הכנסת השבע עשרה       נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

 
 
 

       פרוטוקול מס' 129    

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, י"ב בחשון התשס"ח (24 באוקטובר  2007), שעה 08:45 
 
 
 

סדר היום:   האם המדינה הסתירה במשך שנתיים מידע אודות היעלמותו של גבריאל דוויט ז"ל ממשפחתו? 
 
 

נכחו:

חברי הוועדה:

מיכאל נודלמן - היו"ר

אברהם מיכאלי

יולי אדלשטיין

קולט אביטל

צבי הנדל

יצחק זיו

מרינה סולודקין

 
 
 

מוזמנים:

עו"ד ישי יודקביץ - לשכה משפטית, משרד הביטחון

יוני פולינגר  - ראש חוליית נעדרים, המשרד לביטחון פנים

ורד סוויד  - יועצת רוה"מ לענייני חברה ורווחה, משרד ראש הממשלה

דוד יאסו   - מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה

אבי מספין  - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

דני גסרון  - מנכ"ל, נציגות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

אלי זרחין  - מנכ"ל אגודה ישראלית למען ילדים עולים

דר' נאסט מנגשו  - מנכ"ל, פרויקט לאומי של עולי אתיופיה

קשאני דוד  - יו"ר פורום דיור ציבורי ועמותת קול השכונות

חנאן קסאיי  - אחיין של גבריאל דוויט ז"ל

אסתר דוויט  - בת דודה של גבריאל דוויט ז"ל

ישראל קסאיי  - אחיין של גבריאל דוויט ז"ל

מאיר קסאיי  - קרוב משפחה

דני אדינו-אבבה  - ידיעות אחרונות 
 

מנהלת הוועדה:  דנה גורדון 
 
 
 
 

רשמה וערכה:  סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ

 

האם המדינה הסתירה במשך שנתיים מידע אודות היעלמותו של גבריאל דוויט ז"ל ממשפחתו? 
 

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, קליטה ותפוצות. הנושא היום הוא נושא טרגי - האם המדינה הסתירה במשך שנתיים מידע אודות ההיעלמות של גבריאל דוויט, ז"ל, ממשפחתו?  

      נמצאים פה המשפחה של גבריאל, נציגי משרד הביטחון, נציגי משרד ראש הממשלה, משרד הקליטה. אני רוצה שחנן קסאיי, מהמשפחה, אחיין של גבריאל דוויט, יגיד לנו כמה מלים.  

חנן קסאיי: 

      יש לי פה מכתב שנכתב על ידי משפחתי, אני רוצה רק להקריא, לפני שנתחיל. קודם כל, משפחתי, משפחת דוויט, רוצה להודות למדינת ישראל על שהשיבה לגבולות ישראל את גופתו של גבריאל, ז"ל. בנוסף, גם לבנו עם משפחות החטופים והנעדרים. מקווים שישובו גם הם בשלום. 

      במהלך הימים האחרונים הטרידו את המשפחה אי הוודאות בנוגע לגורלו של גבריאל. התנהלות הגורמים השונים שהגיעו להחלטה כי יש להשאיר את המשפחה בחוסר ודאות במשך למעלה משנתיים ובינתיים לתת למשפחה לחפש ברחבי הארץ, כשהמדינה יודעת כי גבריאל כבר איננו בשטח ישראל ומוחזק על ידי איזה שהוא ארגון, או החיזבאללה, או סוריה. נשאלה השאלה, מדוע? האם חשש כי המשפחה לא תוכל להיות שותפת סוד? הייסורים שעברה המשפחה במשך למעלה משנתיים בכדי לדעת מה עלה בגורל של גבריאל, הם יותר מדי לפי דעתי, וגם לא הגיוניים. לאחר שיחה של נציגי המשפחה עם מר עופר דקל, הובאו מספר פרטים טכניים בעיקרם, בעניין העסקה והשאלה המרכזית שלא נענתה היא איך הגיעה גופתו של גבריאל ללבנון. בסיס לחטיפה מבחינתנו לא נפסל והשאלה אולי האם כיוון זה נבדק?  

      בנוגע לסיבת הפטירה, משקיבלה המשפחה אתמול את הדוח הפתולוגי, שזה בעצם דוח הביניים, ולא הדוח הסופי, לא קבע פרופ' יהודה היס כי גבריאל נפטר מטביעה מים. הוא לא יכל לקבוע את זה. לכן הדוח היה ביניים, ובכלל לא יוכל לסיים את חוות דעתו, אלא אם הרשויות הנוגעות בדבר יספקו לו נסיבות ונתונים לגבי היעלמותו. בתוך כך יוכל לסיים את חוות דעתו.  

      כל הטענות הללו מחזקות את תחושת המשפחה שאכן גבריאל נחטף. המשפחה מבקשת להתחשב בבקשותיה ולהביא לפניה את נסיבות הגעתו של גבריאל ללבנון. כמו כן, מקווה משפחת דוויט, משפחתי, כי ההחלטה לא לשתף משפחות בעניינים ביטחוניים, כמו המצב הזה שנקלענו אליו, לא יחזור שוב.  

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      היו הרבה לחצים על ועדת הקליטה והעלייה. יש המון גרסאות. לא גרסאות איך הוא הגיע ללבנון, אבל גרסאות למה לא הודיעו למשפחה שהוא בלבנון. יש כל מיני גרסאות למה. יוצאי אתיופיה זה אנשים חלשים, חוליה חלשה, וכשיש חלשים היחס אליהם מזלזל, אבל אני צריך להגיד שהממשלה היתה במשא ומתן עם חיזבאללה והביאה את גופתו לישראל. אבל טוענים מול זה שכשטננבאום נפל בידיים של חיזבאללה, מיד כולם ידעו, המשפחה ידעה ואחרי זה היה משא ומתן והחזירו אותו. יש גרסה שלא רצו לעשות פה לחצים ודברים אחרים, כדי לא לתת לידיים של נסראללה עוד נשק במשא ומתן ושהמשא ומתן היה יותר קשה. אני לא יודע.  

      יש פה נציגים מהמשרדים ונציגיו של משרד ראש הממשלה, אנחנו רוצים לשמוע למה קרה ככה שהמשפחה לא ידעה על הבן שלה. אני רוצה לשמוע נציגה של משרד ראש הממשלה, הגב' סוויד. בבקשה, את יכולה להגיד לנו מה קרה, סיבות למה המשפחה לא ידעה כל כך הרבה זמן על הגורל של בנה.

 

ורד סוויד: 

      כשאני קיבלתי את ההודעה, התייצבתי בבית המשפחה בבאר שבע, ביחד עם מפקד מרחב הנגב, אינפריאנטה, והודענו להם על חילופי הגופות שיתבצעו. לאחר שהיה זיהוי ודאי, המשטרה הודיעה להם ובהתאם לבקשת המשפחה ולשאלות של בני המשפחה, גם של אסתר וגם של חנן, קיימתי איתם מפגש כבר במהלך השבעה. ישבנו במשרד ראש הממשלה עם הנציג שמטפל בנושא השבויים והחטופים והוא עדכן אותם בפרטים מהרגע שהוא ידע את הפרטים ונתן להם את הדוח שלו על השתלשלות הנושאים ובהתאם גם לבקשת המשפחה קיימנו מפגש עם פרופ' יהודה היס, באבו כביר, שבו הועברו למשפחה ממצאים של המכון המשפטי.  

      אני רוצה להתייחס לדברים שאתה העלית בנושא אשרה של עולים ואני חושבת שזה לא קשור לנושא בשום פנים ואופן. אני לא חלק מהמשא ומתן ואני לא יכולה להיות בטוחה, אבל בגלל זה הם ישבו עם הנציג שאחראי על התחום והסביר להם את השיקולים שלו.  

יוני פולינגר: 

      רב פקד, אני ראש חוליית נעדרים. צוות החקירה שטיפל בהיעדרות, בתחנת באר שבע, לא ידע על הזיהוי אלא זמן קצר מאוד לפני שהמשפחה ידעה, לכן צוות החקירה לא הסתיר מהמשפחה שום מידע. מעבר לזה, כל שאלה וכל נתון אחר, בגלל הקשר של החזרת הגופה לחילופי שבויים, צריך לשאול כל נתון את משרד ראש הממשלה, כי אנחנו, עקב הרגישות הנוספת--- 

חנן קסאיי: 

      אבל איך המשטרה ידעה על ההיעדרות של הבחור לפני כשלוש שנים?  

יוני פולינגר: 

      לא הבנתי את השאלה.  

חנן קסאיי: 

      הבחור נעדר לפני כשלוש שנים. אני מבין שכשיש בחור נעדר, המשטרה מחפשת אותו. 

קולט אביטל: 

      מה עשיתם כדי לחפש אחריו?  

חנן קסאיי: 

      לפני כשלוש שנים. עזבו עכשיו כרגע מה קרה בשבוע האחרון.  

יוני פולינגר: 

      המשטרה ידעה על ההיעדרות כבר באותו יום.  

קולט אביטל: 

      מה עשיתם אז? כמה זמן ארכו החיפושים? אנחנו לא שמענו בכלל על חיפושים.  

חנן קסאיי: 

      לא ידענו בתקשורת בכלל שיש חיפושים.

 

יוני פולינגר: 

      קודם כל, אם מישהו היה נכנס לאתר המשטרה, או פותח עיתון 'ידיעות אחרונות', בתקופה הראשונה, אז היה מיד נתקל בשם הזה. באתר המשטרה, למשל, ייתכן שהתמונה נדחקה הלאה בגלל נעדרים חדשים שנכנסו, אבל בכל מקרה, המקרה פורסם בזמנו.  

קולט אביטל: 

      סלח לי, הבעיה היא לא אם פרסמתם ואם שמתם תמונה באתר. כשרוצים לחפש מישהו בצורה אקטיבית, עורכים חיפושים, הופכים כל אבן. אנחנו רוצים לשמוע כאן מה בדיוק עשיתם כדי לחפש אותו ומתי הגעתם למסקנה שצריך להרים ידיים.  

יוני פולינגר: 

      בשלב הראשוני מי שטיפל בהיעדרות היתה תחנת חיפה, כי התלונה התקבלה בחיפה ולמעשה הוא היה נעדר מחיפה. החיפושים כללו חיפושים פיזיים של שוטרי סיור, של מתנדבים, למעשה כל הכוחות שמשתתפים בחיפוש אחר נעדרים באירוע רגיל של היעדרות. לא היתה אינדיקציה לסכנה מסוימת וממשית לחייו.  

דוד יאסו: 

      ממחלקת קליטת עולי אתיופיה ממשרד הקליטה והעלייה. אני חי היום בבאר שבע, יחד עם המשפחה באותה שכונה, אני יודע מתי שהוא נעלם, אני מכיר את המשפחה. היא באה גם לחיפה וגם לבאר שבע, דיווחה. אני יודע גם שהמשפחה הוציאה אוטובוס וגייסה את בני העדה. לצערי, אני לא השתתפתי בגלל עבודתי. הם יצאו, אבל לא ראיתי שם פרסום של המשטרה לא בבאר שבע, ולא היתה בטלוויזיה ולא עיתונות. לצערי הרב, אני אומר לכם, הלוואי ויגיע מחר גם חֶבֶר וכל אלה, גם החיילים שלא נמצאים פה, אבל כאשר הם נעלמו, כל משטרת ישראל, כל עם ישראל התגייס והתקשורת והכול, כדי לחפש. הבחור הזה, אף אחד, אף אחד חוץ מהמשפחה שיושבת כאן, אף אחד לא חיפש אותו, לא משטרה ולא זה. ואני יודע גם כל המשפחה הזאת מגיעה כל חודש לתחנת משטרה, כדי לדעת אינפורמציה. כל חודש.  

יוני פולינגר: 

      יש 4,000 נעדרים בשנה, בישראל. אתה מכיר את כולם?  

קולט אביטל: 

      אנחנו לא מדברים על סטטיסטיקה.  

יוני פולינגר: 

      הנושא של הישיבה הוא נושא אחר, האם המשפחה ידעה, אם הסתרנו או לא.  

קולט אביטל: 

      הנושא, למה לא חיפשו.  

דוד יאסו: 

      בוא נתעלם ממה שהיה בשבוע האחרון, מאז שהגופה התגלתה. אני מדבר מינואר 2005 עד היום.  

קולט אביטל: 

      אדוני הרב פקד, אני יש לי מן תחושה, יכול להיות שאנחנו רק בתחילתה של הישיבה הזאת, אבל יש לי תחושה, כמו שרואים את הצילום או את הציור של שלושת הקופים - לא ידעתי, לא שמעתי, לא דיברתי. אתה פה מייצג את המשטרה, שאלנו שאלה, אתה יכול לשאול, אתה יכול גם לענות. אנחנו רוצים לדעת לא כמה נעדרים יש לשנה. האם המשטרה התגייסה וערכה חיפושים, ואם כן, איפה ומתי.  

יוני פולינגר: 

      אז, גברתי, אני השבתי לגבי מספר נעדרים בשנה, רק כדי להוכיח שלא בגלל שמדובר בגבריאל דוויט אף אחד לא שמע את שמו, כי יש עוד הרבה אנשים נעדרים כל הזמן שלא שומעים את שמותיהם ורק בני המשפחה קרובים מאוד לנושא וחיים את זה רגע רגע ושעה שעה.  

קולט אביטל: 

      תענה לשאלתי,  אדוני. 

יוני פולינגר: 

      לשאלתכם אני השבתי כבר. תמונתו פורסמה באתר האינטרנט המשטרתי, תמונתו פורסמה בעיתון 'ידיעות אחרונות' ומעבר לזה, יש לי פה רשימה של פעולות רבות, פעולות חקירה ופעולות חיפושים שבוצעו. זה שזה לא הוביל לשום תוצאה, אנחנו עכשיו מבינים למה, רק אחרי שגופתו נמצאה, אנחנו מבינים למה, כי לא יכולנו למצוא אותו. אבל כל יום נמצאים. מחפשים אחר נעדרים אחרים ומוצאים אותם.  

אסתר דוויט: 

      האם הייתם באיזה שהוא שלב בחקירה, או משהו, אני לא יודעת מה, במשטרה, ידעתם שהגופה שלו לא נמצאת בארץ?  

קולט אביטל: 

      לא, הם לא היו בתמונה.  

אסתר דוויט: 

      ואז הפסקתם לחפש ומכרתם איזה סוג של סיפור למשפחה.  

יוני פולינגר: 

      ממש לא. התשובה היא שלילית. לא, באל"ף רבתי. אני יכול להראות בתיק החקירה---  

אסתר דוויט: 

      המשטרה לא ידעה כלום?  

יוני פולינגר: 

      אני יכול להראות בתיק החקירה פעולות שבוצעו בסמוך למציאת הגופה, פעולות חקירתיות, כולל הערכות מצב שבראשות מפקד המרחב, ולא היינו יוצאים לפעולות סרק, אם היינו יודעים שהוא נמצא.  

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      אני רוצה לשאול נציג ממשרד הביטחון. יש אצלכם איזה ידע על מה שקרה?  

ישי יודקביץ: 

      הנושא של נעדרים אזרחיים לא מטופל במשרד הביטחון. אין לנו קשר לנושא. יחד עם זאת, מאחר וכל הנושא רוכז... הנושא של השבויים והנעדרים שלנו, צינורות התקשורת מול החיזבאללה, מתווכים כאלה ואחרים, שאנחנו... אנחנו לא מנותקים כמובן מההקשר הכללי של המשא ומתן לשחרור הנעדרים והחיילים, ושר הביטחון מתעדכן מעת לעת על ידי מתאם השיחות, מתאם המשא ומתן, במשרד ראש הממשלה, מר עופר דקל. משרד ראש הממשלה מנהל את המשאים ומתנים האלה ומעבר לכך אין לנו מה להוסיף. זאת אומרת, אנחנו לא קשורים לנעדרים אזרחיים בנושא.  

מרינה סולודקין: 

      מתי ידעתם שגופה יש אצל חיזבאללה?  

ישי יודקביץ: 

      צריך לשאול את משרד ראש הממשלה, את המתאם.  

מרינה סולודקין: 

      זו פשוט פארסה כאן. סליחה, אתם באים לישיבה בכנסת, כל אחד מפנה למישהו אחר. מה קרה פה?  

ורד סוויד: 

      בגלל שאלה נושאים שקשורים גם בתחום ביטחוני. הוא ישב איתם ונקב בפניהם בתאריך הידיעה.   

אסתר דוויט: 

      לפני חודשיים. הוא לא נקב מתי הגיעה הגופה לחיזבאללה. זו שאלה שעדיין לא ענו לנו, כמה זמן הוא מוחזק--- 

ורד סוויד: 

      הוא אמר לכם מתי הוא קיבל את המידע.  

אסתר דוויט: 

      לא, הוא אמר לנו 'מאוגוסט התחילה העסקה'. הוא לא אמר משהו אחר. וזאת שאלה שגם אנחנו רוצים לדעת.  

קולט אביטל: 

      אני קודם כל מבקשת, בשם כולנו כאן, באמת להביע צער וניחומים למשפחה על כל מסכת הסבל שהיא עברה.  

      חברת הכנסת גלאון ואני הוצאנו מכתב לראש הממשלה ולשר הביטחון ואני מוכרחה להגיד שיש לנו סימני שאלה ואני אציג אותם פה, ולא קיבלנו תשובות. אנחנו לא מבינים הרבה מאוד דברים. אנחנו מבינים שהמשא ומתן הוא לא ישיר, אנחנו מבינים שהמשא ומתן הוא באמצעות מתווך. אבל לא יכול להיות שאתם באים לישיבה בכנסת וכל אחד מפנה את האצבע לשני. אנחנו שומעים מגב' סוויד, שהיא אמרה שהמשפחה עודכנה. אנחנו לא יודעים מה המשפחה עודכנה. זכותנו להבין ולקבל פה תשובות ממערכת הביטחון, ממשרד ראש הממשלה, בלי שאחד יפנה לשני. נראה לי שהישיבה הזאת היא פארסה, כי אנחנו נצא מכאן עם פחות מידע ממה שנכנסנו. וחברים, אתם פשוט לא מכבדים את הכנסת ואני רוצה להגיד לכם, מעבר למה שעברנו עד עכשיו, אני מתביישת. אני מתביישת שככה מתנהלת ישיבה בכנסת ואתם לא מכבדים, לא את היושב ראש ולא את חברי הכנסת שיושבים כאן ולא את הציבור, ודאי לא את המשפחה. אנחנו מבקשים לדעת. יכול להיות שיש סיבות, יכול להיות שלא ידעתם, יכול להיות שזה נודע רק ברגע האחרון במי מדובר, יכול להיות שהחיזבאללה, כרגיל, מסתיר מידע, אבל מתנהל משא ומתן, באיזה שהוא מקום אנחנו מבקשים לדעת מדוע הפרטים האלה לא ידועים למשפחה, לא ידועים לציבור. אדם נעלם, עדיין לא ברור לנו את נסיבות מותו. נאמר לנו לפני כמה ימים שאולי הבדיקה הפתולוגית תוכיח את זה. יש לנו סימני שאלה מאוד גדולים אם האיש טבע. איך יכול איש לטבוע ולמצוא דרכו שלם ויבש? כל הדברים האלה, יש לנו יותר שאלות מאשר תשובות והמטרה שלי, כשאני פונה אליכם עכשיו, אני מציעה לא לזלזל בכנסת. אני חוזרת, פנינו לראש הממשלה ולשר הביטחון, גם חברת הכנסת גלאון וגם אני, ואני מניחה שגם המשפחה. אנחנו מבקשים לדעת מדוע המשפחה הזאת לא יודעת פרטים. אם יש סיבה טובה, כיוון שגם אתם לא יודעים, אז תגידו אותה. אבל לא יכול להיות שבאיזה שהוא שלב, לפני חצי שנה, לפני שנה, ידעו שמצאו כזו גופה והיה על הגופה הזו משא ומתן ואיש לא טרח לעדכן את המשפחה. ואני שואלת שאלה, אם היה מדובר במשפחת גרשוני (שם מדומה) מצפון תל אביב, האם היו מתייחסים אחרת? האם פה, אולי, לא רצו להטיל על המשפחה סבל נוסף? תתנו לנו איזה שהוא הסבר סביר, כי בשביל זה אנחנו התכנסנו פה. ואל תתחילו להגיד 'אני לא יודע, תשאלו את משרד ראש הממשלה' ומשרד ראש הממשלה, עם כל הכבוד והחיבה וההערכה שאני רוחשת לגב' סוויד, גברתי, איזה שהוא מידע. את לא יכולה רק לבוא הנה ולהגיד לנו 'אמרנו למשפחה'.  

צבי הנדל: 

      אני רציתי לשאול את אותה השאלה ששאלה חברת הכנסת אביטל ואני מבקש ממשרד ראש הממשלה וממשרד הביטחון להביא תשובה על שאלה אחת, שהיא מרכזית בעיניי, לגבי התעודה. איך או מה ההערכה, או מה הנתונים שיש לנו, איך אפשר ליישב את הסתירה שההבנה שלנו שהבן אדם טבע, ובסופו של דבר כהוכחה הלבנונים שולחים לנו, החיזבאללה שולח לנו תעודה מזהה יבשה. אני מציע, גם אם אין לכם פה את התשובה כרגע, ועם כל הצער בזה שלא באתם מוכנים מספיק עם שיעורי הבית, לטעמנו, אני מבקש שהיושב ראש (את זה אני מבקש מהיושב ראש), חבר הכנסת נודלמן, שזאת תהיה הדרישה שלנו מנציגי הממשלה, תוך זמן קצוב, חמישה ימים, או שמונה ימים, להביא לנו נתון מדויק שמיישב את הסתירה וגם הערכות, אם אין משהו אחר, הן טובות לעניין הזה, אבל זה חייב להיענות, כי אחרת יש תחושה מאוד מאוד קשה. הרבה מעבר להתנהלות לא נחמדה, שלא הודיעו למשפחה. אם הסתירה הזאת לא מיושבת, אז יש פה תחושות מאוד מאוד קשות ובמדינה נורמלית, דמוקרטית, זה לא טוב שיהיה. ודאי כשהאסון קרה למישהו שהוא לא אשכנזי, רחמנא ליצלן.  

מרינה סולודקין: 

      מר צבי הנדל, ואם למזרחי קרה אסון היום?  

צבי הנדל: 

      אני צוחק. האשכנזים לא באים וקופצים יותר מהר. מזל שאני אשכנזי, אחרת היו הורגים אותי.  

מרינה סולודקין: 

      תגיד 'עולה חדש', זה דבר אחר. לא אשכנזי, זה לא קשור.  

יצחק זיו: 

      אני רוצה להמשיך באותו קו, שבעצם כולנו שותפים אליו. נראה לי שהישיבה הזו, זו היתה רק התחלה, משום שכל הדברים נשארו בגדר של סימן שאלה. אני מקווה שלפגישה הבאה יבוא מי שצריך לבוא וייתן נתונים כדי שנבין את כל השאלות שנשאלו. ואין מה לחזור, חברת הכנסת אביטל אמרה, חבר הכנסת צבי הנדל אמר. כולם אמרו את אותו דבר, אני לא אחזור על זה, הדברים ברורים. היום כנראה לא נקבל תשובות וצריך לקבוע פגישה כדי לקבל תשובות לשאלות, כי השאלות הן מאוד קשות.  

      אני לא רוצה להתייחס, בגלל שזו העדה השקטה, אז לא העבירו להם מידע. אני את העדה הזו קצת מכיר ואני חושב שכאן נעשה דבר, אני לא רוצה להתבטא במלים לא יפות, אבל אני רוצה שלפגישה הבאה נקבל נתונים ונוכל להמשיך.

 

צבי הנדל: 

      סליחה, אני רוצה להגן על הממשלה. לא בטוח שנעשה דבר לא יפה עם העדה, לא בטוח שידעו והסתירו, ההרגשה היא מאוד רעה, בגלל שחייבים להביא נתונים מסודרים, כי ייתכן והכול היה בסדר, עם כל הכאב. ההרגשה כרגע שהכול לא היה בסדר. אבל בשביל לתקן את התחושה, אם אפשר, תביאו נתונים.  

חנן קסאיי: 

      אני רוצה להגיד משהו. קודם כל, אני רוצה להודות לגב' סוויד, שעזרה לנו בהרבה מהפרשה הזאת. אני לא מסתכל עליה כעל שליחה של הממשלה, אני מסתכל על הממשלה עכשיו. יש פה התנהלות של פחד. אנשים, בין אם זה המשטרה, אם זה כל הגורמים האחרים, פשוט מפחדים על המשרה שלהם, מפחדים מעריפת ראשים. אנשים לא מבינים שיש פה איזה שהיא בעיה.  

      מאז שהגיעה גופתו של גבי, דוד שלי, ז"ל, עד הקבורה לא עברו 20 שעות. אני ובני דודים שלי ושאר הדודים שלי צריכים לראות את התמונה בטלוויזיה. אף אחד לא הודיע לאף אחד, חוץ מלסבתא ולאחים האחרים, השאר - אף אחד לא ידע. אני צריך לראות את התמונה שלו בטלוויזיה. זה גועל נפש. עם כל הכבוד, זה גועל נפש. משפחה צריכה להיות שותפת סוד. הם באים אליי ואומרים לי 'תשמע, פחדנו שחיזבאללה ידרוש יותר'. חיזבאללה עושה איתכם את העסקה, הוא יכל לדרוש יותר, הוא יכל לפרסם את זה. זה שטויות. כל מה שהלך פה זה פשוט התעללות, התעללות במשפחה. אם אנחנו כמשפחה מבוססת, אתם יודעים מה? אני לא אגיד משפחה אתיופית, בסדר? משפחה מבוססת, בעלת אמצעים, זה לא היה קורה. היו עומדים ליד הדלת שלי, מתחנפים, כדי שאני אדע כל דבר.  

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      אנחנו שמענו. אני מהתחלה אמרתי, אם אין אצלנו ידע, אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר. אולי הממסד צודק, אולי הוא לא צודק, אבל אין לנו שום דבר. עכשיו אנחנו מדברים ולא יכולים להבין. אחד מפנה לשני וזה לא בסדר.  

אברהם מיכאלי: 

      אדוני היושב ראש, אני חושב שהישיבה הזאת כונסה בצדק, והישיבה, שהיא בעצם מסגרת ועדת עלייה וקליטה, אני חושב כונסה עוד יותר בצדק. בואו נבדיל אולי בכל הסיפור הזה, יש פה עניינים של ביטחון מדינה, והממשלה לא יכולה לחשוף. אני מוכן להבין, אבל שמישהו יגיד לנו שזאת הסיבה שבמשך שלוש שנים, או במשך מה שפורסם בתקשורת, חצי שנה, כשהמידע כבר הגיע, שהבחור נמצא איפה שהוא בלבנון, או איפה שהוא בסוריה, או אצל חיזבאללה, שאנחנו לא יודעים בדיוק--- 

ורד סוויד: 

      אי אפשר להסתמך רק על מידע שפורסם בתקשורת, שישבו עם הגורם הרלוונטי?  

דני אדינו-אבבה: 

      אני רוצה לתקן, משום שאנחנו עומדים מאחורי הפרסום הזה. אנחנו רוצים לתקן, לעשות סדר.  

אברהם מיכאלי: 

      אם הישיבה הזאת תהפוך לישיבה מסווגת, אז אני מבין, אז הממשלה תבוא 'רבותיי, אי אפשר למסור מידע כזה במקום כזה. עם כל הכבוד לוועדת העלייה והקליטה, אתם לא יכולים לדעת'. אבל לא שמענו טענה כזאת. התכנסנו פה הבוקר בשביל לקבל את התמונה. זה לא התקפה בלי לחשוש או לחשוד במשהו שלא בסדר פה.  

      אני חוזר לסיפור של ההתחלה. לפני כשלוש שנים נעלם פה בחור במדינת ישראל ואני חושב שהמשטרה כנראה כן ידעה על ההיעלמות. אני חושב שהמשפחה או העדה עשתה מאמצים, אבל זה לא זכה לשום תהודה. לא זכה לשום תהודה כמעט. אני, כאזרח במדינת ישראל, והרבה כמוני, לא שמעו שיש בחור צעיר שנעלם במדינת ישראל, בנסיבות מאוד טרגיות למשפחה באותה תקופה. אני חושב שפה גם לא צריך להתבייש להפנות לתקשורת שאלה, רבותיי, אם זה באמת היה מישהו מכפר שמריהו, אתם, התקשורת, הייתם שותקים? והייתם מחביאים את זה, כפי שהמקרה הזה הוחבא? ואני יודע שהתקשורת בעצמה כבר אמרה את זה שהמידע הובא לידיעתכם, לתקשורת, והתקשורת, לא רציתם לפרסם את המקרה הזה, או לא רציתם לחטט כפי שעושים במקרים אחרים. אבל מה, אי אפשר לא להגיע לתחושה שיש פה איפה ואיפה במדינה הזאת. יש פה קבוצת אנשים שהם נחשבים כנראה לסוג אחר, שבשבילם לא התקשורת מתאמצת ולא הרשויות מתאמצות וכולם שותקים. ואם זה לא היה מגיע לנסיבות כאלה, כפי שהגיע היום, מסכן הבחור הזה, מישהו היה יודע איפה הוא נעלם?  

צבי הנדל: 

      הוא כבר לא מסכן, המשפחה מסכנה.  

אברהם מיכאלי: 

      המשפחה מסכנה והבחור מסכן. אני חוזר לסיפור של לפני שלוש שנים. המקרה לא נחקר כמו שצריך.  

      עכשיו מתי שזה כן נודע למדינה, מתי שזה נודע, אתם לא רוצים למסור לנו כעת, אבל, רבותיי, מאז שזה נודע למדינה, לממשלה, לגוף שטיפל בזה, מישהו הגיע למשפחה ואמר להם 'רבותיי, כרגע קיבלנו מידע, אתם, כמשפחה, תשמרו את זה בסוד', כפי שמעדכנים את כל משפחות הנעדרים, בכל הכבוד. ואני מאחל לכל המשפחות שיזכו לראות את הבנים שלהם בבית.  

קולט אביטל: 

      אבל יכול להיות שהם לא ידעו.  

אברהם מיכאלי: 

      הממשלה אבל ידעה מתישהו שיש מגעים. התחילו מגעים, המגעים לא התחילו ביום אחד ונגמרו ביום אחד.  

קולט אביטל: 

      לא ידעו את זהות הגופה.  

אברהם מיכאלי: 

      רבותיי, לא יכול להיות שלא היה חשש וחשד לכיוון של משפחה מסוימת, או בחור מסוים. הם לא באו למשפחה, לא עדכנו אותם. 

      עכשיו, אנחנו פה, בוועדה הזאת, דנים בדיוק על אותן אפליות שקבוצת העולים בארץ זוכה, ובתוך קבוצת העולים, קבוצת יהודי אתיופיה 'זוכים'. אנחנו חייבים לזעוק בוועדה הזאת את הזעקה הזאת. כי לא כונסה ועדת חוץ וביטחון בנושא הזה, גב' סוויד, מה לעשות? אם בוועדת חוץ וביטחון יתכנסו ויגידו 'זאת ישיבה סודית ביותר, שלכם אי אפשר למסור את זה' בואו נשקול את העניין אז. אבל אנחנו כרגע בתחושה לא טובה, שיש פה אפליה של קבוצה מסוימת באוכלוסייה ומשפחה שהיא בעצם שייכת לקבוצה הזאת, ואנחנו לא מקבלים שום מידע, חיים מהתקשורת, ומישהו יגיד 'התקשורת לא מצטטת נכון', אז בואו תתקנו את העובדות.  

דני אדינו-אבבה: 

      אני רוצה לעשות סדר בהיעדרות של דוויט, מעבר לטעויות שלנו כתקשורת. הוא נעלם ב-20 בינואר 2005. צריך לעשות סדר. בין התאריך שמה שמותר לי להגיד, ופה כנראה שאני אצטרך על חלק לוותר בגלל הצנזורה. מותר לי להגיד, מ-16 לשני, בין 16 ל-17 בשני, שלושה שבועות אחרי שהוא נעלם, אכן ידעו איפה הוא במדויק. הועבר מכתב ללשכת ראש אגף מודיעין באותה תקופה, ולאלוף במילואים אילן בירן, שהיה נציג ראש הממשלה לענייני חטופים. המכתב הועבר בוודאות. אנחנו מביאים את  העובדות בעיתון, ביקשנו תגובה, התייחסות, נתנו לנו שיחות מה שנקרא לא לציטוט ולא לייחוס ולא לזה ולא לזה. עובדה אחת יש בידיעה זו, איש, כולל לשכת ראש הממשלה, לא הכחישו. בשום אופן.  

ורד סוויד: 

      אני לא עוסקת בצד הביטחוני.  

דני אדינו-אבבה: 

      לא, אני לא מדבר איתך. ממש לא. אותה שיחה, אותה שיחה שהיתה--- 

קולט אביטל: 

      אז מה שאתה בעצם אומר שבמשך שלוש שנים היה מידע, אבל לא מסרו אותו למשפחה.  

אברהם מיכאלי: 

      והם חיפשו בכבישים.  

דני אדינו-אבבה: 

      סליחה, צריך לעשות סדר, זה נורא חשוב הסדר פה. הטענה של אגף המודיעין שאכן 'זוהתה גופת ישראלי העונה לשם זה וזה וזה, אבל לא זיהינו בוודאות'. אין לנו ודאות שזה הוא. אני לא מכיר כמה אנשים שקוראים להם גבריאל דוויט, שנושאים אותו מספר תעודת זהות שמסתובבים בארץ, אין לי מושג, אבל זאת עובדה קיימת. 

קולט אביטל: 

      חמור מאוד.  

דני אדינו-אבבה: 

      העובדה השנייה שצריך לשים אותה, עופר דקל מדבר על חודש אוגוסט האחרון, מרגע שעניין זה נכנס בפגישה בווינה בין נציג כלשהו, לבינו. לראשונה דקל קיבל את הסיפור הזה באותה פגישה מפורסמת בווינה, את שמו של דוויט ומספר תעודת הזהות שלו. מאוד שווה להציץ על תעודת הזהות שלו, צריך לבדוק אם היתה שנה או שנתיים במים. שווה. רק רמז למי שרוצה להבין את הסיפור.  

אברהם מיכאלי: 

      וגם באוגוסט לא באו למשפחה.  

דני אדינו-אבבה: 

      אגב, באוגוסט זו היתה החלטתו האישית של דקל לא לספר למשפחה, לא בטוח שראש הממשלה היה מעורב בזה.  

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      גב' סוויד, את ידעת?

 

ורד סוויד: 

      אני יועצת של ראש הממשלה לנושאים חברתיים, חברה ורווחה, וביום שזה נודע לי, הגעתי, כמו שאמרתי, לבית המשפחה. אני משתתפת בצערה של המשפחה ואני אומרת לכם שעשיתי את הכול, בהנחייתו של ראש הממשלה, לעזור להם ולהפגיש אותם עם הגורמים ואני אמשיך ואלווה אותם ואפגיש אותם עם הגורמים הרלוונטיים. השאלות שיש והטענות שמעלה העיתונאי דני אדינו-אבבה, צריך להפנות לגורמים שהוא מעלה אותן כלפיהם.  

דני אדינו-אבבה: 

      הפנינו, הם לא הכחישו. חד משמעית, לא היתה תגובה.  

מרינה סולודקין: 

      זה רק עניינו?  

ורד סוויד: 

      לא, לא, אבל אלה טענות שאני לא יכולה להתייחס אליהן. הוא טוען על מכתבים ודברים ש--- 

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      אבל לשכת ראש הממשלה יכולה להתייחס לדברים שלו? זו לא פעם ראשונה, הוא אומר.  

ורד סוויד: 

      כן, צריך להזמין את האנשים הרלוונטיים שהוא דיבר עליהם.  

קולט אביטל: 

      זאת ישיבה הזויה. אי אפשר כך.  

היו"ר מיכאל נודלמן:  

      אנחנו מבקשים שאת תעבירי את השאלות האלה ללשכת ראש הממשלה ואנחנו רוצים לקבל תשובות.  

יולי אדלשטיין: 

      אדוני היושב ראש, אני מאוד מברך על הדיון הזה, אבל ננסה לעשות סדר. בנושא של גבי (גבריאל דוויט), גם אני מניח שלא אפתיע אף אחד כשאני אגיד שהזדעזעתי כשנחשפתי לסיפור הזה. פניתי עם שאילתא לראש הממשלה, למחרת. ודאי ששאילתא זה דבר יותר ארוך, לכן אמרתי, אני מאוד מברך על הדיון שאולי העסק יתחיל לזוז קצת יותר מהר.  

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      מדובר בשלטון קודם, אני מבין כך.  

יולי אדלשטיין: 

      כן, זה שלוש ממשלות, זה לא עניין של ממשלה זו או אחרת, אבל יש רצף שלטוני.

 

קולט אביטל: 

      זו דרך של התנהלות של מערכת.  

יולי אדלשטיין: 

      חברת הכנסת אביטל, זאת בדיוק הנקודה. אני חושב שכדאי לנו לעשות סדר. יש מקרה ספציפי של גבי, שכפי שאמר כרגע יושב ראש הוועדה, צריך לחקור ולהבין איך קרה ולמה קרה. אבל אני אומר, מעבר לזה. תראו, אין פה שאלה. גם אם נקבל את כל העובדות ואני שמעתי מה שאמרת לגבי גב' סוויד, ומכירים אותה, ובאמת אין לי ספק שהיא מלווה בתחום החברתי עכשיו ושאתם מודים לה, אבל גם אם נשתכנע שלשכת ראש הממשלה והגורמים הרלוונטיים, יש להם טיעונים רציניים למה זה נעשה, אני אומר, הנזק מבחינת הוועדה, מבחינת הנושאים שאנחנו עוסקים בהם, הנזק נעשה, כי זה שכל עם ישראל עוד פעם השתכנע שמפלים את העדה האתיופית, אני לא חושב שזה כזאת מציאה גדולה ובשורה. זה נזק. זה עוד פעם איזה שהוא נזק חברתי שנעשה. וזה שכנראה באמת היתה כאן שאלה של איפה ואיפה, כי אנחנו גם בימים אלה, ואתם רואים את זה כמוני כל חצי שעה בטלוויזיה, על עוד פגישה של ראש ממשלה זה או אחר, כל המנוח, עם המשפחות של נעדרים ועם משפחות של שבויים. אז במקרה הזה, נכון, זה לא חייל שנפל בשבי, זה קצת שונה, אבל עדיין. איך יכול להיות שיש כאן כזה עניין של איפה ואיפה. ויש כאן עניין שאולי הוא לא מעניינה של הוועדה הזאת ספציפית לראות, אבל גם ראיתם כמוני שאתמול, או שלשום, היה מקרה שונה לגמרי, של משפחת עמרם, אם אני לא טועה, שלא עלינו, הבת שלהם פרפרה ואף אחד לא חיפש ולא התייחס לתלונה וכן הלאה. אז נכון, זה מקרה שונה לגמרי, אבל יכול להיות שיש גם מכנה משותף למקרים מסוג זה, ומקרים של משפחה שבאמת פונה וזועקת ומחפשת ואף אחד לא מתייחס ברצינות, גם כשהגורמים יודעים.  

      אז לכן אני אומר, אדוני היושב ראש וחבריי, חברי הוועדה, אני חושב שאנחנו גם צריכים לא להרפות ולבדוק את המקרה הספציפי הזה ולהרגיע, עד כמה שניתן, את המשפחה, את הקרובים ואת נציגי העדה, אבל גם באמת לראות מה אנחנו יכולים ללמוד מכל הפרשה הזאת על מנת שלא יישנו מקרים כאלה בעתיד.  

קולט אביטל: 

      אני חושבת שמעבר לכאב ולאיפה ואיפה וסימני השאלה וכל מה שאמרנו, אני חושבת שצריך גם, ככנסת ישראל, ולא רק הוועדה הזאת, יכול להיות שגם ועדת החוץ והביטחון, לדרוש שיהיו נהלים מאוד ברורים ואין פה, כנראה, נהלים ברורים. כנראה שכל אחד עושה מה שבא לו ומה שלא בא לו ומפעיל איזה שיקול ואומר 'כל עוד אני לא בטוח, אני לא אכאיב למשפחה'. יכול להיות שזה נעשה מתוך לא כוונה רעה, יכול להיות. אבל לא יכול להיות שאדם אחד יחליט וישפוט. יש לו מידע שלוש שנים, והמידע הזה לא מגיע, לא למשטרה, שממשיכה לחפש, מן הסתם, ולא למשפחה, ויד ימין לא יודעת על יד שמאל, ובמדינת ישראל אין נהלים. פשוט אין נהלים.  

ישראל קסאיי: 

      אני אחיין של גבריאל. אני כאדם, וכל אחד כאזרח, זכאי לדברים מסוימים, פה, במדינה שלנו. אני רוצה לדעת מי הבן אדם הזה שאחראי או שהחליט מה באמת כואב לנו, מה נוח לנו ומה לא נוח לנו. איך בן אדם יכול לבוא ולהגיד דבר כזה, 'טוב, לא נגיד את זה למשפחה הזו'. אתה תחליט מה הכאב שלי, מה הכאב של המשפחה? מי אתה? מי הבן אדם? מי?  

קולט אביטל: 

      נכון.  

ישראל קסאיי: 

      אתה מייצג אותנו? מה התפקיד שלך בעצם? זה מה שהמשפחה שואלת וזה מה שהמשפחה כואבת וזה נותן בך חוסר... כאילו אין לך למי לפנות. אתה כולך עם הרבה כאב ויש המון כעס פה.  

קולט אביטל: 

      בצדק.  

ישראל קסאיי: 

      יפה, ואני חושב שמי שעשה את הדברים האלה ומי שאמר את הדברים האלה, התשובות אמורות להיות לו.  

קולט אביטל: 

      אבל אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים גם את זה. אפילו את זה אנחנו לא יודעים.  

ישראל קסאיי: 

      אני לא בא אליכם בטענות. לא אליכם.  

יצחק זיו: 

      הנעלם הוא גדול מדי.  

ישראל קסאיי: 

      הוא גדול מדי, נכון, אבל היה קל להוציא אותו. והיה קל גם להסתיר אותו.  

יצחק זיו: 

      מה ששמענו עכשיו מהעיתונאי, אני חושב שזה הדהים את כולנו.  

קולט אביטל: 

      זה הדהים, אבל זה לא הפתיע.  

נגיסט מנגשה: 

      אני מנהלת פרויקט הלאומי האתיופי. אני רואה את הדיון, ועם כל הכבוד לחברי הכנסת שהביאו את הנושא הזה היום לדיון, אני מאוד מעריכה, אבל אני מרגישה, כעולה מאתיופיה, הדיון, מה שמתנהל כאן, הוא ללא שום מוצא.  

      אני הייתי מאוד רוצה לחלק את הדיון הזה לשלושה חלקים. אל"ף, כל תהליך הטיפול, על ידי המשטרה, לפני כשלוש שנים. שזה מצביע גם היום על אוזלת יד של משטרת ישראל כלפי עולים מאתיופיה. למרות שיש עולים מאתיופיה מועסקים על ידי המשטרה, שוטרי המשטרה, אני חושבת שהוועדה הזאת צריכה לקבל החלטה בבקשה על הטיפול בחקירה, מה היה באותו זמן, מי אחראי, והדבר הזה צריך להיות טיפול מהשורש. דיון בהתייחסות של משטרת ישראל מול נערים עולים מאתיופיה ובאופן כללי, הנושא הזה צריך להיבדק. אולי הכנסת צריכה להביא לדיון את הנושא הזה. אני מבקשת לטפל בזה מהשורש, ותקימו את הוועדה הזאת, למה משטרת ישראל התעלמה בטיפול בפרסום של הבחור הזה. היום דוויט, מחר מישהו אחר. הדבר הזה לא מסתיים בזה וזה לא ראשון ולא יהיה אחרון.  

      הדבר הנוסף הוא תהליך הטיפול של משרד ראש הממשלה במהלך, אם דני אדינו-אבבה מביא לנו נתונים מאוד מדויקים בנושא הזה, על תהליך הטיפול. תראו, הרבה דברים אני חושבת, עטופים בשם של הביטחון. הרבה דברים עטופים בדברים שיש ערכים שאזרח לא צריך להיות שותף בהם, אבל מה שאני חושבת שמה שהיה היום, כלפי המשפחה הזאת, שהוא לכולנו, זה יצלצל גם אצל החיילים שמשרתים בצבא, קצינים בצבא, מפקדים בצבא, יוצאי אתיופיה, להטיל ספק באמון למדינת ישראל, זה סכנה גדולה.  

      הדבר השלישי, אם ראיתם בהלוויה... אני מבחינתי הבחור הזה היה שבוי. הגופה חזרה ממדינה זרה, הוא היה בידיים של גורם עוין, שנקרא חיזבאללה, חזרה בחזרה. אם זה היה מישהו אחר, היה נקבר באמת על ידי טקס גדול, ממשלתי, וזה לא קרה. ראיתם את ההלוויה. אף אחד אפילו לא היה להביע את צערו, מטעם המדינה, מטעם הממשלה.  

      אם הוועדה התכנסה, אדוני היושב ראש, הוועדה הזאת צריכה לצאת בהחלטה חד-משמעית, גם כלפי המדינה וגם כלפי המשטרה (אני רואה במשטרת ישראל כתובת לכל מה שמשתמע. לא בקלות אמרתי אוזלת יד של המשטרה). אני מאוד מבקשת שהוועדה תיקח בחשבון את כל הדברים האלה ואני בטוחה שהמשפחה לא תמשיך לשתוק, היא תנקוט בצעדים משפטיים. הם אנשים חכמים, שירתו בצבא. ראיתם בעלי כושר מנהיגות חזקה מאוד, הצעירים האלה שיושבים כאן, אבל אני מודה לוועדה שהביאה בכך לדיון.  

מרינה סולודקין: 

      קודם כל, אני מתנצלת בשמי, כחברת כנסת וסגנית השרה לשעבר, לפני המשפחה, ואני חושבת שאנחנו צריכים לבקש את ממשלת ישראל להתנצל בפני המשפחה של גבריאל. 

      גבריאל היה גם עולה חדש-ותיק, וגם שירת בצבא ההגנה לישראל, ובגלל זה אני חושבת שהמדינה נכשלה. לא התייחסה, גם כשהוא נעלם בנסיבות לא ברורות וגם למשפחתו, שהוא היה מאוד מאוד יקר. אם אתם שואלים אותי, אם אני מופתעת מזה? בכלל לא. למה? בגלל שלפני שבע שנים היתה פרשה שלמה של שבויים ונעדרים בצ'צ'ניה, שזה אזור של קווקז, בזמן המלחמה של צ'צ'נים ברוסים ובכל העולם, של עולים חדשים מרוסיה ויהודים בדרך למדינת ישראל. ואז ראיתי בפעם הראשונה שלא כואב. שיש לנו אנשים שיושבים בכלא של מוסלמים רדיקאלים, שקוטעים להם אצבעות והמדינה לא יודעת איך לטפל. המדינה שלנו, ש-60 שנה אנחנו תחת אש ובנסיבות מאוד מאוד... למה אני מייחסת את זה? שמעמד עולה חדש זה מעמד חלש ואפשר להתייחס אחרת. כאן אומרים אשכנזים/לא אשכנזים. חבר'ה, סיפור האשכנזים-ספרדים נגמר, בגלל שהספרדים נהפכו לילידי הארץ. מה שאני אומרת, עכשיו העולים הם אנשים ממדינות אחרות. זה גם אתיופים, זה גם יוצאי ברית המועצות לשעבר, זה גם אלה שהגיעו מארגנטינה. לא כואב בכלל. כשאני שומעת את משטרת באר שבע שלא חיפשו כראוי. זה גם. לפני כמה שנים נעלמו אנשים בתוך הארץ, פניתי כמה פעמים, אז בצחוק אמרו במשפחה שאולי לאישה (בגיל חמישים), יש גבר אחר והיא נעלמה בגלל גבר אחר.  

קולט אביטל: 

      חברת הכנסת מרינה, תראי איך המשטרה התייחסה במקרה הזה של האישה שנרצחה. הם היו שם, יצא גבר עם הפטיש, אמר, 'אתם רוצים לשתות קפה?' והם הלכו.  

מרינה סולודקין: 

      אז מה שאני אומרת זה קודם כל צריכים לחשוב על היחס לעלייה ושדברים שחשובים לעלייה ולעולים, צריכים להיות יקרים.  

      אני חושבת, חבר הכנסת נודלמן, שאנחנו לא חייבים את גב' סוויד (שאני מאוד מעריכה) כמתווכת. יש את מר דקל שהחליט מה שהחליט ואנחנו, בדלתות סגורות, נציע בכנסת לשמוע אותו. וגם אנחנו נגיד את מה שאנחנו חושבים כלפיו, החלטותיו. אני חושבת שעריפת ראשים זה שלב מאוד חשוב, בגלל שלא לומדים שום דבר.  

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      חברים, מובן לכולם שלא קיבלנו תשובות כמו שצריך לקבל. אני לא יודע, אולי לא יודעים, אולי לא רוצים, אולי יש איזה סוד פה. אני מרגיש שלא צריכים להמשיך בדיונים כאלה, אני חושב שאני אפגש עם השר לביטחון פנים וצריך לדבר איתו לגבי מה הנושא הזה, למה לא טיפלו כמו שצריך. הוא צריך לעשות חקירה שם וגם מה שחברת הכנסת מרינה סולודקין דיברה על מר דקל, אנחנו גם ניפגש. 

      אחר כך, כשתהיה תמונה, זה לא דיבורים רק, ברור שזה עולים, עולים מאתיופיה, היחס לא כמו שצריך להיות, אבל בסופו של דבר, אני לא יכול להגיד עכשיו 'זה בגלל זה'. אנחנו צריכים לדעת בדיוק מה קרה במשטרה, למה לא חיפשו, למה לא מסרו מידע שלוש שנים--- 

קולט אביטל: 

      אנחנו לא הורגים את זה.  

היו"ר מיכאל נודלמן: 

      אני מקווה שמשפחת גבריאל מבינה שאנחנו לא רוצים פה דיבורים סתם. אנחנו רוצים לדעת מה קרה ולמה זה קרה. בגלל שאנחנו ואתם לא קיבלנו אפילו חלק של תשובה שיהיה מובן למה, ואנחנו, בכלים שלנו, צריכים לברר למה זה קרה ואיך זה קרה ואחרי זה תהיה ישיבה ושם אנחנו סופית--- 

קולט אביטל: 

      אני רוצה להציע שני דברים. קודם כל, אני חושבת שלפחות דבר אחד מובן, שלמשפחה עכשיו יש גם כתובת, ואנחנו עומדים לרשותה ואנחנו, תפקידנו כחברי כנסת, לדאוג לדעת את האמת, לדאוג למשפחה וגם ללמוד מהעניין הזה איזה שהוא לקח מערכתי, כדי שהדבר הזה לא יקרה עוד פעם למשפחה דומה. אנחנו חושבים שאנשים שמגיעים לארץ, מתערים בחברה הישראלית, הם אנשים מבוגרים, הם משרתים בצבא, הם שותפים לגורלנו וצריך להתייחס אליהם כאל שותפים ולא כאל ילדים. ולכן, הם צריכים גם להיות מסוגלים לקבל מידע כמו שצריך, בלי לטייח. זה קודם כל. 

      שנית, אני מציעה, אדוני, לך, לכולנו - יש לפחות דבר אחד שהוא לא בגדר סוד מדינה. מה שקרה במגעים בין מר עופר דקל לבין גורמים אחרים, לא כולנו צריכים לדעת. אבל התנהלות המשטרה, אנחנו לא רק שחייבים, אנחנו זכאים לקבל דין וחשבון על הפעולות שנעשו על ידי המשטרה כדי לחפש אותו, ויכול מאוד להיות שאם מערכת הביטחון היתה מודיעה למשטרה 'אל תחפשו יותר', כעבור שלושה שבועות, או חודש, או חודשיים, הדברים היו נראים אחרת. אבל כך או אחרת, אנחנו, בוועדה הזאת, לפי דעתי, צריכים לדרוש לקבל דוח מה עשתה המשטרה במקרה הספציפי הזה, אולי גם במקרים אחרים. כל העניין הוא שאנחנו פה גם כדי למנוע סיפורים אחרים מהסוג הזה שכל המסתורין פה הוא בלתי נסבל. 

      דבר שלישי, אדוני, אני מרגישה פה רע מאוד בדיוק כמוך, משום שכל אותם הגורמים שאתה הזמנת לישיבה הזאת, לפי דעתי לא התייחסו ברצינות לוועדה. יכול להיות שהם היו יכולים להגיד לך בטלפון, או בצורה אחרת, 'תשמע, יש פה סודות מדינה, אנחנו לא יכולים להופיע בפרהסיה, בוא נציע לך דיון קטן איתך ועם עוד איזה חבר כנסת, בדלתיים סגורות, ואנחנו נמסור לך את כל מה שאנחנו יודעים, כי אנחנו מכבדים את הכנסת ואת זכותה לדעת, ואחר כך אתם תשפטו איך ומה להגיד'. אבל גם זה לא קרה. וגם לא נוח לי כלפי כל אותם אנשים שהגיעו הנה, כי הם נשלחו, אבל הם נשלחו בלי מידע, וזה לא יכול להמשיך ככה, שככה יזלזלו בכנסת. זה מה שיש לי להגיד.  

דוד יאסו: 

      אני קודם כל רוצה להגיד, והצגתי לפני כן שאלה למשטרה, שכמשרד הקליטה, אנחנו באמת מברכים ומוקירים את ממשלת ישראל על כך שבאמת סוף סוף הגיע לתומו הסבל שהמשפחה סבלה. אני אומר את זה גם כבן עדה ואני מכיר. המשפחה לא דיברה. אתם יודעים שהאמא שלו חולת סרטן, רק בגלל הסבל?  

      אני אגיד לכם עוד דבר, הבחור הזה מקבל צו מילואים כל תקופה, כל תקופה. אני מצטט את אחותו, שהיא לא פה. כל הזמן שולחים לו צו מילואים. גם המידע שאמר דני אבבה, מידיעות אחרונות, אז אם אגף מודיעין כבר ידע, אז לפחות בתוך המערכת הצבאית היה צריך לעצור את זה. את זה למשל אני לא ידעתי.

 

קולט אביטל: 

      זה כבר חֶלֶם.  

יוני פולינגר: 

      בעניין הזה, הצבא פנה אלינו מספר פעמים לשאול אם הוא עדיין נעדר, קיבל תשובה שהוא עדיין נעדר וכנראה שביטל את הצו.  

דוד יאסו: 

      אז לא ביטל, עובדה. נקודה שנייה, אדוני היושב ראש, שאני רוצה להעלות אותה זה בעניין המשטרה. אני אומר לכם, עניין המשטרה הוא בעייתי. המשטרה מתייחסת לבני העדה בתת רמה, לא מוכנה להסתכל בגובה העיניים. קצינים שהולכים לבילוי, תוקפים אותם בתל אביב. אני בבאר שבע, אבי נפטר, ביקשתי שיבואו יזיזו רכב והם אמרו לי 'אתם, האתיופים, תסתדרו שם ביניכם'. הוא גם היה אתיופי. גם המשפחה באה ודיווחה, המשטרה מתעלמת מבני העדה. גם כל חברי הכנסת, שאני באמת מכבד ומוקיר אתכם, וגם חברתי לעבודה, דר' נגסה מנגישו שדיברה, צריך לעשות דיון מול המשטרה. המשטרה מתייחסת עדיין... אם תופס אותי שוטר ואומר לי 'כבר גדלתם? ירדת מהעץ?' אני, אני רב סרן במילואים, בצנחנים. הגשתי תלונה. אני יודע את זה, כי אם ככה היה מתפרסם, גם הממשלה אולי ידעה.  
 
 
 

הישיבה ננעלה בשעה 10:00