שנת 2020 הייתה שנה לא קלה, אך עו"ד חנוך דב מילביצקי בטוח שדווקא הקשיים והטלטלות שישראל עוברת, עשויים להוות זרז לפתרון השסע בעם. בראיון בנימה אופטימית הוא מספר לנו איך קבוצה עם חזון בליכוד מנסה לאחד אותנו חזרה.
חנוך מילביצקי (בן 47 נשוי+3) גדל בירושלים ושירת ביחידה מובחרת בצבא, לאחר לימודי משפטים במרכז הבינתחומי הוא החל קריירה משפטית כעו"ד. לאחר סיום התואר השני שימש כמרצה באוניברסיטה והמשיך לקריירה פוליטית במועצת העיר פ"ת, והקים את המטה לאיחוד העם בליכוד. בראיון עמו הוא מתאר את החזון שלו ליצירה של אחדות.
צילום: פריפיק
ב-2020 אנו עדים לקיטוב והקצנה שלא היה להם אח ורע בהיסטוריה הישראלית
"אני חושב שהחברה הישראלית בעשר השנים האחרונות עוברת תהליך של קיטוב והקצנה." פותח מילביצקי: "לדעתי, אין אדם אחד שאשם בכך או מחנה שלם שניתן להאשים, ההקצנה קיימת משני עברי המערכת הפוליטית. בעבר, נהגנו לחשוב שאם עם ישראל נמצא בצרה הוא ידע להתאחד, אך היום אנו רואים שאנו נמצאים בתקופה מאתגרת מאד, יש מגפה שהורגת אנשים בכל העולם. יש הקוראים למחלה מגפה, אחרים מתעקשים לקרוא לה 'שפעת חזקה' ואפילו עצם ההגדרה של הקורונה הופך לאבן מחלוקת. אנו רואים את התהליכים שמתרחשים לא רק בישראל אלא גם בארה"ב ובאירופה".
"הווירוס עצמו הופך לכר נוסף לוויכוחים, לשיסועים ולפילוגים. התהליך הזה הוא הרבה יותר מסוכן מהאיום האיראני או מכל תהליך חיצוני אחר. ההתרחשויות בתוך מדינת ישראל, החוסר המוחלט בסבלנות או בסובלנות מסוכן מאד". מילביצקי מפרט: "ישנם אנשים שמציעים אפילו להפריד אוכלוסיות, ולהפריד שטחים בתוך מדינת ישראל לקבוצות אוכלוסייה. מאמר באחד מהעיתונים אפילו הציע: "אם אין דבר המשותף ביני (כחילוני) לבין המתנחל באלקנה, בואו נפריד כוחות, אין חובה שאחד יממן את השני. ניתן ליצור פדרציה ולהתחיל הפרדה."
"בסיטואציה הזו, הפוליטיקאים אינם מובילים למקום אחר. הם ניזונים מסקרים וממשיכים בכיוון של פילוג במקום לבלום אותו. המגמה הזו מסוכנת ומפחידה. לדעתי כל אדם שרוצה עתיד לעצמו ולילדיו במדינה צריך לדאוג. עד כה בכמעט 48 שנותיי לא נתקלתי בתופעה הזו של פילוג כפי שאנו רואים השנה".
איך אתה רואה שניתן לשנות את המצב הנוכחי, ולחזור לאחדות?
"התהליך הזה מתחיל קודם כל מהכרה במצב. הבנה שאנו נמצאים במצב של פילוג. חשוב לא להתייחס לפילוג רק באופן חיצוני, לצעוק סיסמאות כפי שאנו רואים בפוליטיקה כיום. הממשלה הנוכחית שקמה - ממשלת האחדות, החלה מהסכם קואליציוני שבו נכתב בסעיף הראשון: 'הסכמה להקמת קבינט הפיוס'. בתחילה, כשקראתי את ההסכם היו לי 'יונים בלב'. זה נשמע כל כך מבטיח. קבינט עשוי להיות גוף שמבצע פעולות בפועל, מורכב משרים, ויכול לקבל החלטות ביצועיות. אך למרבה הצער, הקבינט הזה לא כונס ולו פעם אחת".
מילביצקי ממשיך: "מדוע? ביררתי. הקבינט לא הצליח להסכים על סדר יום. אפילו קבינט הפיוס עצמו הפך לכלי לניגוח הצד השני. עד שלא נתעורר ונחליט לשנות לא יהיה שינוי משמעותי. חשוב לזכור שלא מדובר בתהליך טבעי שמתחיל מלמעלה, אלא העם צריך להתחיל לדרוש מהמנהיגים שלו את השינוי הזה. להקים גוף שיטפל באופן שיטתי באיחוי הקרעים במדינת ישראל".
כיצד ניתן לאחות את העם בפועל לשיטתך?
"קיימות דרכים רבות לעשות זאת. להתחיל מהדוגמה האישית של כללי האתיקה של חברי הכנסת. כיום, השיח מבוסס על צעקות וקללות. נראה כי חברי הכנסת מתחרים ביניהם 'מי מתלהם יותר'. בעבר, ההתנהגות הזו לא הייתה מקובלת. היו מתביישים להתנהג באופן הזה. זהו נושא שניתן לטפל בו".
"ניתן להתחיל את השינוי מגופי התקשורת והשידור. תוכניות טלוויזיה שמעודדות שיח אלים ומתלהם, זוכות לרייטינג רב. לערוצי הטלוויזיה יש אינטרס כלכלי לשידורים כאלה, משום שהעלות שלהם נמוכה משמעותית מהפקת סדרה, והרייטינג שתוכניות הטוק־שואו זוכות אליו גבוה. אם יחוקק חוק המחייב את ערוצי הטלוויזיה להקדיש חלק מהשידורים לשיח מחבר ומאחד, גם אם הוא לא זוכה לרייטינג גבוה, נוכל לשנות את האוירה ולהציג אלטרנטיבה לשיח המתלהם".
"נושא שלישי שניתן לשנות, ממשיך מילביצקי: הוא טיפול בבדידות של הקשישים בתקופה של הקורונה. ניתן להשתמש במסכים לייצר חיי חברה וירטואליים בצורה שנגישה למבוגרים. אנו עובדים היום כדי לקדם תוכנית כזו במשרדי הממשלה. חשוב להתחיל לטפל בנושאים הללו בקרב אוכלוסיות שונות. הגיל השלישי, חיילים בודדים וקבוצות בחברה שיכולות להפיק תועלת באמצעות יצירת קהילות וירטואליות . לא מדובר בהשקעה כספית גבוהה, אלא בהגדרת תקציבים ויצירת גוף שיוכל להפוך את הפרויקט הזה למציאות".
מילביצקי מסכם באמירה מעוררת השראה: "התהליך שאנו מנסים ליצור כיום בליכוד, הוא הגדרת היעד של איחוד העם כהחלטה אסטרטגית של המפלגה. אנו חייבים למצוא את הדרך לחיות ביחד. לא מדובר בבחירה בין מספר אפשרויות התמקדות בכלכלה או בהסכמי שלום. מציאת הדרך לאחדות חיונית לקיומנו". האם החזון של מילביצקי יצליח? ימים יגידו. באווירה הפוליטית של היום עדיין קשה לנבא זאת.