תוכנית ז'נבה, חברי הכנסת, היא תוכנית רעה ומסוכנת אבל יש לה לפחות היגיון פנימי. מדינת ישראל מקריבה את לב הארץ, את שטחי יהודה ושומרון, את ירושלים, תמורת הסכם שלום. כל מי שזוכר את האמנה הפלסטינית וגם מבין שהערבים מעולם לא התכחשו לה ולא חזרו בהם מהאמנה הפלסטינית, מבין כי באמת אין סיכוי של שלום לכל מי שאלו הם יעדיו הלאומיים. אבל, לא. ז'נבה מכרה לנו אשליה תמורת שטחים. לא שלום אלא אשליית שלום. אבל גם אשליה היא משהו. לפעמים זה הדבר הכי טוב שעוד אפשר להציע לגוסס במקום אימת מוות - אשליה שיהיה יותר טוב. אבל ההתנתקות, סתם מילה מתועבת שבאה להסוות גירוש ועקירה של יהודים ותו לא, ההתנתקות לא מציעה אפילו אשליה. זה לא הסכם שלום. זה לא הסכם בכלל. מכרו לנו הנמקות סרק בנוסח של "אין פרטנר", ומחר שרון נוסע לפגוש את ה"אין פרטנר" שלו, ומרחיק לכת עד שארם א-שיח'. כלומר אין לו "אין פרטנר" פה, קרוב, הוא נוסע למצוא "אין פרטנר" אחד בקצה חצי האי סיני. והוא הולך לפגוש את ה"אין פרטנר" והולך לקרוא התוכנית החדשה שלו התנתקות חד-צדדית מתואמת. מתואמת עם ה"אין פרטנר".

אחר-כך מכרו לנו כי תוכנית העקירה תכניס את כל שאר התוכניות המדיניות לפורמלין. אם זה פורמלין, מי צריך את הסטריכנין של ז'נבה כשיש לנו את הציאניד של ההתנתקות?

החדשות הרעות, חברי הכנסת, שנקבל גם את הסטריכנין וגם את הציאניד ומה שנכנס לפורמלין לא היתה תוכנית ז'נבה. מה שנכנס לפורמלין היתה הציונות. תודה רבה.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

תודה רבה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת מאיר פרוש לא נמצא. כנ"ל - חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה. אחריו ידבר חבר הכנסת זחאלקה, אם יהיה נוכח. ואם לא, נמשיך ברשימה.

עזמי בשארה (בל"ד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת ביקרתי את תוכנית ז'נבה כשקראתי אותה, וגם את כל המהלך, וגם כתבתי נגד זה, אבל אני לא מבין את ההיגיון של החברים. לפעמים נדמה לי שהימין יסית נגד כל מה שהשמאל עושה בלי בדיקה לגופו, מה שבאמת ראש הקואליציה כאן עשה. לדעתי, הוא לא קרא טוב, וגם אם היה קורא טוב, המניעים שלו, הרי הוא מתנגד אפילו לתוכנית ההתנתקות של שרון. לא רק למה שיוסי ביילין אומר. אז מה הבעיה עם יוסי ביילין?

הבעיה שלי עם ההתנתקות היא עם הצד הפלסטיני להתנתקות. אני רוצה להזכיר לכם שיושב-ראש הרשות הפלסטינית היום מתנגד לז'נבה, והוא גם התנער מההסכם עם יוסי ביילין. הוא אמר שזה לא נכון. אין הסכם ביילין-אבו-מאזן. ואני חושב שזה נכון לעשות. למה זה נכון לעשות? כי משא ומתן מנהלים עם ממשלת ישראל. אני חושב שזה לא תפקידו של השמאל הישראלי לנהל משא ומתן עם הפלסטינים, ולא האופוזיציה, ולא מסיבת ממלכתיות ישראלית שאני מייצג, אלא מפני שהפלסטינים יעשו ויתורים סתם אם יעשו אותם ליוסי ביילין.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

הצד הפלסטיני לא היה צד - - -

עזמי בשארה (בל"ד):

אבל חצי רשמי. נגיד היו שרים פלסטינים, אדוני היושב-ראש. חצי ברכה מהיושב-ראש כשנסעו לז'נבה. הכול ברור היה לנו מי היה שם בתוכנית ז'נבה. לפחות המפלגה שהיא מפלגת הרשות הפלסטינית. "פתח" היתה בז'נבה, ברובה. אני יכול לספור לך את השמות. ואילו כאן מדובר במפלגה שבאמת כפי שואסל טאהא, חברי, אמר, רצתה להגיע לציבור. יוסי ביילין רצה להגיע לציבור הישראלי, לשכנע אתו שיש עם מי לדבר. זה היה המסר. זה מה שהם רצו להוכיח. אבל תסתכלו סביבכם, מה הביאה ז'נבה. הציבוריות הישראלית השתכנעה? כלומר, פתאום השמאל הישראלי קיבל תמיכה גורפת מפני שהוא הביא הסכם כזה? שום דבר. והתוספת של ביילין למרצ הגדילה את תנועת מרצ? תסתכלו על התנועה. ואת כל זה ניסיתי להגיד לפלסטינים, שאתם לא נותנים "פוש" גדול לשמאל הישראלי. אתם תצאו רק בוויתור על זכות השיבה, ויתור על נסיגה מההתנחלויות וכו' וכו', והיוזמה נשארת בידי שרון. וזה לא מזיז לו. הוא אפילו מתנגד לתוכנית מפת הדרכים. תסתכלו על ארבע-עשרה ההסתייגויות של שרון לתוכנית הדרכים. הוא מתנגד אפילו לתוכנית האמריקנית. זו האמת. לכן הוא הביא את ההתנתקות. האמת היא שויסגלס מבטא אותו נכון: נגד ההודנה, ולשים את ההודנה בפורמלין. בזה הם השתמשו. לא ז'נבה. לא הזיז לו בכלל. מסיבות ממלכתיות התנגדו לז'נבה - איך אתה מעז כשאתה לא שר ולא בממשלה וכו', הולך ומדבר עם הפלסטינים. מה, כל אחד מנהל משא ומתן במדינה מתוקנת? אלה היו מניעיו של שרון. מניעי הפוכים.

אני אומר שהצד הפלסטיני שהוא צד רשמי, חצי רשמי, בא למשא ומתן לפני המשא ומתן. לדעתי, את כל הדברים האלה הוא צריך לשמור למשא ומתן עם ממשלת ישראל ולא לעסוק ב-gestures, לעסוק בגימיקים או יוזמות של כוונות טובות לחברה הישראלית, כאשר זה לא בנוי על שום דבר. לדעתי, צריך לדבר אל דעת הקהל הישראלית דיבור רציונלי, דיבור על צדק, על צדקת הדרך הפלסטינית, וגם להציג אותה בצורה רציונלית, אבל ויתורים ככה בשביל שיהיו מבסוטים באיחוד האירופי, בשביל שיוסי ביילין או אנשים ביחד, כולם ידידי, או חברי, יהיו מבסוטים - אני חושב שזה לא תמך בהם, לא הביא להם כלום. הם לא הפכו למפלגה מובילה בציבור הישראלי, וגם לפלסטינים זה לא הביא הסכם שלום צודק. תודה רבה.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

תודה רבה לחבר הכנסת עזמי בשארה. חבר הכנסת זחאלקה איננו נוכח. חבר הכנסת יוסי פריצקי אינו נוכח. חבר הכנסת מגלי והבה אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל אינו נוכח. חבר הכנסת יגאל יאסינוב אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. לאחר מכן ידברו חברי הכנסת רוני בר-און, עמרי שרון, ויחתום את הדיון חבר הכנסת טלב אלסאנע. הרשימה סגורה.

רוני בר-און (הליכוד):

ביקשתי לסגור את הדיון.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

לא כתוב לי פה דבר כזה.

עמרי שרון (הליכוד):

לי לא חשוב.

איתן כבל (העבודה-מימד):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הבנות ז'נבה. נכון הוא, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, שזה היה לפני שנה, אבל תראה כמה זה אקטואלי.

רוני בר-און (הליכוד):

לפני חמישה-עשר, שישה-עשר חודש.

איתן כבל (העבודה-מימד):

שישה-עשר חודש ולמרות הכול עדיין הנושא אקטואלי.

רוני בר-און (הליכוד):

אני חייב להודות שאלמלא ההתערבות שלך בוועדת הכנסת זה לא היה עולה למליאה.

איתן כבל (העבודה-מימד):

אדוני היושב-ראש, אני אומר בפה מלא, שאילולא התערבותך זה לא היה מגיע. אני אומר את זה כאן, ואמרתי את דעתי בוועדה בצורה ברורה, שמי שמייצר כל כך הרבה, צריך גם להוציא את הסחורה, לטפל בה. אמרתי שאני לא חושב שזה הפתרון האולטימטיבי, אבל חייבים למצוא דרך להתמודד עם שיטת העבודה, ודיברנו על זה בהרחבה בוועדה, אדוני היושב-ראש.

לגופו של עניין, אני נדרש לנושא של הבנות ז'נבה. יצאנו לדרך בתקופה הזאת סביב העניין של ההתנתקות החד-צדדית. תמיד, גם כשדיברנו על נושא ההתנתקות החד-צדדית, השאיפה שלנו, ואני מניח לא רק שלי אלא של כל מי שעוסק במלאכה, ובכלל זה ממשלת ישראל, להגיע להסכם כשבצד השני יושב פרטנר, יושב שותף, שיושב מולך, ואתה מסכם אתו יחד את הנושאים. זו השאיפה הוודאית. זאת אומרת, מפלגת העבודה בעניין הזה מצאה את עצמה כהולכת להתנתקות חד-צדדית בעזה מתוך תקווה שבשלב כזה או אחר יימצא פרטנר בצד השני שיישב מולך. כי אין דומה מצב שאתה מבצע התנתקות חד-צדדית לבין מצב שאתה יושב מול גוף מסודר, מאורגן, שחתימתו היא חתימה.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

ולכן?

איתן כבל (העבודה-מימד):

אתה מוריד לי? תעשה לי חשבון. פרגנתי ליושב-ראש.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

משפט מסיים.

איתן כבל (העבודה-מימד):

לכן, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מקווה שהנושאים שעלו בז'נבה, בסופו של עניין נצליח ונשתדל שאם לא כל מה שעלה בז'נבה, אבל הכיוון הוא נכון, ובעזרת השם ייחתם בינינו לבין שכנינו הסכם שלום. תודה.

אחרי כן חכ.