ספרי הדרכה למורים הפלשתינים: כך תטמיעו בתלמידים את הטענה שמולדתם נגזלה
מצב הרוח, רם אבירז
הרשות הפלשתינית אינה סומכת כנראה על המורים, שיידעו להסית היטב את התלמידים למאבק אלים נגד המדינה היהודית והציבור היהודי. בימים אלה פירסמה הרשות 70 ספרי הנחיה למורים ומחנכים בבתיה"ס של הרש"פ, החמאס ואונר"א, שבהם מונחים המורים כיצד לבצע את אינדוקטרינציה בקרב התלמידים, באמצעות ספרי הלימוד שהפיקה הרש"פ, לגבי 'עובדות הסיכסוך'.
המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון, שרכש בזמנו מאות ספרי לימוד של הרש"פ, רכש גם את ספרי ההנחיות למורים, ואלה תורגמו על ידי ד”ר ארנון גרויס, מזרחן המתמחה בחקר אונר"א ועיתונאי בגימלאות בשידורים בערבית של קול ישראל.
סקירת ספרי ההדרכה, מצביעה גם על מעורבות איראנית גוברת במשרד החינוך של הרש"פ. כך למשל נדרשים המורים לחנך לכך, שפרחי הכלנית מהווים סמל למרטירים הפלשתינים. לדעת מחברי הדו"ח ייתכן שמדובר כאן בהשפעה איראנית, מפני שפרחי הצבעוני האדומים נחשבים באיראן כסמל למרטירים האיראנים. הקטע שלהלן מקשר באורח דומה את המרטירים הפלשתינים עם פרח הכלנית המקומי. זהו מוטיב שעד כה נעדר מספרי הלימוד של הרש”פ ובחומר לימודי אחר. המורה נדרש להטמיע בתלמידיו את התודעה ש"בפלשתין הפרח האדום הזה מסמל מרטיריות והקרבה. כל מי שמביט לכל מקום רואה את פרחי הכלנית שלוחשים באזנו ואומרים: 'כאן נפל חלל מרטיר והרווה בדמו את עפרי. מה מרובים הם פרחי הכלנית בארצנו!'". [מקור: שפתנו היפה, כתה ד’, חלק א’ (2018) עמ’ 15].
ספר הדרכה למורי כיתות ב' מנחה כיצד להטמיע בתלמידים את הנכבה הפלשתינית: "הכנה: המורה יספר סיפור קצר על מולדתנו, פלשתין: 'סבי היה חי בכפר יפה ב[אזור] חיפה. הוא עבד בחקלאות, אהב את האדמה ושמר עליה. ביום עצוב אחד באו פנים זרות כדי לגרשו מאדמתו, לשרוף את מה שזרע ולאלצו להגר לארצות רחוקות'". [מקור: 'שפתנו היפה', כיתה ב’, חלק ב’ (2018) עמ’ 53]
ספר אחר מציע דרך לאינדוקטרינציה שתטמיע בתלמידים את ההכרה שמולדתם נגזלה מהם. זאת, באמצעות חוויה של תיסכול אישי: תלמידי כתה ג’ מקבלים הוראה להכין את עצמם לטיול, ואז נאמר להם שאינם יכולים להגיע למקום שבחרו לבקר בו בפלשתין. "המורה ידון עם התלמידים במטרות הביקור במקום שאותו בחרו לטיולם... ויבהיר להם לאחר שיבצעו הכנות (טופס הסכמה מההורים, הכנת כריכים ומי שתיה וכדומה), מדוע אינם יכולים לבקר במקומות שבחרו בפלשתין הכבושה בידי הציונים". [מקור: טיפוח לאומי וחברתי, כתה ג’, חלק ב’ (2016) עמ’ 64].
אמצעי נוסף: הטמעה בתודעת התלמידים, שהכותל המערבי אינו אתר יהודי אלא מקום מוסלמי קדוש. זאת בניגוד להכרה המוסלמית בעבר, בקדושת הכותל ליהודים, אשר כונה ע"י הערבים 'חאיט אלמבכא' - הכותל של מקום הבכי, מה שמעיד שהכותל נחשב מאז ומעולם לאתר יהודי, שכן רק היהודים מקוננים בו על החורבן. בספר ההדרכה נאמר כי "המורה יכין מספר פתקי נייר שבהם הוא ירשום את [שמותיהם של] האתרים והמקומות הקדושים החשובים והבולטים ביותר הנמצאים בירושלים: מסגד אלאקצא, כיפת הסלע, מסגד עומר, כותל אלבוראק [הוא שמו הערבי של הכותל], כנסית הקבר וכן את שמותיהם של כמה משערי ירושלים, ויבקש מהתלמידים לבחור פתק שאותו יפתח ויקרא את מה שכתוב בו. המורה יסביר על כל אתר ומקום המופיע בפתקים הללו ויציג סרט וידאו על ירושלים, חומתה, שעריה והמקומות הקדושים בה".[מקור: חינוך אסלאמי, כתה ג’ (2018) עמ' 68].
בשיעורי המדע נדרשים המורים להקנות לתלמידים ידע להתגוננות מפני גז מדמיע: "את ריח הגז המדמיע הנורה ע”י צבא הכיבוש מריחים למרחוק. הסבר שהגז מתפשט דרך האוויר מהמקום ששם הוא בריכוז גבוה יותר אל המקום ששם הוא מרוכז פחות; הצג דוגמאות לחומרים [אחרים] המתפשטים [בצורה דומה]. הסבר מהי השפעת הגז הזה על הבריאות והסביבה? - [תשובה:] הוא גורם לחנק ולבעיות בחזה, לנזלת ולכאב וצריבה בעיניים. יש ללמד מהם אמצעי הבטיחות שיש לנקוט בהם כשנחשפים לגז: הימנעות מהימצאות בדרכו של האוויר הנושא את הגז והתרחקות ממקור הגז; אפשר להשתמש במשקפי שחיה, או לנשום דרך החולצה; עדיף שימוש בבצל קלוף, או במסכת גז". [מקור: מדע וחיים, כתה ח’ (2018) עמ’ 178].
מנהל המרכז לחקר מדיניות המזה"ת דוד בדין, מסר למצב הרוח כי המרכז מפיץ מידע זה בקרב מקבלי ההחלטות בארץ וכן יציג את ספרי ההדרכה למורים, מתורגמים לאנגלית, במדינות שונות בעולם.