שגרירי אוסטריה וסרביה כיבדו את זיכרם של אלף מעפילים יהודים שנרצחו בידי הנאצים
מצב הרוח, מנחם רהט
הסיפור שלא סופר: אלף יהודים אוסטרים, שנמלטו על פני נהר הדנובה מאימת הנאצים שהשתלטו על אוסטריה, כדי להעפיל לארץ ישראל, 'נתקעו' ביוגוסלביה בעקבות כיבושה בידי הנאצים באפריל 1941, ונרצחו בדם קר ביריות בראשיהם. הסיפור המרגש על המעפילים שלא זכו, נחשף לראשונה באירוע ייחודי בגן הציבורי 'קשת' בכפר סבא, שבו הקימו צאצאי הנרצחים, עם המעפילים שהצליחו להגיע ארצה, אנדרטה לזיכרם. השבוע נחנך הגן במעמד בני המשפחות ושגרירי אוסטריה וסרביה בישראל.
בדיעבד הסתבר לצאצאי הנרצחים נתון מדהים: מכלל כ-3,000 המעפילים בסך הכל, שניספו ולא זכו להגיע ארצה, לאורך כל תקופת ההעפלה, מהווים אותם יהודים אוסטרים שליש. על אף זאת, סיפורם המלא טרם הונצח, אף שהמיסמכים המתעדים את סיפורים מרוכזים בעשרה תיקים עבי כרס בארכיון הציוני בירושלים.
הסירו את האבק מעל התיקים הללו קרובי משפחה של הנרצחים, שחקרו את הסיפור שהתהלך מפה לאוזן במשפחותיהם. כך למשל גרשון מיטל, לשעבר איש רשות השידור, שהשתתף בחשיפת התיק בארכיון הציוני לאחר שנודע לו במקרה, ב-2011, שדודו אלכסנדר שלום רוט הי"ד, יהודי אוסטרי, היה בין הנרצחים.
סיפורה המרטיט של השיירה, שזכתה לשם 'שיירת קלאודובו שאבץ' – על שמן של שתי עיירות ביוגוסלביה שבהן המתינו המעפילים לאוניה שתפליג עימם ארצה - החל על נהר הדנובה באוסטריה, בנובמבר 1939, בעקבות סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני. 1,200 יהודים ציונים, כולל בני נוער, נמלטו בשלוש ספינות נהר על פני הדנובה, בדרכם לים השחור, ומשם לארץ ישראל.
השיירה נעצרה בעיירה קלאדובו ביוגוסלביה, בהמתנה לאניה 'דריה', שאמור היה המוסד לעליה ב' לשגר אליהם על מנת להעלותם כמעפילים ארצה. אלא שהבריטים חשפו את הספינה באיסטנבול, ומנעו בתחבולות את יציאתה לדרך. בינתיים התמקמו 1,200 המעפילים בקלאודובו, וניהלו חיי קהילה בתנאים קשים מנשוא. לאחר מספר חודשים הועברו לעיירה שאבאץ היוגוסלבית (כיום בסרביה). במשך שנה וחצי, עד לכיבוש אוסטריה בידי הנאצים באפריל 1941, חיו המעפילים בתנאים זמניים, בציפיה להגיע ארצה. הם קיבלו סיוע של חבילות מזון, ספרים ואפילו שליחים מהמוסד לעליה ב'.
בארץ נעשו מאמצים להצילם, אך רק 200 סרטיםיקטים (רשיונות עליה) הושגו מהבריטים, והם נמסרו לנערים ולנערות שבחבורה. הללו הגיעו בדרך היבשה ארצה, והשתלבו במערכה על הקמת המדינה. אלף הנותרים המתינו לאניה שתחלץ אותם, אולם הנאצים הקדימו את בואה של האניה, ותוך זמן קצר אספו את כולם וירו בראשיהם על שפת בורות המוות. עם קבורתם נקבר גם סיפורם, מפני שאיש לא ידע, גם לא ילדיהם, על הקורות אותם.
גרשון מיטל, אשר נמנה עם הצוות שחשף את הסיפור לאחר שנים רבות, אומר כי עם ישראל כולו חב חוב של כבוד למעפילים שלא זכו. "מעפילי קלאודובו שאבאץ מהווים שליש מכלל המעפילים שניספו בדרך ארצה. כולם מכירים את סיפורם הנשגב של מעפילי פאטריה, סטרומה, אגוז וספינות אחרות, אך משום מה נשכח זכרם של מעפילי קלאודובו שאבאץ, שהמתינו לשווא לאוניה דריה שלא הגיעה, ולבסוף נרצחו בדם קר. למרבה הצער סיפורם ההירואי נשכח, ואינו נזכר בספרות המחקר והזיכרון העוסקת בשואה ובתקומה".
לאחר חשיפת סיפורם הטראגי של המעפילים העניקה עירית כפר סבא לצאצאי וקרובי הניספים את הסכמתה להציב בגן שקד שברחוב המעפילים (כמה סמלי) את האנדרטה שעוצבה ונבנתה בידי יוסי בן ברק ורועי שנהר, וכמו כן אישרה לעשות את סיפורם המרטיט של מעפילי קלאודובו שאבאץ לחלק מתכנית הלימודים הקבועה בביה"ס הסמוך ע"ש בן גוריון, שתלמידיו מאמצים את האתר ודואגים לתחזוקתו.
בטקס הסרת הלוט מעל האנדרטה אמר שגריר אוסטריה מרטין וייס, כי סיפורם הלא ידוע של אזרחי אוסטריה שניספו בדרכם אל החופש עלול היה להיעלם אלמלא היוזמה להנצחת זיכרם בכפר סבא. שגריר סרביה, שהעיירות קלאודובו ושאבאץ מצויות בתחומיה, סיפר כי בסרביה הוקמו שלושה אתרי זיכרון לסיפורם של מעפילי קלאודובו ושאבאץ ומידי שנה מתקיימים טקסים לזיכרם.