14/01/2005
בחודש מאי, אם לא תוקדם "שעת השין," ייכנס צה"ל לנוהל
התנתקות
• כל אנשי המילואים הקרביים יגויסו ויישלחו להחליף חיילים
ושוטרי משמר הגבול שמיועדים להשתתף בפינוי
• החיילים והשוטרים
יעברו אימון מיוחד בן שבועיים שיכלול הכנה נפשית על ידי פסיכולוגים,
לצד תרגול שימוש בנשק בהתנתקות
• זרנוקי הקצף והכלובים מפינוי ימית
עושים קאמבק
מאת:עמיר רפפורט
"אנחנו מבולבלים ולא ממש יודעים מה התפקיד שלנו. האם
המתנחלים הם היריב או האנשים שעליהם אנחנו אמורים להגן? איך אפשר
להסביר את המצב לחיילים."? סרן אורי, קצין מפלוגת החבלה של
חטיבת הנח"ל, אולי לא התכוון לכך, אבל הוא זיקק השבוע בשאלתו את
תמצית הדילמה שבה מוצא עצמו צה"ל בשטחים, בעידן הרגיש של טרום
התנתקות.
סרן אורי אמר את הדברים ביום ראשון בעת ביקור שערך
שר הביטחון שאול מופז, מלווה בצמרת צה"ל, בחטיבת שומרון ליד שכם,
עדיין תחת הרושם הקשה שהותירו המהומות בשבוע שעבר בעת פינוי
הקראוונים במאחז גבעת להבה ליד יצהר.
אורי קיבל ממופז את
התשובה הדיפלומטית המתבקשת. "מצד אחד צריך להגן עליהם כמו כל
תושבי ישראל שזכאים לביטחון ומצד שני לאכוף מולם את החוק," אמר
שר הביטחון, "נכון שיש חיילים צעירים שזה קצת מבלבל אותם, אבל
אין סתירה בין הדברים."
מול הקצין המתלבט זכה מופז לסיוע
מקצינים צעירים נוספים בגזרת שכם שרבים מהם, כפי שמקובל כיום
בצה"ל, הם דתיים ומתנחלים בעצמם. כמו מפקד פלוגת הצנחנים סרן
צורי מהתנחלות אלון מורה, שאמר לשר: "אני סמוך ובטוח שכל החיילים
שלי יבצעו את כל המשימות." אבל, אם לשפוט על פי מצב הרוח ששרר
השבוע בצה"ל, המתנחלים מיקמו את עצמם יותר בצד של היריב.
ההתפשטות נבלמה
מצב הרוח התקיף מול המתנחלים בא
לידי ביטוי, למשל, בקו שנקט כמה שעות אחר כך אלוף פיקוד המרכז
משה קפלינסקי. הוא עבר מהמפגש עם הצנחנים בשומרון ללשכתו במפקדת
הפיקוד בצפון ירושלים, ופגש שם שישה קצינים, חמישה סגני אלופים
ורב-סרן אחד, בכירי ההגנה המרחבית בחטיבת בנימין שיזמו את המכתב
המסעיר שעליו חתמו בסך הכול 34 מילואימניקים.
קפלינסקי התעקש
לקרוא לאירוע "בירור" ולא "פגישה." הוא היה מוכן להתחייב
כלפיהם כי "צה"ל ידון עימם בעתיד על כל נושא," אבל תבע מהם
לחזור בהם ללא פשרות מנוסח המכתב שהגדיר את ההתנתקות כ"פקודה
בלתי חוקית בעליל," שאסור לבצעה, ולא הסתפק בהצהרה מעודכנת
שלהם ש"אנחנו נגד סירוב פקודה."
כשלא נענה, השאיר את קציני
המילואים להתווכח ביניהם בחדר הדיונים, ופרש ללשכתו. אחרי שעה
קרא להם קפלינסקי אליו לאקט של הדחה. שלושה נכנסו למשרדו סמוך
לחצות הלילה ושמעו את הדברים במו אוזניהם. שלושת הנותרים סירבו
להתייצב מול האלוף, והודחו שלא בפניהם.
בהמשך השבוע הבינו
בכירים בפיקוד המרכז כי בעקבות הקו התקיף מתכוונים חלק מ28-
החותמים הנוספים על המכתב לחזור בהם לחלוטין מתוכנו ובכך להינצל
מהדחה. בכל מקרה, לפחות בינתיים, התפשטות הסרבנות גם בחטיבות
המרחביות האחרות, שחלק ניכר משלד הפיקוד שלהן בנוי אף הוא
מקצינים מתנחלים, נבלמה.
ביום שלישי, כשהגיע לחטיבת אפרים על
יד קלקיליה, שמע קפלינסקי ממפקד החטיבה אלוףמשנה תמיר היימן כי
הקצינים המתנחלים בגזרה שלו הודיעו לו שהם מוכנים להוציא מכתב
נגדי, כזה שיגנה כל סוג של סרבנות.
מלחמת העצומות
ככלל, השבוע של צה"ל עמד בסימן עצומות. הפקס של הרמטכ"ל
במחנה רבין (הקריה) בתלאביב לא הפסיק לפלוט מכתבי מילואימניקים
סרבנים שנשלחו מצפון הארץ ועד דרומה, ולעומתם מכתבים המגנים את
הסרבנות ומציעים למלא את מקומם של הסרבנים מן הימין בעת
ההתנתקות.
בצה"ל זיהו את הטקטיקה של קבוצות מתנחלים - אחד
מראשיהן הוא נועם לבנת, שאחותו יושבת סביב שולחן ממשלת ההתנתקות
שקמה השבוע - להחתים כמה שיותר חיילים בסדיר ובמילואים על הצהרות
סרבנות שיחייבו את צה"ל להעביר אותם בסופו של דבר מתפקידיהם,
ובכך לגרום לבעיה מבצעית אמיתית של מחסור בכוח אדם כאשר תגיע
פקודת הפינוי.
בשלב מסוים שקלו בצה"ל להקדים את לבנת
ושותפיו, ולהחתים כל חייל קרבי על הצהרה שלא יסרב פקודה. מאוחר
יותר הוחלט, כמובן, לגנוז את הרעיון. במקום זאת הורה הרמטכ"ל,
שהגיב מהר בפרשת חטיבת הסרבנים, להפיץ מחדש את פקודות המטכ"ל
הנשכחות שאוסרות על חיילים בסדיר או בשירות מילואים פעיל לחתום
על כל סוג של עצומה בעלת משמעות פוליטית.
רב-אלוף יעלון
מקווה לעצור בכך במיוחד את התופעה שבה חיילי סדיר מוחתמים על
עצומות בדרך לאוטובוס בתחנות המרכזיות ברחבי הארץ, לטענת צה"ל
מבלי להבין לעומק את מלוא המשמעות של החתימה. במקום להחתים את
החיילים על מכתב אנטי-סרבנות החליט הרמטכ"ל להגביר את ההסברה
לחיילים לגבי סכנות הסרבנות והפילוג במהלך החודשים הקרובים.
במקביל למהלכים הללו בפיקודי המרכז והדרום הונחו המפקדים
הזוטרים שלא ללכת ראש בראש מול חיילים בודדים, כאלה שתהיה להם
בעיית מצפון אמיתית להשתתף בפינוי, כמו למשל חיילים שהם עצמם
תושבי ההתנחלויות. חיילים אלה, ורק הם, יועברו על פי התוכנית
בהסתר וללא רעש מיותר למשימות פחות בעייתיות, בשעה שהכוחות יגיעו
לישובים לביצוע המשימה.
בביקור בחטיבת אפרים באמצע השבוע כבר
החל האלוף משה קפלינסקי, קפלן בפי פקודיו, את סבב הפרידה שלו
מיחידות פיקוד המרכז לקראת סיום תפקידו בעוד שבועיים. הקדנציה של
האלוף שמרבה לחייך כאילו הוא מסרב להתרגש משום דבר, גולנצ'יק
בנשמה עם נשק תלוי על הכתף ולא מונח מאחורי הגב ב"הצלב," נחשבת
במטה הכללי לסיפור הצלחה.
כשהגיע קפלן מלשכת ראש הממשלה, שם
היה מזכירו הצבאי של שרון, הוא קיבל את הפיקוד, זמן קצר אחרי
מבצע חומת מגן, על חבל ארץ של כתרים ושל פיגועים. פיגועים מדי
פעם עדיין יש עד היום וגם מחסומים, אבל הרבה פחות. הסוד להפחתתם
היה בשיתוף פעולה הדוק עם השב"כ, וב"סינטיסייזר," מעין תרשים
שקפלינסקי הנהיג, שבו הוא כאילו ניגן על הצורך להוסיף מחסומים
מצד אחד, כדי להילחם בטרור או להוריד אותם, מצד שני, כדי להקל על
האוכלוסייה ולהפחית בכך את ההתמרמרות שלה. הכל בהתאם לרמת הטרור
המשתנה בערי הגדה השונות.
יורשו של קפלינסקי בפיקוד, האלוף
יאיר נווה, לא יצייר סינטיסייזר, אבל יזדקק לכלי דומה שיווסת את
המקל והגזר, הפעם בעיקר מול המתנחלים. למרות האירועים הקשים
האחרונים סבורים במטה הכללי שהגרעין הקשה של ציבור המתנחלים הוא
לא מקרה אבוד, ושהרוב בקרבו הוא נגד סרבנות המונית או אלימות. כך
גם לגבי ההנהגה. במטה הכללי היו אלופים שטענו השבוע כי הנהגת
המתנחלים פשוט סבלה באחרונה בחלקה ממה שמכנים בצבא "תסמונת
המ"כ:" רבים ממנהיגי המתנחלים מתנגדים בינם לבינם לסרבנות, אבל
פוחדים לצאת נגדה, ממש כמו שמפקד כיתה בצבא מהסס בדרך כלל לתת
פקודה, שהוא לא בטוח שתבוצע על ידי חייליו.
מ"כים או גנרלים,
בצמרת צה"ל מבינים היטב כי יש קושי גדול אפילו יותר מאשר
התמודדות עם הסרבנות הפוטנציאלית בקרב קצינים וחיילים: ביצוע
הפינוי. במטכ"ל יודעים היטב כי החוויה הטראומטית בשבוע שעבר
ביצהר היתה לא יותר מאשר ה"בקרוב" לסרט הפינוי האמיתי.
קצר וקרוב
האירועים האחרונים חיזקו את הרמטכ"ל
יעלון ואת שר הביטחון מופז בדעתם שהאווירה רק תלך ותרתח ככל
שיחלפו הימים והחודשים, ולכן כדאי להקדים את יישום ההתנתקות עד
כמה שניתן. תאריך ההתחלה הנקוב כיום בתוכניות 3 - ביולי השנה -
הוא מאוחר מדי. וצריך גם לקצר למינימום את משך הביצוע ולהבטיח
שהוא יימשך פחות מ12- השבועות (קרי: שלושה חודשים) שתוכננו עד
עתה.
כשחשבו באחרונה על הקדמת הפינוי דיברו במערכת הביטחון
על חודש אפריל, המועד הריאלי הראשון שעד אליו ניתן להשלים את כל
ההכנות המבצעיות והמשפטיות. אבל באפריל יש בעיה: חג הפסח. השנה
ייערך ערב הסדר במוצאי שבת, 23 באפריל, וזה איננו מועד ראוי
לפינוי. מאי הוא בעייתי לא פחות: יום העצמאות חל ב12- במאי.
עכשיו רוצים בצה"ל לבקש מהממשלה להקדים את ההתנתקות ליוני, אבל
לא ישקיעו מאמץ אדיר בשכנוע כי בכל מקרה מדובר רק בהקדמה של
חודש.
לגבי משך ההתנתקות עצמה, החל מ"שעת השין" ועד לפינוי
אחרון המתנחלים, רוצים בצה"ל לצמצם את פרק הזמן הזה לחודש עד
חודשיים, לא שלושה. אחת מהנחות העבודה היא שככל שיתארך הפינוי כך
יקל על המחבלים לזנב במפנים ובמתפנים, ולכן חשוב לקצר את המהלך
המורכב של יציאה מעזה.
למרות זאת, יש במטכ"ל לא מעט קצינים
המטילים ספק אם ניתן יהיה להשלים את המשימה אפילו בתוך 12
השבועות המוקצים לה כיום, ויתכן שיידרש זמן נוסף. צוואר הבקבוק
לפינוי הוא בעיקר הממד הלוגיסטי. בצה"ל חוששים שאת מירב הזמן
יגזלו דווקא משימות רגישות, שעלולות להתבצע תחת אש, כמו העברת
בית העלמין של גוש קטיף, שהשבוע נכרה בו הקבר ה,40- זה של
גדעון ריבלין ז"ל שנהרג בפיגוע פיצוץ המטען על יד מורג, פינוי
בתי הכנסת ומוסדות הלימוד הדתיים, וכן איסוף המזוזות מן הבתים.
כל הפעולות הללו יבוצעו על ידי אנשי הרבנות הצבאית. ויהיה צורך
גם לארוז את הרכוש שמתנחלים שיסרבו לעזוב את בתיהם יותירו שם
כאשר יפונו, ולהעביר אותו במכולות אל תוך תחומי הקו הירוק. משימה
נוספת היא שיכון המתנחלים בעל כורחם בבתי מלון כמקום זמני.
מבחינת "הלחימה בשטח" עיקר ההתנגדות שיראו מולם השוטרים
והחיילים - לצד אש מהצד הפלשתיני - צפויה להיות לפי הערכות
מעודכנות של גורמים ביטחוניים, ברצועת עזה. שם מספר המפונים גדול
הרבה יותר מאשר בארבעת ההתנחלויות המבודדות המיועדות לפינוי
בצפון השומרון - גנים, כדים, חומש ושא-נור. שתי הגזרות יוכרזו
כשטחים צבאיים סגורים, וייאסר על מי שאינו מתגורר שם להגיע אליהם
בתקופת ההתנתקות. ואולם דווקא בפיקוד המרכז נערכים לכך שיהיה
הרבה יותר קשה לאכוף בשומרון את איסור הכניסה, משום שהאזור
המפונה אינו מתוחם בגדר כמו בעזה.
בצה"ל משוכנעים שמתפרעי
יצהר ודומיהם ימלאו מבעוד מועד את היישובים המיועדים לפינוי, כפי
שכבר התמקמו בעת האחרונה כ70- משפחות בשא-נור, יישוב שכמעט
ננטש בעבר. בצבא מבקשים שחוק ההתנתקות יכלול סעיף שיאפשר הטלת
עונש מרבי של שלוש שנות מאסר על מי שייכנס לתוך השטח הצבאי
הסגור, דבר שאולי יצמצם את התופעה.
לצורך ההתנתקות יפעלו
בפיקוד המרכז שתי אוגדות וכוח בסדר גודל כזה גם ברצועה. בעזה
תהיה אוגדה אחת אחראית על הלחימה מול הפלשתינים, בזמן שהאוגדה
השנייה תתמודד עם המתנחלים. בפיקוד המרכז קיבלה את משימת הפינוי
האוגדה המכונה "עוצבת הפלדה," שפועלת בדרך כלל בבקעת הירדן,
כדי שאוגדת יהודה ושומרון תהיה פנויה להמשיך במשימתה העיקרית
למנוע פיגועים.
מפרטים חדשים נוספים על התוכניות המבצעיות של
צה"ל לקראת ההתנתקות שנחשפים כאן, עולה עוד כי גם אם הפינוי של
היישוב הראשון במסגרת ההתנתקות יחל רק ביולי, כבר חודשיים קודם
לכן ייכנס צה"ל ל"נוהל התנתקות. הפינוי עצמו יתבצע בכל מקרה
בשלבים: בתחילה היישובים המבודדים ברצועת עזה - נצרים, מורג וכפר
דרום, בהמשך יישובי גוש קטיף ולבסוף היישובים המוגנים יחסית
בצפון רצועת עזה, דוגית, אלי סיני וניסנית; עדיין לא ברור במקביל
לאיזה שלב בעזה יבוצע הפינוי של יישובי צפון השומרון.
במועד
הזה, חודש מאי אם "שעת השין" לא תוקדם, יחל גיוס המילואים הגדול
של שנת ,2005 שיכלול השנה כל איש מילואים קרבי. המילואימניקים
יישלחו בהדרגה לגזרות השונות ביהודה ושומרון כדי לפנות משם
חיילים ושוטרי משמר הגבול שמיועדים להשתתף בפינוי. כל חייל ושוטר
שייקח חלק בפינוי, על פי התוכניות, יעבור "אימון התנתקות" שיימשך
שבועיים.
האימון יכלול "הכנה מנטלית" לחיילים ולשוטרים על
ידי פסיכולוגים, שיסבירו להם בין היתר שקריאות מתנחלים צפויות
כמו "נאצים" לא יהיו מופנות אליהם באופן אישי ולכן מוטב להתעלם
מהם. ואולם חלק גדול מהאימון יוקדש גם לתרגול השימוש ב"נשק
ההתנתקות." על פי התוכניות של צה"ל והמשטרה ייעשה מאמץ מרבי
להימנע משימוש בנשק המכונה בז'רגון הצבאי אלפ"ה (אמצעים לפיזור
הפרות סדר המוניות) ובמילים אחרות: כדורי גומי.
תחת זאת,
האמצעים המועדפים לפיזור הפרות סדר יהיו זרנוקי מים, זרנוקי קצף
ואינספור מצלמות שינציחו כל מתפרע כדי לאסוף נגדו ראיות שיאפשרו
הגשת כתב אישום בהליך זריז, בתקווה שיהיה בכך כדי להרתיע. עוד
אמצעי שעומד לעשות קאמבק לא מלבב מתקופת פינוי ימית לפני 23 שנה,
הם הכלובים שלתוכם הוכנסו אז מתנגדים לפינוי כדי להוריד אותם מן
הגגות בלא נפגעים. הכלובים של ימית החלידו, אבל לצה"ל יהיו
כלובים חדשים. בגלל שזה מצטלם כל כך רע הכוונה היא להשתמש בהם רק
"בלית ברירה, במקרים חריגים." מצד שני, בימית הכלובים חסכו
נפגעים והתבררו ככלי יעיל ובטוח - למתנחלים ולחיילים כאחד -
להוריד מתבצרים.
עוד החלטה מבצעית שכבר התקבלה לקראת הפינוי
היא לשלוח את המפקדים, גם מהצבא וגם מהמשטרה, לחזית המשימה.
עקרון ה"אחרי" כבר תורגל למעשה בעת שמפקד חטיבת שומרון,
אלוף-משנה יובל בזק ומפקד גדוד 890 של הצנחנים, סגן-אלוף יהודה
לוין, החובש כיפה סרוגה, ממש התחככו במתנחלים בעת פינוי מבנים לא
חוקיים משא-נור לפני כחודש, אירוע שלא זכה לסיקור תקשורתי
משמעותי. גם מפקד גדוד חרוב הדתי, סגן-אלוף נוחי מנדל, זכה
לחוויה דומה במהומה בגבעת להבה בשבוע שעבר.
המטרה בשיגור
המפקדים קדימה, היא שהם ישמשו דוגמה אישית לפקודיהם, בעיקר במקרה
שיהיו ביניהם כאלה שיתלבטו עד לרגע האחרון האם לסרב לפקודת
הפינוי או לא.
עוד תוכנית בצה"ל היא לגבות את מפקדי הסדיר
בעת הפינוי במספרים גדולים של קצינים בכירים שיגיעו להשתתף
בפינוי - בהתנדבות. הכוונה היא לקצינים שלא אמור להיות להם תפקיד
שקשור ישירות להתנתקות, כמו מפקדים המשמשים כיום בתפקידי מטה,
קצינים בכירים במילואים או קצינים בלימודים. צה"ל מתכוון, למשל,
לפזר את כל חניכי המכללה לפיקוד ומטה (פו"ם) בשטח בימי ההתנתקות.
המטרה בתוכנית זו היא ניסיון להרגיע את האווירה ולצנן קצת את
התלהטות היצרים הצפויה. בצה"ל מעריכים כי מפקדים עם מטען ועם
ניסיון ירגיעו את האווירה בעצם נוכחותם וגם יסייעו לקבל החלטות
שקולות, בשונה למשל מהירי הפזיז באוויר שכבר אירע ביצהר.
"אם
עד לפני שבוע לא האמנתי שיש סיכוי לחילופי אש בין כוחות צה"ל
למתנחלים, עכשיו אני כבר פחות בטוח בכך," אמר השבוע גורם צבאי
בכיר בהתייחס לירי הזה, "אני מקווה מאוד שהדבר לא יקרה, אבל אני
בטוח שאם המתנחלים יירו ראשונים, ישתרר הלם כה גדול, עד שמשימת
הפינוי תהפוך קלה יותר. המתנחלים פשוט לא יוכלו להמשיך
להיאבק
|
|
