משאל לא לגיטימי

עריקתו של יהושע מור יוסף אל משרד החוץ שבו הוא עתיד לדברר את ההתנתקות לא ממש הפתיעה את מי שהכירו מקרוב.

מור יוסף תמך יחד עם חברים נוספים במועצת יש"ע בבחירות לראשות לשכת הליכוד בשר המתנתק דני נווה במקום בח"כ גלעד ארדן העקבי והנאמן.

כשהבטיח בפגישה עם ארגון "שלום עכשיו" כי מוטב לוותר על גוש קטיף ולא לקרוא לאי ציות בצה"ל, דווח כי "נענה בסיפוק ע"י שומעיו". מתקבל הרושם שהבאתם על סיפוקם של אנשי "שלום עכשיו", ארגון הפועל במימון אירופי ופעולתו קודש לרדיפת ההתיישבות ביש"ע, היתה משימתו העליונה של המזכיר המדיני של מועצת יש"ע. פועלו אכן נשא פרי והוא הוכתר לאחר פרישתו כ"איש השבוע" ע"י אתר האינטרנט "וואלה" השייך לרשת שוקן.

לפני כמה חודשים התבצע סקר מקיף ע"י מכון "גיאוקרטוגרפיה" לגבי עמדות הציבור בקשר להתנתקות. בסקר נשאלו לראשונה שאלות השונות משבלונת הסקרים היזומים ע"י השמאל. הסקר עלה כ- 14,000 שקל מכספי יהודים טובים ותוצאותיו היו מפתיעות לטובה. נפגשתי עם מור יוסף ונתתי לו את הסקר לשימושו ללא כל תמורה. פרסום התוצאות ע"י מועצת יש"ע יכול היה לעורר הדים ועשוי היה להשפיע על הצבעות החכ"ים באותה תקופה שבה מסע השתדלנות שניהלה המועצה בכנסת היה בשיאו. אבל למרבה ההפתעה הסקר 'נקבר' ולא נעשה בו כל שימוש.

הפייסנות של מור יוסף כלפי השמאל שאיפיינה את התנהלותו הקרינה השלמה עם הנסיגה הרבה לפני שביטא זאת במו פיו. הצעד המביש שעשה כעת חושף סופית את אישיותו ואת רדידות השורשים האידיאולוגיים של מי שהיה אמור להיות אחד ממובילי המאבק העיקריים.

לא פורסם אם התבצע במועצת יש"ע הליך של "בקרת נזקים", מושג השאול ממקרים של עריקת סוכנים, לבחינת מעשיו ותיפקודו של מור יוסף בעבר לאור מה שנתגלה כעמדותיו האמיתיות.

מור יוסף שייך לעבר, אך באויר נותרה תלויה ועומדת שאלה מטרידה- כיצד יכולה היתה מועצת יש"ע לפעול במשך שנים כשבצמרתה משמש אדם שזו היתה גישתו אל המאבק, הממשלה והשמאל.

האמנם "הגד לי מי המזכיר המדיני שלך ואומר לך מי אתה"?

שאלה זו זוכה מדי פעם לתשובות בלתי מעודדות.

חשאיות סילוקו של מור יוסף ללא כל גינוי ומחאה מותירות רושם של אדישות מסויימת בקרב ראשי מועצת יש"ע שאינם מחמיצים אף הזדמנות לחתימות חגיגיות על מסמכי "שיח אחים" למיניהם עם השמאל. מסמכים אלו, שמהם זועקת חסרונה של השלילה המוחלטת של הטרנספר האלים האמור להתבצע ע"י אותם "אחים" נגד צאן מרעיתם, נחתמים בחוסר סימטריה רשלני בינם, ראשי המתנחלים, לבין גופי שמאל ערטילאיים וחסרי סמכויות. שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון ומהמנהיגים הבולטים במועצת יש"ע אף אמר שיהיה מוכן למסור את ביתו תמורת שלום ("הארץ 23.10.03). החרם על "תנובה" שהוטל לאחר דברי הבלע של המנכ"ל ובוטל בחפזה ללא כל תמורה אמיתית, שידר חולשה ולא שמר על כבודם של המתנחלים. באופן קבוע, כל אמירה או מעשה של מישהו בימין שאינם מתיישבים עם הקו הרשמי של מועצת יש"ע, זוכה אוטומטית לגינוי בסגנון של בית דין, כדי שהשמאל ידע להבחין.

קו ההסברה המוכר של מועצת יש"ע המתאפיין בסיסמאות האהבה זכה באחרונה לביקורת נוקבת מכיוון בלתי צפוי. שלי יחימוביץ' (תיק תקשורת 29.1.05) ציינה כי סיסמאות אלו גרמו לנזק בדעת הקהל שמתייחסת אל ההצהרות הללו כנסיון שקוף למניפולציה רגשית, שכן קשה להאמין שהמועמדים לגירוש ולחורבן כל עולמם יאהבו את רודפיהם ומחריביהם. ישנם לא מעט נימוקים בעלי משקל, אמרה, מדוע מעדיפים את סיסמת האהבה הצבועה הזו?

פורסם שהתומך המובהק בקו זה היה מור יוסף. האם אופן עזיבתו עורר מחשבה שניה בנכונותו של קו הסברה זה?

האהבה אכן לא ניצחה והנסיון לעצור את ההתנתקות במישור הפוליטי נחל כשלון, וזאת למרות השקעות של הון עתק בהפגנות וארועים מרהיבים שחסרונם הינו העדרו של כל כח מרתיע מאחוריהם, כח שרק כמותו מדבר אל "מנהיגי ישראל" בימינו.

טוב עושה מועצת יש"ע בהחתימה רבים שיגיעו לגוש קטיף, אך את הפועל היוצא מכך- הכנת התשתית המנהלתית האדירה לקליטתם, אינה מבצעת למרות דחק הזמן. עצם קיום הכנות כאלו עשויות להרתיע את המחריבים והמהרסים יותר מכל ההפגנות שמהן איש אינו מתרשם באמת.

כעת, המטרה המוצהרת היחידה של מועצת יש"ע היא משאל עם. ניתן היה לצפות שמטרת המאבק והמחאה תהיה ביטול גזירת עקירת הישובים, הצגתה במערומיה כפשע, קביעה חד משמעית שכל חוק ופקודה הנוגעים לביצוע הפשע הזה הינם בלתי חוקיים בעליל, מבלי להתחמק מהמסקנות הבלתי נמנעות הנובעות מכך, שהראשונה שבהן היא שלא תיתכן דרישת אישור מהעם לביצוע פשע.

נוצר מצב מוזר שמשקלה של סוגיית משאל העם לגבי מועצת יש"ע התנפח וגדל מעבר לנושא שבו ידון. הגדרת המטרה השרירותית הזו יוצרת מצב חסר הגיון שאם אכן יוחלט על משאל, אזי מועצת יש"ע כבר "ניצחה" בדרישתה העיקרית ובאה על סיפוקה ללא קשר לתוצאות המשאל.

כך מתערער הבסיס של כל המאבק עקב הדרישה המינימליסטית התמוהה הזו שמלווה תמיד בהבטחה מפורשת שתוצאות המשאל, יהיו אשר יהיו, אפילו ללא רוב מיוחס לניטרול קולות הערבים, יחייבו את הנהגת המתנחלים.

תגובה מעניינת מן העבר לסוגיה כזו נמצאת במילים הבאות:

"אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ... אין זו סמכותו של שום גוף יהודי, של כל העם היהודי כולו החי איתנו היום- לוותר על איזה חלק שהוא בארץ...זוהי זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי...שום ויתור ממין זה אינו מחיייב ואינו קושר את העם היהודי....ובכל זמן ובכל שעה נעמוד על זכות זאת בכל האמצעים הכשרים והמוסריים אשר בידנו".

את המילים האלו אמר לא אחר מאשר דוד בן גוריון בקונגרס הציוני ה-21.

כמה עלובה ואומללה נשמעת התחינה למשאל עם לעומת המילים הגדולות והברורות האלה? האם מוגזם לדרוש לשמוע מהנהגת המתנחלים לפחות את ציטוט מילותיו של בן גוריון?

עצם הדרישה למשאל על נושא העלול להוביל לויתור שערורייתי מרצון של העם היהודי על מולדתו וגם לפגיעה בזכויות אדם בסיסיות, אינה באה בחשבון. אם נושאים כבדי משקל כגון אלו אמורים להיות מוכרעים במשאל, אזי מי שדורש זאת יוצר במו ידיו פיחות בחומרת הגזירה וזילות חשיבות הסוגיה. יתר על כן, משאל שיוביל לנסיגה יכניס את המתנחלים אל מתחת למטריית האחריות לאסון הלאומי שתוביל ההתנתקות. התבססות על נצחון במשאל, שספק גדול אם הוא בהישג יד, אינה אלא הימור פזיז על כל הקופה, מהלך טקטי קצר מועד שאסור להתפתות שלא לשלול אותו על הסף. לא זכור משאל עם שערך משה במדבר בנוגע לסוגייה דומה להדהים כשקיבל לידיו את הדו"ח הפסימי מהמרגלים. הזמן הרב שעבר אין בו כדי למנוע את ההשוואה.

לפיכך, חשוב להבהיר מראש: דרישת המשאל אינה באה בשמי, וגם אם יתקיים הוא אינו לגיטימי מלכתחילה ואין לי כל כוונה לציית לתוצאותיו.

אני קורא לכל אנשי המחנה הלאומי להצטרף לקריאה זו.

בעז העצני 30.1.05