מדינה מוגדרת מסך האנשים שנאחזים בה, מדינה מוגדרת מעצם הסיפור שמאחורי הקמתה, מדינה מוגדרת מסך ההצלחות שלה, מדינה מוגדרת מהקשיים שהיא חווה, מדינה מוגדרת מחלומות של אנשים וביכולת להגשימם, מדינה מוגדרת משוויון הזכויות שמיושם בה ובין היתר מדינה מוגדרת מהפגנות שמעוררות אנשים ושמובילות לשינויים.
מחאה צודקת
מדינת ישראל מוגדרת מאינספור סיפורים ונדבכים, קשיים והצלחות, בעיות ופתרונות, וככול שהיא נעה יותר קדימה, כך היא מרחיבה את ההגדרה שלה ובו זמנית נשארת נאמנה לבסיס הליבה שמגדיר אותה. השנה הייתה זו מחאת האתיופים המחודשת שהגדירה מהו קושי, מהי חמלה, מהו פער, מהי כנות, מהי השתדלות ומהו ביחד. ב3.6.19 נהרג סלומון טקה בן העדה האתיופית מירי של קצין משטרת ישראל. היה זה הרג מיותר שהוביל רבים לצאת לרחובות ולצעוק מחדש את הכאב של העדה - כאב בגין אלימות משטרתית מוגברת, גזענות, אפליה, "שיטור יתר" (תגובה משטרתית חמורה כנגד בני מיעוט) והטיית ירי.
מצד אחד ומצד שני
המקרה המצער של סלמון טקה הוביל לשתי קצוות. מצד אחד אנשים רבים יצאו עמם לרחובות ותמכו בכאב העמוק שהם חשים. אנשים ניצלו את ההזדמנות להכות על חטא שהיו עדים לו לאורך שנים (מבלי שעצרו להגיב), אנשים ניצלו את ההזדמנות בשביל לבקש עמם ועבורם שווין מוחלט (מתוך הידיעה שלמרות שעברו שנים רבות הוא עדיין לא התממש) ואנשים פשוט כאבו ביחד עמם - הן על סלמון טקה והן על המצב המייאש שנכפה עליהם מהיום שבו כף רגלם דרכה במדינה ששייכת להם, ממש כפי שהיא שייכת לכל יהודי ממוצא אחר. מצד שני המחאה המחודשת גם הובילה לריחוק. רבים שצפו באלימות שההפגנה כללה התקשו שלא לצאת כנגד עדה שלמה ורבים שהיו חייבים להגיע ליעד ובעקבות המחאה הדבר נמנע מהם אפשרו לתחושת התסכול להפוך לאיבה.
היה ניתן אחרת
בין אם אנשים התחברו למחנה התומך או למחנה המתנגד, העובדה היא שבאותם כמה ימים אנשים דיברו רק על זה. דיברו על הצדק ועל האלימות המיותרת, דיברו על העת להישמע ועל הדרך לעשות זאת, דיברו על תמיכה וקירבה לצד הרחקה ופערים. בדבר אחד ניתן להית בטוחים, המחאה הייתה צודקת! אף אחד אינו מבקש לחוש פגוע, אלא מדובר במצב כפוי. מצד שני, האם הייתה דרך אחרת להציג את המחאה? כנראה שהייתה, ולמרות שרק קומץ איבד פרופורציות והשתלח בעוברי דרך ושוטרים, הוא עדיין הרס בממדים נרחבים חיבור שנבנה לאורך שנים.
לפעול ממקום של טוב
היה זה ראש הכנסת יולי אדלשטיין שהודה שצריך לומר ביושר שאנו כחברה וכמדינה לא עשינו את כל הנדרש עבור שילובם, במובן של גזענות מתנשאת. אז מה עכשיו? צריך לזכור שהצעקה נבעה ממקום אמתי, צריך לזכור שיש לשפוט כל אדם באשר הוא ובהתאם לכל סיטואציה פרטית, צריך להוקיע "שיטור יתר", צריך שהאחד יתקרב כלפי השני, צריך פתיחות ובעיקר צריך לפעול ממקום של טוב. מה לא צריך? לא צריך עוד זמן, הזמן כבר חלף, עכשיו זה הזמן לפעול, עכשיו זה הזמן להתקרב, עכשיו זה הזמן להביט פנימה ולנקות כל שארית של גזענות - עתה זה הזמן ששני הצדדים ינסו לסלוח ולהושיט יד. עם בוא סבב הבחירות הבא, סביר להניח שלא מעט מפלגות יתייחסו למקרה, ובכך יביעו את עמדתן, מה שיסייע לכם לבחור במפלגה שמייצגת את דעותיכם.
מגיע לכולנו!
ציינו עוד בהתחלה שמדינה מוגדרת מסך האנשים שנאחזים בה ומסך הקשיים וההצלחות שלה. הגיע הזמן שנכיר בקשיים ונמצא דרך לנוע אל עבר הפתרון. מגיעה לנו מדינה שבה האחד פועל למען השני, מגיע לילדים של כולנו שהם לא יחוו פערים מעין אלו ושהם לא יסתכלו על גוונים, אלא נטו על אנשים. מגיע לנו כמדינה וזה תלוי רק בנו!