יום היסטורי אחים – משטר מדינת ישראל מת – תחי המדינה שבדרך!!

יוסי בלום הלוי

21 פברואר 2005–02–21

על "היום ההיסטורי" ועל מנבאיו

שמענו בכל שופר תעמולה ממשלתי, החל בחיים יבין בערוץ הראשון של הטלביזיה, וכלה באחרון מגישי החדשות, ועורכי העיתונים, כי "יום היסטורי" בא לנו מידיו של משטר-מדינת-ישראל; זה היום הארור, בו קיבלה הכנסת הישראלית בקריאה שלישית את חוק "פינוי-פיצוי", יום שלאחריו הצביעה הממשלה ברוב גדול על הוצאה לפועל (Execution) של פינוי 25 ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, וגירוש 10000 גברים, נשים, זקן וילד, בשל היותם יהודים.

מי שבקי בבלשנות פוליטית יודע שבלועזית Execution היא מילה משותפת לביצוע של החלטות, וגם לתהליך של הוצאה להורג. כשיבואו ביום מן הימים היסטוריונים לבדוק מה קרה בתאריך כ' לפברואר 2005, יגלו ברשומות, שהיה זה יום אפרורי בו ירד גשם טורדני, וענני פלדה כיסו את עין השמיים, מעין תפאורה שייקספירית, סמל לקור ודמע של הטרגדיה שהמיטה על עמה המנהיגות הכושלת, המושחתת הצינית, והבזויה ביותר בתולדות העם היהודי.

ביום זה נפח משטר-מדינת-ישראל את נשמתו ועבר מן העולם. רוצחיו של המשטר הזה, שהוקם בה' באייר תש"ח בעיצומה של מלחמת השחרור של העם היהודי, היו מרוצים וזחוחי דעת, כזאבים המחלקים את שללם. יוזם המהלך, אהוד אולמרט, ומבצעו, אריאל שרון לחצו ידיים, צחקו וחייכו; שפת הגוף שלהם הביעה: "באנו, ראינו ונצחנו". שר החוץ החנֵף בא לקראתם, כמו רוצה ליטול חלק בשמחה; אליהם הצטרף ראש וראשון לקושרים נגד מדינת ישראל, בנו של רה"מ, חבר הכנסת עומרי שרון, סכינאי-פוליטי חסר מעצורים, העומד בראש הכנופיה המסוכנת ביתור בתולדות הפשע המאורגן במדינת ישראל. לידם התרומם מכיסאו שר האוצר, הביט שמאלה, והסתלק עגום מהמקום, הבין שאיש מהעולצים איננו רוצה לשתפו בחגיגה הפרטית שלהם. אך גם הוא בבוגדים בבני עמו, 4 פעמים הרים ידו בעד הגרוש והעקירה, משל אחד העושה מעשה זמרי ובא לבקש שכר-בוחריו כפנחס ...

והכנופיה הזו שבאה עלינו בגניבה ובמרמה לפני ארבע וחצי שנים, רמסה בשנה האחרונה כל נורמה ציבורית, כל חוק ורוח דמוקרטית. כל כלי השלטון העוצמה של המשטר הוכפפו למטרותיה, ולשיגיונות של תוכנית התנתקות הנפשעת והבלתי אנושית.

הצבא, המשטרה, השב"כ, האוצר, משאבי המדינה, חלבה ודמה כולם הפכו לחרב הכריתה של החזון הציוני והיושר האנושי. ונביאי ישראל, לו קמו מקברם, היו נדהמים ומשתאים, למראה הרוע המרעיל, שנטף מקולמוסיהם של פרקליטי השטן מרחוב סאלח א-דין בירושלים, בעת שאלה חוקקו לפרטי פרטים את מאה ארבעים ושישה סעיפי חוק "פינוי-פיצוי". לא דין, לא צדק, לא יושר, לא יראת השם ולא כבוד האדם-וחירותו עמדו לנוכח עיניהם, נשמתם וליבם של פרקליטי מנחם מזוז וציפי לבני.

חוק אחד ויחיד הביא משרד המשפטים בפקודת הממשלה, חוק יחיד ומנואץ, שרוח נירנברג, מוות, אסון, ומלחמה שורים עליו. וחוק אחד ויחיד זה טימא לעד את קודכס החוקים של המדינה היהודית בחמישים ושבע שנותיה; חוק שהוא בבחינת צלם בהיכל, חוק של טומאת הטומאות, שחמישים ותשעה חברי כנסת ועוד 22 שרי ממשלה הביאו על העם היהודי, באישורו ובחתימתו של יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת – ח"כ מיכאל, מיקי איתן.

והקושרים נגד העם, הם ועושי דבריהם, רוממות הדמוקרטיה, ההומניזם, כבוד האדם וחירותו בגרונם,] אך הגה דחפורי ההרס בידיהם, שנאה בלבם, שטנה ושמחה לאיד אחיהם, שביתם הנה זה עומד להיחרב עליהם, ועל חייהם.

מעשי נבלה, גזל ושוד מלווים את הנשדדים המגורשים והנעקרים, החיים והמתים כאחד, אב שכול הנוטל עצמות בנו, אם ותינוקה הטבוח, כולם יעקרו בפקודתם של רה"מ אריאל שרון, סגנו, אהוד אולמרט, ויצחק הרצוג, שר הפנים שלהם.

הרצחתם וגם ירשתם, מנהיגנו הנבחרים?!

מלכים א פרק יא, לאמור:

כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל--אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן.  ב וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ; אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. 

נבות היזרעאלי הפך סמלם של עקורי גנים וכדים, נצרים ונווה דקלים – כי הכסף לא ישחד צדיקים ואמוני דרך, ונחלת אבות לעולם לא תעמוד למכירה. והנה, רשעים, ומפיצי שנאת חינם אומרים לנו: "מה לכם כי תלינו על ההתנתקות ותקראו לה "טרנספר", זוהי בסך הכל פעולה פשוטה של מעבר דירה משטח כבוש לשטח המדינה, מה עוד שכסף רב יזרום לידיכם, קחו ותיהנו ואל תבואו בטענות אל הממשלה....".

ג וַיֹּאמֶר נָבוֹת, אֶל-אַחְאָב:  חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, מִתִּתִּי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ.

וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל-בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי,

וַתָּבֹא אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ; וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, מַה-זֶּה רוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ, אֹכֵל לָחֶם.  ו וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ, כִּי-אֲדַבֵּר אֶל-נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם-חָפֵץ אַתָּה, אֶתְּנָה-לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו; וַיֹּאמֶר, לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-כַּרְמִי.  ז וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה, עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶּךָ--אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי

לא צריך דמיון רב כדי להבין את גודל השבר שאיזבל, כנסת-ישראל, המיטה על צדקת עמה, העם היהודי לדורותיו. אבל אפילו אליהו התשבי, קדוש ישראל, בכבודו ובעצמו לא היה מעלה על דעתו את עומקה של חרפת אפרים סנה וראש הממשלה שרון, שלא זו בלבד שגוזלים את כרם נבות היזרעאלי בשומרון ובגוש קטיף, ולא רק עוקרים את בתי מדרשותיו, קברותיו, כרמיו, וחממותיו, אלא שתמורת בצע כסף מתועב של חמישים מיליון דולר, כסף ערבי, ממון המרצחים, ימכרו את נחלתו הגזולה, הכרם ובית הכנסת, פרדס ופאת שדה, לעמלקים רוצחי העם היהודי.

מי יגול עפר מעיני נביאי העם, שעל רגבי ארצם קמה מנהיגות יהודית שכזו? עם מוסר כלבים מנוול שכזה?

הרצחתם וגם הורשתם את רכוש הנרצחים לרוצחיהם??

לו קם נביא מנביאנו, היה קורא את הקריאה הזו היום:

ארורים אתם אָרוֹר - מנהיגי ישראל! ארורה תהיה אחרית שלטונכם הבזוי, הכנוע לחזקים והמתנשא על מדוכאי בני עמכם!

ארור יהיה המשטר במדינת ישראל! ארור יהיה עד ליום בו יַספה כליל מעל פני האדמה, ועל חורבותיו נקים את המדינה החדשה שבדרך!

ארור יהיה בית המשפט העליון, וארורים שופטיו, שופטי משפט-גזל, מרמה, וחורבן עמם, ארורה תהיה פסיקת בית משׂפָחיים זה שעמד על דם בני עמו, ריחם על אכזרים, ולא ביטל את חוקי הזדון של ממשלת האבדון, ממשלת ישראל!

לעולם ולעולמי עולמים ייזכרו לדיראון שרי ישראל, חברי הכנסת ושופטי אוון, על שתיקתם לנוכח העוול, על שעצמו עיניהם לנוכח העושק והגזל של בני עמם, ועל שאטמו אוזניהם משמוע את זעקת בני עמם, הנגזלים למשיסה בידי מנהיגי הקלון, נוטלי שוחד בחירות, ומלקטי שלמוני-גבירים ובעלי עניין, רודפי נזיד העדשים, כבוד ושררה של רגע, בעבור נכסי העד היהודיים, נחלת אבות ומשכן צדק אשר בירושלים.

ארור מוסד הנשיא! ארור יהיה, על שתיקתו ותמיכתו במעשה האבדון של ממשלת ישראל.

ארור המשטר הזה, בזוי בקלונו, וקלון על תיפקודו וכניעתו, ככלב נרצע לגחמות כנופיית בעלי השררה, גסי הרוח ובעלי הגוף מחוות השקמים אשר לעריץ העם, אריאל שרון.

לא אמת נחלתם, לא כבוד והדר מראיתם, כולם אין מתום בהם, לא יושר ולא יושרה, לא אמינות ולא מוסר. כחבורת צבועים נפלו על נכסי בני עמם להורישם בכוח הזרוע, בחרב ובאש מעל פני האדמה.

אכן יום היסטורי הוא זה למדינת ישראל. היום בו נצחה איזבל את נבות היזרעאלי כנאמר בספר מלכים א.

ז וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה, עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶּךָ--אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.  ח וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב, וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ; וַתִּשְׁלַח הספרים (סְפָרִים), אֶל-הַזְּקֵנִים וְאֶל-הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ, הַיֹּשְׁבִים, אֶת-נָבוֹת.  ט וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים, לֵאמֹר:  קִרְאוּ-צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת-נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.  י וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר, בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ, וְיָמֹת.  יא וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים, אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם, אִיזָבֶל--כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים, אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם.  יב קָרְאוּ, צוֹם; וְהֹשִׁיבוּ אֶת-נָבוֹת, בְּרֹאשׁ הָעָם.  יג וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת-נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת.  יד וַיִּשְׁלְחוּ, אֶל-אִיזֶבֶל לֵאמֹר:  סֻקַּל נָבוֹת, וַיָּמֹת.  טו וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל, כִּי-סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת; וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל-אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף--כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי-מֵת.  טז וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב, כִּי מֵת נָבוֹת; וַיָּקָם אַחְאָב, לָרֶדֶת אֶל-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי--לְרִשְׁתּוֹ.  {פ}

אך לא לעולם חוסן, כדברי הנביא על איזבל ואל קיצה המר.

-------------------------------

וביום היסטורי זה שומה עלינו לקרוע קריעה על המשטר של מדינת ישראל, כשם שקורעים קריעה על מי שאבד מספר החיים, ואיננו עוד.

אכן יום היסטורי בא לנו – משטר מדינת ישראל מת – תחי המדינה שבדרך- הבה נתנער מהריסותיו לקומם את הבית השני של מדינת ישראל. אין לנו חלק בעומרי ולא נחלה בבית שרון. איש לאוהליו ישראל. איש באמונתו יחיה, במרי הלבבות נאבק כנגד העוקרים.

לא ירחק היום ובמשכן הכנסת אשר בירושלים יבואו בשעריו חברי פרלמנט ישרי דרך, אוהבי ארץ ישראל ומורשת ישראל, אנשי אמת וצדק, ישרי דרך מחוקקי חוק אמת לכבוד האדם היהודי וחירותו, וצדק לגר החי עמנו.

ובסמוך לבית המחוקקים יקום על מכונו בית המשפט הגבוה לצדק, ושופטיו אנשי אמת יהיו, ורודפי צדק של אמת, מגן לדך ולחלש, מצניעי לכת, נאמני העם, ופסיקתם על פי חוקת העם אשר הכנסת חוקקה במפורש ובגלוי, ולא בכחש ובמרמה.

צבא חדש יקום לנו על הריסות מאבק הדמים בגוש קטיף ובשומרון. מפקדיו נאמני העם, ושוטריו מגני האזרחים, המסרבים לפשוע פשע בהוראת ממשלתם ובחוקיה הדרקוניים.

אכן יש לי חלום, והוא יתגשם! חלום בו תשכון מדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית וחופשית על הריסות המשטר הישן, הרקוב, המסואב והמושחת על עמקי נשמתו.

יש לנו חלום – הבה נגשימו אחרי הקריעה שקרענו על המשטר שמת ואיננו, עוד כי רישעה הייתה נחלתו.