בתקופת כהונתו.

מיעוט מקרב אובדי הדרך של השמאל הישראלי, יחד עם בוגדי הליכוד, מתקרנפים חסרי בושה בראשותם של אריאל שרון, אולמרט ומופז, רמסו כל נורמה מוסרית וכל ערך דמוקרטי במעשה הנבלה הזה, שכפו על כנסת ישראל, בחתימת ידו של בית המשפט העליון ובשתיקתו של הפרופסור אהרון ברק וחבר שופטיו, נשואי הפנים, דוגליו הנחרצים של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – כל עוד איננו מיושם על היהודים.

כנסת ישראל הובילה בחוק "פינוי-פיצוי" להרס חוקת המדינה, רמיסת זכויות היסוד האזרחיות, וביטולן למעשה של כל המחויבויות העיקריות של מדינת ישראל כלפי העם היהודי, כפי שהוצהרו על ידי חותמי מגילת העצמאות בה' באייר תש"ח.

יסודותיה של מגילת העצמאות הן בהכרה הראשונה מאז שנת 73 למניינם, עת חרבה הריבונות היהודית האחרונה בארץ ישראל. הכרה זו באה מידיו של חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה, והאו"ם ממשיך דרכו לאחר מלחמת העולם השנייה, אשרר בסעיף 80 לאמנתו, את תוקף המנדט הזה על ארץ ישראל.

אשר כל כן, זכויותיו אלה של העם היהודי על ארץ ישראל – אינם ניתנים להפקעה – כך גם הצהירו חותמי מגילת העצמאות, שאישרו את קבלת הזכויות שנגזלו מאיתנו בכוח הזרוע.

זכויות העם היהודי, בברית בין הבתרים, בהבטחת האל הקדוש לאברהם אבינו, וכאמור במגילת העצמאות – קודמים ועדיפים על החקיקה חסרת הסמכות הזו של כנסת ישראל בדבר חוק "פינוי-פיצוי", וכך אני קורא לכל יהודי ויהודי באשר הוא, ללא הבדל השקפה, דעה ומסורת, להפר את החוק הנפשע הזה, ולפעול נגדו בכל דרך של מרי אזרחי בלתי אלים ואף לשאת בתוצאות המאבק הזה כפי שיידרש.

אני קורא להצטרף לקריאת הרבנים וגדולי התורה לחיילים, לשוטרים ולאנשי ביטחון, שלא להשתתף בפעולות גרוש והפיצוי שדגל שחור של אי חוקיות מונף מעליהם.

אני קורא לדחות בבוז מוחלט את קריאותיהם של שר הביטחון ובכירי הצבא, שבצביעותם אומרים: "אל תערבו את הצבא במחלוקת של פקודות הגרוש, ואל תגרמו להתפוררות הצבא במעשי הסרבנות".

אבל צבא, וכוח אלים המשרתים מטרות לאומיות נפסדות, אינם המטרה לשמה הקמנו את המדינה היהודית – היא מדינת ישראל. צבא ההגנה לישראל – צבא העם, של העם, ומתוך שורות העם, איננו לגיון הזרים של אריאל שרון, ואסור לו לבצע פשעים נגד העם. החוק שקיבלה הכנסת, הוא חוק נפשע, שדגל שחור של אי לגיטימיות מונף מעליו – ועל כן חובתו של כל לוחם לסכלו ככל יכולתו.

אם סבור מי ממחוקקי חוק העוול הזה, שיש סכנת התפוררות של צבא – אדרבא – ימשוך את הצעת החוק ויבטל את הכוונות ההרסניות העומדות מאחוריו.

משטרת ישראל היא משטרה של הצבור, של העם, מגן האזרח הקטן, ותפקידה לשמור על כבוד האדם וחירותו, ולהבטיח הגנה על קניינו וביתו.

לעומת זאת, משטרה שתבצע את חוק "פינוי- פיצוי, היא משטרה שתבצע מעשים המנוגדים בתכלית לחוק ולסדר הציבורי, אלא שתבצע בשם שלטון כוחני, החסר מצפון אנושי, פשעים שאין חמורים מהם.

אני קורא בכוחי הדל לכל יהודי, לכל ארגון יהודי, לכל קהילה יהודית, בית כנסת, ארגון, מוסד בארץ ובתפוצות – עצרו בקולכם ובתפילתכם את מעשיהם הנפשעים של ראש הממשלה אריאל שרון, של ממשלתו, של כנסת-ישראל ושל מוסדות המשפט העליונים – אלה הבוגדים בזכויותיכם הלאומית לדור ודור, בכל העתיד לבוא עלינו בארץ האהובה הזו הנמסרת לאויב, ואשר עוד עתידה להימסר לו, בתקדים מסוכן זה.

הקמת מדינת ישראל על בסיס זכויותיו של העם היהודי בארץ ישראל, כפי שנקבעו בהצהרת סן רמו ובהסכם מנדט של חבר הלאומים, הפכו את מדינת ישראל לנאמנה – (Trustee) של העם היהודי וחתימתו תקפה מאז ועד עולם.

הבוגדים בנאמנות זו, ייזכרו לדיראון עולם, וחקיקת הנטישה עוד תבוטל ותעבור מן העולם ברצון השם.

מדינת ישראל, בניגוד למגילת העצמאות, שאזכרה את התנ"ך במשפט הפותח של הצהרתה, בגדה בברית בין הבתרים, והיא מוסרת לזרים מה שאין היא רשאית למסור לעולם.

מגילת העצמאות איננה רק "הצהרה אידיאולוגית", ולא מחויבות דתית לבדה, שבשתיהן נוהגים מצדדי הבריחה והנטישה מהארץ, בוז וביטול – הבגידה במגילת העצמאות היא גם שאלה של חיים ומוות, לא רק לנו, ולא רק לבנינו – אלא לכל הדורות הבאים של צאצאינו ; יבוא יום ואלה שנושלו בשל החלטה בלתי חוקית זו, יבואו ויישאלו בזעקה: הכיצד זה, קם לנו דור יהודי, "עם ישראלי", שהניח למנהיגות של אובדי דרך, חסרי מוסר ונעדרי תבונה, להשמיט את הקרקע מתחת לרגליו של העם היהודי ולעקור אותו מארצו? אלפיים שנה אבדה ריבונותנו על הארץ, ובהיעדר קרקע מתחת לרגלנו, וללא חירות לאומית מגוננת, נרצחנו, גורשנו, והיינו כצאן המובל לטבח, דורות רבים? הכיצד זה הנחתם לדבר הזה לקרות?

רבים מאיתנו ילידי הארץ, בדור שלאחר הקמת המדינה, שאלנו את פליטי השואה: הכיצד זה הלכתם כצאן לטבח? האם לא ראיתם את החורבן שועדי הקהילות ממיטים עליכם בפסיביות הנואשת, חלקם אף בשיתוף פעולה עם הרוצחים ועוזריהם? לא הבנו מדוע מנעו ועדי קהילה האומללים האלה את הפרטיזנים היהודים מפעולה, ולא הבנו את הטיעון, כי הדבר נעשה, אולי מתוך תקוות שווא, להציל חלק משארית הפליטה.

והנה זה, עיננו הרואות, כיצד ממשלה ישראלית, שעוצמה וכוח כבירים נתונים בידיה שלא כמו בעת השואה, ובמקום לממש את כוחה וזכותה להגנה עצמית, והיא נוהגת בעמה, שבעת מונים גרוע מועדי הקהילה חסרי הישע, שלא יכלו להגן עם צאן מרעיתם. ממשלה זו כופה את חוקיה, צבאה, משטרתה, אלימותה כשהיא פורעת בגסותה את כל חוקי היסוד שלה, עד האחרון בהם, ותובעת מאזרחיה הנאמנים לחוק להסתלק מביתם, ולא, יחשבו "לפושעים" מפירי חוק! זו מדינה, המחרימה את רכוש אזרחיה ומלאימה אותו בשם חוקים, בהם עמים אחרים כפו על היהודים עצמם, גרוש וטיהור אתני מחבלי ארץ זרים!

הבה נזכיר לממשלת ישראל, הכנסת ובית המשפט העליון, העושים יד אחת נגד העם היהודי במהלך נפשע זה מאין כמוהו:

את הארץ הזו קוממנו מהריסותיה בפלא היסטורי חסר תקדים. בתוך 120 שנים הקימונו על ארץ שוממה, מפעל פורח שהחיה את חורבות בתינו הקודמים. בתוך 56 שנים גדל הישוב היהודי בארץ פי עשרה והוא מונה היום כשישה מיליון יהודים, כמספר נרצחי השואה, שהנאצים בשיתוף עם מדינות אירופה והערבים, המיטו עלינו.

כל אחד מאיתנו חייב לשאול היום את השאלה הנוקבת – האם זוהי דמותה של המדינה ששאפנו להקמתה, ושאנו לוחמים עבורה בלא הפסק, דור אחר דור? האם המדינה הזו – המדינה היהודית בארץ ישראל, אכן קיימת היום?

ועוד נשאל, בתוך החורבן השלטוני הזה, מדוע נפקד מקומו של כבוד נשיא המדינה. מר משה קצב, מהקריאה לבטל את חוק הגירוש-פיצוי? מדוע זה ישב על המשפתיים לשמוע שריקות עדרי עיתונאים צבועים, ושרלטנים חסרי מצפון באקדמיה הישראלית, הקוראים לו "לתמוך בהחלטות הרוב הדמוקרטי כביכול, המחייב את כולם להישמע לו?"

האם עדיין קיימות בישראל מגבלות על עריצות המשטר, ושלטון "החוק"?

האם בית המשפט הגבוה לצדק במדינת ישראל, אף אם מבטל כעפרא דארעא, את זכויות העם היהודי על ארצו, האם יעמיד הגנה, ולו אף מזערית, על זכויות האדם הבסיסיות יותר, שהכנסת עצמה חוקקה, אך לפני שנים ספורות?!

התשובה לכל אלה היא שלילית.

כנסת ישראל בהחלטתה הנמהרת לאשר את הודעתה של ממשלת ישראל בעניין תוכנית ההתנתקות, ובהמשך, לחוקק את "חוק פינוי-פיצוי", בגדה בנאמנותה כלפי העם היהודי והפילה עליו את עמודי הבית השלישי.

כל מה שנותר מהחורבות של הבית השלישי איננו אם כן, מדינה יהודית, וישות זו אף איננה מדינה "ישראלית", כי ישראליות שכזו, ישראליות נוסח אריאל שרון, בוגדי הליכוד ואובדי העבודה ומרץ, היא תפיסת עולם חסרת דמות וחסרת תואר, חסרת מוסר, וחסרת ערכים, נעדרת תרבות שלטונית, ובעלת יסודות רמייה, שקר, קשיות עורף והיעדר תבונה מדינית גם יחד. מדינה זו תוביל את עמה לסף האבדון.

ששים ושבעה חברי הכנסת שהצביעו בעד מעשה הנטישה, ההרס האלים של הישובים והטרנספר הנפשע של התושבים, עקרו עצמם, לא רק מנחלתו המוסרית של העם היהודי, אלא הפכו לנותני חסות למעשים שהחוק הבינלאומי מגדירם כפשעים נגד האנושות:

טיהור אתני כפוי, פגיעה בזכויות האדם, פגיעה בחוק יסוד חופש הקניין של אדם על ביתו ורכושו, קביעה שרירותית של פיצויים, שלילת חופש תנועה, שלילת זכות המחאה, הקמת מחנות מעצר לצורך ריכוז "מפרי-חוק" בתוכם, והטלת מאסרים כבדים על מתנגדי האלימות השלטונית הזו – זו המדינה וזו ההפיכה שמוטטה אותה על ראשו העם היהודי כולו.

ככל שרציתי להימנע מהשוואה עם מעשיהם הנפשעים של עמים אחרים כלפי העם היהודי, לא יכולתי שלא ליצור את המשוואה בין ממשלת גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, עם ממשלת ישראל.

צר לי לומר, אך ככל שחיפשתי ובדקתי, ההבדל היחיד שמצאתי, שהגרמנים שלמו ליהודים פיצויים לאחר הגרוש, בעוד יונתן בשיא, בשמם של אריאל שרון, כנסת ישראל, וממשלת ישראל, משלם פיצויים לפני הגרוש. יחי ההבדל הקטן מר יונתן בשיא!

שמעתי את האיש מספר לעיתונאים, שתפקיד המנהלה של הגרוש-פיצוי "לחבק" את המתנחלים.

אומר ליונתן בשיא אחי: עם חיבוק מוות שכזה, אחים שכאלה הגיעו גם הגיעו למלחמת אחים.

אל תחבקנו ואל תגרשנו, יונתן, איננו זקוקים לך ליום שלאחר האסון הנורא שאתה ואדוניך ממיטים עלינו ועל כלל העם היהודי.

ביום שלאחר האסון, בין אם חלילה יתרחש ובין אם לאו, יבוא הקץ על משטרכם!

אנו, העם היהודי, נחבק את המגורשים! לא אתם שופכי דמנו, הבוגדים בנו ובעמנו לדורי דורות!

נשבענו בשם כל היקר: את משטר הכיבוש הזה נפיל גם נפיל, בעזרת השם!

נפיל את המשטר המושחת והמסואב שקם עלינו - נחליף גם נחליף! נעשה זאת בפתק הבוחר ביום פקודה, ודבר לא יעזור לכם! ואם תנסו להמשיך בדרך הנטישה, הגרוש והעקירה - אתם תשאו בתוצאות הנוראות, יונתן בשיא – אתם וכולנו ניפול!

מדינת ישראל הישנה, של הכנסת האובדת של אריאל שרון, של שמעון פרס, של ביילין, ואולמרט, לפיד ופורז, תימוט ותיפול בעזרת השם! לשקר אין רגליים, ושלטון עריצות הכובש את בני עמו מעולם לא החזיק מעמד!

השבוע מצאתי את החוק הנפשע, מופיע על דפי אתר הכנסת, על כל מאות סעיפיו הדרקוניים וחלאת פרקיו. לבי, לבי היה עם יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, שמן הסתם היה אחוז פלצות בעת שנאלץ להעלות להצבעה את החוק, עליו שקדו בחריצות פרקליטיו של משרד המשפטים של מדינת ישראל: היועץ המשפטי לממשלה, מנחם מזוז וכבוד השר, יוסף לפיד, זה הנוהג לנכס את זכר השואה לצרכיו הפוליטיים מאז ומעולם.

איזו עצות השיא היועץ המשפטי, לממשלה? ואיזו מורשת העביר לפיד לאזרחים ששמעו את נאומו המשבח את המעשה התפלצתי הזה בכנסת?

והידיים של לפיד, מזוז ויונתן בשיא לא רעדו; ולא נעו אמות הסיפים במשרדי המועצה לביטחון לאומי בראשות האלוף במילואים גיורא איילנד. שום קצין בכיר בצה"ל לא ניגש ללשכות הרמטכ"ל או לשר הביטחון, וזרק לפניהם את כומתתו ודרגותיו – ואיש מהם גם לא פצה פיו ואמר: "אני הולך! אינני יכול כקצין וכחייל יהודי לפקד על חיילים שיגרשו את הורינו מבתיהם!"

גם לא מצאתי שופט אחת בסדום החדשה אשר קמה לנו בבית המשפט הגבוה לצדק אשר בירושלים! צדיק אחד בדורו, שיפסוק כי המעשה החקיקתי, כוונותיו, רוחו, ונשמתו הם בניגוד גמור מוחלט ושלם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ומצוי בסתירה גמורה, לא רק לערכים היהודיים, ולסולידאריות היהודית שנוצרה במרוצת הדורות, אלא בסתירה מוחלטת לערכים של החירות והדמוקרטיה המערבית, בהם רואים רבים מבין 67 חברי הכנסת, מצביעי חוק-הטרנספר, את משאת נפשם הערכית.

כמו רבים וטובים, אני מתלבט בייסורי נפש. אשר יגורנו מזה שנים, בא לנו כמפולת וחורבן. השאלות העומדות בפנינו, הן לא רק שאלות ערכיות אלא גם שאלות מעשיות.

המולדת שלנו, שלא ידענו אם לקרוא לה ארץ ישראל או מדינת ישראל, עומדת בסכנה של פירוק השותפות.

כך, מי שלא יודע, חרב הבית הראשון, ואבדו לעד עשרת השבטים; כך חרב הבית השני בשל שנאת חינם, ועל אף זאת, קמה לנו שנאת החינם ושפיכות הדמים שכפה עם אוסלו על עם ירושלים ואוהבי ציון, בעת קוממיות הבית השלישי – עוד בטרם התבססו.

מולדת היא לא רק ארץ; מולדת היא גם עם וחברה, מורשת וזיכרונות העבר, המשתלבים בשאיפות האומה לעתיד, אותו רצינו לראות - בתקווה משותפת – עין בעין, למרות השוני בדעות. ואילו עתה, אין הדמוקרטיה קובעת את האחדות, כי אם הכוח והעריצות מכתיבים את הגורלות המשותפים במלחמת אחים קשה ומרה. אושרנו שלא הגענו עדיין לשפיכות דמים של ממש, אך לא לעולם חוסן! מלחמת האחים כבר כאן, והיא קורעת אדם מחבריו, ישוב מארצו, וחיילים מפלוגתם, והיא באה עלינו כחרב המתהפכת בכל אשר נפנה: בממשלה, בצבא, בכנסת, במשטר, ובתקשורת, בחברה ובכל אורחות חיינו.

הסיוטים הגדולים שליוונו בגולה, שבים אלינו ביתר שאת בארצנו, כשממשלת מיעוט ישראלית, גוזרת שמד, חורבן וגירוש על בני עמה, אותם ברכה עת יצאו בשמה, לישב שממות ארצנו, בשובנו מגלות ארוכה.

מה נותר לנו מכל אלה, בלתי אם שנאת חינם יוקדת ומלחמת אחים קרה? ישראל חייתה על זמן שאול, והוא תם באחת. מהחלום המשותף נותרו ביעותי הפירוד שאין מהם חזרה.

חיים אנו בתוך פחדים, וחזיונות שווא בדבר "הדמוגרפיה הערבית" ובשל "אובדן הזהות היהודית". לפני שנות דור, הקמנו מדינה עם מיעוט יהודים בסביבתה, ולא פחדנו מאיש.

היום עם 6 מיליון יהודים המהווים כוח ורוב בארצנו, לא קמה בנו הרוח לחזק את אחיזתנו.

מיעוט של אובדי דרך, ומחשבי סקרי שקר סטטיסטיים, מהלכים בנו אימים בשל חששות שווא להיווצרותה של מדינה דו לאומית במרחב הגיאופוליטי הקטן שבין הירדן לים.

כך חיים אנו בתוך עוויתות נפש ושקרים מוסכמים בקרב אלה, שהיהדות היא עבורם צל רחוק, זיכרון מטריד ושאיפת שווא "להיות עם ככל העמים". זו יהדות של אובדן עשתונות, של היסטריה חסרת בסיס, ופאניקה המובילה את ישראל לאבדון לאומי וחורבן הריבונות. תוכניתם של הסטטיסטיקאים השקרנים הללו, היא בריחה והסתגרות בגטו יהודי קטן, משל בת יענה, הטומנת ראשה בחול, במחשבה שכך תסתתר מאלה הרוצים לטורפה.

הקמתו של גטו יהודי מוקף חומות בתוכו, לא תפתור שום בעיה מתביעותיהם של הערבים למסור לרשותם את כל שטח ארץ ישראל, שכן על פי כללי המשחק של האויב, תחום המושב הצר של היהודים הבורחים לתוכו, לא יהווה עילה להפסקת המאבק בנו עד להישמדנו מעל פני האדמה הזו.

מדינת ישראל הישנה איננה עוד – היא נלקחה, נגזלה מדינו בחוזק יד. לא נותר לנו אלא להקים על הריסותיה של מדינת ישראל, משטר חדש, המשטר של הרפובליקה היהודית השנייה בארץ ישראל.

יוסי בלום הלוי אלפי מנשה - השומרון

מאמר אחד מתוך שניים. בשבוע הבא:

על רעיון הקמתה של הרפובליקה השנייה של העם היהודי, בהפיכת נגד שקטה שתחליף מכוח רצון העם, את משטר הכיבוש הבלתי חוקתי שנכפה עלינו.