אחרי הירי-עובדות והשערות

העובדות מבוססות על מסמכים מתועדים ומסומנות בקו תחתי. ההשערות בכתב אלכסוני וללא קו תחתי.

· מייד לאחר יריות הסרק זינק יצחק רבין לקאדילק והמאבטח רובין אמר לנהג דמתי סע! (לא, הוא לא אמר סע לאיכילוב).

· דמתי נסע דרך שדרות בן גוריון עד רחוב בן יהודה ומשם פנה צפונה לעבר מטה השב"כ בצפון ת"א, כשהוא נוסע בשיירה בת 4 מכוניות - עדות אזרח

· הוא לא היה היחיד שנסע למטה השב"כ. שמעון פרס יצא לעבר מטה השב"כ זמן מה קודם לכן ושהה בכניסה למיתקן כחצי שעה.

· גם הגברת לאה רבין נלקחה למטה השב"כ, אך היא הוכנסה לחדר קטן עם טלפון והמתינה לחדשות כלשהן, לאחר שמלווי השב"כ במכונית שהסיעה אותה, ואשר היו בהאזנה אלחוטית, אמרו לה שמכוניתו של רבין נמצאת מאחור.

· כשיצחק רבין הגיע לכניסה למטה השב"כ וירד מן המכונית, הגיח פתאום אחד המאבטחים וירה בגבו מטווח אפס.

· רבין נפגע בחוט השידרה וכתוצאה מכך פיתח שוק ספינלי ואיבד את ההכרה. הוא גם פיתח מצב של חזה אוויר בלחץ עם מצוקה נשימתית.

· רובין נפצע קל מאד ואילו המתנקש חוסל במקום.

· הוזעק אמבולנס נט"ן שפינה את רבין לאיכילוב.

· צוות הנט"ן שהבחין כי רבין שרוי במצוקה נשימתית קשה הנשים אותו, אך "פיספס" את הגורם העיקרי למצוקה הנשימתית, היא בעיית חזה האוויר בלחץ ולא טיפל בו.

· מכונית הקאדילק ובה רובין, דמתי וגופת המאבטח נסעה לאיכילוב בצמוד לאמבולנס.

· ברחוב ארלוזרוב פינת בלוך העלה רובין (אשר ישב במושב הקדמי, לאחר שרבין כבר לא היה במכונית) את השוטר פנחס תרם, על מנת שיסייע לו לטפל בגופת המאבטח.

· בכניסה למיון הועבר רבין ע"י צוות הנט"ן לתוך המיון, כשהוא מונשם ועוטה גופייה על גופו, לאחר שבגדיו העליונים הוסרו ע"י צוות הנט"ן.

· צוות הנט"ן תודרך קודם לכן שלא למסור פרטים מזהים על הפצוע אלא להשאיר זאת למאבטח השב"כ רובין.

· במקביל, ביקש המאבטח רובין ממאבטח בית החולים להשיג לו אלונקה, ובעזרת דמתי והשוטר טרם העמיס את גופת המאבטח והכניסו בדיסקרטיות פנימה.

· המאבטח נרשם במיון תחת הכינוי "אלמוני2".

· רבין שהוכנס למיון ע"י צוות הנט"ן, נרשם עם הגעתו בשעה 21.52 תחת הכינוי "אלמוני1", היות ורובין טרם התפנה לדווח לצוות המיון מי הפצוע.

· הצוות הרפואי שהתחיל לטפל ברבין, לא ידע שהוא מטפל בראש הממשלה, היות ופניו של רבין היו מוסתרות בציוד הנשמה בעוד שבגדיו "המהודרים" הוסרו זה מכבר.

· הבגדים שנותרו על רבין נגזרו ע"י אחיות המיון (הגופייה). הבגדים העליונים אינם גזורים

· בשעה 22.04 סיים רובין לטפל בגופת המאבטח והתפנה לרשום את רבין באשנב המיון.

· בהגיעו לאשנב בהמיון, "קלט" רובין מפקידת המיון לחרדתו שהצוות המטפל אינו יודע שהפצוע מן העצרת הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל.

· רובין התפרץ לחדר הטראומה בזעקה: "זהו ראש הממשלה, רבין".

· הרופאים הנדהמים, ובתוכם הד"ר ניר כהן, הביטו לעומק בחלק פניו הגלוי של רבין (המצח והעיניים), הבחינו ב"בגדיו המהודרים" שהובאו בנפרד ואז התחילו לקשר דברים, זה באמת רבין...!

· הטיפול הרפואי נעשה אינטנסיבי יותר.

· עם הגעתו של רובין לאשנב המיון (בשעה 22.04) גם הונפקו מדבקות זיהוי חדשות, הפעם עם השם "יצחק רבין" עליהם.

· לאחר מספר פעולות רפואיות שכללו הכנסת עירויים והזלפת דם (וסוף סוף ניקוז חזה האוויר), הובהל רבין לחדר הניתוח.

· לאחר פתיחת בטן וחזה, נקבע מותו של רבין על שולחן הניתוחים, אך לא לפני שהתפתחה מריבה קולנית בין הד"ר יקירביץ שדרש להמשיך בטיפול לבין הד"ר קלוגר והד"ר גוטמן שהחליטו להפסיק.

· הד"ר קלוגר היה מודע לכך שלרבין יש פגיעה נוירולוגית חמורה (עקב שבר בעמוד השידרה), כך שגם אילו יכלו להציל את חייו הוא היה נשאר משותק לשארית חייו.

· הד"ר יקירביץ שהתנגד להפסקת פעולות ההחייאה סירב לחתום על דו"ח הפטירה.

· לאחר קביעת מותו של ראש הממשלה, הורה השב"כ לד"ר גוטמן לכתוב מחדש את "תעודת חדר מיון", והפעם להשמיט את עניין האמבולנס וההנשמה (אסור שידעו על האמבולנס).

· הד"ר גוטמן ידע שכתיבת "תעודת חדר מיון" מחדש (כאילו זו התעודה המקורית) הינה בניגוד לחוק, אולם הוא מצא את הדרך להשביע את רצון השב"כ וגם לא לסטות מן האמת יותר מדי.

· הד"ר גוטמן לא יכל ולא רצה למלא את העמוד הראשון ב"תעודת חדר מיון" שנכתבה מחדש לאחר מותו של רבין.

· המסמך המקורי הכיל בעמוד הראשון ובהמשך את שרשרת התכתובות של כל הרופאים שטיפלו ברבין, רישומי האחיות, סימנים חיוניים (לחץ דם, דופק) ודיווחי יועצים. המסמך המשוכתב נכתב כולו ע"י הד"ר גוטמן (שכלל לא שהה במיון בזמן הגעתו של רבין)

· השב"כ גם החרים את קלטת הוידאו המוצבת באורח קבע בחדר הטראומה, אשר הנציחה את הטיפול ברבין מרגע הגעתו. הם לא יכלו להרשות לעצמם שיראו את רבין מגיע עם צוות נט"ן כשהוא מונשם וישמעו את קולות הרופאים המדברים על פגיעה נוירולוגית עם שוק ספינלי.

· איתן הבר הגיע לחדר הטראומה בבהילות. יותר מאשר התעניין בשלומו של רבין הוא היה מודאג ממה שנמצא בכיסו של רבין. הוא הערים על הצוות (שלא היה רשאי לתת לו לגעת בבגדי מר רבין מתוקף היותם מוצג משפטי), והוציא מן הכיסים מסמכים.

· מסמך אחד שהוציא איתן הבר מכיסו של רבין היה פתק שעליו כתב לקראת סיום העצרת: יצחק, עוד מעט יתקיים תרגיל של השב"כ.

· המסמך השני היה נאום שהכין לרבין לרגע שלאחר "נסיון ההתנקשות" ע"י יהודי ימני שנקטע באיבו ע"י השב"כ ברגע האחרון.

· לאחר קביעת מותו של ראש הממשלה, דרש השב"כ מפרופסור היס להגיע לאיכילוב לבצע את הנתיחה שלאחר המוות.

· פרופסור היס התווכח עם איש השב"כ וטען כלפיו שלא ניתן לבצע את הנתיחה בבית חולים, אין תנאים וגם אין תקדים לכך, אך לבסוף נכנע.

· השב"כ לא רצה שאנשי צוות נוספים מן המכון הפתולוגי יהיו נוכחים בנתיחה ולכן זימן צוות מצומצם לאיכילוב.

· הפרופסור יהודה היס "הפתיע" את השב"כ בכך שצירף לצוות את ידידו, הפתולוג הדגול פרופסור לוי על מנת לסייע בנתיחת גופתו של ראש הממשלה.

· השב"כ, שכבר הזהיר את היס שלא למסור שום אינפורמציה שאינה "מסוננת", גירש את הפרופסור לוי מאיכילוב.

· לפני הנתיחה דרש ד"ר הפרופסור היס להעביר את גופתו של רבין לרנטגן ולבצע צילום חזה וטומוגרפייה (CT) של כל הגוף.

· בצילומים נראה שבר מרוסק של עמוד השידרה בגובה D4.

· בסיום הנתיחה הורו אנשי השב"כ לפרופסור היס להשמיט את תוצאות הטומוגרפייה של החזה מן הדו"ח הפתולוגי (אך התירו להשאיר את תוצאות ה CT ראש, שם ממילא לא היה שום דבר בעייתי).

· הם גם תבעו מהיס "לתקן" את ממצאי עמוד השידרה ולדווח שאין שבר, והוא אכן נאלץ לעשות זאת.

· על מנת למנוע מאנשי הצוות הרפואי שטיפל ברבין "לזמר", נוהג השב"כ לכנס את אנשי הצוות באופן תקופתי לשיחות הבהרה ועמדה (כמה חשוב שעם ישראל לא ידע שליגאל עמיר היה שותף בשב"כ).

· ליתר בטחון, הוכנס יגאל עמיר לבידוד כבד, כזה השמור לבעלי סוד כמוס ביותר.

· גופת המתנקש הועברה לקירור ונקברה בצינעה כעבור מספר ימים.

· יגאל עמיר, שבעצמו עבר קורס אבטחה בשב"כ נמצא תחת סחיטה מתמדת (אם תדבר, נגלה שאחיך שהה בכיכר מלכי ישראל בערב הרצח ונדרוש בשבילו מאסר עולם.

· לסיום, אילמלא דלף בלי משים המסמך עם מדבקת הזיהוי ובה הכינוי "אלמוני1", היינו ממשיכים לחשוב שרבין נורה בכיכר מלכי ישראל.