אם ננסה להגדיר את מתן דהן בשורה אחת, נציין שהוא ציוני, איש של עשייה ואיש שמבקש לחבר את מרחבי הארץ לפרט ואת הפרט לקהילה. לתפישתו, רק ברגע בו נאחז בקרקע ונהיה מחוברים לסביבה המידית, רק אז נוכל להביט פנימה ולחוש שאנו מהווים המשך ראוי לאותו חלום ציוני שאליו שאפו ובו האמינו דורות של יהודים, דורות שלאורך שנים נלחמו, האמינו ואט אט בנו מדינה בה אנו זוכים כיום לחיות ולחנך את דור ההמשך.
צילום: פיקסאביי
מעט רקע על מתן דהן
ב13.10.1979 נולד מתן דהן. את ילדותו העביר בעיר ירושלים, עיר שמחברת בין חילונים לדתיים, עיר שבכל פינה מהווה עדות חיה לחשיבות המקום, עיר עליה נלחמנו לא מעט - עיר שמזכירה מהו בית ועד כמה חשוב לשמור עליו. לצד הסביבה המידית גם נכחה משפחתו החמה, שגם היא בדרכה הוכיחה מהי עשייה ואמונה במפעל הציוני, ולו כי עוד במרוקו אביו היה פעיל במחתרת היהודית.
שיעור לחיים
בצעירותו היה פעיל בתנועת הצופים וכבר באותם ימים צבר ניסיון במגוון פעילויות חברתיות. לצבא התגייס כלוחם בפלוגת עורב (חטיבת הנח"ל), ושם התחוור לו שהרבה פעמים פערים מנטליים מתבטלים כלא היו, אם רק ישנה כוונה טובה ורצון אמתי להכיר, כי כולנו שווים ולכל אחד החזקות והחולשות שלו.
תחושת שליחות
לאחר שירות משמעותי הוא וחבריו הטובים מבית מחליטים לארוז תרמיל ולצאת לכיוון המזרח, אך אז כאשר הוא הרחק בחו"ל מגיעה ידיעה שמערערת את עולמו ושמפלחת את הפסטורליות של הודו. ידיעה מהארץ מעדכנת שחברו הטוב איל ואשתו ההרה נרצחו, ממש כמה ימים לפני שהספיקו להפוך למשפחה. עם הידיעה הזו דהן חוזר ארצה והוא מתחיל להבין שדרכו בחיים האזרחיים רק מתחילה, הוא מבין שהוא הולך להפוך את חייו האזרחיים לטובים ככול הניתן, ועל הדרך לחבר בין אהבת הארץ לכיבוד זכרו של איל שורק ואשתו.
צוואה שאינה כתובה
מבחינתו של דהן הוא קיבל צוואה שאינה כתובה, אך מורגשת בכול נים בגופו. הוא מבין שהצוואה היא להפוך את החיים בארץ להיות יותר טובים ובו זמנית להתמקד בהחדרת ערכי ההתיישבות ועבודת האדמה אצל הדור הצעיר שמתחיל חיים עצמאיים. כיצד? מטרה פוגשת רעיון ורעיון פוגש נקודת התחלה.
חלום, אמונה ותעוזה
דהן וחבריו מהבית מחליטים לקחת חלום ילדות שליווה את החבורה לאורך שנים ולהפיח בו חיים. התוכנית הראשונית הינה התיישבות של צעירים בנגב, לצד מעורבות חברתית, פיתוח חיי קהילה ומימוש הפוטנציאל שגלום בקרקע. כיצד מתחילים? דהן ושאר חבריו מחליטים לקחת את מענק השחרור ובאמצעותו לרכוש שני קרוואנים, מתוך מטרה ששני אלו יהוו את הבסיס להקמתו של כפר הסטודנטים הראשון בנגב. אל דהן מצטרף חבר נוסף מהחבורה, והשניים פונים דרומה ומחליטים להתיישב עם הקרוואן על חורבות הישוב "אשלים", בו הם מחליטים שתיסלל דרך של קירוב לבבות ועשייה, ואכן לימים קם כפר הסטודנטים הראשון באשלים.
2 קרוואנים שהופכים ל22 כפרי סטודנטים
החלום בהתהוות, העשייה מניעה וכעבור שנתיים (ב 2004) אריאל שרון מגיע לאזור ושומע מראש המועצה על אותם שני חבר'ה חדורי מוטיבציה. ראש הממשלה מחליט לסייע ועל כן מעניק מספר קרוואנים שמקדמים את פעילות העמותה, משמע עמותת "איילים" מתבססת, עם השנים עוד כפרי סטודנטים נפתחים, העשייה החברתית מחברת בין המקומיים לסטודנטים, הסטודנטים מקבלים תמריצים וכך קורה שכעבור עשור דהן שמכהן כמנכ"ל העמותה יכול לעמוד בגאווה מאחורי 22 ישובים וכפרי סטודנטים, כאלו שלוקחים חלק בעשייה החברתית ושמסייעים להפריח את השממה.
המטרה הושלמה
החלום שהחל בנגב רץ כיום לכל אורך הארץ, כך שעתה אפילו בקריית שמונה יש נציגות של כפרי הסטודנטים, כאשר אחד מההישגים הגדולים ביותר טמון בעובדה ש46% מבוגרי עמותת איילים מחליטים להישאר לגור, לעבוד ולהתפתח באותם יישובים - החזון שהחל ממענק השחרור ממומש כיום בשיא הדרו, מוכיח שהחיבור לערכים ולקהילה חזק מכל!
תמיכה צדדית
בשנת 2012 דהן פורש מתפקידו כמנכ"ל, אך עדיין נשאר מאוד פעיל בעשייה – הוא מתנדב בוועד המנהל, כאשר בין לבין הוא ממשיך לפעול באפיקים אחרים על מנת לתרום ולהניע. הוא מקים קרן השקעות חיצונית, קרן שבין היתר מגייסת תורמים ושותפים אסטרטגים. מכאן שדהן אומנם אינו המנכ"ל יותר, אך הוא כן נשאר בתמונה וכן תומך מהצד - מוודא שעמותת איילים מקבלת את התזרימים הנחוצים בכדי שתוכל להמשיך לתרום כמה שיותר לחברה ולמדינה, ועל כך מגיעה לו תודה כנה והערכה רבה.